מחבר: Bar Avidan

By Bar Avidan on ינואר 10, 2023 יושבת ומהרהרת. העולם מתחלק לשניים. כאלה שחיים באופן מוקפד, מתכננים כל מהלך. הם יודעים מתי יקרה כל דבר, איפה יאכלו, היכן ישנו, ומה שביניהם. לעומתם ישנם אלה שזורמים. ספונטניות זה שם המשחק שלהם. וכמו תמיד יש את הצד השלישי, שהם גם וגם. האם זה יתכן? מסתבר שזה משהו…

ולכן אני כותבת… לפעמים אני חושבתשאולי מיותר,שאשאיר לי את המילים.לא תמיד הן שמחותשכן הן נכתבות מהחיים. כל פעם שהמילים שלכםמהדהדות חזרה,אני שמחה שכתבתי.גם אם נגעתי באדם אחדהקלתי עליו בכךשאינו מרגיש שהעולםלא פשוט רק לו,זכיתי. ולכן אני כותבת… תודה לכםועליכם. בר

הייתי אומרת לךשתעצום את עיניךודמיין אותה. עורה חלק מקמטים,ללא סימני השנים,ללא סימני הכאבים. אבל לא. אני אומרתשתסתכל עליהבעיניים פקוחות,עם כל הצלקותשנחרטו בה,עם קמטי הצחוק. כי הפנים האלהשיודעות מגע ידך,השפתיים האלהשטעמו את נשיקותיך,העיניים האלה שרואותאת נשמתך,הפנים האלה,יודעות לאהוב אותךיותר מכל אחת אחרת.  בר #כותבת_אותי#בר_אבידן#מאמינה_באהבה

ההבדל בין ללכת הביתה, ללכת ל-בית, הוא ההבדל בין קירות שקטים, לקירות מתקלפים.

מילים, הן לא רק כפשוטן. האופן בו הן נאמרות או אפילו נכתבות, עושה את כל ההבדל. אם יתעוררו בך פרפרייך ויצאו במחול, או ימשיכו לנום את שנתם. והיא, היא מחכה למילים שילטפו אותה בכנפי הפרפרים במעמקיה. בר vectorstock.com #כותבת_אותי#בלוג_אישי #בר_אבידן#מאמינה_באהבה

ההבדל ביןללכת הביתה,ללכת ל-בית, הוא ההבדלבין קירות שקטים,לקירות מתקלפים. בר

למדתי המון,על אנשים,על עצמי,מהיקום ששולחסימניםלא מובנים. והנההתחילה שובספירה חדשה. כבר לא תמימה כל כך,כבר לא רושמתחלומות,רוקמת אותםבשקט. כבר לא מנסהלתכנן,אלא מתמסרתלחיים,כפי שהם,בלי אשליות. כי מי אנחנו סך הכלאם לא טיפהבאוקיינוס ענק? ועדיין מחפשתאת הטוב בכל,ואוהבת… בר Image by David Mark from Pixabay

נשיקה ראשונהמתבשלת הרבה לפנישאנו עומדיםזה מול זו,הרבה לפני שידיךמלטפות אותי,אוחזות בראשי,ומבטך נעוץעמוק בתוך עיניי. ובכל זאתהנשיקה הראשונה,הכל כך ידועה מראש,באה בהפתעהובעוצמה אדירה,כששפתיך נצמדו לשליטועמותומכתימות אותיבך. וכל אלה שבאות אחריהלא נופלות ממנהולו במעטבטעמן. בר  Image by Dimitris Vetsikas from Pixabay