מחבר: Bar Avidan

כמעט כמעט יש לה יום הולדת. השנה, כך החליטה, תחגוג לעצמה יום הולדת גדול. כבר חודשים שהיא מתכננת איך יראה יום הולדתה. אמנם ארבעים ושתיים זה לא משהו מיוחד, אבל מאחר שאת יום הולדת הארבעים בילתה במרפאת שיניים, מה שפטר את כולם מלחגוג לה, כי איך יכלה לחגוג כאשר פיה חצי מורדם? הפעם היא מתכוונת…

כל החיים עברו לה מול העיניים. היא ישבה המומה, עדיין מחזיקה את הטלפון בידה באופן כזה שמישהו מהצד יכול היה לחשוב שהיא עדיין מדברת. "מה עשיתי," היא מילמלה לעצמה. היא הביטה לעבר השעון הגדול וחסר החן שעל הקיר. כאילו היה במבט שלה לעצור אותו, או יותר מכך, להחזיר את הזמן האבוד לאחור. "הגיע הזמן להיפרד,"…

נורה קנט – מק'רתני "בואי ניתן לגוף שלך לנוח קצת נורי," אמרה לי ד"ר פרידמן הגניקולוגית שלי, "ושוב, אני מבקשת ממך שבעלך יבוא לבדוק את ספירת הזרע שלו." שלושה חודשים לקח לי לשכנע את ג'וליאן לתת דגימת זרע. "אני לא מבין למה את מנסה להטיל את העקרות שלך עליי," הוא אמר לי בכעס, "ורק כדי…

סוף השבוע כבר כאן ואיתו הסיפור לשבת "שלוש משאלות." שלושה חלומות היו לנורה קנט- מק'רתני. מהם והאם תגשים אותם על כך בסיפור שלפנינו. אלה הסיפורים הנוספים שפורסמו השבוע סיפור לכבוד ל"ג בעומר שנחגג השבוע ברוח התקופה. כותבת מהלב חזרה לכתוב כמה מילים כתודה לנלחמים בחזית הקורונה. מאחלת לכולם שבת מלאה ברגעי קסם שבת מלאה בשלוות…

מידי יום מצדיעים ללוחמים בחזית. הוא מביט בהם מבעד לחלון בקומה השמינית של בית החולים.. המחווה הזו נוגעת לליבו, ועוצר לרגע את הטירוף של החיים. איך פתאום השתנה כל מה שהכיר, כל מה שהעולם הכיר. הוא עייף. כל כך עייף, נאבק לשמור עיניו פקוחות. הוא חוזר מהמשמרת בבית החולים, מפנטז על מקלחת חמה שתקרצף מעליו…

דור אני מביט בעיניה. הן כבויות. עצב כזה לא ראיתי זמן רב. "לא לימדו אותך ילדה שלא נוגעים באש?" אני שואל אותה. "האש שלי מזמן כבתה," היא עונה לי. אני לא יודע  מה יש בה. האם זה העיניים העצובות או המילים על האש שכבתה שמושכות אותי שוב ושוב אליה, וגורמות לי להגיע לחדרה בבית החולים…

קאי וינסטון היא נכנסת כרוח סערה למסעדה. ההליכה שלה כל כך מהירה ששולי החצאית שלה מתנופפים עם כל צעד שהיא פוסעת. אין לי ספק שהיא אישה עשירה. היא עטויה יהלומים, אם כי לא בצורה מופרזת, והבגדים שלה נושאים את הסמל של חברת האופנה מיו מילאן הידועה במחיריה היקרים. אני שם לב שמנהל המסעדה ממהר אליה.…

הרי לפניכם הסיפורים שעלו באתר בחודש אפריל. סיפורה של קארין לה פונטין מעצבת בגדים, בעלת החנות היוקרתית קארין עיצובים שנתבקשה על ידי לקוחה קבועה שלה לעצב לבת של חברתה הטובה שמלת כלה, למרות שאיננה נוהגת לעשות זאת. קארין נענית לבקשתה וקובעת פגישה עם דורה גרין ובתה בחנות בדים. הכלה, איך לומר, בורכה במידות נדיבות וקארין…

"את באה?" שואלת אותי מיכלי המזכירה של החברה. מיכלי היא זו שקיבלה את פני ביום הראשון ומיד התחברנו. ממנה למדתי שהרוב כאן הם גברים. אולי זו הסיבה שבין הבנות יש תחרותיות, מה שלא ברור לי. חבל שזה כך במקום שנהיה מאוחדות ותומכות אחת בשניה. "לאן?" אני שואלת. "איזה מזל ששאלת," היא עונה לי, "שכחתי כבר…

אני יושבת בפאב השכונתי עם עומר אחי הגדול וחבריו. "אז מה קטנה, גם את משוחררת?" אומר לי עומר, "אנחנו כנראה מזדקנים." כולם פורצים בצחוק. "תמיד תהיו זקנים ממני," אני אומרת לו ומוסיפה,"סבא." "לא תמיד,"  אומר אור. שקט משתרר. "אז מה עידו שמעתי שאתה נוסע לדרום אמריקה.," אומר עומר לבסוף. עידו מתחיל לספר בהתלהבות על הנסיעה…