״מיה, הונג קונג התקשרו,״ אומרת לורי שנכנסת במפתיע לחדר, ״הם מבקשים שתתחברי אליהם.״ היא רואה שפארקר עומד קרוב, קרוב מדי, ומסתכלת עליי במבוכה.
אני הולכת להתיישב על כיסאי, ומפעילה את המחשב על שולחני. ״זה ממש מוזר, כמעט חצות בהונג קונג, קרה משהו שאני לא יודעת עליו?״ אני שואלת.
לורי מסתכלת עליי ועל פארקר שעדיין לא זז ממקומו, ושותקת.
אני מתחברת לאיש הקשר שלנו בהונג קונג. ״וואנגשנג האו, ערב טוב מיסטר לין, מה שלומך?״
״ערב טוב מיס מיה, אנחנו צריכים לדבר,״ הוא אומר.
״תשאירו אותי לבד,״ אני מבקשת, לורי יוצאת ראשונה, פארקר מצמצם את עיניו ומביט עליי. ״אני בישיבה,״ אני אומרת ומפנה שוב את מבטי למסך.
״אני מקשיבה לך,״ אני אומרת למר לין. למדתי להכיר אותו היטב, ואני יודעת שמה שנשמע לו דחוף, הוא בדרך כלל משהו פעוט, אבל אני תמיד מתייחסת אליו ברצינות. אלא שהשעה בה הוא מתקשר, גורמת לי לחשוב שאולי הפעם יש הצדקה למצוקה שנשקפת מעיניו.
״אנחנו לבד?״ הוא שואל.
״כן, ביקשתי מהאחרים שיצאו,״ אני מאשרת לו.
מר לין מוסר לי מידע מאד רגיש על מספר חברות, מידע שעשוי לחולל בעולם הפיננסי רעידת אדמה. ״לא שמעת את זה ממני,״ הוא אומר.
״אני לא יודעת על מה אתה מדבר, הרי התקשרת רק לשאול לשלומי,״ אני עונה.
הוא מסתכל עליי דקות ארוכות. ״את ילדה מאד חכמה,״ הוא אומר לבסוף, ונפרד ממני.
אני ממהרת להעלות על הכתב את הסימולים של המניות שהוא הזכיר, וניגשת לחדר הישיבות.
“יש לך דרישת שלום,״ אני אומרת לג׳ו. ״זה לעיניך בלבד,״ אני אומרת, ומניחה את פיסת הנייר לפניו. ״אתה מופתע?״
״ממש לא, אבל שמח לראות את זה על הכתב. כנראה שהחושים שלי עדיין מחודדים היטב,״ הוא עונה.
״הבנת נכון,״ אני עונה.
*
הדבר הטוב ביותר שקרה לי, זה שג׳ו קיבל אותי לעבוד איתו.
עם בראדלי הרגשתי שאני עובדת לבד. החשיבה שלו מאד שונה משלי, חסר לו מעוף, ולכן התרחקתי מחדר ההשקעות.
ג׳ו מעוניין לשמוע את דעתי, הוא נותן לי להרגיש שדבריי חשובים לו.
כבר למדתי שאנחנו לא צריכים להרבות במילים, כדי שנבין אחד את השניה.
*
״אני גאה בך מיה. אין ספק שעשיתי את ההחלטה הנכונה לגבייך,״ הוא אומר.
״אני יכולה להיכנס?״ שואלת קטיה שעובדת בבית הקפה, ״הבאתי לכם את האוכל שהזמנתם. רגע, יש פה רק שלוש מנות, מה איתך מיה?״
״מאז שחליתי אין לי תיאבון,״ אני עונה.
״אבל עכשיו את בסדר,״ היא אומרת.
״כן, חזרתי היום לעבודה,״ אני עונה. איש לא מנחש למה היא שואלת.
״ומה את עושה הערב?״ היא שואלת בהיסוס, את מה שציפיתי שתשאל.
״אני מניחה שמה שאת עושה,״ אני עונה.
