״אז מה מאיהל׳ה לא באה?״ שואל בן בסט בזלזול, ״לא שאני מתפלא, אחרי התרגיל המסריח שהיא עשתה לי היום.״
״מה היא עשתה?״ שואלת נלי. אני מביטה על ביתי הבכורה, וחושבת לעצמי איך היא חיה בעולם משלה.
״את קולטת שהשארתי את הילדים אצלה, והיא לא טרחה לבוא?״ הוא אומר בכעס.
״אני לא מבינה, מה זאת אומרת השארת את הילדים אצלה?״ שואלת נלי בתמימותה.
״היא לא עובדת ביום שישי, הרי בתי המשפט סגורים,״ הוא אומר, ולא שם לב שהוא נכשל בלשונו.
״אם בתי המשפט סגורים ביום שישי, אז למה השארת את הילדים אצלה?״ שואלת נלי.
״יש לי חיים משלי, את יודעת,״ הוא עונה לה.
אני נזכרת במה שמאיה אמרת לי בבוקר על X Y Z .אני רוצה לומר לה שזה לא רק היום, שבית המשפט לא עובד אף פעם ביום שישי, אבל הבטחתי למאיה שאשתוק.
״אני שונא את דודה מאיה. היא נתנה לנו לחכות בלובי שעתיים, ואז לא הסכימה לקחת אותנו לקניון לקניות. כל כך רציתי נעליים חדשות,״ אומר דון בן השתים עשרה.
״את קולטת אימא איזה חוסר אחריות? איך היא מעזה!״ אומרת בכעס נלי.
״את רצינית נלי? יש לך בכלל מושג מה עובר עליה?״ שואלת מור נדהמת.
״מה כבר יש לה לעשות חוץ מלעבוד? אין לה ילדים, אפילו חבר אין לה. לא יזיק לה לעזור לי קצת עם הילדים,״ אומרת נלי.
אני נושכת שפתיים רק לא לענות לה.
״ספרי לי במה את כל כך עסוקה?״ שואלת מור.
״מה את מבינה מור, אין לך ילדים,״ יורה לעברה נלי.
״ולכן אני לא יכולה להבין. יש רק דבר אחד שאני לא מבינה,״ ממשיכה מור לומר.
״הלוואי וזה היה רק דבר אחד,״ רוטן בן בסט.
״יש לך הערות לגבי התיפקוד שלי בוס?״ שואלת מור.
״שנינו יודעים את לא מושלמת,״ הוא מגחך.
״למה, כי אני לא יודעת לתת תשובות ללקוחות, בזמן שאתה מסתובב שעות מי יודע איפה?״ היא לא נשארת חייבת.
״תשתקי! אני מציע לך לחשוב לפני שאת פותחת את הפה שלך,״ אומר בן בסט למור.
*
״למה את תמיד קוראת לחתנך בשם משפחתו בלבד?״ שאלה אותי פעם רינה חברתי.
״הוא תמיד מתקן את מי שקורא לו בשמו הפרטי, ודורש שיקראו לו עורך הדין בן בסט. ולי אין שום רצון לריב איתו, ולכן אני קוראת לו כך,״ הסברתי לה.
*
״אתה יודע עורך הדין בן בסט הנכבד, אני לא חייבת לעבוד אצלך,״ אומרת מור, ״ביום ראשון אניח על שולחנך את מכתב התפטרותי.״
״אני לא ארשה שתעבדי אצל מאיה. יש בכך ניגוד אינטרסים,״ הוא מאיים עליה.
״נו באמת בן בסט, כאילו שמאיה צריכה את התיקים שלך. אנחנו עובדים אחרת,״ אומר אסף.
״ולכן בעלי תמיד משפיל אותה בבית משפט,״ אומרת נלי בהנאה.
שתיקה משתררת סביב השולחן. עדיין לא התחלנו לאכול, והאווירה מאד מתוחה. אני מודה בליבי לאסף שהוא לא ממשיך בשיחה ההזויה הזאת.
״מספיק לדבר על מאיה. היא לא כאן ואין זה ראוי לדבר עליה מאחורי הגב,״ אומר דן. ׳למה נדמה לי שהוא בורר את מילותיו, וזה לא מה שהוא רצה לומר באמת?׳
״אתה תמיד מגן עליה, היא כזאת ילדה מפונקת,״ רוטן בן בסט.
״אני חושב שהייתי ברור בן בסט,״ אומר דן בתקיפות.
״את רואה איך סותמים לי את הפה בבית של ההורים שלך? אני הולך מפה,״ אומר בן בסט לנלי, וקם.
