קטגוריה: משחקי הבקבוק – דרכים נפרדות (פברואר 24)

הסיפור בכתיבה- הפרקים מתעדכנים עם פרסומם באתר דין מורג, איש עסקים, בן למשפחה מבוססת, נשוי למיקה הצעירה ממנו בשמונה שנים. הוא אב לשלושה בנים- דור (כמעט בן 13), בן (בן 10) ונדב (בן 7). היותו גבר כריזמטי, יפה תואר ועשיר, מושך אליו נשים רבות שהעובדה שהוא נשוי לא מפריעה להן, כל עוד הוא מעניק להן…

אני עומדת המומה מול המסרון של טוני. טוני דה לורון יקירתי, ליאה רוטשילד מבקשת ליצור איתך קשר. היא מגלה התעניינות ביצירות שלך. אני מבקשת את אישורך למסור לה את מספר הטלפון הנייד שלך. אוהבת, טוני ארבע נשים ממתינות לדבר איתי, ואני לא יכולה להרשות לעצמי שיראו את השפעת מילותיה של טוני עליי. אני מחייכת ופונה…

השעה תשע בבוקר כאן בניו יורק.  בדיוק של שעון שוויצרי אני מקבל הודעה מאלכס. אלכס רוטשילד: ברוך בואך לניו יורק. פיניתי את היום עבורך. מחכה לשמוע ממך. בידידות, אלכס אני עונה לו מיד. דין מורג: אני מוכן להתחיל את היום. תודיע לי לאן להגיע ומתי. בידידות,  דין אלכס רוטשילד; אני מחכה לך בסוויטה בקומה העליונה.…

ארבעה ימים עברו מאז. אני אוחזת ביד רועדת את העט, אחרי שקראתי שלוש פעמים את החוזה. "את מרוצה מהחוזה?" שואל עורך הדין שלי רפאל מונטבלו. "עכשיו אחרי השינויים שהכנסנו, החוזה נראה מושלם," אני אומרת. "גם אני מאד מרוצה," אומר ג'יו שלא עוזב אותי לרגע במסע הזה של קריאת פרטי החוזה. קרלה פרארי הסכימה לכל דרישותיי,…

כיוון שעשיתי צ'ק אין באינטרנט יש לי זמן רב עד הטיסה. אני משתדל להחזיק  את עצמי למען הבנים, אבל מרגיש כל הזמן שאיני נושם. עכשיו כשאני לבד אני מרשה לעצמי להרפות. כמעט תמיד הנסיעות שלי לחו"ל היו עם מיקה, גם כשנסעתי נסיעות קצרות לפגישות, הזמנתי אותה שתצטרף אליי. אני עובר ליד חנות הספרים, וניזכר כמה…

"את אישה שמודעת היטב ליופיה. יש לך ירחון מאד מוערך, כך שאני מבינה למה את מתכוונת,  ועדיין יש בך משהו מאופק. הייתי רוצה את אישורך להראות את מי שאת לעולם," אני אומרת לטוני. "את מבינה שאני באור הזרקורים מרגע שאני נכנסת לארוע, וכל אחד מרשה לעצמו לחוות את דעתו עליי?" היא נאנחת. "אני מבינה שזה…

אני מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר. בוער בי כל כך לשתף את מיקה  בתגובה שקיבלתי מאלכס רוטשילד. אני מתקשר אליה, אבל שומע שהטלפון שלה מנותק. אני גולש ברשתות החברתיות, ולא רואה שום פעילות שלה. * "לפעמים כמה שננסה למצוא פתרון לבעיה," אני נזכר בדבריה של מיקה, "לא נצליח. רק כאשר נקח צעד אחד לאחור,…

לפני שבועיים "הגיליון מוכן," אומרת לי מריה רוזה המזכירה האישית שלי. על פניה מבט רציני שמתחלף מייד לחיוך גדול. "איזה גיליון מהמם!" היא לא מתאפקת וקוראת בהתרגשות.  אני מחייכת לעצמי. כך זה קורה מידי חודש כאשר היא באה לבשר לי שעבודת העריכה הסתיימה, ומבקשת שאערוך הגהה אחרונה על הגיליון לפני ירידתו לדפוס.  תמיד נדמה לי…

"אל תכעס על אימא," אני אומר לדור, "אני אשם בכך שהיא עזבה. היא ביקשה לא פעם לדבר איתי, ותמיד אמרתי לה שאין לי זמן." "ואולי היא עזבה בגללי? אמרתי לה מילים לא יפות, מילים פוגעות. אני לא יודע למה. אולי כי שמעתי מה שאתה אמרת לה. אני לא באמת יכול להסביר לעצמי למה התחצפתי אליה…

"אתה באמת חושב שאוכל לשכוח את שמך המוטבע על כלי האוכל, המפיות ורשום בגדול על הקיר?" אני אומרת לו באיטלקית וגורמת לו לפעור את פיו בתדהמה. “אני לא יודע ממה אני יותר המום," הוא אומר לבסוף, "מהאיטלקית השוטפת שבפיך או מתשובתך, שובבה שכמוך. אני אעמיד פנים שלא ראיתי את הטבעת על אצבעך ואתוודה בפנייך שאני…