אני רותחת על פארקר, ופותחת את פי לענות לו. פניו מרצינות פתאום. ״אני מתנצל בפנייך שלא עניתי למסרון שלך. הייתי עסוק בתיק שנפל עליי בהפתעה אתמול אחר הצהריים, והייתי כל הבוקר בבית המשפט, כך שלא קראתי את ההודעות. אני מבין שגם עליך עבר יום לא פשוט,״ הוא אומר בטון מתנצל.
״שלחתי את ההודעה, ומיד אחר כך הייתה פה דרמה גדולה עם בראדלי. הוא ניסה להפיל אותי איתו, רק שהוא שכח שאני אנליסטית, ולא סוחרת בניירות ערך, כך שגם אם הייתי עדיין קשורה לחברה, לא הייתה לי יד במה שקרה. אני לא מנהלת תיק של אף אחד, ומאז ומתמיד הייתי קשורה בעבודתי למק׳מרפי,״ אני מסבירה לו, ״יצאנו אתמול מהמשרד כמעט באחת עשרה בלילה. אני בטוחה שכעת ג׳ו ילחם באנה ובו במלוא הכח.״
״את חושבת שמה שקרה עם אנה קשור אלייך?״ שואל פארקר.
״אני רוצה להאמין שלא, אבל אני כנראה לא מכירה את בראדלי. בחיים לא הייתי מעלה על דעתי שג׳ו ואנה יפרדו, שהיא תתנהג אליו כך. אין לי ספק שבזה לבראדלי יש יד, הרי הוא שכנע אותה שיש בין ג׳ו לביני משהו רומנטי, אז מי יודע מה עוד המוח המעוות שלו יכול היה להמציא,״ אני עונה.
״יש היום מסיבת לרגל חנוכת בית, רציתי לבקש שתצטרפי אליי,״ הוא מפתיע אותי, בעיקר כשהבקשה באה אחרי שיחה כזאת.
״אני לא יודעת. אני לא רגילה למסיבות כאלה,״ אני עונה.
״את תהיי איתי, אני מבטיח לך שלא אתן לך להרגיש לא בנוח,״ הוא אומר, לא מצווה כהרגלו.
״ומה קוד הלבוש?״ אני מנסה למצוא דרך להתחמק.
״את תמיד לבושה יפה, אני בטוח שתמצאי מה ללבוש. כל מה שתבחרי יהיה מקובל עליי,״ הוא מבטיח.
אני מהססת דקה. ״בסדר,״ אני אומרת בסוף.
״סוף סוף את לא נלחמת בי,״ הוא אומר מרוצה.
איך אסביר לו שאני מבוהלת מעצם המחשבה ללכת למסיבה כזאת. ׳למה הוא מתעקש? הרי הוא יכול לקח כל מי שרק תרצה להתלוות אליו.׳
״תשלחי לי את כתובתך ואבוא לאסוף אותך בשעה שמונה,״ הוא אומר.
אני מהססת לרגע. אני לא רוצה שיראה היכן אני גרה. אמנם עברתי רק לפני כמה ימים להתגורר בדירה חדשה במונטגומרי הייטס, אבל זו דירת חדר במרתף, כל כך שונה ממה שהוא רגיל לו. אני מרגישה כמו סינדרלה, שמעשה קסמים הפך אותה לכמה שעות לנסיכה, רק למראית עין.
״אני אחכה לך בכניסה למגדל הנהר,״ אני אומרת ולא מסבירה.
הוא בוחן אותי דקה ארוכה, מבטו מרוכז בעיניי, והוא מנסה לקרוא אותי, אבל מבטי יציב ולא חושף דבר מהסערה שמתחוללת בתוכי. ״כרצונך,״ הוא אומר לבסוף.
הטלפון הנייד בכיסו מצלצל והוא מוציא לענות לשיחה. ״זה מהמשרד שלי,״ הוא אומר לי.
״אמרסון מדבר,״ הוא עונה ברישמיות, ומקשיב דקה ארוכה.
״מענין, תודה שעדכנת אותי,״ הוא אומר ומסיים את השיחה.
אני מתרחקת ממנו, ופונה לעבר חדרו של ג׳ו. ״אני יכולה להכנס?״ אני שואלת.
״תמיד,״ הוא עונה.
״זה נגמר. קיבלתי הודעה רשמית שהחברה שלנו נקיה מכל אשמה. ולגבי דיאמונד נמצא שאתה לא קשור לפרשה,״ אני מעדכנת את ג׳ו.
