קטגוריה: והימים ימי מלחמה

את העולם הפיננסי אני מכיר מילדותי. אין לי זכרונות מאבי שאינם קשורים לדיבורים על מניות, קניתן ומכירתן, תאריכי דיוודנדים, פיצולי מניות ומה לא. ככה זה כשאביך הוא בעל חברת ענק להשקעות. זה לא שהוא ישב ולימד אותי איך מתנהל העולם הפיננסי, אלא תמיד כשהייתי בסביבתו, ולא משנה מה היו הנסיבות, הוא דיבר רק על הנושא…

"מה אני אמור לעשות?" אני שואל את עתליה המזכירה שלי. "אני לא יודעת מה לענות לך. כפי שאמרתי לך יש מחסור בכח אדם. ניסיתי להתקשר לכל מי שברשימה, אבל אף אחד לא יכול להגיע," היא מושכת בכתפיה, תוך שהיא לועסת מסטיק בקול, מנפחת אותו לבלון, ומפוצצת אותו. עתליה מחטטת בתיקה דקה ארוכה, לבסוף היא שולפת…

פרק 1 – פורסם ב- 14.2.24 פרק 2 – פורסם ב- 21.2.24 פרק 3 – פורסם ב- 28.2.24

"אתה מושלם בעיניי," היא אומרת ונרדמת. אני מרגיש שפעימות ליבי חוזרות לקיצבן הרגיל. זו הפעם הראשונה שאני חושף את עצמי כך לפני אישה, מאז אותו יום שהבנתי שהזוגיות שלי עם אימו של טל הסתיימה. * "אני מצטערת רן, אני לא מסוגלת להסתכל עליך," אמרה לי מי שהייתה אישתי. "אני בטוח שהיה לך נעים יותר לו…

ואז נחתה עלינו בהפתעה מלחמה, מלווה במעשים שלא יעלו על הדעת,  בהרבה דם וכאב בלתי נגמר. לא נשמתי. המילים בעטו בי, אבל לא הייתי מסוגלת לכתוב אותן. ידעתי שאני חייבת, למעני ולמענכם, לאסוף את עצמי, ולחזור לכתוב. מהמקום הזה נולדה הקטגוריה והימים ימי מלחמה… סיפורי אהבה שכולם מתרחשים בארץ על רקע המלחמה. קריאה נעימה! שלכם,…

יום שישי אני מגיע לבניין. היום יום שישי וכולם מסיימים מוקדם. חלקם ממהרים לצאת לפני הזמן. מעולם לא הערתי להם על כך, ולכן אני שותק. אני שומר את המידע הזה לעצמי למקרה הצורך. אני נכנס לבניין. שרון, מנהל האחזקה שלי, הזכיר משהו בקשר לגינון הפנים של הבניין. זה היה כשהייתי בחיפה, ולא הייתי כל כך…

אני מעיפה מבט אחרון על הדירה ומברכת בליבי את העובדה שכאשר נכנסנו לדירה היא הייתה מרוהטת, כך שכל הזכרונות שחווינו נשארים כאן. לשמחתי גור לא נמצא איתי. אני זקוקה לפרידה הזאת לבד. אני שואפת לתוכי את הריח, למרות שאני יודע שדבר ממנו לא נשאר. ועדיין, קשה לי שלא לדמיין את הקול שלו בין חדרי הדירה,…

"זה מה שאני מבקשת מכם," אמרה רופאת הנשים שאליה הגענו במסע המייגע שלי להרות, "תמדדו חום כדי לדעת מתי יום הביוץ שלה." ישבתי מולה ותהיתי מתי היא בוחרת לדבר בלשון רבים, כאילו שאורן אמור להיות זה שאחראי למדוד לי חום, ומתי היא מדברת עליי בגוף שלישי. הבטתי עליה, והרגשתי שאני בסרט רע. אני לא זוכרת…

לאורך חייך אתה אוסף חברים שונים. אלה שהיו איתך בבית הספר, בתיכון או באוניברסיטה. חברים מהבית, מהשכונה, או כל קבוצת נוער. וישנם החברים מהצבא, שהם עולם נפרד בפני עצמו. מה שאתה עובר איתם בלתי ניתן להשוואה. הם רואים אותך בשיא חולשתך, ומשתאים כשאתה בשיאך. הם יודעים דברים, שלא שיתפת איש. ואתה, כמו האחרים תהיה מוכן להקריב…

במשך ימי המילואים מצאתי עצמי שולח הודעות להוריי ואחיותיי. לה כתבתי פעם בשבוע אולי, וגם זה פסק.  הרגשתי שאני מאלץ את עצמי לכתוב, גם אם זו רק הודעה קצרה בנוסח של 'אני בסדר.'  הרגשתי שהמרחק עושה את שלו. לא רק מצידי, אלא גם מצידה.  "אז מה אתה אומר עדי? אני מתקשה להאמין שאנחנו באמת משתחררים.…