״אבל עוד לא אכלנו,״ מתרעמת נלי.
״אפשר לחשוב מה כבר מגישים פה לאכול. כבר עדיף לאכול במסעדה,״ אומר בן בסט.
״אם יש משהו שאי אפשר לומר על האוכל של אשתי, זה שהוא לא אוכל משובח,״ רועם קולו של דן, ״אתה מוזמן ללכת לאכול מידי יום שישי אצל הורייך. אני בטוח שאימך מגישה קוויאר, כבד אווז, ברווז ברוטב תפוזים, ואורז בר על מצע ירקות בתנור לארוחת ערב. ועד אז תניח לנו לאכול בשקט.״
״זה מדהים כמה כולכם מזלזלים בו,״ אומרת נלי, ״הוא עורך דין מבריק ומוצלח. רק שתדעו לכם שהוא קנה לי ג׳יפ מפואר. אני בכלל לא מבינה למה מאיה צריכה ג׳יפ כשהיא רווקה ואין לה ילדים. היא יכולה להסתפק ברכב קטן.״
״שוב אנחנו חוזרים למאיה? גם אם יהיו לך עשרה ג׳יפים, תמיד תסתכלי מה יש למאיה ותרצי יותר. אני אישית לא רואה סיבה מדוע חברת הביטוח לא תאשר לה רכב חדש בדיוק כמו שהיה לה. היא רכשה אותו מכסף שהיא הרוויחה, וזכותה לקנות מה שהיא רוצה. בעיקר שזה לא על חשבונך,״ אומר דן.
״ועדיין תסכים איתי שזה בזבוז. אני זקוקה לג׳יפ יותר ממנה, והיא יכולה לקחת את הרכב שלי כדי להסיע את הילדים,״ אומרת נלי.
״אולי תפנימי את העובדה שזו את שבחרת להביא את הילדים לעולם, והם באחריותך הבלעדית, ואחותך לא קשורה לעניין? השיחה ההזויה הזאת הסתיימה,״ אומר דן, ואחרי שתיקה קצרה הוא מוסיף בכעס, ״אחותך עברה תאונת דרכים קשה. קרה לנו נס, והיא נותרה בחיים. אפילו פעם אחת לא התעניינת בשלומה, רק דרישות יש לך ממנה. ואת עוד מעזה לדבר עליה?״
״אני מצטער אפרת, האוכל מריח נפלא, ומעורר תיאבון, אבל אני לא מסוגל לאכול,״ אומר דן.
״רק שתדעי נלי,״ אסף לא מתאפק, ״אני לי יודע איזה סיפורים בן בסט סיפר לך, אבל מאיה לא הפסידה באף משפט שניהלה, וזה כולל גם כמה דיונים מול בן בסט, בעלך היקר.״
שבת בבוקר
על מה שאמר אסף, מספרת לי אימא בבוקר. ״אין לך מושג כמה התאפקתי, רק כי הבטחתי לך. אני לא יודעת אם נלי תמימה, או טיפשה.
אמנם הסיפור של יום שישי לא נשמע לנלי הגיוני, אבל היא לא עשתה ׳אחד ועוד אחד,׳ כפי שאת אוהבת לומר. לא נראה לי שהיא הבינה שאם הוא לא במשרד, ולא בבית משפט, אז הוא חייב להיות איפשהו,״ אומרת אימא.
שעה ארוכה אימא משתפת אותי בכל מה שנאמר. יש רק דבר אחד שנחרט במוחי, ואלה דבריה של נלי לגבי הג׳יפ. ׳זה כל מה שיש לה לומר על התאונה שכמעט סיימה את חיי?׳
״אני אתן לך ללכת,״ אומרת אימא, ״מור סיפרה לי שהם באים אלייך לבראנץ׳. היא גילתה לי מה היא מביאה איתה, אבל הבטחתי לא לספר לך.״
״מור מכירה אותי, ואין לי ספק שהיא תביא משהו שאני אוהבת,״ אני אומרת לאימא, בדיוק כשנשמע ברקע קול פתיחת נעילת דלת הכניסה.
*
״את לא כל כך במצב לקום מהמיטה כל פעם שמישהו בא לבקר אותך,״ אמרה לי מור, וביקשה שאתן לה מפתח של הדירה שלי.
נעניתי לה ברצון, כיוון שידעתי שהיא תרבה להשתמש בו.
וזה בדיוק מה שקרה. כשעוד הייתי מרותקת למיטה היא הגיעה כל יום לבדוק מה שלומי, ואם אני צריכה משהו.
