׳אז היא יודעת מה אלכסה דיברה עליה,׳ אני חושב לעצמי, ותוהה אם סיפרו לה שהגנתי עליה, הפרכתי את השקרים שנאמרו עליה.
אני מרגיש חוסר שקט מולה, אבל לא מצליח לדבר איתה. אני מחליט להתרכז רק בסיבה שלשמה הגעתי לכאן.
״ג׳ורג׳י מסיימת בקרוב להכין לך פנים חדשות לאתר,״ אומר דניאל, ״היא מריצה אותו עכשיו לניסיון.״ הוא מעדכן אותי.
אני מנצל את ההזדמנות. ״אני סקרן לראות את החזון שלה, היא בחדרה?״ אני שואל.
״אני מניח שכן, אלא אם כן…״ הוא אומר ומעיף מבט לטלפון הנייד שלו, ״אני חייב לענות לשיחה הזאת,״ הוא אומר ויוצא מחדר הישיבות.
אני לא מחכה שהוא יחזור לסיים את המשפט, ויוצא מהחדר.
״אני יורדת לכמה דקות לבית הקפה,״ אני שומע אותה אומרת, והיא פונה לעבר המעלית.
אני ממהר ללכת בעקבותיה. היא נכנסת למעלית, ואני אחריה. ״סיימתם את הישיבה?״ היא מסתכלת עליי מופתעת.
״לא,״ אני עונה, ״דניאל יצא לענות לשיחה, והחלטתי לנצל את העובדה ולדבר איתך.״
״אני רק הולכת לאסוף את ההזמנה שלי מבית הקפה, מיד אחזור,״ היא עונה..
״יש ביננו עניין לא סגור,״ אני אומר.
״היה, נגמר,״ היא אומרת, ומסתכלת על הודעה שנכנסה לה בנייד.
״אני לא מסכים איתך. ג׳ורג׳י, את לא אחת שסימנתי עליה ׳וי׳ ביומן הפגישות שלי.״ אני מסתכל עליה בריכוז, מנסה לגרום לה להביט עליי, אבל המחשבות שלה נמצאות במקום אחר.
״את עשית מעשה שאף אחת לפנייך לא העזה לעשות. זה לא היה רק…״ היא לא נותנת לי לסיים.
״כבר הסברתי לך שזה נועד לשבור את המתח בינינו, כדי שנוכל להמשיך לעבוד יחד,״ היא אומרת.
״כך את נוהגת עם כולם?״ אני שואל, ויודע שדבריי יגרמו לה להגיב.
״לא,״ היא עונה, ״אל תבלבל יצר עם…״ היא מפסיקה לדבר כיוון שאנחנו נכנסים לבית הקפה.
״ממה את מפחדת בדיוק?״ אני שואל. היא מסתכלת עליי מופתעת.
״מה לא ברור,״ היא מתעשתת מיד, אבל אז המוכרת קוראת לה.
״קפה לאטה, והכריך שביקשת,״ היא אומרת, ״את יושבת כאן או לארוז לך?״
״אני אקח את זה איתי,״ היא עונה.
המוכרת אמנם מדברת איתה, אבל עיניה עליי. ״ומה בשבילך?״ היא שואלת בטון מתחנחן. אני מביט על ג׳ורג׳י, בוחן את תגובתה. העיניים שלה לא משדרות דבר.
״אמריקנו ארוך,״ אני עונה.
״ומה ליד, יש לנו מבחר כריכים טעימים,״ היא מציעה לי.
״בא לי משהו מתוק. אולי קרואסון שוקולד,״ אני אומר. ״את אוהבת שוקולד?״ אני שואל את ג'ורג׳י בלחישה לאוזניה.
״כן,״ היא עונה, ואני רואה שהיא רוצה להוסיף לומר עוד משהו, אבל שותקת.
״בואי נשב פה לשתות,״ אני מבקש.
לפני שאני מספיקה לומר לו שאני לא מעוניינת, מופיעה מולי קאיה. ״את באה למסיבה של איירין הלילה?״ היא שואלת.
