המפגש עם ליאה רק מעורר בי את הרצון להיפגש כמה שיותר מהר עם אבי הביולוגי. עכשיו כשאני מניח שבל קרובה אליי, אני רוצה לבוא אליה חף מכל מה שיכול לעצור אותי מלהתמסר כולי רק לה.
אני לא מתקשה למצוא את מספר הטלפון שלו במדריך הטלפון, כיוון שאני יודע את שם החברה שלו.
״אני מבקש לדבר עם מר אנדרסון,״ אני אומר למזכירה שעונה לטלפון.
״באיזה נושא?״ היא שואלת.
״בנושא אישי,״ אני עונה.
אני ממתין דקה ארוכה, ולבסוף הוא עונה לטלפון. ״סקוט אנדרסון מדבר, במה אפשר לעזור לך?״ הוא שואל.
אני מתקשה לדבר. הקול מעבר לקו דומה להפליא לקולי. ״אני מבקש שניפגש. קצת קשה לי למצוא מילים להסביר לך מדוע. אני רק מבקש שתדע שאני לא מבקש ממך דבר, לא כסף ולא שום דבר אחר, פרט לתשובות,״ אני אומר.
״עם מי יש לי הכבוד לדבר?״ הוא שואל. אני נדהם שלא רק קולו דומה לשלי, אלא השימוש במילים, הוא כפי שאני נוהג להתבטא.
״שמי רפאל,״ אני עונה לו.
״רפאל,״ הוא חוזר על שמי.
״כך כתוב בתעודת הלידה שלי,״ אני אומר לו בטון חסר רגש. אני לא יודע מה אני חושב עליו.
״אתה מכיר את בית מלון לנדמארק?״ הוא שואל.
״אני לא מכיר את לונדון, תשלח לי את הכתובת ואגיע לשם.״
״היכן אתה נמצא כעת?״ הוא שואל.
״סיימתי קניות במיו מילאן לונדון,״ אני עונה לו, אין לי סיבה לשקר לו. ׳אולי עדיף הוא ישתכנע שיש לי מספיק כסף,׳ אני חושב לעצמי, שכן המחירים בחנות מאד יקרים.
״המלון די קרוב לחנות,״ הוא אומר בטון שאני מתקשה לפענח.
״אם כך נקבע בלנדמארק עוד שעה. אני אהיה שם,״ אני אומר.
״אני זקוק למספר הטלפון שלך כדי לשלוח לך את הכתובת,״ הוא אומר, ואני מבין שנפלתי למלכודת.
״אני בא מניו יורק,״ אני אומר, מה שלא מדויק, אבל גם לא שקר, ״מספר הטלפון הנייד שלי הוא…״ אני מכתיב לו את המספר. לפחות המספר הזה הוא חסוי, כך שהוא לא יראה שהטלפון שייך לרפאל לומברדי. אני לא רוצה שהוא יהיה מוכן למה שאני עומד לשאול אותו.
אני מסתכל היכן נמצא בית המלון, ולומד שאם אלך ברגל אגיע לפגישה בזמן, וזה מה שאני עושה.
זאת הזדמנות בשבילי להכיר את העיר שעומדת להיות הבית שלי. אני לא רגוע, והדבר היחיד שמשקיט אותי, זה שאני עושה עוד צעד לקראת בל.
אני רושם בזכרוני את החנויות שאני עובר לידן, ביניהן חנות ספרים שאני מחליט לבקר בה בקרוב. אני מודה על מזג האוויר הטוב, ועל השמים נטולי עננים. שמעתי שמדברים שימי הגשם בלונדון לא מעטים.
האישיות החזקה שלי עוזרת לי להחזיק מעמד, ולא להתפרק, למרות שאני חושש ממה שאני אשמע, ויודע שיש סיכוי שאתחרט שבכלל ביקשתי להיפגש איתו.
אני מגיע לבית המלון לנדמארק. הבחירה במקום המפגש הזה בהחלט אומרת הרבה עליו. השאלה אם הוא עושה זאת כדי להפגין את עושרו, או כדי להראות לי שהוא שווה יותר ממני.
אני נכנס בצעדים בטוחים ללובי של המלון, וניגש לחפש את האיש שבידיו התשובות לעברי. אני מוצא אותו יושב ליד החלון. הוא קם מיד כשאני מגיע, ומסתכל עליי המום. אין ספק שהוא רואה את הדימיון בינינו.