״את תמיד דואגת לי,״ היא אמרה, ״לא יקרה כלום אם פעם אחת אני אדאג לך,״ היא אמרה ביודעה שאני שונאת לבקש עזרה.
אלא שמצבי היום הוא שונה, ואני לומדת לא לדחות את הצעת העזרה שלה.
*
״יום נעים היום, אני מציעה שנאכל במרפסת,״ אומרת מור, לוקחת כריות מהסלון, ומרפדת את כיסא הקש במרפסת, שיהיה לי נוח לשבת.
היא מוציאה צלחות נייר, מניחה אותן על השולחן. מניחה קופסת פלסטיק גדולה, וכשהיא פותחת אותה, ריח של ג׳חנון שנאפה כל הלילה מגיע לאפי. ״לא נכון. את מור גומא הכנת ג׳חנון? את מבינה שיצרת כעת תקדים,״ אני אומרת בעוד היא שוקדת על קילוף ביצה, ובודקת שלא נשארת עליה אפילו חתיכה קטנה של קליפה.
״תראי מה את גורמת לי לעשות,״ היא אומרת ברצינות מעושה.
״אמרתי לך שהיא אישה להתחתן איתה,״ אני אומרת לאסף.
״את לא צריך להוסיף, אני כבר לגמרי כרוך אחריה,״ הוא עונה לי.
״טעמת פעם את הסלט שמור מכינה? אני מתעלפת כל פעם מחדש, ואת זה היא לא למדה ממני,״ אני אומרת.
״זה לא מדויק,״ מתערבת מור בשיחה, ״אני רציתי שתחשבי שאת זה לא למדתי ממך.״
*
״אני לא יודע איך אחי התחתן איתה,״ אמר לי פעם אבי, ״האישה הזאת לא מסוגלת להכין אפילו ביצה קשה.״
הייתי בטוחה שהוא מגזים, כיוון שבזכרון שלי השולחן בביתו של דודי תמיד נראה יפה. כשבגרתי הבנתי שהמנות שהגישה דודתי, אימה של מור, תמיד זהות, וכי אף אחת מהן היא לא הכינה בעצמה.
זכורה לי פעם אחת שהחמיאו לה על העוגה שהגישה כקינוח. ״קניתי במו ידיי,״ היא אמרה בגאווה.
אז מה הפלא שמור לא ידעה לבשל? כל פעם שבישלתי משהו חדש, היא הצטרפה אליי למטבח ולמדה להכינו.
*
אנחנו מתענגים על האוכל, ומבלים שעות רבות יחד.
״רק שתדעי שהתכוונתי ברצינות כשאמרתי שאני מתכוונת להתפטר מהעבודה אצל בן בסט. כבר כתבתי את מכתב ההתפטרות.
אם הייתי יודעת שכשתסיימי את לימודייך תכנסי כשותפה למשרד עורכי דין, לא הייתי מתחילה לעבוד אצלו,״ אומרת מור, וניכר על פניה שהיא כועסת.
״הצעתי לה לעבוד אצלנו. אני מקווה שזה בסדר מבחינתך,״ אומר אסף.
״אני אסכים לכך בתנאי אחד,״ אני משחקת איתם, אבל כשאני רואה את המתח על פני שניהם, אני ממהרת לומר שאני רוצה שמור תהיה העוזרת האישית שלי. ״ולא מדובר בהכנת קפה.״ אני יודעת שזאת אחת המטלות שבן בסט הטיל על מור, והיא שנאה זאת.
״דווקא לך אני אכין קפה באהבה,״ היא עונה.
בכל מקרה יקח עוד זמן עד שאחזור לעבוד במשרד. בינתיים אני עובדת מהבית,״ אני אומרת.
לא ציפיתי לכך שכבר למחרת אתבקש להגיע למשרד, ועוד בגלל דרישתו של בן אלנתן.
״מה אני יכול לעשות מאיה,״ אומר לי בבוקר יום המחרת אסף בהתנצלות, ״אמרתי לו שאנחנו שותפים, אבל הוא התעקש שזו את שתחתום לו על טופס השחרור. הוא אמר שכך דרש עורך הדין ששכר.״
*
אני אוהבת את אסף. הוא עורך דין מבריק. יש רק תכונה אחת שלו שמוציאה אותי מדעתי, והיא שכשהוא נלחץ, קשה לדבר איתו. לשמחתי זה קורה לעיתים נדירות.