״מעבר לעובדה שאני לא חברה קרובה של איירין, ולא קיבלתי הזמנה, אני מוזמנת למסיבה פרטית הלילה,״ אני עונה.
״באמת? של מי?״ שואלת קאיה בסקרנות.
״את לא מכירה אותה. זו מישהי שהתחברתי איתה לאחרונה,״ אני עונה.
״אני מכירה מישהו שיהיה מאד מאוכזב,״ היא אומרת, כשעל פניה חיוך מסתורי.
״לא יכולה לחשוב על אף אחד שיהיה מאוכזב. מי שקרוב אליי, יהיה במסיבה הלילה,״ אני עונה באדישות.
״ניק ציפה לראותך הלילה אצל איירין.״ היא זורקת את שמו באוויר.
״אין לי שום עניין בו. הוא נפרד ממני לפני חג המולד, כמה חודשים עברו מאז? הוא טרח לזרוק לעברי ליד כולם את המילים הכי בוטות, למה שארצה לראות אותו בכלל?״ אני עונה לה בטון חסר רגש.
״את בכלל לא מתגעגעת אליו?״ היא שואלת מתפלאת.
״את רצינית? למה יש להתגעגע? לאדם שאמר לי שאני צריכה לנשק לו את הרגליים בגלל שהוא בן למשפחת רוקפלר המפוארת, לי שאני נצר למשפחת קנדי? אף פעם לא שאלת את עצמך איך זה שמעולם לא הסכמתי לעבור לגור איתו? ולעיני כולם הוא אמר שזה פתטי שאני גרה עדיין עם האחים שלי, כשכולם יודעים שאנחנו גרים באותו בניין, ולכל אחד מאיתנו קומה שלמה, עם כניסה נפרדת משלו, יש יותר פרטיות מזה? תזכירי לי איפה הוא גר כשהיינו יחד? לאדם הזה את חושבת שאני צריכה להתגעגע? נו באמת, תני לי קצת קרדיט,״ אני אומרת.
״הוא היה בטוח שתתחנני שלא יעזוב אותך, אבל את פשוט עזבת, ללא בכי, ללא דמעות, לא עוררת שום דרמת. ׳הבנתי,׳ זה כל מה שאמרת,״ ממשיכה קאיה לדבר על ניק.
״קאיה, את היית שם. את באמת חושבת שהיה לי מה לומר לו, כשעל זרועו נמרחה מליאה שסיפרה לי שהוא עומד להעניק לה את התכשיט שקנה עבורי לחג המולד. בינינו, את היית מוכנה לקבל מגבר מתנה שהוא אומר לך שקנה לאחרת? היא התרברבה שהם יחד כבר כמעט חצי שנה. על הגבר הזה חשבת שאתאבל?״ אני אומרת, ״בבקשה תפסיק להטריד אותי.״
״בואי יפה שלי," אומר נולן, לוקח ממני את השקית, אוחז בידי, ומוביל אותי החוצה.
״אני לא כזאת נולן, אני לא צריכה להעמיד פנים שאני בזוגיות רק כדי שמישהי תספר זאת לניק. הוא באמת לא מעניין אותי,״ אני אומרת בכעס כשאנחנו לבד במעלית.
״למה את חושבת שעשיתי את זה בגללו? איזו סיבה יש לי לקנא בגבר שאת לא רוצה קשר איתו?״ אומר נולן, ומשאיר אותי חסרת מילים, ״אם זה פגע בך אני מתנצל, זאת לא הייתה כוונתי.״
אני רק נכנסת לחדר הישיבות כדי לדון עם נולן בעיצוב האתר שלו, ומבול של התראת הודעות מתחיל להשמע בטלפון הנייד שלי. ׳אני לא מבינה, כולם יודעים שאני כעת בעבודה,׳ אני ממלמלת לעצמי.
״תראי מה רוצים ממך,״ אומר דניאל.
״אתה יודע משהו שאני לא?״ אני שואלת.