הוא לוחץ את ידי לחיצה חזקה, ומסמן לי לשבת. ״מה הביא אותך אליי?״ הוא שואל.
אני מוציא את הטלפון הנייד שלי, ומעלה את צילום תעודת הלידה שלי. ״בוודאי שמעת שדון לומברדי הלך לעולמו. הוא קרא לי לבוא מניו יורק, שם ניהלתי עבורו את הארגון שלו, ״ אני משתתק לרגע. אין לי כוונה להסתיר ממנו דבר. אני נותן למילותיי לשקוע במוחו, ״הוא ידע ששעותיו ספורות, וביקש שאגיע לאיטליה.
הודעתי לו שאני פורש מהארגון עוד לפני שהוא הספיק לומר לי מדוע קרא לי. לפני שעזבתי הוא נתן לי מעטפה שהייתה מונחת מתחת לכרית עליה שכב. אתה היית העונש שלי, כך היה כתוב עליה.״
אני שוב שותק. נראה לי שהוא מעכל את מילותיי, ולא ממהר להגיב. ״אתה מתחבר למילים האלה?״ אני שואל.
״תמשיך,״ הוא אומר. כמה שהוא מזכיר לי אותי בטון הקשוח שלו.
״במעטפה הייתה תעודת הלידה שלי. שמי ותאריך הלידה שלי תואמים למה שכתוב בה. מה שלא מובן לי, זה מדוע שמך מופיע עליה כאבי הביולוגי. אז אם שאלת מה הביא אותי אליך, התשובה היא המסמך הזה. אני מניח לפניו את הטלפון שלי ובו צילום התעודה.״
״ומאין לי שאינך מתחזה? ואולי שהתעודה לא מזוייפת? אתה מופיע פתאום אחרי שלושים שנה בערך וקובע שאני אביך?״ הוא בוחן אותי.
״אני לא קובע דבר. באתי לקבל ממך הסבר, לא להסביר לך. ציינתי בפניך שהעניין נודע לי רק כעת. כל חיי חשבתי שאני לומברדי, כל חיי שאלתי מדוע אני שונה גם במראי וגם באופיי מהם, ולא קיבלתי תשובה,״ אני עונה לו ללא היסוס.
״אם כך, אין לך בעיה לעבור בדיקת די.אן.איי,״ הוא אומר.
״ברור שלא. אתה כנראה לא מבין שאני רוצה לדעת מי אני באמת, ולמה מכרת אותי ללומברדי,״ אני אומר בקור.
״מכרתי אותך?״ הוא מרים מעט את קולו.
״בוא נברר קודם אם אתה מי שאתה אומר שאתה,״ הוא אומר לי.
״תאמר לי היכן אתה רוצה שאעבור את הבדיקה,״ אני מגיב עניינית.
הוא קם ממקומו, מתרחק מעט, ומשוחח עם מישהו בטלפון הנייד שלו.
אחר כך הוא ניגש לקבלה, וחוזר עם מפתח. ״אם יש לך תוכניות להיום, זה הזמן לבטל אותן,״ הוא אומר, ״הרופא בדרך לכאן.״
״איפה תעודת הלידה המקורית?״ שואל אותי הרופא מיד עם כניסתו לחדר..
״היא במלון קמברלנד שם שכרתי חדר,״ אני עונה לו.
״אני אסתפק כעת בצילום. הרי בכל מקרה הבדיקה היא זאת שתקבע,״ הוא אומר ומורה לי לפשוט את חולצתי, ולהגיש לו את זרועי הימנית.
הוא לוקח ממני דגימת דם, וכך גם מסקוט. ״אודיע לכם כשתהיינה תוצאות.״
״אתה רעב?״ שואל סקוט.
״אני לא מסוגל לאכול,״ אני מודה.
״אתה פוחד מהתוצאות?״ הוא שואל.
״אני יודע כבר מה הן תהיינה,״ אני עונה.
״ספר לי מה אתה מצפה שיקרה?״ הוא שואל. אני יוצא מדעתי כשאני רואה כמה אני דומה לו באופן המחשבה. ״אתה מבין שאני חייב לבדוק זאת,״ הוא אומר.
