“כמה פעמים אני עוד אומר לך זאת. מספיק עם הדרמות שלך ג’ורג’יה. הגיע הזמן שתתנצלי, ותחזרי הביתה,’ אומר ניק.
אני רואה שנולן נדרך, ומניחה את ידי על שפתיו כדי למנוע ממנו לדבר. “מעניין לאיזה בית אתה רוצה שאחזור?” אני מתעלמת משאר חלקי המשפט ההזוי שלו. “כי זה דווקא אבא שלי שרכש לי את הדירה בעיר, כך שזה בסדר מבחינתו שאני לא גרה יותר בבית.”
“באמת ג’ורג’יה, אל תעמידי פנים שלא הבנת שאני מדבר על הדירה שלי,” הוא אומר בכעס.
“ומה איתי?” שואלת אלכסה.
“מה את קשורה לשיחה שלי איתה?” הוא נוהם לעברה, ומפנה שוב את מבטו אליי.
“אל תשחקי איתי ג’ורג’יה, יש גבול לסבלנות שלי,” הוא אומר.
“אתה מתבלבל ביני לבין אחרת. למקרה ששכחת, אני מעולם לא גרתי איתך,” אני אומרת באדישות.
כל אותו זמן ידו של נולן מקיפה את מותניי. הוא רוכן לעברי ומסיט קבוצת שיער סוררת מפניי, ושם אותה מאחוריי אוזני. אני מחייכת אליו.
“אז כעת הבאת אותו כדי לגרום לי לקנא?!” הוא יורה לעברי בכעס. “איך את מעזה להתנשק איתו מולי?”
“מעניין שאת זה אומר מי שהגיע לכאן ללא הזמנה, כשמישהי מרוחה על כולו,” אני אומרת.
“היא סתם אחת חסרת משמעות,” הוא אומר בזלזול. בכל מצב אחרת הייתי מגיבה על כך. אבל אני לא שוכחת מה אומרת אלכסה עליי מאחורי הגב.
“אל תחמיא לעצמך, אין לי צורך להוכיח לך כלום. אתה שייך לעבר. נולן הוא העתיד שלי. וכל מה שאני עושה איתו הוא בגללו ובשבילו, ואין לזה שום קשר אליך.”
אני אוחזת בידו של נולן ומתחילה להתרחק.
“אני לא מאמין שהוא אוהב אותך כמוני. כמה זמן הוא מכיר אותך?” הוא לא מרפה.
“מספיק זמן כדי להיות ההווה והעתיד שלי.” אני עונה.
“היית חייב לנשק אותי?” אני אומרת בכעס לנולן, כשאנחנו שוב לבד.
״אמרתי לך שאני מנשק אותך בגלל הצורך שלי, הרצון שלי להרגיש שוב את השפתיים המתוקות שלך, לא כדי שמישהו אחר יראה, אלא בשבילי,” עונה נולן במבט רציני.
“אז מה היא כבר סיפרה לך עליי?” ניק שוב מתקרב אלינו.
“אתה באמת חושב שאני לא יודע שיש לג’ורג’י ניסיון עם גברים? אני רואה כמה גברים מכרכרים סביבה, זה היה מפליא אותי אם היא הייתה חסרת ניסיון.
לא מעניין אותי מי מופיע בספר המבקרים שלה, מה שכן מעניין אותי, זה שאני הגבר האחרון שלה, ואני אעשה כל שביכולתי שכך זה יהיה לנצח,” אומר נולן.
בעוד ידו האחת מונחת כעת על גבי, השניה אוחזת בכף ידי. הוא מקרב אותה לפיו ונושק לה, נשיקה שנדמה לי כנצח. אני מסתכלת על פניו, עיניו עצומות, וכולו מרוכז במגע שפתיו על עורי.
״עכשיו אתה מבין שמה שאני מרגיש כלפיה כעת לא קשור אליך?״ הוא אומר לניק, שמבטו מהופנט על כף ידי.