״אין לי מושג,״ הוא עונה, ״אבל אני מסכים איתך שזה מאד מוזר.״
אני פותחת את ההודעות כולן מהחברות שלי, וכולן עוסקות באותו נושא- האם אני מגיעה היום למסיבה של איירין. ״הוא חולה נפש הניק הזה, הוא שמע שאני לא באה למסיבה של איילין, ושלח הודעה לכל החברות שלי. אני יודעת בברור שחלקן בקושי מכירות את איילין, אם בכלל, כך שאין סיכוי שהיא הזמינה אותן למסיבה ה׳אקסקלוסיבית,׳ כך שהיא כתבה בהזמנה ששלחה.״
״יום חמישי היום, אבל שמעתי שיש היום מסיבה סגורה ב XOXO Games, את יודעת אם הוא עדיין פתוח לקהל?״ שואל מייסון.
״לפי מיטב ידעתי המקום פתוח רגיל היום,״ אני עונה.
״אני סקרן לשמוע מה קנית לאווה?״ הוא שואל.
״אתה יודע שהיא באה מבית מאד עשיר, אבל באופיה היא מאד צנועה, לא אחת שקונה מותגים,״ אני מתחילה לספר.
״בדיוק כמוך,״ הוא אומר בחיוך.
״כן, ולכן אני מתחברת אליה. אבל אני יודעת שהיא מאד רוצה תיק של חברה מאד מפורסמת, והיא לא מרשה לעצמה לקנות אותו, למרות שהיא מרוויחה משכורת גבוהה, אז קניתי לה שלישית תיקים בגדלים שונים של החברה הזאת,״ אני עונה.
״וואו, לעצמך את לא מרשה לקנות תיקים כאלה,״ אומר מייסון.
״לא הייתי אומרת שאני לא מרשה לעצמי, אלא שאין לי צורך במותגים האלה. אני לא נמנעת מקניית בגדים במיו מילאן, בעיקר מקניית הלנז׳רי, אותם אני קונה ללא חשבון,״ אני עונה, וגורמת למייסון לצחוק.
״מי כמוני וכמו דניאל יודעים זאת,״ הוא אומר.
נולן מסתכל עליו , מקמט את גבותיו בניסיון להבין מה כל כך משעשע. ״אם יש משהו שאני, וגם דניאל שהוא נשוי, משאירים בידיה של אחותנו הקטנה, זה קניית הבגדים התחתונים שלנו. היא יודעת בדיוק מה כל אחד מאתנו אוהב,״ מסביר מייסון, ״אני לא זוכר מתי קניתי לעצמי תחתונים. אני תמיד משועשע כשהיא מסבירה לי למה דווקא הבוקסר הזה הכי נוח, כאילו שהיא יודעת מה גבר מרגיש … כבר הבנת.״
״אני אקח את זה לתשומת ליבי בפעם הבאה שאזדקק להלבשה תחתונה,״ אומר נולן.
״אתה לא מבין, זה לא אתה שקובע, זו ג׳ורג׳י שמחליטה שעכשיו זה הזמן,״ אומר מייסון.
״הבנתי,״ עונה נולן ברצינות.
״יש כמה דברים שאני צריכה ממך,״ אני אומרת לנולן, שמזדקף ומביט בי בעיון. ״אני שולחת לך בקבוצה אותם, תחשוב על השאלות ותענה לי.״
אני יוצאת מחדר הישיבות, שומרת את החומר של נולן בענן, ומתפנה לטפל בעניינים שוטפים.
״אתה משחק במשחק המלכים?״ שואל מייסון, אחרי שג׳ורג׳י עוזבת.
״אני מאד אוהב לשחק בו.,״ אני עונה לו.
״אם כך תגיע היום ל XOXO Games, זה היום בו אנחנו משחקים שחמט. אין לי הרבה עם מי לשחק. אין הרבה גברים שמאתגרים אותי, יש לי הרגשה שאתה מאלה שכן,״ הוא אומר.