״אני מבין אותך לגמרי. גם אני רוצה לראות את התוצאות על גבי הנייר. אז תהיה לי הזכות לשאול אותך מה שרציתי,״ אני עונה לו.
״לומברדי למד איתנו באוניברסיטה,״ הוא מפתיע אותי כשהוא בוחר להתחיל לספר, ״הוא היה מבוגר מאתנו בעשור, ואני לא יודע מה דחף אותו ללמוד. הוא הכיר את …אן באחת המסיבות והתאהב בה. אבל היא סירבה לו, כיוון שאהבה אותי.
אתה יכול לתאר לעצמך איך הוא הרגיש שמישהי העזה לסרב לו? אתה גדלת אצלו, ולכן אתה מכיר את האופן בו מתנהל הארגון הזה. אני מניח שכך גם אתה נוהג עם נשים, ואין אחת שתעז לסרב לך,״ הוא אומר במרירות.
אין לו מושג שהוא נוגע בנקודה הכי רגישה של חיי. ״אתה חושב שאנשים כמוני לא מסוגלים להתאהב, שהם לא רוצים להקים בית, ולהביא ילדים לעולם?״
״העניין הוא רפאל, שאני לא צריך לחכות לתוצאות הבדיקה. אתה הרי העתק מדוייק שלי, במראך, באופן שבו אתה מתבטא, ובקולך. אתה מבין שאתה לא כמוהם, ולכן אני מאמין שאתה מסוגל להתאהב, ולהקים בית,״ הוא מפתיע אותי, אם כי אני לא מראה לו זאת.
״ולמרות שאתה משוכנע שאתה יודע מי אני, אתה מסרב לתת לי תשובה לשאלה היחידה שמטרידה אותי,״ אני אומר לו בקור. הוא משחק איתי, ואני לא אוהב את זה. ״תודיע לי כשהתוצאות תגענה,״ אני אומר ופונה ללכת.
״אתה חושב שאני משחק איתך? איך אתה לא מבין שאני בהלם מוחלט לראות אותך, אחרי שכבר איבדתי תקווה לראות אותך חי?״ הוא אומר וגורם לי לחזור.
״אתה הבכור שלנו. ניסינו להביא עוד ילדים לעולם, אבל אימך איבדה כל פעם את ההיריון בראשיתו. הרופא אמר שהגוף שלה מעניש אותה על שאיבדה אותך.
היא נסעה ללומברדי והתחננה שיעזור לה למצוא אותך, הרי הוא אדם בעל קשרים רבים. אבל הוא צחק לה בפנים.״
״מה שאתה אומר לי בעצם שאתה לא נתת לו אותי?״ אני שואל מופתע.
״לומברדי…״ הוא מתחיל לומר, אבל אז חוזר הרופא ופניו חתומים.
״אני לא יודע מה אתה רוצה לשמוע מר אנדרסון,״ הוא אומר לו.
״אני רוצה לשמוע את האמת, ואני רוצה שהאמת תהיה שרפאל הוא בני האהוב,״ עונה סקוט.
״אין ספק שהוא בנך,״ אומר הרופא.
״אני מודה לך דוקטור,״ הוא אומר לו, ומחכה שהוא יצא.
״אתה יודע כמה חלמתי שהרגע הזה יקרה, שמשום מקום תבוא פתאום ותגיד לי אבא חזרתי, ואני לא הולך יותר לשום מקום?״ הוא אומר, ומאמץ אותי לחיבוק. ״אתה פה להישאר רפאל?״
״אני מודה שכשהגעתי לכאן כי רציתי רק להתעמת איתך. רציתי להסתכל בעיניך ולשאול איך העזת לנטוש אותי, ולדון אותי לחיים שלא נועדתי לחיות. כל חיי הרגשתי זר, לא הרגשתי שיש לי הורים. האחים שלי אמרו לי כל הזמן שאני בן של זונה, אבל מעולם לא חשבתי שלומברדי הוא לא אבי האמיתי.
אם אתה חושב שלא שאלתי כל הזמן שאלות, אתה טועה.
