תגית: כותבת אותי

הרגע הזה שבו אתה אוחז בידיך בפניי כך שלא אוכל לברוח ממך, מתקרב אלי, אש בעינייך, רגע לפני שאתה שאתה מצמיד שפתייך לשפתיי. הרגע הזה שאתה מסנן לי מין משפט שמתחיל ב: "תגידי לי…" ואני רק מחייכת מולך כי יודע בדיוק מה אתה מרגיש. את הרגע הזה, אני מאד אוהבת.

וישנם רגעים שמהדהדים בך זמן רב אחריי שהם נגמרים. כמו הלילה ההוא, שלמרות החושך הגדול היה מלא באור גחליליות של נשיקותייך שפוזרו על צווארי. זוכרת את מגע השפתיים שסימן אותי, שלא יהיה לי ספק מה אתה חושב עליי. והסימן הזה גם ימים רבים לא ימחקו אותו. אין לי צורך להתגעגע, כי הוא איתי כל הזמן.…

לחבק, כל אחד יודע. אבל חיבוק מושלם שבו גופך משתלב עם גופו בהתאמה מלאה, כזה, יש אחד ל…. מיליון?

בוקר אחד, בלי שהתכוונת, בלי שהתכוננת, פתאום היא היתה שם, האהבה.

מאמינה בסימני דרך. לא בקיצורי דרך. ב.א.

לפעמים הפנייה בה בחרת היא הנכונה, ולעיתים לא. לעולם אי אפשר לדעת אם לא מנסים. זה לגמרי בסדר לטעות. זה רק מראה שהמקום בו עמדת לא היה המקום הנכון. לעומת זאת אם צדקת הרי שהרווחת ב ג ד ו ל.

המבט הזה המרוכז, מלא בטרוף של תשוקה, האישור שהוא צריך לראות שאת מבינה מה עומד לקרות. המבט הזה שגורם לך לעצום עיניים בצפייה, בדריכות לרגע שהסערה שלו שתרגיע את כולך, תתחיל. המבט הזה אם תשירי מבטך לתוכו, תראי את כל הרגשות שטמונים בו בשעה שהוא כ ו ל ו שלך. ואין אישה מלבדך ואין גבר…

אני מרגישה את הדופק שלך זורם בתוכי מסעיר את דמי משקיט את נפשי מבטך חודר דרך עיני ורואה בי הכל ללא יכולת להסתיר * אבל כאשר אני משירה אליך מבט אתה מתחמק אינך רוצה שאראה את הכאב הזה שבתוכך גם לא את הסערה שהמבט שלי אחראי לה

מה אם לא היית פוגש בי מעולם. האם היית מחפש אותי עד שתמצא? האם הייתי חסרה לך כמו אויר לנשימה? מה היה קורה אם לא הייתי אני רואה אותך מעולם, האם הייתי מתגעגעת אל הלא נודע האם הייתי חסרה אותך? מה אם? ב.א.

איך מוחקים אהבה מהלב?" את שואלת אותי. אני עומדת מולך, מחפשת מילים, מושיטה ידים לאסוף אותך בנפילתך. "תהיי שם," את מבקשת, ויודעת שאני תמיד כאן. "איך מוחקים אהבה מהלב?" אני שואלת את עצמי ולא יודעת. כי האהבות מטבען לגווע, אם אין מי ישקה אותן. הן נעלמות תוך שהן שולפות ציפורניים, ושורטות את הלב. ב.א.