ניק מאגרף את כפות ידיו בזעם. ״זה רחוק מלהסתיים ג׳ורג׳י,״ הוא אומר.
״זה נגמר מזמן, קבור אי שם בעבר. תניח לי, זה כבר גובל בהטרדה,״ אני אומרת. אני רואה את מייסון צופה בנו, והוא מתקרב במהירות לעברי.
״חודשים אתה מדבר רעה על אחותי. זה לא מעניין אותי אם הבנת שנתת ליהלום כזה לחמוק מבין ידיך. אתה כל כך מתפאר בייחוס שלך, והייתי מצפה שגבר כמוך יבין שפרידה לא אמורה להפוך לנחלת הכלל.
לא רצית אותה יותר, אבל אתה לא מסוגל לראות שגבר אחר רוצה אותה, שהוא לא מתבייש להראות את האהבה שלו כלפיה. מבחינתך גם אם היא לא שלך, היא לא צריכה להיות של אחר. זה לא עובד כך.
ועם מי בחרת להופיע בבית שלנו? עם מי שהייתה חברה טובה של אחותי, עד שהתגלה פרצופה האמיתי. ברור לי שזה אתה שציפית שג׳ורג׳י תקנא, אבל ג׳ורג׳י כבר לא שם. אני בטוח שנולן לא שמע מעולם עליך. העובדה שהוא יודע מי אתה, היא בגלל שאני אמרתי לו שאת האקס של אחותי.
אומר לך בכנות, אתה ואלכסה ממש מתאימים. השנאה שלכם לג׳ורג׳י הופכת אותכם ל… אני אפילו לא מוצא את המילה הנכונה להגדיר אתכם.
מה חשבת לעצמך כשהגעת לכאן? הרי היה לך ברור שג׳ורג׳י פה. באמת, מאד מעניין אותי לדעת מה עבר לך במוח, כשהגעת לכאן איתה מרוחה על כולך.
ציפית למצוא את ג׳ורג׳י לבושה שחורים, ומתאבלת עליך?״ מייסון מסיים את דבריו ומפנה לו את הגב.
״בואו נלך לאכול,״ הוא אומר, ״שמעתי שיש פה אוכל מעולה.״
״אני יכול להעיד שהתפריט בהחלט מעורר תיאבון,״ אומר נולן למורת רוחו של ני׳, ״מעניין אם הם הביאו כל מה שהזמנו.״ את המילים האלה הוא בהחלט אומר לאוזניו של ניק. יש בכך הצהרה שהוא לגמרי מעורב בחייה של משפחת קנדי.
אם חשבתי שנולן התלבש כפי שהתלבש, כי כך הוא רגיל להופיע במסיבות, אני מתחילה להבין שאולי זה לא כך. הוא מושך אליו נשים, כמו שדבורים נמשכות לדבש. אני צופה בהן מנסה לתפוס את תשומת ליבו, הן נוקטות בכל תכסיס נשי כדי שיבחין בהן, לפעמים עד כדי גיחוך. אני מזכירה לעצמי שניק הוציא ממנו את יצר הרכושנות, אבל הוא לא באמת שלי.
אני שמה לב שנולן מגניב לעברי מבטים כל הזמן, בוחן עם אני מדברת. הוא לא יודע שחבריו של אחי הם כמו אחים גדולים בשבילי, ותו לא. אין בי את היצר הזה לגרום לו לקנא, להראות לו שגברים אחרים חושקים בי. אני לא כזאת, ואני לא מתכוונת להשתנות.
גם מייסון מוקף בנשים. אני יודעת למי הלב שלו נתון. אני יודע כמה הוא חיכה שהיא תגיע, ולשמחתי היא הגיע בין הראשונים. אני אוהבת את הבחירה שלו.
*
דיינה גולד היא בת המחזור של מייסון, והייתה מאוהבת בו בסתר. מה שאני אוהבת אצלה, זה שבזמן שכל הבנות חיזרו אחרי מייסון שהיה בין הבולטים בשחקני הבייסבול של נבחרת בית הספר, היא לא ניסתה להתחרות על ליבו על ידי זה שהציעה לו את גופה.