אני לא יודע מה קרה שהוא עשה עימי חסד ואפשר לי ללמוד באוניברסיטה בניו יורק. אתה לא תאמין מה בחרתי ללמוד,״ אני משתתק לרגע. אני רואה שאבי בולע את מילותיי בשקיקה. ״החלום שלי לתכנן בתים, וזה מה שלמדתי.״
הדמעות זולגות מעיניי אבי ללא שליטה. ״אתה יודע שאני…״
״כן, אני יודע,״ אני עונה לי.
״לומברדי חטף אותך מאיתנו. ככל שהתבגרת דמית לי יותר ויותר, והוא לא יכול היה לשאת את מראיך ואופיך, ולכן הרחיק אותך לניו יורק…״ הוא אומר.
״עכשיו אני מבין למה הוא סירב לתת לי ללמוד בלונדון,״ אני אומר, ״הוא פחד שהאמת תוודע לי.״
״אני רוצה לספר לך הכל, שלא ישאר פרט אחד שלא תדע עליי,״ אניממשיך, ומספר לו במשך שעה ארוכה על הדרישה של הדון שאקח על עצמי את הניהול של הארגון בניו יורק, ואיך הפכתי למלך הבלתי מעורער של העיר, איש שכולם יראים מפניו.
אני נשבע לך שמעולם לא הרגתי איש,״ אני מרגיש צורך לומר, ״ועדיין הייתי שם בעולם ההוא.״
אני מספר לו על המסמך שהיגשתי לדון , בו הסגרתי את כל נכסיי ואת פעילות הארגון, והובטח לי שאיש לא יתקרב אליי יותר. אני מזכיר את מסימו שנשאר נאמן לי, ונמצא כאן להגן עליי.
לבסוף אני לוקח נשימה ארוכה ומספר לו על בל. ״אתה צדקת, הייתי עם הרבה נשים. הן שימשו לי כמלוות לאירועים, וכאמצעי פורקן למתחים, כיוון שלא רציתי לקשור את גורלי עם אישה אחת. כל זה עד שפגשתי את האחת שכבשה לי את הלב.
ניסיתי להסביר לה שאם שמה יקשר בשמי, אם יתגלה שהיא החולשה שלי, ינסו לפגוע בה. היא הסיבה לכך שויתרתי על העולם הזה. רציתי להיות נקי מכל התחייבות, כדי שאוכל להתמסר כולי רק לה.
ממש לפני שעמדתי לנסוע מיוזמתי לדון, העברתי איתה לילה סוער. אהבתי אותה בטירוף, עד שלא יכולתי להכיל את רגשותיי, ואמרתי לה שאני צריך לצאת לפגישה. פחדתי שאעשה טעות, שאנשים ידעו שאני מאוהב בה בטירוף, ויקרה משהו רע לפני שאספיק לפרוש. הייתי צריך לשתף אותה במה שאני מרגיש, אבל היא מצידה, ובצדק, חשבה שאני הולך לאישה אחרת, ונעלמה.
הפעלתי את כל קשריי, ולא הצלחתי למצוא קצה חוט היכן היא. עד היום.
אני יודע שיש לה קשר לליאה רוטשילד, וכי היא עזבה איתה את ניו יורק. הבוקר פגשתי את ליאה באקראי במיו מילאן. יש לי הרגשה שהיא כאן בעיר, ואני אהפוך כך פינה עד שאמצא אותה.״
״אבל לפני הכל יש לנו עוד משימה לבצע,״ אומר סקוט, ״אנחנו צריכים לבשר לאימא שלך שחזרת הביתה.״
אני מסתכל על השעון. השעה חמש דקות לפני השעה שמונה. ״אני חייב להתקשר למסימו. הוא בטח יוצא מדעתו. נסענו יחד באוטובוס להכיר את העיר, וכשראיתי את מיו מילאן ירדתי מהאוטובוס, ומאז לא הייתי איתו בקשר.״
״רצוי שתתקשר אליו. הוא עוד יודיע למשטרה על העדרותך,״ מחייך סקוט..