״אם כך אבוא לאסוף אותך בשמונה,״ אומרת קטיה ומניחה לפני כל אחד את המנה שלו. ״ומיה, אל תלכי יותר לבד בגשם שוטף.״
״אני מבטיחה לך שזה לא יקרה שוב,״ אני מחייכת.
״אתה צריך אותי?״ אני שואלת את ג׳ו.
״לא כעת. כשהחומר להנפקה הראשונה יהיה מוכן נקבע פגישה,״ אומר ג׳ו.
״לורי תביא לך את הדוחות עוד כשעה. כפי שציינתי, היחידה שלי חזרה לעבוד במלוא המרץ לפני שבוע. אני חוזרת כעת לישיבה.,״ אני אומרת לו.
פארקר מתכוון לקום, ואני ממהרת לעזוב. אין לי שום רצון לשמוע מה יש לו לומר.
אני לא מתכוון לוותר לה. הייתי עם הרבה נשים בחיי, ואני יודע שאיתה זה היה אחרת. אני יודע שהיה לה טוב איתי, שהיא לא זייפה כפי שאחרות עושות רק כדי לרצות אותי. הרגשתי אותה מתפרקת מתחתיי, ראיתי את האושר על פניה, שמעתי את הצורך שלה להסדיר את הנשימה שנעתקה ממנה. אני יודע שלא דמיינתי את כל אלה.
אני הודף את הכיסא לאחור, ולמרות שהוא נופל, אני לא עוצר, אני חייב להגיע אליה, לפני שהיא תעלם. ברגע זה איש לא קיים עבורי, ולא אכפת לי מה חושבים עליי. ״מיה,״ אני אוחז בזרועה וגורם לה לעצור.
״בבקשה אל תאמר לי שאתה מתכוון לנהל איתי דיון כאן, במקום בו אני עובדת,״ היא אומרת לי בקור.
״אז תרדי איתי לבית הקפה,״ אני אומר לה מיד.
״מה כבר יש לך לומר לי? כבר הכל נאמר. בחרת רגע מושלם לומר לך מה דעתך עליי, זה עדיין לא מספק אותך?״ היא שואלת, והמבט שלה חסר רגש.
״דעתי עלייך? מה בדיוק אמרתי עלייך שכל כך מסעיר אותך?״ אני שואל.
״שאני קרה כקרח, ש..״ אני לא נותן לה לסיים את המשפט.
״אבל לא אמרתי את זה עלייך, אלא לעגתי לו,״ אני אומר מיד. איך היא לא הבינה את זה?
״כמה זה מתחשב מצידך לצטט אותו ברגע כזה,״ היא אומרת, ״הוא אגב צדק במה שאמר עליי.״
״את עוד מגנה עליו?!״ אני משתדל להיות מאופק, אבל בתוכי אני רותח, ׳מה הבעיה שלה?׳
״מחכים לי ביחידה. לא הייתי בעבודה שבועיים, ויש משימות שעליי להשלים.״ היא אומרת, דוחפת בכח את דלת הכניסה, ונותנת לה להסגר כמעט על הפרצוף שלי.
אני עומד המום ומביט על הדלת. אני נושם עמוק, דואג שדבר ממה שקרה לא יראה על פניי, וחוזר לחדר הישיבות.
״לא ידעתי שמיה הייתה בקשר עם היחידה, ובעצם הנתונים שיש לי מעודכנים. אני מניח שתוך זמן קצר מיה תשלח לכאן את הדוחות, ותוכלו לדעת מה המצב נכון להיום,״ אומר ג׳ו.
״אני חייב לחזור למשרד,״ אומר כריס, ״שמחתי להיפגש איתך ג׳ו, נחכה לעדכון מתי אתה זקוק לכסף, ואדאג להעביר אותו לחשבונך.״
״תודה על המרק, זה בהחלט יום סגרירי כזה שמזמין את זה,״ אני אומר וקם.