״ואת?״ הוא שואל מיד בדאגה.
״גם אני,״ אני עונה. ״העובדה שהם באו קודם אלינו הייתה לטובתנו, כיוון שבראד ניסה לגרור אותנו לתוך הסיפור.״
״ממראה פניך אני מבין שיש התפתחויות,״ פונה ג׳ו לפארקר, שמחכה מחוץ לחדר.
״אני מודה שזה קרה מהר משציפיתי,״ אומר פארקר ונכנס לחדר, ״אנה רוצה שלום בית.״
״יכולתי לומר לך שזה יקרה. העובדה שהבן שלה קיבל צו פינוי ממני, עשתה את שלה. אני מניח שהוא הטיח בה האשמות שגרמו לה לחשוב פעמיים, מי האויב.
העניין הוא אמרסון, שהיא פגעה בי, ואני לא סומך עליה. מאז שהייתה פה, לא חזרתי הביתה. הבנים הציעו לי לעבור לגור איתם בינתיים, אבל העדפתי לשכור סוויטה בבית המלון אורכידאה ניו יורק. ערכתי קניה של כל מה שאני זקוק לו ביום יום, כך שלא הייתי צריך לחזור לביתי כלל, ואני נושם טוב יותר.
גם אם אשתכנע בכנות דבריה, אני אדרוש ממנה לחתום על חוזה חדש.״
״היא שלחה למשרדי שני מכתבים, אחד לך והשני למיה,״ אומר פארקר.
״בבקשה תוציאו אותי מהסיפור הזה,״ אני מבקשת.
״את לא מבינה? אמנם לא קראתי עדיין את מה שהיא כתבה, אבל אין לי ספק שהיא מנקה את המעורבות שלך. כפי שג׳ו אומר, אין במילים שלה למחוק את הדברים הפוגעים שאמרה לך.
בכל מקרה, אני אלך למשרד להביא את המכתבים, ואחכה שתורה לי מה לענות לה,״ אומר פארקר.
״אהבתי את אנה בכל ליבי. אני לא אומר שהפסקתי לאהוב אותה. לו הייתה באה לדבר איתי ביחידות, אולי פני הדברים היו אחרת. ברגע זה, אני לא מוכן להתפייס איתה, ואולי אחליט שלעולם לא. תדחה את הבקשה לשלום בית. אני רוצה להמשיך בתהליך,״ אומר ג׳ו בתקיפות.
אני עוזבת את החדר ומתכוונת לחזור להתרכז בעניינים שלי. ג׳ו התחיל לתת לי יותר אחריות בנושא ההתנהלות הכספית של החברה, לאחר שראה שאני מבחינה בפרטים הקטנים.
אני רואה את אדריאנה נכנסת מבעד לדלת. ״היא ביקשה לדבר איתך,״ אומרת לי לורי.
״בראד פיטר אותי,״ אומרת אדריאנה. היא לא נראית נסערת כלל, ״באתי לראיון במק׳מרפי.״
״אני לא מבינה, הרי כולם היו בראיון כשהיחידה עברה לחברת האם,״ אני עונה.
״עשיתי טעות, שבחרתי להישאר,״ היא אומרת, ״חשבתי שבראדלי ישים לב אליי יותר, כשעזבת.״
״אני לא יודעת מה יאמר לך מר מק׳מרפי…״ אני מתחילה לומר.
״לכן באתי אלייך קודם, כדי שתאמרי לו לקבל אותי,״ אומרת אדריאנה בביטחון.
״את נותנת לי יותר מידי קרדיט,״ אני עונה.
ואז היא עושה את טעות חייה, ״בראדלי אמר שאת בעמדה של מקבלי ההחלטות. עובדה שאת בקומת ההנהלה.״
אני מעמידה פנים שלא קלטתי את משמעות דבריה. “באתי למסור חומר למר מק’מרפי. היחידה למחקר ופיתוח לא נמצאת בקומת ההנהלה, אלא קומה למטה.”
“סליחה שאני מפריעה,” אומרת לורי, “רציתי לדעת מתי את חוזרת ליחידה, הישיבה מתחילה בקרוב.” אני מבינה שהיא שמעה את כל השיחה. ואני מודה לה בליבי.
“אני חייבת לחזור ליחידה. כפי ששמעת יש לנו ישיבת סיעור מוחות,” אני אומרת ופונה לעבר דלת היציאה.
