מחבר: Bar Avidan

"את כל כך יפה," אתה אומר, מתפעל. "רק מה שנראה בחוץ," היא עונה בעצב "בפנים הכל שברים." "את לא מבינה," אתה עונה לה בשקט "יופייך לא יכול היה להאיר, אם בפנים היית ריקה. היהלום שבך מאיר מבין השברים על העולם." "אני מרגישה אותם מדממים לי מבפנים," היא מתעקשת. אתה מחבק אותה חזק, מעניק לה מחום…

יודעת, שגם אם אניח לפניך דף לבן, ללא אות אחת, אתה תדע בדיוק מה רשום שם. גם אם לא יונח לפניך הנייר, גם אז תדע. כי אתה שומע את מילותיי גם מעבר לשתיקות. ב.א. thanks #nospensees.fr 

  אני מודה שהראש שלי היה בעננים. או אם לאמר את האמת, המחשבות שלי עסקו בו.   החברות הטובות שלי טרחו לספר לי עליו בדיוק כשעמדתי לצאת הביתה מיום עבודה עמוס.   המבט בעיניהן היה מרושע, מין לעג כזה. אפשר לחשוב שהן טובות ממנו.   "הוא לא מעניין אותי," אמרתי להן בקור.   העובדה שנפרדתי…

הירהורים של בוקר… העולם מתחלק לשניים- (ואתם כבר יודעים שליותר.) אלה ששותים את הקפה שלהם עם שלוש כפיות סוכר, הכי מתוק אפשר, ואלה ששותים אותו שחור ומר. כבר אמרתי שיש יותר. כי יש מי ששותה אותו עם כפית אחת או שתיים, עם מעט חלב, עם הרבה חלב, עם חלב סוייה, או קרם בטעם … יש…

אווה סמית' "מישהו מצלצל בפעמון או שאני מדמיינת?" אני שואלת את בעלי דיוויד, ומעירה אותו משנתו העמוקה. אנחנו מטים אוזן ושומעים שוב את צלצול הפעמון העקשן. דיוויד ממהר ללבוש את החלוק האפור שלו ויורד למטה. אני יוצאת מחדר השינה ומקשיבה בחשש. "מרי את נראית נורא. מה קרה? בואי כנסי," אני שומעת אותו אומר למרי השכנה…