אני יורד עם כריס במעלית לחניון. ״אתה חוזר היום לקליפורניה?״ אני שואל אותו, שכן מקום מושבו העיקרי היום הוא עמק נאפה.
״רציתי להפגש עם לקוחה שלי,״ אומר כריס, ״זה סיפור עצוב. בעלה ניהל רומן עם המזכירה שלו, בזמן שהיא הייתה בהריון, כל ההריון הוא לא הראה התעניינות, וכשהגיעה שעתה ללדת, הוא הגיע לבית החולים, הגיש לה בקשה לגירושין, לקח את התינוק ועזב את המקום. הוא לא ידע שהיא עדיין לא סיימה את הלידה, ונולדה לה בת. היא מעוניינת לחתום על הגט, ולא רוצה ממנו דבר פרט לבן שלקח ממנה.״
״איזה סיפור קשוח.״ למרות שראיתי סכסוכים לא פשוטים, סיפור כזה לא שמעתי, אולי כי אני לא עוסק בגירושין.
״אתה יודע שכמוך, גם אני לא מתעסק בענייני גירושין. רקמתי עבורה עסקת נדל״ן, והסיפור שלה כל כך הכעיס אותי, שאמרתי לה שאטפל בו בעצמי,״ אומר כריס.
אנחנו נפרדים, ואני חוזר למשרד. אני מתחיל לקרוא מיילים, ויושב לענות עליהם במרץ. אין הנאה גדולה יותר עבורי, מלראות את תיבת המיילים שלי מתרוקנת במהירות.
הטלפון שלי מצלצל ואני מעיף מבט לעברו . ״היי צ׳ארלי,״ אני עונה.
״אני בבית הקפה ליד הבניין שלך, יש לך כמה דקות פנויות?״ הוא שואל.
״אשמח לכוס קפה איתך,״ אני עונה.
*
את צ׳ארלי קיין פגשתי באחת החופשות שלי בקריביים. ירדתי לבר על החוף, וצ׳ארלי היה שם עם בחורה שהתגרתה בו, והעמידה פנים שהיא תמימה, עד שנמאס לו. ״את מוזמנת לחפש לך גבר שיקנה את הסיפורים שלך, החבר שלי הגיע, את מתבקשת לפנות לו את המקום,״ הוא אמר לה בכעס, וסימן לי להתקרב, למרות שלא נפגשנו מעולם. ״אז עכשיו אתה חבר שלי,״ הוא קבע, והציע לי לשתות איתו. ומאז אנחנו חברים טובים.
*
אני סוגר את המחשב, ונועל את דלת חדרי. ״אני יוצא לפגישה,״ אני אומר למזכירה.
״פיספסתי משהו? אני לא רואה שום פגישה ביומן שלך,״ היא ממלמלת לעצמה, ״עם מי אתה נפגש?״
אני רוצה לומר לה שזה אני שמחליט מה לדווח לה, אבל בוחר שלא. ״יש לי פגישה מחוץ למשרד עם מר קיין. אני לא יודע כמה זמן היא תארך, וכנראה שלא אחזור למשרד,״ אני עונה לה.
״מר קיין?״ היא ממלמלת.
אני מעיף עליה מבט, וחושב שצ׳ארלי דווקא היה נהנה לשחק עם אחת כמוה.
צ׳ארלי יושב בשולחן פינתי, ועיניו נעוצות בדלת. המבט שלו לא נראה מוטרד, ואני מרגיש הקלה. ״פארקר,״ הוא מנפנף בידו לעברי, כאילו שיכולתי לפספס אותו. הוא מסוג הגברים שתמיד מושכים את תשומת הלב של נשים וגברים.
״תכיני לי אמריקנו, ארוך, בלי חלב, בלי סוכר,״ אני מבקש מהמלצרית, והולך לשבת לידו.
״מה אתה עושה הערב?״ שואל צ׳ארלי.
״אני מניח שמה שאתה עושה,״ אני עונה לו בלי לחשוב.