אני מעריכה את העובדה שהיא לא מחפשת להגיע אליו דרכי, כפי שמנסות אחרות, אלא מראה לו מה היא מרגישה, וזה משתלם לה כעת, כשמייסון באמת מוכן לזוגיות.
*
״אני באמת לא מבין מה ניק עושה פה,״ מפטיר דניאל, שעומד לידי וממלא את הצלחת שלו.
״זה לא ברור לך? הוא מתחרט על כל יום שהיא לא איתו. כשאמר לה מה שאמר, הוא לא ציפה שהיא תיפרד ממנו. הוא כל כך מלא בעצמו, שהוא חשב שהיא תחזור אליו על ארבע. זה רק מראה שהוא לא מכיר את ג׳ורג׳י בכלל.
תדעי שאת מציבה רף מאוד גבוה בבחירת בת זוג. אני מחפש באחרות את התכונות שיש בך. את יפיפיה, וחכמה מאוד. את לימדת אותי שאישה יכולה להיות חזקה, ובו בזמן להתמסר כולה לגבר שלה, בלי להרגיש שהוא מקטין אותה. ברגע שניק ניסה להקטין אותך, קמת והלכת ממנו.
העובדה שהוא בא עם אלכסה, ולא שאני חושב שיש ביניהם רומן, רק מאשרת שהוא אינו ראוי לך.״
״אני לא חושב שהוא שווה אפילו מילה אחת. חשבתי שהוא אחר, וטעיתי. הוא צץ בכל מקום, מחפש אותי, אבל זה ממש לא איכפת לי. אני באמת לא מרגישה כלום כלפיו,״ אני אומרת ומושכת בכתפיי.
״אני שמחה שהזמנתי סושי. מפתיע כמה הם מטיבים להכין אותו, למרות שזה לא קשור בכלל לסגנון הבישול שלהם,״ אני אומרת ומכניסה חתיכה לפי.
אני שמה לב שנולן בוחן אותי, אבל אני מחליטה לא להגיב. אסור לי להראות לו שהנשיקה שלו בוערת עדיין על שפתיי. ׳אז הוא נשקן מעולה, אז מה?׳ אני חושבת לעצמי בכעס, ׳אל תתני לנשיקה הזאת להטעות אותך.׳
״למה את כל כך כועסת על הסושי?״ אני שומעת את קולו מאחוריי, מריחה את הריח של הבושם שלו, ועוצמת עיניים ׳תתאפסי מהר ג׳ורג׳י,׳
״ניק עזב, אתה לא צריך להעמיד יותר פנים שאני אהבת חייך,״ אני אומרת לו בקור, לוקחת את הצלחת, והולכת לשבת עם חברותיי. ״ראית את החצופה הזאת?״ מתחילה קאיה לומר.
״אף מילה,״ אני אומרת, ״לא היא ולא הוא מעניינים אותי. תהפכי דף.״
״בדיוק כך,״ היא אומרת ומתחילה לדבר איתי על התוכניות לחופשת חג המולד.
המפגש עם ניק, והצורך שלי להגן על ג׳ורג׳י הראו לי את מה שאני מתכחש לו. היא התגנבה לי ללב בלי שרציתי, כשלא הייתי מוכן. היא מצידה לא מראה לי שהיא מרגישה כמוני. היא מבלבלת אותי, שכן אני יודע מה הרגשתי כשנישקתי אותה, ומה היא הרגישה. היא נענתה לי מיד, כאילו השפתיים שלי היא מה שהיא צריכה. ׳היא טוענת שזה לא בגלל ניק, האם להאמין לה?׳
אני מנצל את ההזדמנות שאבא מזמין אותי לאכול איתו ארוחת ערב. ״רציתי להזמין לנו מקומות במסעדת l’abeille à côté, התחשק לי אוכל צרפתי מפנק, אבל המסעדה סגורה לאירוע פרטי. מה דעתך שנלך למאמא מריה? ראיתי שיש להם תפריט מיוחד של פסטה פטריות,״ אומר אבא. אני מסכים מיד.