״מתי אתם מתחילים לשחק?״ אני שואל.
״תגיע בשעה תשע,״ אומר מייסון.
אם הבנתי נכון מהשיחה בין מייסון לג׳ורג׳י, יש סיכוי סביר שהיא תהיה שם גם. אני לא יכול לחכות לראות אותה. ראיתי אותם רוקדים יחד במועדון, אין לי ספק שהוא מאד קרוב אליה, ואני מקווה שזה יפעל הלילה לטובתי.
אני נפרד ממייסון וחוזר למשרד, בניסיון להתרכז במה שג׳ורג׳י שלחה לי, אבל הריכוז ממני והלאה. ׳מנוולת, מה שאת עושה לי. אני לא מסוגל להתרכז בכלום.׳
כשמתקרבת השעה לצאת למועדון אני נכנס להתקלח, מקפיד לקצץ את זקני, ובוחר בבושם יקר להתיז עלי פניי. למועדון אני נוהג לבחור חולצה ומכנס שחורים. היום אני בוחר ללבוש חולצה בד לבנה וגי׳נס. אני לא רוצה שהיא תחשוב שהתאמצתי הערב לכבודה.
כשאני מגיע למקום, אווה כבר נמצאת. אמנם אני לא מכיר אותה, אבל מנחש שאם היא עומדת כשזר פרחים על ראשה, היא זו שחוגגת היום יום הולדת. ג׳ורג׳י לא כאן. אני מתאכזב, וחושב שכנראה לא הבנתי נכון את השיחה בין האחים.
מייסון בא לקראתי. ״בחרתי לנו שולחן בפינה,״ הוא אומר, ומוביל אותי אליו.
אנחנו מתיישבים ומתחילים לסדר את לוח השחמט. כבר מהמהלכים הראשונים אני לומד שמייסון שחקן מאד אינטיליגנטי, מה שלא מפתיע אותי, ואני נהנה מאד לשחק איתו. אני שקוע כולי במשחק, ויודע שאני סוגר עליו, והוא עדיין משחק מולי עם פני פוקר. פתאום עיניו מאירות.
אני מעיף מבט זריז לצד, עוקב אחרי מבטו, ורואה אותה. היא לובשת שמלה שחורה צמודה קצרה. נשמתי נעתק.
״ג׳ורג׳י!״ קוראת אווה בשמחה, וממהרת לקראתה.
״מצטערת על האיחור,״ מתנצלת ג׳ורג׳י, ״אורח שהגיע לאחד השכנים, חסם ברוב חוצפתו את הרכב שלי בחניון של הבניין. כבר חשבתי להזמין מונית.״
״אבל יש לך חניה שמורה,״ אומרת אווה.
״את החוצפן הזה זה לא עניין. החניה שלי קרובה לכניסה ללובי, ולכן חשב שזה בדיוק המקום שמתאים לרכב שלו. היו לו עוד טענות כלפיי, והוא אמר לי בכעס שאני סתם מגזימה, וכי הוא החנה את הרכב לדקה, מה שממש לא היה נכון,״ אני אומרת, ״את יודעת שאני תמיד מעדיפה להקדים.״
״העיקר שאת כאן,״ היא אומרת, ומגניבה מבט לשקית שבידה של ג׳ורג׳י, שמגישה לה אותה.
״מזל טוב אהובה,״ היא אומרת לאווה, שפותחת את השקית בעיניים נוצצות.
״לא נכון, את לא קניתי לי…״ היא לא מסוגלת להמשיך לדבר, דמעות של התרגשות חונקות את גרונה. ״את לא יודעת כמה אני מתרגשת, אין כמוך.״
עכשיו היא פה, ואני מתמלא מרץ. אני שב להתרכז במשחק, ותוך שני מהלכים מנצח אותו.
״היה כייף לשחק איתך,״ אומר מייסון, ״אני אשמח לעשות זאת שוב.״ אנחנו קמים והולכים לצפות בחבריו של מייסון שמשחקים פוקר. אמנם אני יודע לשחק, אבל לא במצב רוח לשחק איתם.