״על זה בדיוק רציתי לדבר איתך. את משחקי הבקבוק אתה מכיר?״ הוא שואל בשקט.
״שמעתי עליהם, אבל מעולם זה לא משך אותי,״ אני עונה.
״זה משחקים דיסקרטיים, שאפשר להיכנס אליהם רק בהמלצת חבר. המשחק מתקיים כשיש מספר שווה של גברים ונשים. הלילה יש משחק, אבל חסר גבר למשחק כדי שהוא יוכל להתקיים . מה דעתך?״ הוא שואל.
״אני לא יודע. זה נראה לי מטופש שגבר בגילי ישחק משחק שבקבוק פוקד עליו לנשק מישהי זרה. בינינו, אני. לא כל כך אוהב להתנשק,״ אני עונה.
״נו באמת פארקר, נראה לך שהייתי מזמין אותך למשחק אם הוא היה ברמה ירודה כזאת? אני מוצא אותו מרתק מאד. עבורי זה כמו ללכת לפסיכולוג, אבל לכזה שלא רק מהנהן בראשו בזמן שאתה מדברים על הדברים הכי כואבים שלך, ואחר כך אומר לך דברים ששינן באוניברסיטה. בקבוצה שלי אנשים באמת מקשיבים לך, ומשתפים את החוויות שלהם, וזה נותן לך הרגשה שאתה לא היחיד שמרגיש כך,״ אומר צ׳ארלי.
אני מסתכל עליו ונזכר בלילות הפרועים שלנו על חוף האוקיינוס. הוא לא אותו אחד, הוא מדבר ברצינות.
״רק שתדע שבמשחק אתה מופיע רק בשמך הפרטי, ולא מוסר פרטים אישיים פרט לגילך. כולם שם רווקים, כי זה התנאי לקבלה לקבוצה, ובגילאים בין עשרים ושתיים לשלושים,״ הוא ממשיך לנסות לשכנע אותי.
צ׳ארלי לוגם מהקפה, ומסתכל עליי. ״אתה מבין שסודיות היא עוד תנאי למשחק הזה, כך שאינני יכול לפרסם זאת ברשת החברתית. תחשוב על זה ותיתן לי תשובה בהקדם. המשחק מתקיים היום בשמונה וחצי.״
אני נזכר בשיחה של מיה עם קטיה המלצרית מבית הקפה. ״יודע מה, אני אגיע,״ אני מאשר לו, והוא שולח לי קישור לפתוח תיק אישי.
מי שמנחה את המשחק היא רוז, בחורה יפיפיה, בלונדינית עם עיניים כחולות, שמקרינות יופי פנימי. היא, כך כתוב בחוקים של משחקי הבקבוק, מחוץ למשחק.
אני שמח לקרוא שהשאלות האישיות כוללות רק את שמי המלא, מספר הטלפון שלי, וכתובת המייל שלי, עם הסבר לכך שיש ועדה שבודקת את המשתתפים לפני שמאשרים אותם, כדי לדעת שלא מכניסים לקבוצה אנשים בעלי אופי אלים, או אישיות קיצונית לרעה, וזה תקף לגבי שני המינים, במטרה להגן על החברים.
איש לא מתעניין במקצוע שלי, או בחשבון הבנק שלי.
כעבור שעה אני מקבל לטלפון שלי הודעה.
רוז@משחקיהבקבוק1008
פארקר,
אני שמחה לבשר לך שבקשתך להתקבל לקבוצה אושרה.
קבוצה 1008 כוללת ארבעה עשר משתתפים,
מספר הנשים וגברים שווה,
שזה תנאי לקיום המשחק.
כולם רווקים. (לא נישאו מעולם.)
בגילאים בין עשרים ושתיים לשלושים.
המשחק הקרוב יתנהל הלילה
בשעה שמונה וחצי
במועדון XOXO בכניסה המערבית.
אשמח לראותך,
רוז
להלן קישור להורדת האפליקציה של משחקי הבקבוק.