״זה הגיע עבורך,” אומרת לורי ומושיטה לי מעטפה לבנה.
״תודה,״ אני אומרת לה, מסתכלת על המעטפה שגודלה כגודל מכתב, ועליה יש את הלוגו של משרד עורכי הדין אמרסון ושות’, ‘האם הוא שלח לי הזמנה רשמית לחנוכת הבית היום?’ אין לי מושג איך נוהגים לחגוג אירועים כאלה בחברה אליה הוא שייך.
אני נכנסת ליחידה למחקר ופיתוח, עוברת דרך החדרים, בודקת שהכל מתנהל כשורה, וכי לאיש אין בעיות הדורשות התערבות שלי. אני מרוצה מהתפקוד של כולם. אין ספק שהעובדים נראים הרבה יותר רגועים מאז שהתנתקנו מדיאמונד.
אני נכנסת לחדרי, מתיישבת ליד השולחן, פותחת את המעטפה, ומגלה שהיא מכילה את המכתב מאלה.
*
מיה יקרה
אני רוצה להביע בפנייך את התנצלותי על המילים הקשות שאמרתי לך.
בראדלי יצא מדעתו כששמע שעזבת, ואמר עלייך דברים קשים. הוא חווה התקפת אמוק, ודרש ממני ללכת להתעמת איתך.
הייתי צריכה לדעת שאין אמת בהאשמות שלו, הרי אני מכירה אותך כל כך טוב, אבל כשראיתי אותו בטירופו, לא חשבתי בהיגיון.
אני לא מטילה עליו את האשמה, אני יודעת שאני זאת שבאה להאשים אותך, ולוקחת אחריות על מעשיי.
אני כל כך מצטערת שפגעתי בך, ומתחרטת על כל מילה שיצאה מפי.
אני לא מצפה שתסלחי לי, רק רוצה שתדעי שאני יודעת שלא עשית את הדברים בהם האשמתי אותך.
איני יודעת מה יקרה בין ג׳ו לביני, אבל אני מתחייבת בפנייך לא לגרור אותך למה שקורה בינינו.
שלך בהערכה,
אנה מק׳מרפי
*
אני קוראת את המכתב פעם אחת בלבד. המילים האלה הן חסרות משמעות עבורי. אני שולחת הודעה ללורי.
מיה@מק’מרפי:
אדראנה עדיין שם?
לורי@מק’מרפי:,
היא עזבה.
יש לי הרבה מה לספר לך.
אני לוקחת את המכתב, וניגשת לניה מזכירת הקומה. “מישהו מדיאמונד היה כאן מאז שעברנו?״ אני שואלת אותה.
“לא, ואם מישהו מהם היה מנסה להיכנס, לא הייתי מאפשרת לו,” עונה ניה. היא מאשרת לי בדבריה שבחרתי נכון.
“זה מה שרציתי לשמוע. הם מנסים לדלות מאיתנו מידע,” אני משתפת אותה.
“זה לא יקרה. כולם נאמנים לך. אנחנו אסירי תודה על השינוי שעשית. אין ספק שהאווירה כאן הרבה יותר נעימה ורגועה.”
אני נפרדת ממנה, ועולה לקומת ההנהלה.
“אחרי שעזבת, דובבתי אותה,״ מספרת לורי, ״היא סיפרה שהאווירה כעת ממש טובה, אחרי שעזבת, והיא ובראדלי ממש התקרבו. היא ביקשה שלא אספר לך, אבל מתנהל ביניהם רומן. ברור לך ולי שהיא אמרה זאת כדי שאספר לך. ברור לי כשמש, שהיא מדקלמת את מה שהוא הכניס לה לראש.”
אני נפרדת ממנה ונכנסת לחדרו של ג׳ו. הוא עדיין יושב עם עורך הדין אמרסון. מהמעט שאני שומעת, אני מבינה שהם מדברים על דיאמונד.
״זה המכתב ששלחה לי אנה,״ אני אומרת, מניחה אותו פתוח לפני ג׳ו, וחוזרת לחדרי.
׳מתי אזכה ליום ללא דרמות בלתי פוסקות?׳ אני חושבת ונאנחת. קשה לי להתרכז, ואז אני נזכרת שעליי לדאוג לשמלה למסיבה בערב.
