קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

היא עצובה היום. "אני רוצה חיבוק," היא אומרת לי. אני שולחת לה חיבוק גדול. "טוב שיש לי אותך," היא אומרת, "כל כך הייתי זקוקה לחיבוק. ושלך, הוא מנחם כזה." נזכרתי בימים ההם, לא מזמן, שגם אני הייתי זקוקה לחיבוקים ולא תמיד מצאתי אותם. "את יודעת," אני אומרת לה, "אני חושבת שצריך לאסוף חיבוקים שיהיה לנו…

להפוך את הרגש לאותיות, לרקום עם המילים משפטים, לארוג לשיר קשת של רגשות מתוך הלב. לא לתת למחשבות להתערב, לא לתת לפחד להנחות, להניח את הרגש כמו שהוא. טהור, סוער, שקט, מלא באהבה. בר #pixabay

אתה שולח לי תמונה "את יודעת למה," אתה כותב לי, "תעופי עם הדימיון." כמה שאתה מכיר אותי… * אני עוצמת עיניים וכבר מרגישה את השפתיים שלך מציירות עלי לבבות קטנים. מגעך כל כך מרפרף שמעיר בי את כל פרפרי הרגש, ופרפרי התשוקה, ופרפרי האהבה, כאחד. ועכשיו תעצום גם אתה את עינייך ותרגיש אותי מנשקת פרפרים…

לפעמים זה מדהים אותי, איך סיפור שנרקם בדימיוני, תופס חיים לנגד עיניי משני אנשים שונים לגמרי. אז מסתבר שמי שטוען שהכל בלתי מציאותי, לא יודע כמה המילים שלי חיות ובועטות בחייו של זה או אחר. בר wattpad.com

וביום ההוא שעזבת‎ לא היה בך האומץ‎ לבוא ולאמר לה‏‎ מילות פרידה‎ אלא רק‎ כמה מילים‎ מגומגמות.‎ ‎ לו היית מביט אז‎ בעיניה‎ ודאי היית‎ משקר לה‎ ואומר‎ ‏"זו לא את‎ זה אני,"‏ במקום לאמר‎ שהחומות שבנית‎ גבוהות מידי‎ לא עבירות‎ וגם לו רצית‎ אינך יודע‎ איך להסיר אותן.   לו רק ידעה‎, שהמילים‎ שלא…

הוא לא מוותר, מצמצם את המרחק בינינו בצעדים מהירים. אני לא נושמת. כמה שאנסה להתחמק ממנו הוא לא מאפשר לי. המבט בעיניו מראה לי כמה עוצמה יש בו. אני חוששת מהמילים שיאמר. "חייב לנשק אותך," הוא אומר בטון רך, שמשאיר אותי מופתעת. אני עוצמת עיניי ומתמכרת לקולו המלטף רגע לפני ששפתיו נושקות שלי. בר #בר_אבידן…

אני שגדלתיקרוב לאדמה,עם שיח פטל תחת חלוני,והרבה ירוק מסביב התרחקתי. נסחפתי למעגל המטורףשל התחרותיות,והמוסכמות שכך וכך אני צריכה להיות. ויום אחד,בשלהי הקיץ,חזרתי לאדמה. הסרתי מעליאת הזהב והיהלומים,ניקיתי את המסיכהמעל פניי,ושבתי לנשום. כי האושר נמצא שם. בשמים הכחולים,ברוח הנושבת בין ענפי העץ,בציפורי ששרותבעליזות. 22 באפריל היוםיום כדור הארץ שמח! בר

לעולם אל תצטער/י על אנשים שפגשת בדרך. כל אחד מהם בא ללמד אותך שיעור. יש שיישארו איתך לנצח, חלקם ישאירו בך צלקות, ואחרים יחלפו עם הרוח כלא היו. כל אחד מהם היה לך למורה. אל תשכח/י לשנן את שעורי הבית שהשאירו לך, אחרת כל זה היה לשווא. ב.א.

את האי שלו. אלייך הוא בורח מהמסע הכבד של החיים מסביב. את תעשי הכל להביא את השקט אליו, לרוקן בשבילו את כל הסערות. להשאיר אותו מותש בסופו של לילה ארוך. כדי שהלב שלו יהיה מלא בשקט. כדי שירצה לטעום עוד ועוד מהאי של השפיות שלו. ב.א. #pixabay 

אני מאמינה במילים. מילים מדוייקות, מילים שמדייקות. את הרגש, את המחשבה. אבל מה עושים כשהמילים הופכות לסכינים, שהן פוצעות מכות ללא רחמים? מדממות פנימה עד כדי כאב? השתיקה, לפעמים היא תחליף, לפעמים גם היא כואבת. תנשמי… למענך. בר flickr.com