אני מודה שאני סקרן לראות איך המשחק מתנהל. כשהשעה מתקרבת, אני נכנס להתקלח, ומתכונן לקראת הערב כפי שמתכוננים לדייט, אם כי מעולם לא יזמתי דייט בעבר.
אני מתיז עליי בושם בנדיבות, כבר למדתי מה זה עושה לנשים. אני בוחר ללבוש מכנס ג׳ינס, אמנם יקר תוצרת מין מילאן, אבל זה עדיין לא חליפה יוקרתית, וחולצת סריג בכחול כיוון שבשעות הערב כבר קריר.
אני נוסע למועדון, וגופי נדרך לקראת מה שעתיד לקרות. אני כבר לא בטוח שעשיתי את הבחירה הנכונה.
כשאני מגיע למועדון, צ׳ארלי כבר מחכה לי בחניה. הוא מעשן בעצבנות, מה שמפליא אותי, גם כי אני לא מכיר אותו ככזה, וגם כיוון שאני לא מבין מה יש במפגש הזה שגורם לו להיות כל כך מתוח. אני מעמיד פנים שלא שמתי לב.
כשהוא רואה אותי, הוא ממהר לזרוק את הסיגריה על הרצפה, ומועך אותה בנעליו, תוך שהוא מגרש את שרידי העשן, כאילו יש בכך לטשטש את הריח. ׳כנראה שאין לו כוונה לנשק מישהי הלילה,׳ אני חושב לעצמי ומחייך.
״מה מצחיק אותך?׳ הוא שואל.
״סתם שיחה מטופשת שהייתה לי מקודם,״ אני עונה. מה שנכון נכון, רק שהשיחה הייתה עם עצמי.
״מישהי מיוחדת?״ הוא שואל בסקרנות.
״ממש לא,״ אני עונה.
״בוא נכנס,״ הוא אומר, ואני הולך בעקבותיו לעבר המועדון הסודי של משחקי הבקבוק, שנמצא בקומת המרתף. דלת פלדה גדולה מונעת את הכניסה אליו, ועליך להזדהות באינטרקום כדי שתאושר כניסתך.
צ׳ארלי מזדהה בשמו, ואני עושה כמוהו ואומר את שמי. ״ברוך בואך למשחקי הבקבוק פארקר, אני מאחלת לך משחק מהנה.״
צ׳ארלי מחייך. ״ככה מקבלים חבר חדש אצלנו,״ הוא אומר, בזמן שהדלת נפתחת, ואנחנו דרך מסדרון לאולם גדול. במרכזו עומד שולחן עגול גדול, ועליו מונח בקבוק יין, כשעל הריצפה מסביבו כריות גדולות.
אני מסתכל סביבי, בוחן את המשתתפים. פתאום אני חושב שאולי אמצא כאן מישהו שאני מכיר, הרי איש לא מדבר על השתתפותו במשחק. אני מרגיש הקלה שפרט לצ׳ארלי אני לא מכיר איש. אני לא יודע מה אני מרגיש כשאני מגלה שמיה לא כאן. ׳מה יש לך להפסיד,׳ אני אומר לעצמי.
״אני רוז,״ ניגשת אליי מי שמנהלת את המשחק. ״חברים יש לנו חבר חדש, שמו פארקר.״
הגברים ניגשים אליי, ומציגים את עצמם. ״שיחקת פעם?״ שואל אותי טאי.
״זאת הפעם הראשונה שלי.״ אני עונה.
״גם לא ברשת?״ הוא שואל, ואני לומד שהמשחק מתנהל גם ברשת.
״לא היה לי מושג שזה קיים,״ אני עונה.
״יזה למי שמעדיף לשחק בלי לחשוף את פניו. אנחנו האמיצים,״ הוא צוחק.
׳אז זה מה שמיה עושה,׳ אני חושב לעצמי.
השיחות עם הגברים זורמות, ואני מודה שאני נהנה. אף שאלה אישית לא נשאלת, ולמרות זאת יש על מה לדבר.
