תגית: בר אבידן
-
נצמדות אליי
ישנם ימיםשהמילים נצמדות אליי,מסרבות לעזוב.אני משתדלת אותן,שכן הן נכתבו על 'הנייר.'ועדיין הן מבקשותלהשאר רק שלי. אני מתעטפת בהןבשתיקה,עוטפת אותןבזהירות,משל היו כלי זכוכית שביר,וממתינה. בר natifstore.com
-
-
אבירי הנסיכה 30 – נכנעת
לואיז אני פוקחת את עיניי בבהלה, מחפשת את העריסה של אנני ליד מיטתי והיא איננה. אני מרגישה שאני עומדת למות. איזה כישלון אני. החלום שלי להעניק לפטריק משפחה לא קרה. אני מביטה לצד השני ורואה את פטריק ישן על הכורסה לידי. הוא גבר גבוה ורגליו הארוכות משתלשלות מחוץ לכיסא, אבל נראה שזה לא מפריע לו,…
-
כמו עוף החול 10 – מתרחקים מהעיר
אנאבל אני יוצאת מהבניין ומרגישה שאני שוב נושמת. רק עכשיו אני קולטת כמה השיחה הזאת העיקה עליי. כבר ברור לי שדברים קורים בחברה. לא סתם הספרים נראים כפי שהם ניראים. אני מנסה להבין איך קונור קשור לכל זה, ומה יש לקלייב נגדו? לא שיקרתי. אני צריכה ללכת לקניות, אבל זה לא בראש שלי כעת. אני…
-
חולמת צלילים 23 – מתניעים מנועים
סקוט אני מבין שעליי לבוא אליה בפנים גלויות. זאת הסיבה ששלחתי לה הודעה מנייד בו מופיע שמי האמיתי. אני תוהה האם היא תחפש מידע עליי. אני יודע שהיא קראה את ההודעה ששלחתי לה. היא לא טורחת להסתיר זאת, אבל היא לא מגיבה. מה אני אמור לחשוב? אני הולך לישון מאוכזב. הדחף הראשון שלי הוא לשתות…
-
אקדח בידה 42 – כללי המשחק משתנים
מילה 'את לבד בעולם,' אני משננת לעצמי. יש רק דבר אחד שמטריד אותי והוא האם באמת נוטרל השבב שהושתל בתוכי. למה יש לי הרגשה שלא? דבר אחד ברור לי. אין לי רצון שאיש ימצא אותי. אפילו לא המפקד העליון. אני ממהרת לביתו של אמיר, אורזת במהירות את חפציי המועטים, יוצאת מהדלת הצדדית כדי שמונה לא…
-
מעצבת את חייה 17 – הבגידה
דן שבוע קודם אני יושב בחדרי עם הרשימות שכתבתי במהלך הישיבה ומתחיל לסכם אותן. אני עדיין המום מכך שרון לא אמר לי מילה על כך שלא טיפל בפרויקט של בראון בשיחתנו אחד מול אחד, אלא זרק את זה כבדרך אגב לאוויר בישיבה. אני יודע שאין זה הוגן להטיל את המשימה על מייפל, אבל יודע שאין…
-
אדונית המילה
רבות נאמר על המילה ואדוניותך לה. אני צופה את התגובות עוד בטרם נכתבה, ויכולה לראות איך היא נראית בעיני כל אחד מכם. ובכל זאת, זו המילה שלי, והיא נכתבת ממעמקי הרגש שלי. ושם אני האדונית שלה. בר? #m.blog.naver.com
-
נולדת לחיים
מודה על ההיגיון שגובר על הרגש. על הסבלנות שגוברת על האי סבלנות. המונעים ממני לספר את המילים, שמחר אתחרט עליהן. כי מילה מנציחה, ומחשבה, סופה להתמוסס. למדתי, ועדיין נולדת, לתוך החיים. בר? #art42.tumblr.com
-
נוסטלגיה
הרהורים של שבת בצהריים… ? לפעמים בא לי ללכת לאחור עם הזמן. לא כדי שמניין שנותיי ייספר לאחור, אלא כדי שדברים ישובו להיות פשוטים יותר. ? שלא תבינו לא נכון, אני מאד נהנית ביום יום מהקידמה. אבל לפעמים, לפעמים זה מוגזם. ? כמו למשל החיבור הדביק לטלפון הנייד. כל כך דביק, שהוא הופך מרכז העולם,…