אנחנו נפגשים במסעדה. אבא מקדים, ואני מגיע דקות ספורות אחריו, עדיין לפני הזמן שקבענו להיפגש.
״איך הייתה מסיבת יום ההולדת אצל משפחת קנדי?״ מתעניין אבא.
״ממש התחברתי לבנים שלו. לדניאל ולי יש כל כך הרבה תחומי התעניינות משותפים, כאילו למדנו באותו בית ספר. וגם עם מייסון שצעיר מאתנו בשנתיים, פיתחתי קשר חברי קרוב,״ אני אומר לאבא, ומקווה שהוא לא יודע על קיומה של ג׳ורג׳י.
״ואיך ג׳ורג׳יה? שמעתי שהיא ילדה מבריקה. אני מכיר את אביו של האקס שלה. הוא מצטער עד היום על הפרידה של הבן שלו ממנה. הוא אמר שהיא ילדה נדירה, והיה מאד רוצה אותה ככלה,״ אומר אבא את מה שאני לא רוצה לשמוע, ״אני מבין שהיא הגיעה לביצועים מאד מרשימים בתחום המחשבים, בדיוק כמו אביה.״
״ולמה אנחנו מדברים עליה?״ אני שואל.
״למה אני חושב שנגעתי בנקודה רגישה?״ שואל אבא.
״אתה יודע שמאז שאימא עזבה, נשים עבורי הן רק שעשוע רגעי,״ אני אומר לו באיפוק.
״אל תיקח את הכעס שלי על אימך שבגדה בי, ותשליך אותו על כל הנשים בעולם. אל תהיה מריר כמוני. נכון שאני מפחד להקשר לאישה, אבל אני עדיין מקווה שאכיר אישה שתגרש את הפחד הזה ממני. זאת הרגשה נהדרת להיות בזוגיות. זה נותן לך הרגשה שאתה לא לבד בעולם, וכמובן הדרך להקים משפחה משלך.
האחים שלך שניהם נשואים, הם לא חוו את הבגידה כמוך. אולי כי היית צעיר יותר, ואולי, וזה אני מאמין שקרה, שבגלל הקשר המיוחד בינינו, פתחתי את הלב בפניך, הרשתי לעצמי להיות פחות חזק לידך, אומר אבא בגילוי לב. אני מתחבר למילים שלו. אני יודע שהקשר ביננו מאד מיוחד. אני מודה לו על ההשקעה שלו בי, ועל כך שהפך אותי לגבר בעל הביטחון העצמי שאני.
״אני פוחד אבא,״ אני מודה לראשונה בקול, ״לא הייתי מוכן לכך שזה יקרה, שהיא תהיה מרכז העולם שלי. אולי זה קרה כי התרשמתי מהיכולת השכלית שלה. השיחות ביננו מאתגרות אותי. ושלא תחשוב שאני לא נמשך אליה בטירוף.״ אני מודע לכך שאני מוציא את המחשבות ללא סדר, אבל מרגיש שאני רוצה לשחרר אותן ממני. ״אז מה אבא?״
״אתה נלחם בעצמך, במקום להראות לה את הלב שלך,״ אומר אבא.
״נישקתי אותה, אמרתי לה שכך אני מרגיש. היא החליטה שאני רק רוצה להשתעשע איתה, מה שהיה נכון לגבי כל הנשים לפניה, אבל לא לגביה,״ אני אומר.
״אז תראה לה שהיא טועה, שהיא היחידה שבחייך,״ אומר אבא, ״תשתף אותה בדברים שחשובים לך, תראה לה שאתה רוצה יותר מאשר רק להתפרק.״
זה מביך אותי פתאום, כשזה בא מפיו של אבא.
אני ממלא את פי פסטה, כדי שלא אמשיך להשתפך.
״נהנתי מחברתך בן,״ אומר אבא, ״כמו תמיד.״
״גם אני אבא,״ אני עונה.