״מצטערת על האיחור,״ אני שומע את קולה של מיה, שנכנסת לאולם. אני מסתובב לאט לאחור. היא לובשת מכנס שחור צמוד, וחולצת טריקו שחורה, ומעליה ז׳קט בצבע ורוד.
״רוז ביקשה שנעשה ערב סושי. ערכתי הזמנה באפליקציה, וכשנסענו לקחת אותה נתנו לי שקית קטנה. נדהמתי לראות שיש בה ארבעה מגשים קטנים. מסתבר שהם נתנו את שלנו למישהו אחר. אני לא מבינה איך אותו לקוח לא שם לב שנתנו שקית כזאת גדולה,״ אומרת מיה.
״ואני אומרת לך שהוא כן שם לב, אבל בחר לקחת אותה,״ אומרת קטיה.
״אתם כבר מבינים שנאלצנו לחכות שיכינו לנו את ההזמנה,״ מסיימת מיה את דבריה.
חברות הקבוצה ממהרות אליה, ומתעניינות בשלומה. ״תנו לי לתת לכם עצה בחינם, אם אתן צריכות לצאת כשבחוץ גשם שוטף, תחכו שהמונית תבוא לאסוף אתכם מדלת הכניסה. ואני ברוב טיפשותי אפילו לא הזמנתי מונית, אלא הלכתי בגשם בשוטף. חשבתי לתומי שכיוון שהמרחק הוא רק כמה בניינים, מה כבר יכול לקרות.״
״אני מקווה שגם את למדת מהשיעור של עצמך,״ אומרת לה מישהי.
״אני מבטיחה לך שאחרי ששכבתי כמעט שבועיים עם חום גבוה, למדתי שיעור שלא אשכח.״
״בואו נתחיל,״ אומר רוז, ואני חושב כמה זמן יעבור עד שמיה תבחין שאני פה. ״בניגוד למשחקים קודמים, לא נתחיל היום עם שאלה משותפת, אלא ניגש ישר למשחק.״
רוז מסובבת את הבקבוק, הוא מסתובב ונעצר כשהוא מצביע על סמואל. ״אתה מוזמן להתחיל,״ אומרת רוז.
סמואל מסובב את הבקבוק והוא מצביע על מיה. אני נדרך, זה קורה מהר משציפיתי.
״אני שמח שאתה מרגישה טוב מיה. הנוכחות שלך מוסיפה המון לקבוצה, את מדברת על נושאים אינטימיים בלי להיות נבוכה.
אני רוצה לשאול אותך שאלה אישית, אבל אבין אם לא תרגישי בנוח לענות. אבל לפני הכל עליי לשאול אותך, אמת או חובה?״
״אמת, ותשאל מה שאתה רוצה,״ היא עונה בטון שליו.
״כפי שציינתי, את מדברת בחופשיות על הכל, ולמדתי מהתשובות שלך שאת לא אישה של סטוצ׳ים,״ הוא אומר.
״נכון, אני חייבת שיהיו לי רגשות עמוקים כלפי גבר שרוצה שאלך איתו עד הסוף,״ היא עונה.
׳זה מה שהרגשת איתי מיה? כי אני לגמרי מבולבל ממך,׳ אני חושב לעצמי.
״זה מוביל אותי לשאול אותך מה הניסיון המיני שלך?״ שואל סמואל.
״אתה חושב שאין לי?״ היא מחייכת.
״ממש לא, הוא עונה מיד, ״אבל כפי שאמרתי, אני לא יכול לדמיין אותך עם הרבה גברים.״
״אתה צודק,״ היא אומרת ומשתתקת.
״מיה, את לא חייבת לענות,״ הוא אומר בטון מתנצל.
״בטח שכן, הרי זאת המהות של המשחק הזה. אני רק מסדרת את המחשבות בראשי.
״הייתי בת חמש עשרה כשנכנסתי לזוגיות עם נער שגדול ממני בשנה,״ היא מתחילה לספר.