הוא גורם גם לי לחייך. ״זה מסוג הדברים שמתאים לי לומר.״
אני מתקשר למסימו. ״זאת פעם אחרונה בחיים שאתה עושה לי תרגיל כזה,״ הוא נוזף בי, אבל תופס את עצמו מיד, ״דאגתי לך.״
״אני יודע,״ אני עונה, ״ולכן אני מתקשר אליך. לינדזי, הפקידה במלון הזמינה אותנו לצאת למועדון, אבל אני עסוק כעת. נודע לי שיש לי כאן משפחה, ואני איתם כעת. אני מציע שתלך עם העובדים במלון, תכיר את העיר ותרכוש חברים. אני אבלה איתכם בהזדמנות אחרת.״
״אתה בטוח רפאל?״ שואל סקוט, כשאני מסיים את השיחה.
״אם יש משהו אחד טוב שלמדתי אצל הדון, זה שמשפחה היא במקום ראשון.
אני מסתכלת על השעון ומחליטה לנסוע למשרד של סבא. ״מיס טיילור, כמה טוב לראות אותך. שמעתי שאת מתחילה לעבוד כאן,״ אומרת לי לורה. ״לורד טיילור אמר שיהיה עלייך לבחור מזכירה אישית, ואני מקווה שתבחרי בי.״
״בואי נתחיל בכך שתקראי לי הארפר כשאנחנו מדברות בינינו,״ אני אומרת לה, ופונה לחדרו של סבא. ״הוא פנוי?״ אני שואלת את מזכירתו.
״לורד טיילור אמר שבשבילך הוא תמיד פנוי. שמעתי שאת מתחילה לעבוד כאן,״ היא אומרת.
״זאת בדיוק הסיבה שאני כאן,״אני עונה.
אני מקישה על הדלת, ״זאת הארפר.״
״הכנסי ילדה שלי,״ הוא עונה לי.
אני נכנסת למשרדו היפה של סבא. למרות גודלו העצום, הוא מרוהט באופן מינימלי, ברהיטי עץ כהים שמשרים אווירה נעימה בחדר. אני מתיישבת על הכיסא מולו. ״אז כולם במשרד כבר יודעים,״ אני אומרת.
״הארפר, שנה שלמה של עצב עברה עליי. את היית רחוקה ודאגתי לך מאד, ועכשיו את כאן, והשמש שוב זורחת מבעד לחלוני. אם לא הייתי מתבייש הייתי פוצח בצעדי ריקוד במסדרונות.
אין לך מושג כמה הצעד שלך היום, הנסיעה שלך לקבל את הרישיון לפעול בלונדון, הוא משמעותי עבורי. זה הראה לי שאת באמת מתכוונת להישאר כאן.
ביקשתי שיכינו לך את המשרד שלך, וכבר הזמנתי לך שלט, אבל זה לא מסתכם בזה. כבר דיברנו על זה שאני מתכוון להפוך אותך לשותפה בחברה, וזה לא נושא לויכוח. אין לי יורשים פרט לך. בני איננו עוד, וגם אחיך.
זה לא אומר שיש לי כוונות לפרוש מהחברה. אני מאד אוהב את העבודה שלי, ולא מרגיש שהגיל שלי מהווה מכשול. אני לא מסוג האנשים שמחכים לצאת לפנסיה. יש לי זוגיות מופלאה עם סבתך, אבל עדיין לכל אחד מאתנו יש את העולם שלו, וזה רק מעשיר את העולם שלנו. עכשיו ספרי לי איך היה המפגש עם החברים? לא הספקנו לדבר הרבה הבוקר, שכן מהרת למבחן.״
״מישל צדקה, הם באמת שמחו לראות אותי. הרגשתי מאד בבית איתם. אני מרגישה שאני לאט לאט חוזרת לחיים,״ אני עונה לו.
״ועדין את עצובה. את חושבת עליו?״ הוא שואל.
״אני לא יכולה להסתיר ממך דבר,״ אני מתרעמת.
״אני רואה בך שילוב של סבתא ושלי. בהחלט יש לך הרבה ממני, כשם שהיה לאביך. לכן אני מתחבר אלייך בכזאת קלות. אני מבטיח לך שמה שאמור לקרות יקרה,״ הוא אומר.
״זה בדיוק מה שליאה אמרה לי. יש משהו שאתה יודע שאני לא?״ אני שואלת.ֿֿֿ
״לא קטנה שלי. אני פשוט מאמין באהבה, יודע שהיא קיימת, ובטוח שגבר שרוצה אותך יהפוך כל אבן בעולם, עד שימצא אותך. את רק צריכה לחכות בסבלנות.״
