תגית: הימים שאחרי – מבט חודר

״אם הייתי כועסת לא הייתי באה לכאן,״ אני עונה לנועם. ״ציירתי לך ציור,״ הוא אומר, ורץ להביא לי אותו.  ״איזה ציור מקסים, אתה ממש מוכשר,״ אני אומרת לנועם, והוא מחייך בביישנות. בציור הוא צייר אותו, עם בן ואיתי. אין לי ספק שזו אני כיוון שהשיערה של האישה צבוע באדום. ״סליחה מאיה,״ הוא אומר ורוצה לחבק…

אני מתקשה להירדם בלילה. המפגש הטעון עם מאיה לא מרפה ממני. הדבר הראשון שאני עושה בתחילת השבוע זה לכתוב לה מסרון. בן אלנתן: אני מתנצל על מה שקרה אתמול. אני מקווה שאת מבינה שלא הייתה לי כוונה מה בעצם אני אמור לכתוב לה?  לא התכוונתי להצמד אלייך כך?  לא יכולתי לשלוט בתוצאות של המגע של…

אני מודה שאני מבולבל. ״אתה יכול להסביר לי מה קורה פה?״ אני שואל את עורך הדין גבע. ״עורכת הדין גומא כבר חותמת לך על המסמך,״ הוא עונה בפיזור הדעת. יעלי נכנסת ומניחה על השולחן טופס. ״הנה מה שביקשת,״ היא אומרת לעורך הדין גבע. ״מור התקשרה,״ היא מספרת לו, ״וסיפרה שיש מהומה גדולה סביב הרכב המושכר.…

 ״אז מה מאיהל׳ה לא באה?״ שואל בן בסט בזלזול, ״לא שאני מתפלא, אחרי התרגיל המסריח שהיא עשתה לי היום.״ ״מה היא עשתה?״ שואלת נלי. אני מביטה על ביתי הבכורה, וחושבת לעצמי איך היא חיה בעולם משלה. ״את קולטת שהשארתי את הילדים אצלה, והיא לא טרחה לבוא?״ הוא אומר בכעס. ״אני לא מבינה, מה זאת אומרת…

אני עומדת מול המראה בחדר האמבטיה, מתקנת את האיפור על פניי, ומתרגלת נשימות. זה לא בא לי בקלות היום. המילים של מאיה עדיין תלויות באוויר ומסרבות לשקוע. הייתי המומה ממה שהיא סיפרה. למרות שידעתי על הדרישות של נלי ממנה, חשבתי שכעת היא תניח לה. * ״את אחת הנשים החכמות שאני מכירה,״ אמרה לי מאיה בתי…