תגית: כותבת אותי

דברים לא קורים סתם. הסימנים המובילים לשם,פזורים לאורך כל הדרך. הבעיה היא שאנחנו,(ועל כך אין לנו שליטה)רואים את הכלממבט עינינו.מאיך שאנחנו מאמיניםשדברים צריכים להיות. לא כי אנחנו נאיביים,אלא כי בשביל לראותאת מה שרואה האחר,צריך להיות בנעליו,שלעיתים לוחצות מידי, של האחר.ובשל כל אלה,איננו רואיםאת הסימנים הברורים,שבדרך.

אוהבת לראות אותך אחרי הסערה, כשאתה נרגע, מתאפס על עצמך. אתה מביט בי במבט כזה שאומר: "וואו, אני לא מאמין." זוכר שאמרתי לך שברגע שניגע לא נוכל עוד להיפרד? וגרוע מכך כל הזמן נתגעגע אלינו. (לא אמרתי לך, שזו לא חייבת להיות פרידה ארוכה.) ותראה אותך, רואה שצדקתי? אז גם אני, חשבתי עלייך כל רגע…

אינטימיות פנים רבות לה. היא יכולה לבוא כסערה טורפת, אובדן חושים מוחלט, כזו שאת בקושי נושמת. היא יכולה לבוא בתנועה קטנה, מרפרפת, לאורך רגלך המונחת על שלו. "חייב לגעת בך," הוא אומר, כדי שאוכל לנשום" ככה בדיוק, גם וגם.

אני יושבת מול הדף הלבן, מציירת עליו מילים מדייקת אותן, לא יוצאת מבין הקווים. ואז אתה בא, עם המילים שלך…… וכך קורה, שעל הנייר מתערבבים כל הצבעים, ליצירה אחת מופלאה. ואין לי כבר שליטה עליה. אתה מביט בה מחייך, ומעניק לה את השם: אהבה.

איך זה שפעם לא ידענו בכלל האחד על קיומה של השנייה. העברנו ימים ושנים בלי הידיעה הזו שיום אחד נפגש. שיום אחד יספיק רק מבט, רק נגיעה מרפרפת.. ותראה אותנו היום.

עץ, אם תכרות ממנו ענפים, הוא יבכה אותם, יעצב אל ליבו, אבל לא יוותר. הוא יאסוף את עצמו ויצמיח חדשים. מין ראוי שנלמד ממנו.

אני אוהבת איך שאתה מביט בי בעיניים, צולל לתוכן ומהנהן, כאילו קראת את אשר על ליבי. "הבנתי," אתה אומר, ורוכן אליי. עוד רגע שוב מביט בי, עוצם את עיניך, ורושם את תשובתך בנשיקות על שפתיי. ולעולם, אינך טועה להבין אותי. בר? #creativemarket.com

אנחנו זקוקים לתאריכים, כדי שנזכור את הטוב, ואת הפחות, את ההתחלה, ואת הסוף. ומהם נשאב הרבה כוח למה שעוד יבוא. ב.א.? #zwoste.de tagתייגי את התמונ

כל עוד אנחנו נושמים, יש תקווה שהמחר יהיה טוב יותר. ולא רק המחר, אפילו היום הזה ממש. ? כל רגע נתון חיינו יכולים להשתנות לטובה. ברגע בו הכי לא ציפינו יכול להכנס מישהו לחיינו שישנה אותם מהקצה אל הקצה. על זה בדיוק הסיפור שיעלה כאן מאוחר יותר "סגירת מעגל." ב.א.? #loveliveson.com

לאהבה אין חוקים.   היא יכולה להיות מאד צפוייה נבנית נדבך על גבי נדבך. ועדיין, שוב דבר לא מבטיח שהיסודות שלה אכן איתנים. לעיתים האש שלה בוערת ללא הפסק כמו הסנה הבוער במדבר החרב. לעיתים האש שלה מכלה, שורפת וחורכת כמו שדה קוצים. לעיתים היא עיוורת ומעוורת. היא נראית הכי אמיתית, אבל היא לא. ולפעמים,…