אני מסתכל מסביב. האולם מלא באורחים, כל אחד מרוכז במשחק שלו, ועדיין הכל מתנהל בשקט. לבסוף אני מבחין בקבוצת הנשים שחוגגות לאווה יום הולדת. את המשחק אותן הן משחקות אפשר לראות על המסך הגדול מולן. זהו סוג של חדר בריחה, עם הרבה פאזלים.
אני מנסה לעקוב אחריו, ומבין שהוא משחק ממש לא פשוט. שם אחד בולט מעל כולן. כמה לא מפליא אותי שזאת היא המובילה את הקבוצה לניצחון.
״אני לא מאמינה באיזו קלות את פותרת את הבעיות,״ אומרת אחת מהן.
״מה את רוצה, יש לה מוח של מהנדסת, היא טובה בפתרון בעיות בלחץ של זמן. את יודעת כמה האקרים נפלו ברשתה?״ אומת אווה, וגורמת לי להחניק חיוך. אני רוצה לומר שלא רק האקרים, אבל שותק.
חברה אחרת מבחינה בי, במבט שכה מזוהה עם הנשים במועדון השחקים, אלא שתמורת משקה תעשנה הכל כדי לשמח את גבר. אני זוכר שדניאל אמר לי ש XOXO הוא לא כמו המועדון, וכאן לא מתעסקים בצייד. היא לא יודעת שאין לה סיכוי, כי יש כאן רק אחת שמעניינת אותי.
אווה ניגשת אלינו, ומזמינה את מייסון ואותי להצטרף. ״אנחנו מזמינות כעת לאכול, תצטרפו אלינו?״
״בשמחה אווה. ברכות ליום הולדתך, את נראית נפלא,״ אומר מייסון. אווה מסמיקה.
״חבל שאתה אח של ג׳ורג׳י,״ היא אומרת בשקט.
מייסון מחייך אליה. ״היא לא יודעת שגם אם לא הייתי, לא היה לה סיכוי אצלי. היא ממש לא הטיפוס שלי,״ הוא לוחש לי כשהיא מתרחקת.
״אני לא יכולה איתך ג׳ורגי׳, את פותרת כל לוח בקלות,״ אומרת אחת המשתתפות.
״באמת רוז, זו את שביקשה ממני לעזור, אז מה את מתלוננת שסיימתי לך את הלוח?״ עונה לה ג׳ורג׳י בפנים רציניות.
״ברור, כי אם את היית בוחרת את המשחקים, היית מן הסתם משחקת לבד,״ אומרת רוז.
״אנחנו לא בתחרות, באנו להנות,״ נוזפת בה אווה, ״ואתן יכולות להתלונן על ג׳ורג׳י כמה שאתן רוצות. אם היא לא הייתה מובילה במשחק, היינו עדיין תקועות בחדר הראשון.״
״נו באמת אווה, זה לא שאני שחקתי לבד. וחוץ מזה הן מתלוצצות איתך,״ אומרת ג׳ורג׳י, ואני רואה את ההקלה על פניה של אווה.
״את כזאת מעצבת את לא מוכנה להודות שתרמת הרבה למשחק,״ אומרת אווה. אני כבר מבין שהיא אחת שחייבת תמיד לומר את המילה האחרונה.
אני שמח לראות שעוד ארבעה מחבריו של מייסון מצטרפים לשולחן. אווה מסמנת בידה למלצרית. ״את יכולה להביא לנו את התפריטים?״
״איך היה היום שלך סינטיה?״ שואלת ג׳ורג׳י.
״יש לי תחושה גדולה של סיפוק,״ אומרת סינטיה. היא מדברת ועיניה מקובעות עליי, סוקרות את גופי לאורכו.
״היה מישהו היום שהוציא אותי מדעתי. הוא עוד ישלם על כך אם נפגש עוד פעם. אמנם הראיתי לו מי אני, אבל הכוונות שלו היו ממש… לא משנה, היה ועבר.״
״אני מעריצה אותך. היכולות שהראית היום במשחק, הן כלום לעומת…״ אומרת סינטיה ומשתתקת.