אני חוזר לדירה. היא נראית לי ריקה פתאום. אני רוצה להתקשר לג׳ורג׳י, ולבקש ממנה שתבוא. במקום זה אני שולח לה הודעה.
נולן מיטשל:
לילה טוב ילדה יפה.
שולחת לך חלומות קסומים.
שלך, נולן
אני מאוכזב לראות שהיא לא טרחה לקרוא את ההודעה. גם בבוקר אני רואה שהיא עדיין לא קראה את ההודעה.
אני מתחיל את הבוקר בשיחה עם לקוח, אבל המחשבות שלי נתונות לסטארט אפ שנרקם במוחי.
הלקוח מתווכח איתי על המחיר, ואני לא מוכן להיות גמיש איתו יותר. ״איזו סיבה יש לי לתת לך הנחה כזאת גדולה? אתה יודע שאני לא עסק חדש, שרק בונה את עצמו,״ אני אומר לו.
״אז כנראה אתה לא רוצה אותי כלקוח,״ הוא מנסה לשחק איתי.
״אני רוצה כל אחד שרוצה לקנות את מה שיש לי להציע, אבל לא בכל מחיר,״ אני משיב לו.
הוא ממשיך להתווכח איתי, כשהודעה נכנסת מופיעה על המסך.
״תסלח לי, עליי לענות להודעה,״ אני אומר, והלב שלי מחסיר פעימה כשאני מסתכל על השם שמופיע על המסך.
ג׳ורג׳י קנדי:
בוקר טוב נולן.
מתנצלת שלא עניתי לך.
כשסיימתי לעבוד היה כבר מאוחר
ולא רצית להפריע.
שיהיה לך יום טוב.
ג׳ורג׳י.
אני מוצא עצמי מחייך מול המילים שלה. ׳אז לא התעלמת ממני יפה שלי,׳ אני חושב.
אני קם ועומד מול החלון וצופה בעיר מתחתיי, והחיוך לא יורד מפניי. הטלפון הניייד מצלצל ,אבל לוקח לי זמן לקלוט זאת. ״נולן מיטשל,״ אני עונה לבסוף.
״היי נולן, ניית׳ מדבר,״ הוא עונה לי באותו טון, כאילו שאני לא מזהה אותו מהמילה הראשונה, ״בשבת אמור לרדת גשם, אז החליטו לקיים את המשחק היום בחמש, תוכל להגיע?״ הוא שואל.
״כן, אגיע בארבע ורבע למגרש,״ אני עונה לו.
אני נכנס מיד ללוח הזמנים שלי לבדוק אם נקבעו לי פגישות לאחר הצהריים, ושמח לראות שאכן, כפי שזכרתי, היום שלי פנוי.
*
״אני עובד כעת על פרוייקט חדש,״ אמרתי למזכירתי האישית, ״לכן אבקש לרכז את הפגישות שלי לבוקר בלבד, אלא אם כן ממש אין ברירה.״
ועדיין, היא שואלת אותי לא פעם אם אפשר לקבוע פגישה מאוחר יותר. כבר נוכחתי לדעת שלא תמיד היא שואלת, וכי עליי לבדוק מידי יום.
אני מודה שזה משגע אותי, ואף שקלתי לשחרר אותה מהתפקיד, אבל יש לה יתרונות שהכריעו את הכף. היא לעולם לא תמכור אותי, והיו ניסיונות להוציא ממנה מידע על פעילות החברה.
*
אני ממהר לרשום שאני לא פנוי, וכי אהיה מחוץ למשרד החל מהשעה שלוש.
למרות שיש לי את כל הציוד שלי באופן קבוע ברכב, אני מעדיף לנסוע הביתה, לפשוט מעליי את החליפה, ולהתלבש בבגדי ספורט. אלא שהיום השיחות לא מפסיקות להגיע.