אני נכנסת לאתר של נשית, חנות בגדים בסוהו בה אני נוהגת לרכוש את בגדיי, ורושמת במנוע החיפוש – שמלת ערב. אני רגילה לראות את פארקר בחליפה שחורה וחולצה לבנה, וחושבת לעצמי מה אלבש כדי להתאים עצמי אליו. אני יודעת שהוא אמר שאין זה משנה מה אלבש, אבל איני רוצה שהוא יתבייש להיות לידי.
אני שוב חושבת על מרת׳ה שביזבזה אחד עשרה אלף דולר, והגדילה לי את החוב בכרטיס האשראי, מה שמצמצם את האפשרות שלי כעת, לקנות משהו מיוחד עבורי.
אני יושב במשרדי, לשמחתי השולחן שלי ריק מניירת, והתיקים היחידים שמעסיקים אותי כעת, הם אלה של ג’ו מק’מרפי ודיאמונד.
אני מבין שמיה לא רוצה שאדע היכן היא גרה. זה רק מראה שהיא לא סומכת עליי עדיין. נחשפתי לכמה חלקים מעברה, ואחרי ההצגה שערכו בראדלי וטיילור במק׳מרפי, אני מבין שעליי לנהוג בה בזהירות.
בעודי שקוע בהרהורים עליה, אני מקבל ממנה הודעה. חיוך גדול מתפשט על פניי כשאני רואה שלהודעה מצורפות שלוש תמונות. אני מוריד אותן ושומר אותן בתיקיה שנושאת את שמה. בכל אחת מהתמונות היא לובשת שמלת ערב.
מיה אוק’ונור:
תבחר מי מהן מתאימה.
לו רק ידעה מה עושות לי התמונות שלה.
פארקר אמרסון:
מתוקונת
אני מגיב מיד, ושוקל למחוק את התגובה.
מיה אוק׳ונור:
זאת לא תשובה.
אתה מבין שמעולם לא הייתי במסיבה כזאת?
בטח לא בחברה כמו שלך.
היא פוגעת לי בנקודה רגישה. המילים שלה ׳אתה לא יודע מאיפה באתי,׳ מהדהדות במוחי.
פארקר אמרסון:
אהבתי את כולן.
מיה אוק׳ונור:
אתה לא עוזר!
היא שולחת סרטון של תמונה מספר שלוש, כשהיא מסתובבת ומראה לי את מחשוף הגב, כשבסופו סרט בצורת פרפר.
נשמתי נעתקת למראיה, ואני מרגיש חמימות מתפשטת בגופי.
פארקר אמרסון:
מושלמת.
מיה או׳וקונור:
תודה.
אני כבר לא יכול לחכות לפגוש איתה. אני מרגיש כמו נער לפני הפגישה הראשונה שלו. אף פעם לא הרגשתי כך שבאתי לאסוף מישהי שתתלווה אליי לאירוע.
אני יודע בדיוק מי יהיה במסיבה, רובם שייכים לעולם המשפט. אני בוחר חליפה שלושה חלקים, ומגלח למשעי את פניי, מתיז בושם יוקרתי. כשכל פעולה שאני עושה, מיה עומדת מול עיניי. אני עושה זאת בגללה ובשבילה.
הזמן עובר מהר, ואני נוסע לאסוף אותה ממגדל הנהר. אני מבחין בה מיד, ונושם עמוק. אם חשבתי שאני מוכן לראותה, טעיתי. המראה שלה מגביר את פעימות ליבי באופן שלא הכרתי.
אני עוצר את הרכב, ויוצא לפתח את דלת הנוסע בפניה. ״מרוצה?״ היא שואלת כשהיא מבחינה במבט שלי.
״מתוקונת,״ אני אומר, אוחז בידה, ונושק לה על מצחה. מיה עוצמת עינים, וכשהיא פוקחת אותן אני מבחין שהיא נלחמת בדמעותיה.
״מיה,״ אני אומר מופתע.
״אף פעם לא נישקו אותי כך. זאת נשיקה כל כך…״ היא מחפשת את המילים, ״נעימה.״
אני מנגב באצבעי דמעה שנושרת מעיניה, והיא מחייכת. החיוך שלה מרגיע אותי. הדבר האחרון שאני רוצה, זה לפגוע בה.
אני אוחז בידה עד שהיא מתיישבת, ומצביע על עצמי. ״מרוצה?״ אני שואל ומרים גבה.
״אתה מעלף,״ היא עונה מיד.
