קטגוריה: והימים ימי מלחמה
-
תחת מעטה סודיות 4
לילי לשם מצד אחד אני שמחה שאני בארץ בימים אלה, הייתי יוצאת מדעתי אם הייתי נמצאת כעת בחוץ. מצד שני אני כועסת על כך שכשסוף סוף היכרתי את מי שאני מחפשת כל כך הרבה זמן, עליי להפרד ממנו. הוא מנשק אותי בלהט, מתעלם מכך שאנחנו לא לבד. אני מבינה את הצורך שלו. גם הוא מתקשה…
-
היד הכותבת
כשהבטן מקרקרת אין לך ברירה אלא לחפש כל דרך למלא אותה. העורך שלי, שבינתיים פוטר לאחר שהתלוננו עליו על שהטריד מינית את העובדות במערכת העיתון, הציג בפניי שתי אפשרויות. "יש לך שתי ברירות הודיה," הוא אמר בטון שלא משתנה לשתי פנים, "או לכתוב את המדור הזה, גם אם זה לא בדיוק כוס התה שלך, או…
-
-
תחת מעטה סודיות 3
לילי לשם אני מתעוררת בבהלה. מסתבר שנרדמתי על הספה, והשארתי את דלת היציאה למרפסת פתוחה, מה שגרם לרוח השובבה לחדור לחדר ולקרר אותי. אני רועדת מקור ומחבקת את עצמי בניסיון להתחמם. 'אז את בבית מלון בתל אביב,' אני מדברת אל עצמי. את זה אני מצליחה להבין, רק לא מה השעה, או איזה יום היום. 'איפה…
-
נאמנה
שבועות של הכנה מונחים על השולחן לפניי בסדר מופתי. עוד כשעה, למעשה קצת פחות, יתמלא חדר הישיבות, ותתחיל המצגת שתסמל את העידן החדש של החברה. כאשר הטלפון נייד מצלצל אני מתעלם ממנו. זה לא הזמן לנהל שיחות. אני יודע שלו הייתה זו שיחה חשובה, היא הייתה עוברת דרך המזכירה שלי. מי שמתקשר לא מרפה ומתקשר…
-
מחכה לו
בבת אחת התהפך עולמי. לא היה לי ספק, לא חשבתי פעמיים. למרות שלא קיבלתי צו, התקשרתי ושאלתי לאן עליי להגיע. “אני לא מבינה למה אתה הולך," היא אמרה, "לא יכולת לחכות שיקראו לך, אם בכלל?" "את מבינה שאנחנו במלחמה, נכון?" שאלתי אותה באיפוק בזמן שארזתי את תיקי. "תבטיח שתתקשר," היא ביקשה. "כשאוכל," עניתי קצרות. הידיעות…
-
משהו ממנה
באמת השתדלתי. למרות הכאבים העזים שתקפו אותי, נשכתי שפתיים והמשכתי באימון, עד שקרסתי. "אני מאוכזבת ממך," אמרה לי המפקדת, "קצת קושי ואת נשברת." נפגעתי עד עמקי נשמתי. מיום שהחלו הכאבים להופיע לא אמרתי מילה. סיימתי את קורס הקצינות עד סופו, או אם לדייק עד יום לפני, כיוון שביום האחרון לא יכולתי יותר לשאת את כאביי.…
-
בזמן הכי לא צפוי
המלחמה הזאת הגיעה ממש לא בזמן. לא שיש זמן מתאים למלחמה. אלא שכאשר אתה אחרי כמעט יממה ללא שינה, אתה מתקשה מאד לתפקד. אני מרים טלפון אליה. "איפה את?" אני שואל. "אני בבית, איפה אני יכולה להיות בשעת בוקר כל כך מוקדמת בשבת?" היא שואלת בטון הכי תמים שהיא מסוגלת. היא רק שוכחת שאני יודע…
-
יממה, קצת פחות
10:00 בבוקר אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. מידי יום אני מבריקה את הבית, דואגת שהמקרר יהיה מלא בכל הדברים שהוא אוהב, אופה עוגות שהוא אוהב, ומחלקת אותן לשכנים ולחברים, כשאני מבינה שהוא לא יבוא. "איפה את?" הוא שואל. הוא נשמע מאד עייף. "בארץ החלומות. חולמת שאתה פה, זרועותיך מקיפות אותי ואני נבלעת ביניהן,"אני…
-
ריקוד חייה
"אני מצטער קים," אמר לי בעל הבית שלי, "תאמיני לי שאני עושה זאת בלב כבד." אני מנסה להבין מה קרה. אני משלמת תמיד את שכר הדירה כמה ימים לפני הזמן. האם יתכן ששכחתי לשלם החודש? “אנחנו זקוקים לכסף, כעת כשהוריי עוברים לדיור מוגן," הוא ממשיך להתפתל מולי, ואני חושבת בכמה כבר אפשר להעלות את שכר…