אני יורד לרכב כדי לקחת את הבגדים מהתיק. החדר שלי נמצא באגף נפרד, כך שאיש לא רואה אותי, פרט למזכירה שיושבת בכניסה לאגף, ובכל זאת אני מחליט שאלבש את המכנס המחוייט מעל בגדי הספורט. אני שומר בקנאות על חיי הפרטיים, ואין לי כוונה לשתף אף אחד בכך שאני הולך לשחק.
כשאני פותח את התיק אני מבחין בכך שיש בו שתי חולצות עליהן מודפס
מיטשל
12
בהחלטה של רגע, אני לוקח אחת החולצות, מכניס אותה לשקית שתמיד נמצאת בתיק, ונוסע לקנדי תקשורת, את הבגדים אחליף בחדר ההלבשה כשאגיע.
אני מוציא מתיקי פנקס, ורושם:
ג׳ורג׳י,
מזמין אותך למשחק
בסיטי פילד
היום בחמש.
תלבשי את החולצה.
מחכה לך,
נולן
אני מכניס את הפתק לשקית, יחד עם כרטיס כניסה חתום על ידי, ומבקש מהשומר שימסור אותה לג׳ורג׳י.
״זה חשוב שהיא תקבל את זה בהקדם, כיוון שיש לי משחק בשעה חמש,״ אני אומר לשומר.
״עכשיו אני יודע! אני רואה אותך לא מעט כאן, ונראית לי כל כך מוכר. שיהיה לך בהצלחה מר מיטשל,״ אומר השומר בהתרגשות.
אני מודה לו, וממהר לצאת לדרך. אני צריך להספיק להחליף בגדים, וללכת להתחמם, לפני שהמשחק מתחיל.
אני מסיימת ישיבה של חמש שעות עם אבא. ״אז החלטנו,״ מסכם אבא ויוצא מהחדר. אני אוספת את הניירת, ולוקחת את המחשב בידי. הידיים שלי עמוסות, כשמייסון בא מולי. ״השומר ביקש למסור לך את זה,״ אומר מייסון, ומראה לי שקית.
״מה זה?״ אני שואלת אותו, ומביטה על השקית הנושאת את הלוגו של צ'אמפס ספורט טיימס סקוור.
״אין לי מושג, לא הצצתי לתוכה,״ הוא מושך בכתפיו, ומניח אותה על ערימת המסמכים בידי.
אני נכנסת לחדר, מניחה את המחשב על השולחן, ואת השקית בפינה. ׳זה יכול לחכות, אבל לא ערימת הניירות הזאת,׳ אני אומרת לעצמי.
אני ממיינת את כל המסמכים לפי נושאים, ופותחת להם תיקים. הייתה היום ישיבה מאד מאתגרת ומעניינת, ואני מרגישה סיפוק גדול.
רק כאשר השולחן שלי נקי, אני פותחת את השקית, ורואה שיש בתוכה חולצה. אני פותחת את החולצה, ופתק נושר מתוכה. על החולצה מודפס שם משפחתו של נולן ומספר השחקן שלו.
אני קוראת את הפתק, ומעיפה מיד מבט על השעון. השעה חמש, המשחק כבר התחיל. אני מכניסה מיד את המחשב לתיק שלי, ולוקחת את השקית. אין טעם שאשלח לו הודעה, כיוון שהוא כבר על המגרש.
״יצאתי,״ אני אומרת כשאני יוצאת כמעט בריצה את המשרד. ״בבקשה שלא תהיה הרבה תנועה,״ אני מתפללת בליבי. תפילתי נענית, ואני מגיעה למגרש בזמן שיא של שלושים ושתיים דקות, שזה איחור של ארבעים וחמש דקות.
כיוון שאני יודעת שצבע החולצה של נולן הוא כחול, אני לא מתקשה למצוא את היציע של האוהדים של הקבוצה שלו, וממהרת להגיע אליו. הלוח מראה שהקבוצה של נולן מובילה בהפרש של שבע נקודות, הם בחלק הרביעי של המשחק, וכעת תורם לשחק.
אני סוקרת את קהל הצופים. יש רק דבר אחד שמעניין אותי כעת – כמה נשים לובשות את חולצה מספר שתיים עשרה.