אני מחייך לעצמי מרוצה בזמן שאני מקיף את הרכב, כדי להתיישב על כיסא הנהג, ומרגיש הקלה.
״תזכרי שאני איתך, את לא לבד,״ אני אומר למיה. אני שם לב לכך שהיא שותקת, לא ממבוכה, אלא כי היא מתוחה.
״אין לך ממה לחשוש. את מדהימה, ולא בגלל השמלה שאת לובשת. לא הייתי מזמין אותך, אם לא הייתי חושב שאת כזאת,״ אני אומר. המילים שלי גורמות לה להירגע.
״תודה. אני מודה שאני קצת חוששת. זאת לא החברה שאני רגילה אליה. בעבודה אני מלאת בטחון, אני יודעת את ערכי. אבל בחברה אני לא כל כך יודעת להתנהל,״ היא אומרת בגילוי לב.
״אני בטוח שכולם יוקסמו ממך כמוני,״ אני עונה לה. המילים שלה מכאיבות לי. יש משהו בעברה שעדיין חסוי מעיניי, שגורם לאישה המדהימה הזאת להיות חסרת בטחון.
אנחנו מגיעים למגדל, ואני מוציא את הכרטיס שפותח את השער של החניון, אותו כרטיס גם מתאים למעלית שלוקח אותנו ישר למרומי קומה שלושים ושמונה.
הדירה מתפרשת על פני כל הקומה, ועל דלת הכניסה יש שלט
ברוכים הבאים לחנוכת הבית
נא להכנס.
אני מושיט את זרועי למיה, ונכנס איתה לדירה.
אורות שנדלירים מאירים את המבואה, מעניקים לה מראה של אולם אירועים, הקירות מחופים בטפטים מעוטרים בפרחים בזהב. סידורי פרחים לבנים מפוזרים לאורך הקירות.
אני מביטה סביבי וחושבת לעצמי איך אפשר להרגיש בבית במקום כל כך מואר. כל הגברים לובשים חליפות יקרות, והנשים שמלות ערב נוצצות. ולמרות ששלי לא נוצצת, אני מרגישה בה מאד בנוח.
פארקר מוביל אותי בין האורחים, ומקטעי השיחות שאני שומעת, אני מבינה שכולם משפטנים.
׳כמה עצוב,׳ אני חושבת לעצמי, ׳שאפילו במסיבה הם מדברים על עבודה, כשכל אחד מהם מתגאה בהישגיו. דווקא פארקר שותק.
פארקר מוביל אותי למזנון העמוס בכל טוב, רק שאין בו אף מנה שהייתי רוצה לטעום. אין ספק שהוא הוזמן מקייטרינג שמכין בדיוק את המנות שאני לא סובלת. אף פעם לא הבנתי מה מרגש במדליון של בשר, בלב צלחת ריקה שמעוטרת ברוטב כלשהו, עלי פטרוזיליה, ופרחים מקליפת מלפפון. כשם שאני מתקשה להבין איך הפכו ביצי דג, למעדן.
״מי זאת?״ שואל את פארקר גבר שנעמד לידנו עם צלחת עמוסה. לפני שפארקר מספיק לענות הוא פונה אליי. ״תני לי לנחש, את דוגמנית של ויקטוריה סיקרט.״ הוא לא מצליח להסתיר את הציניות בקולו.
״עורך הדין ג׳פרסון, אני מתפלא עליך. אתה לא יכול להבחין באיכות, כשהיא עומדת לפניך?״ אומר פארקר, ״בת הזוג שלי עוסקת בעולם הפיננסים. אני לא אתפלא אם בתיק ההשקעות שלך, ישנן מניות שהיא הנפיקה.״
״קצת נסחפת אמרסון, תיקי המניות היחידים שבהם אני מושקע, שייכים לבית ההשקעות…״ מתחיל עורך הדין ג׳פרסון לומר.
״תן לי לנחש…מק׳מרפי? כי אם כן, אז אתה כבר יודע מיהי מיה אוק׳ונור,״ אומר פארקר, וגורם לו להסתכל עליי פעור פה.
עורך הדין ג׳פרסון מתאושש מיד, מוציא את הטלפון הנייד שלו, ורושם את שמי במנוע החיפוש. ״שכה אחיה, זאת באמת היא,״ הוא ממלמל לעצמו.
״נו אז מה את אומרת יקרה עם מחיר הנפט?״ הוא שואל.
