מחבר: Bar Avidan
-

בחירת הגורל 8- מחליט לפעול
אני מסיים להתקלח, ושולח הודעה לפארקר אמרסון שאני בדרך לבית הקפה. כשאני יוצא מהחדר שלי, חדרה של אינה שקט. אני יורד לקומת הכניסה, ועובר במטבח. על השיש יש שקית נייר ובתוכה כריכים שאנסטסיה הכינה עבורי. אני לוקח אותם בפנים חתומות, למקרה שאינה תופיע פתאום, מכניס אותם לתיקי, ויוצא לבית הקפה של דן. כשאני ברכב, אני…
-

חרטה 3- הזמנה מפתיעה
שלושה ימים עברו מאז שתיאו נולד. הוא בוכה הרבה, כמעט ולא ישן. אני לא יודע מה לעשות. ניקול מסרבת לבוא לעזור לי. ״אני לא מבין אותך, עשיתי כל מה שביקשת, ביקשתי ממנה להתגרש, ואת הבטחת להיות עם הילד,״ אני אומר לה בכעס. ״אני לא זו שביקשה ממך ילד,״ היא עונה לי, ״אני עדיין צעירה ורוצה…
-

הצורך בשליטה 11 – זה מול זה
״מה את עושה בבית הקפה?״ שואל אותי מייסון, ״לא שמעת שהבאתי ארוחת צהריים מהקייטרינג?״ ״שמעתי,״ אני עונה בנחת. ״אז למה את לא פה?״ הוא שואל. ״ירדתי לפגוש מישהו,״ אני עונה, מקמצת במילים. מה אני כבר יכולה לומר לו. ״את בזוגיות ואת לא מספרת לי?״ שואל מייסון. השאלה שלו דווקא משעשעת אותי, ואני תוהה אם נולן…
-

-

הורדת ידיים 12 – חנוכת בית
אני רותחת על פארקר, ופותחת את פי לענות לו. פניו מרצינות פתאום. ״אני מתנצל בפנייך שלא עניתי למסרון שלך. הייתי עסוק בתיק שנפל עליי בהפתעה אתמול אחר הצהריים, והייתי כל הבוקר בבית המשפט, כך שלא קראתי את ההודעות. אני מבין שגם עליך עבר יום לא פשוט,״ הוא אומר בטון מתנצל. ״שלחתי את ההודעה, ומיד אחר…
-

בחירת הגורל 7- משחק בייסבול
הקירבה של אנסטסיה אליי משפיעה עליי לטובה. אני מרגיש שהנטל לא נמצא כולו על כתפיי. זה מדהים איך בזמן כל כך קצר, אני מרגיש קרוב אליה, יותר משהרגשתי אי פעם עם אינה. הרגש שהציף אותי כלפיה לפני עשור, מתעורר בי שוב. אני יודע שאני לא יכול לשנות את הבחירות שעשיתי, ובכל זאת מרגיש הקלה. ״יש…
-

חרטה 2 – השעות שאחרי
״שתדע שכל מה שקורה כאן לא הגיוני בעיניי, אבל כפי שאמרת, מה שחשוב כעת הוא התינוק,״ אומרת אימא, שנכנסת עם כמה שקיות גדולות לדירה. היא ניגשת מיד להכין בקבוק לתיאו, ולוקחת אותו מזרועותיי. הוא בכה שעה ארוכה, ונרדם מותש. ״יש לך מושג איפה ההזמנה של אמיליה?״ היא שואלת, בזמן שהיא מחליפה לתיאו חיתול, ומעווה את…
-

הצורך בשליטה 10 – נפש סוערת
אני נהנה לחלוק איתה את המנה, זה חדש לי, מעולם לא עשיתי זאת. ״תרצה עוד?״ היא שואלת כשהיא רואה שהצלחת שלי ריקה, וכשאני עונה בחיוב, היא שוב ממלאת לי אותה, וממשיכה לדבר עם חברותיה. אני לא רגיל שמשרתים אותי כך, ומודה שזה נעים לי, בעיקר שזאת היא. אני מרגיש הקלה, זה אומר שהיא לא כועסת…
-

-

הורדת ידיים 11 – יום סוער
אני סוגר את המשרד, ונוסע לדירתי להתרענן. אני מקווה לשמוע ממיה בקרוב. אין לי מושג לאן היא תרצה ללכת הערב, אבל זה לא ממש משנה לי, העיקר שהיא תהיה איתי. אני מספיק להיכנס לדירה כשאני מקבל שני מיילים, בזה אחר זה. אני קורא את המייל הראשון. השולח הוא מריו לאציו. הוא קיבל הודעה שיש מחר…