*
״אין בעיה,״ אני עונה, למרות שזה מאד לא נוח לי. ״אבקש מאימי שתסיע אותי למשרד. תקבע איתו עוד שעתיים.״
מאז הפציעה לא יצאתי מהבית, למעט גיחות לטיפולים. לשם כך הסתפקתי בבגדי ספורט. אלא שהיום אני מבינה שעליי לנהוג אחרת. אני עומדת מול ארון הבגדים שלי, וחושבת מה אני יכולה ללבוש שיראה סביר, בלי שיציק לי בפלג גופי העליון שעדיין חבוש.
אני מחכה לאמא שתבוא לעזור לי ללבוש את השמלה שבחרתי.
למעט כמה זוגות של נעלי ספורט, כל שאר הנעליים שלי הם בעלות עקב גבוה. ״אני אלך בצעדים זהירים,״ אני מבטיחה לאימא, כשאני בוחרת בזוג נעליים שחורות.
בדרכנו למשרד אני משתפת את אימא בבקשתה של מור לעבוד איתי, ושואלת לדעתה. ״לא תמיד טוב לערב עסקים עם משפחה, אבל במקרה שלכן, ואולי בגלל פער הגילאים ביניכם, אני דווקא חושבת שזה רעיון טוב,״ היא מביעה את דעתה.
״אני לא מתפלא,״ אומר לי עורך הדין בן בסט, ״שעורך הדין גומא פישלה, ולא הגיעה לפגישה הגורלית. היא אחת שאי אפשר לסמוך עליה. טוב עשית שהתנתקת ממנה, היא אשת מקצוע גרועה.
אני מבקש ממך שהיא תחתום לך על טופס שחרור, וכי יצויין בו שאני המייצג הבלעדי שלך.״
אני עדיין כועס על מה שקרה לפני חודש, אבל אני מודה שתגובתו נראית לי תמוהה, בעיקר שהניסיון שלי איתה עד לאותו בוקר, עלה על כל ציפיותיי.
׳כנראה שכך נוהגים לעשות,׳ אני אומר לעצמי. בסופו של דבר אני לא מומחה גדול בתחום המשפטי.
אני מודיע ליעלי המזכירה של עורך הדין גומא שאני בדרך למשרדה. ״עורכת הדין גומא לא נמצאת עדיין. היא תהיה פה עוד שעתיים,״ היא אומרת לי.
״זה לא מקובל עליי,״ אני עונה לה מיד, ״אני צריך חתימה על מסמך השחרור, כדי שאוכל להמשיך בעבודתי, אין לי זמן למשחקים.״
״תמתין בבקשה,״ היא אומרת. אחרי זמן קצר היא מעבירה את השיחה לשותף של עורכת הדין.
״מדבר עורך הדין אסף גבע, במה אני יכול לעזור לך מר אלנתן,״ הוא שואל בטון רשמי.
״השרות במשרד שלכם הוא מתחת לכל ביקורת. אני שמח שאני כבר לא לקוח שלכם,״ אני אומר לו בקור, ״אני לא אוהב שמשחקים איתי. אני דורש שעורכת הדין גומא תגיע מיד.״
״עורכת הדין גומא אמורה להגיע. אתה צריך להבין שבימים אלה היא לא מתנהלת כרגיל.״
אני מתפרץ לתוך דבריו. ״אני לא צריך להבין כלום. אני אהיה תוך חצי שעה במשרדך, תדאג שהיא תהיה שם לחתום לי על המסמך.״ אני אומר ומנתק את השיחה.
כמה לא מפליא אותי, שכשאני מגיע היא לא שם. עורך הדין גבע בא לקראתי, ומזמין אותי להכנס לחדרו, אבל אני מסרב. ״אני חושב שהייתי ברור בטלפון, היכן היא?" אני מסנן לעברו.
ואז אני שומע את אחת הפקידות אומרת. ״כמה כייף לראות אותך מאיה, כל כך דאגנו לך.״
אני מסתובב לאחור, ורואה אותה. יש לה שיערה אדמוני ועיניים מדהימות. אני מביט לתוכה ורואה בהן הרבה כאב. ׳שהמראה שלה לא ישפיע עליך,׳ אני גוער בעצמי.
אני מצמצם את הרווח בינינו. ״אם כך את מזלזלת בכל הלקוחות שלך, אני מתפלא שבכלל יש לך עבודה,״ אני נוהם ורוכן לעברה.
״אל תתקרב אליי כל כך,״ היא אומרת בפחד, ולא מסירה מבטה ממני.
״עוד רגע תאמרי שניסיתי…״ אני אומר לה בכעס, אבל נשאר נטוע במקומי.