אני ניגש למי שיושבת ליד ג׳ורג׳י, ומבקש ממנה להתחלף איתי במקום. אני מדבר איתה בשקט כדי לא למשוך תשומת לב, והיא נענית.
״מה את חושבת להזמין?״ אני שואל את ג'ורגי, ״יפה שלי.״
היא מסתובבת אליי מופתעת. היא אוחזת בידה כוס מים, וממהרת ללגום ממנה. אז מסתבר שהיא באמת לא הבחינה בי. ״עוד לא החלטתי,״ היא עונה לבסוף.
״אני חושב שמנת בשרים כבדה מידי לשעה הזאת, מה דעתך על נתחי עוף מוקפצים? יש להם מנה זוגית,״ אני שואל.
״מה אתה עושה נולן?״ היא לוחשת לי.
״אני עושה מה שגבר עושה כשהוא מעוניין באישה,״ אני עונה לה, תוך שאני מעניין בתפריט, ״או אולי בא לך דג בתנור?״
״אני אזמין פסטה,״ היא קובעת.
״אנחנו נחלוק את הפלטה עם שלושת הפסטות,״ אני אומר למלצרית, ״שאזמין בקבוק יין?״
״אני מעדיפה הלילה רק מים קרים,״ היא עונה, ואני מחפש בין השורות למה היא מתכוונת.
״אם כך תביאי לי רק כוס יין אדום,״ אני אומר למלצרית ומחזיר לה את התפריט.
״מאד התרשמתי מהמשחק שלך,״ אני אומר לג׳ורג׳י.
״ראית?״ היא מתפלאת.
״כשסיימתי לשחק בשח עם מייסון, צפיתי בך משחקת,״ אני אומר לה.
״מייסון, לא סיפרת לי שאתה משחק עם נולן הלילה,״ היא פנה לאחיה.
״מתי יכולתי לשתף אותך? את הייתי עסוקה עם ההאקר עד שעה מאוחרת. כשראיתי שאת לא כאן, הייתי בטוח שאת עדיין במרדף,״ אומר נולן.
״יש קבוצה של חלאות בתפר בין אסיה לאירופה, שרוצה לפגוע בשלום העולמי, שגם כך לא יציב. אמנם השמדתי את הקבוצה הזאת, ויקח להם להתאושש מהמכה שהנחתנו עליהם, אבל אין לי ספק שהם יחזרו,״ אומרת ג׳ורג׳י.
״אני מניחה שגם סינטיה הייתה שם איתך,״ אומר מייסון, ״כל הכבוד לכולכם.״
ג׳ורג׳י ממשיכה לדבר עם מייסון, ומתעלמת ממני. ״את לא מכירה לנו אותו?״ שואלת רוז.
״את מי?״ שואלת ג׳ורג׳י.
״את הגבר שלך, זה שאיתו את חולקת את מנת הפסטה,״ אומרת רוז, ומסמנת בראשה לעברי.
״הוא לא הגבר שלי,״ עונה ג׳ורג׳י באסרטיביות.
״באמת? אם כך לא איכפת לך שאני…״ היא נושכת בשפתיה.
ג׳ורג׳י מושכת בכתפיה. ״אווץ׳״ אני אומר לה בשקט, ״ככה את מוותרת עליי?״
לפני שהיא מספיקה להגיב, מוגשות המנות לשולחן, ופלטת הפסטה מונחת לפנינו, עם שתי צלחות וסט של סכו״ם.
ג׳ורג׳י לא מחכה, ומתחילה למלא את הצלחת שלי במינים השונים של הפסטה, ורק אחר כך היא ממלאת לעצמה.
״תודה,״ אני אומר לה, אבל לא בגלל שהיא מלאה לי את הצלחת, אלא בגלל שהיא לא ויתרה עליי. ׳האם היא הבינה זאת?׳ אין לי מושג.
