קטגוריה: אבירי הנסיכה (2022 )

את המסע עם לואיז ופטריק התחלתי בשנת 2019. לא יכולתי לדעת אז שהעולם ישתנה פתאום וימנע ממני להמשיך לכתוב את סיפורם ברצף. השנה חזרתי להשלים את המשימה, אחרי שהעליתי את הפרקים הישנים במסגרת שלישי ושבת – זמן קריאה. * לואיז דיאמונד 'הפרחחית' שיום אחד בלי הכנה מוקדמת פגשה בגבר שכבש את ליבה, בדיוק כפי שקרה…

ג'ון אם לא די בכך שאין לי מושג מה קורה עם מילה, עכשיו עליי לטפל בקטארי שבא לכאן עם האצבע הכרותה. אין לי ברירה אלא להפעיל במלוא הכח את הסוכנים בקטאר. הידיעות שמגיעות אליי סותרות ואני משאיר אותן לעצמי. תוסיפו לזה שאני מריח שמייסון יודעת יותר משהיא מספרת לי. שלא אצא מדעתי? מעולם לא היו…

לואיז שום דבר לא מכין אותך לרגע הזה. בתאוריה את יודעת מה עומד לקרות, אבל כאשר את רואה ילדה קטנה מגיחה מתוכך לעולם את מביטה בה נפעמת ולא יכולה להכיל את האושר הזה. שלושים וששה שבועות בדיוק ארך ההריון. "היא פטיט, קטנה, אבל לפי הבכי שלה את רואה שהיא חזקה. אני מצטערת על הסבל שהעברנו…

תיאו אני פותח את הארון במקלחת כדי להוציא בוקסר. כל פעולה כזאת קשה עליי ומזכירה לי את מילה. * "אני לא מוצא איפה שמת את הבוקסרים שלי," אמרתי בקול למילה שנמצאת במטבח והכינה את ארוחת הבוקר. היא לא הגיבה ונאלצתי לרדת למטה עטוף במגבת. חזרתי על השאלה שלי והיא הביטה על גופי וחייכה. "החבאתי לך…

תיאו אני פותח את הארון במקלחת כדי להוציא בוקסר. כל פעולה כזאת קשה עליי ומזכירה לי את מילה. * "אני לא מוצא איפה שמת את הבוקסרים שלי," אמרתי בקול למילה שנמצאת במטבח והכינה את ארוחת הבוקר. היא לא הגיבה ונאלצתי לרדת למטה עטוף במגבת. חזרתי על השאלה שלי והיא הביטה על גופי וחייכה. "החבאתי לך…

שיין אני מביט על תיאו שיושב ומדבר בשקט עם ג'ון. אני מחכה שיסתכל לכיווני ומסמן לו בתנועת ראש קלה שיבוא לשבת לידי. הוא קולט אותי, אומר משהו לג'ון והולך לקראתי. המבט שעל פניו קפוא. כמה אני מכיר את המבט הזה כשאתה כולא בתוכך סערת רגשות גדולה. אני קם והולך לקראתו. "הכל בסדר?" אני שואל אותו.…

תיאו הסוכן מביט בי במבט מלגלג. הוא לא יודע איזו טעות הוא עושה. הוא גם לא יודע כמה אני מיומן בשליטה עצמית. אני מרים מולו גבה, אבל נמנע מלגחך. "אתה מוזמן," אני מסמן לו בידי. "אתה באמת חושב שתוכל לנצח אותי שוב?" הוא אומר, "אתה לא מבין שפעם שעברה ויתרתי לך?" "אם כך בוא נתחרה…

לואיז  אני פוקחת את עיניי בבהלה, מחפשת את העריסה של אנני ליד מיטתי והיא איננה. אני מרגישה שאני עומדת למות. איזה כישלון אני. החלום שלי להעניק לפטריק משפחה לא קרה. אני מביטה לצד השני ורואה את פטריק ישן על הכורסה לידי. הוא גבר גבוה ורגליו הארוכות משתלשלות מחוץ לכיסא, אבל נראה שזה לא מפריע לו,…