״אתה לא מבין,״ היא מתחילה לומר, ונושמת עמוק.
״בואי נדייק, אני לא רוצה להבין. למה את חושבת שאת מעניינת אותי?״ היא מעלה בי את מפלס הזעם, ואני מתקשה לשלוט בעצמי.
״באתי לחתום לך על מסמך השחרור. אני מבינה שדרשת שאעשה זאת באופן אישי,״ אומרת לי החצופה.
״אני מחפשת את מאיה גומא,״ נשמע קולו של גבר שמתפרץ למשרד.
״זאת אני,״ היא עונה, ושוב מתנשמת.
״את המפתחות,״ הוא אומר.
״סליחה?״ היא אומרת, ומביטה עליו בחוסר הבנה.
״אל תשחקי אותה מטומטמת. החוזה של הרכב השכור שלך נגמר,״ הוא אומר, ״תני לי את המפתחות.״
״לא השכרתי שום רכב,״ היא אומרת לו.
״ממש לא, רק ג׳יפ יוקרתי מאובזר, חמשת אלפים קילומטר בלבד,״ הוא אומר, ״את המפתחות!״
״אין לי מושג על מה אתה מדבר,״ היא חוזרת ואומרת, ושום מתנשמת.
הוא מוציא ממעטפה חומה ערימת מסמכים. ״אני מבין שהייתה לך תאונה לפני קצת יותר מחודש,״ הוא אומר.
״נכון, והרכב שלי נהרס כליל,״ היא עונה.
״יפה. אז חברת הביטוח אישרה לך רכב חילופי. עכשיו שאנחנו מסכימים, אני מבקש את המפתחות, כיוון שהרכב הושכר לחודש ימים, והיום תם החודש.״
״אם אני מבינה נכון, יום אחרי התאונה שעברתי, אישרה חברת הביטוח רכב חילופי עבורי,״ היא חוזרת על מה שהוא אמר.
״את רואה, כשאת רוצה את מבינה,״ הוא אומר לה בציניות.
״איך אני אסביר לך שתבין? לדבריך, יום אחרי שנפצעתי קשה, תוך שאני שוכבת בבית החולים מחוסרת הכרה, הגשתי תביעה לביטוח, ולא רק, אלא שנסעתי לקחת רכב חילופי. אני אחזור שוב על הפרט הקטן הזה , כשהייתי מחוסרת הכרה במשך שבוע.
אתה נראה לי גבר חכם. אתה יכול להסביר לי איך זה שפעלתי כך, בעודי משוטטת בעולמות אחרים?״ היא שואלת..
״אז אולי תסבירי לי את, למה לקחת את הרכב?״ הוא מסרב להבין אותה.
״כנראה שאני לא מדברת ברור. בוא נתחיל מהתחלה. כאשר אדם בא להשכיר רכב, גם אם משולם על ידי חברת הביטוח שלו, הוא צריך להציג תעודה מזהה ורישיון נהיגה. אני צודקת?״ היא שואלת.
״ברור. הרי לא נותנים רכב לסתם אדם,״ הוא אומר.
״בדיוק. אם כך אתה יכול בבקשה לראות רשיונו של מי מופיע בחוזה שלכם?״ היא שואלת.
עם כל הכעס שלי עליה, אני מתחיל להבין, שמשהו פה לא נשמע טוב.
״אסור לי לתת לך פרטים. זה מידע חסוי,״ הוא אומר.
״את יודעת מה אני חושב מאיה?״ אומר פתאום עורך הדין גבע שעומד לידינו ומקשיב לשיחה. הוא לא ממתין לתשובה, אלא מוציא את הטלפון הנייד שלו ומתקשר. ״יש לי בקשה ממך מתוקה, את יכולה לומר לי באיזה רכב נוסע הבוס שלך?״
אני לא שומע מה היא עונה לו, רק רואה את הכעס על פניו.
״לא נכון,״ אומרת עורכת הדין גומא, ״תגיד לי שזה לא מה שאני חושבת.״
״הרכב שלך נמצא בחניה של עורך הדין בן בסט, ״ אומר עורך הדין גבע לנציג חברת ההשכרה. תן לי רגע את החוזה וארשום לך את הכתובת.
״אימא, תעלי בבקשה למשרד, ״מבקשת עורכת הדין גומא, ״יש לי משהו לספר לך.״
״יעלי, תדפיסי לי טופס שחרור למר אלנתן, ותביאי לי בבקשה מים, אני מרגישה שאני עומדת להתעלף.״