׳הוא באמת מצפה שאענה לו, כשהוא שואל אותי שאלה בזלזול כזה, כאילו שמה שנכתב אודותיי לא שיכנע אותו שאני אנליסטית בכירה.׳
״אם אתה רוצה תשובה מדויקת, אני מציעה שתפנה לנשיא, אם כי איני בטוחה שגם לו יש תשובה,״ אני עונה לו מיד.
״הבנת מי האישה שלי?״ אומר פארקר, וידו אוחזת בידי, מפגינה בעלות. אני מעיפה עליו מבט. הפנים שלו לא משדרות התנשאות, אלא משהו אחר. לוקחת לי דקה להבין שזאת גאווה, הוא גאה במי שאני. רק אחר כך מחלחלות למוחי המילים האישה שלי, והן עושות לי מהפיכה בבטן.
״הנה אתה!״ קוראת אישה, שסביב מצחה יש כתר משובץ יהלומים. היא נתלית על זרועו של פארקר, ״כולם כבר מחכים לפגוש אותך.״
פארקר מסיר את ידה ממנו. ״תכירי את מיה,״ הוא אומר, והיא בוהה בי לרגע.
״נעים מאד אליזבת,״ היא אומרת ומגישה לי יד רפה ללחיצה.
״נעים להכירך,״ אני עונה, ולוחצת את ידה.
״תסלח לי מתוק,״ היא אומרת פונה לפארקר, ״אני רוצה להראות לך את חדר השינה, קישטתי אותו במיוחד בשבילך.״
״למה שתעשי זאת?״ הוא אומר לה בקור, ״האם פעם רמזתי לך שאני מעוניין בך?״
אליזבת מצחקקת. ״אלפא טיפוסי,״ היא פונה אליי, ״הם מובכים כשאישה יוזמת. אני יודעת מה אני רוצה, ואני לא מתביישת לומר זאת בקול.״
״כל הכבוד לך,״ אני אומרת לה, ״אני חושבת שהגיע הזמן שאלך.״
״את לא מכירה אותי אליזבת, לא נולדה האישה שתביך אותי,״ אומר פארקר.
״אני אקח אותך הביתה,״ הוא אומר ואוחז בידי.
״איך הדירה בעינייך?״ הוא שואל, ״את אוהבת את העיצוב שלה?״
׳איך אני אומר לו שהדירה שלו הכי רחוקה מהטעם שלי? שבחיים, גם אשחה באוקיינוס של דולרים, לא ארצה לחיות בדירה כזו?׳
״את מהססת, את יכולה להיות כנה איתי,״ הוא אומר ושפתו מתעקלת להתחלת חיוך.
אני מתלבטת איך לומר לו. הוא ממש לא מי שחשבתי שהוא.
״אז אני מבין שאת חושבת כמוני,״ אני מביטה עליו בפליאה, ״חשוב לי שתדעי שאין ביני לבין אליזבת כלום. אם נדמה לך שהזמנתי אותך כדי להתגרות בה, את טועה. ביקשתי שתבואי, כי רציתי אותך איתי.
המסיבה הזאת היא מסוג האירועים שעליך להראות בו נוכחות, לא כי אתה רוצה. ראית שרוב האורחים באו מעולם המשפט.
לו היה לי מושג שיש לה כוונות לגביי, אני מבטיח לך שהייתי לוקח אותך היום למקום אחר.
ואם לא הבנת, העיצוב של הדירה מזעזע בעיני. כזה חוסר טעם לא ראיתי מעולם.״
״אין לך מושג איזו הקלה אני מרגישה. חשבתי שזאת הדירה שלך,״ אני אומרת, ״ושטעיתי לגביך.״
הוא פורץ בצחוק. ״אני בטוח שתאהבי את הדירה שלי כשתראי אותה.
מיה, אני מבטיח לך שאני לא אכפה עלייך דבר, ולא אחצה גבולות שתציבי לי. אני רוצה שתישארי איתי הלילה. אני נמשך אלייך בטירוף, אבל אני אמתין שתהיה מוכנה.״
טיילור היה היחיד שהייתי איתו. מאז שנפרדנו התרחקתי מכל ניסיון של גבר להיות איתי.
זה נכון שיש לי הרבה מחזרים, אבל אלה רצו רק את הגוף שלי.
׳האם באמת פארקר רוצה לכבוש קודם את ליבי? אולי הגיע הזמן שאקשיב ללב שלי, שיודע שהגוף שלי כבר רוצה אותו.
