קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

לפעמים..   המילים הכי יפות נכתבות בשתיקות, עם עיניים עצומות, חיוך מבוייש, נשיכת שפתיים.     לפעמים..   המילים הכי יפות נכתבות ביניהן, בין השתיקות.

התבוננו בטבע, הרי אנחנו כמוהו. כשהשמש זורחת לנו בפנים, אנחנו מתמסרים לה, מתמכרים לליטופיה, והלב מלא שמחה. כשרוח מכה על פנינו, אנחנו מתכופפים, עדיין עומדים על שתי רגליים איתנות. כשעוברת על פנינו סערה, אנחנו מתכנסים בתוך עצמנו. לעיתים קופאים, לעיתים רק נסדקים. עם בוא האביב, אנחנו שוב פורחים. למרות כל הצלקות שנחרטו בנו בימי החורף…

אנשים רבים עוברים בשבילי חייך, מעטים משאירים עליהם את טביעות רגליהם.

הרגע הזה שבו אתה אוחז בידיך בפניי כך שלא אוכל לברוח ממך, מתקרב אלי, אש בעינייך, רגע לפני שאתה שאתה מצמיד שפתייך לשפתיי. הרגע הזה שאתה מסנן לי מין משפט שמתחיל ב: "תגידי לי…" ואני רק מחייכת מולך כי יודע בדיוק מה אתה מרגיש. את הרגע הזה, אני מאד אוהבת.

וישנם רגעים שמהדהדים בך זמן רב אחריי שהם נגמרים. כמו הלילה ההוא, שלמרות החושך הגדול היה מלא באור גחליליות של נשיקותייך שפוזרו על צווארי. זוכרת את מגע השפתיים שסימן אותי, שלא יהיה לי ספק מה אתה חושב עליי. והסימן הזה גם ימים רבים לא ימחקו אותו. אין לי צורך להתגעגע, כי הוא איתי כל הזמן.…

לחבק, כל אחד יודע. אבל חיבוק מושלם שבו גופך משתלב עם גופו בהתאמה מלאה, כזה, יש אחד ל…. מיליון?

בוקר אחד, בלי שהתכוונת, בלי שהתכוננת, פתאום היא היתה שם, האהבה.

מאמינה בסימני דרך. לא בקיצורי דרך. ב.א.

לפעמים הפנייה בה בחרת היא הנכונה, ולעיתים לא. לעולם אי אפשר לדעת אם לא מנסים. זה לגמרי בסדר לטעות. זה רק מראה שהמקום בו עמדת לא היה המקום הנכון. לעומת זאת אם צדקת הרי שהרווחת ב ג ד ו ל.

המבט הזה המרוכז, מלא בטרוף של תשוקה, האישור שהוא צריך לראות שאת מבינה מה עומד לקרות. המבט הזה שגורם לך לעצום עיניים בצפייה, בדריכות לרגע שהסערה שלו שתרגיע את כולך, תתחיל. המבט הזה אם תשירי מבטך לתוכו, תראי את כל הרגשות שטמונים בו בשעה שהוא כ ו ל ו שלך. ואין אישה מלבדך ואין גבר…