״מה שביננו…״ המילים שלו מהדהדות במוחי.
לא רציתי להגיב להצעתו להסיע אותי לבית החולים ליד אבא והאחים, שראו בהצעה מחווה יפה. אין לי כוונה לשתף אותם במה שקרה. אבל כעת כשאני שוב חוזרת, אחרי שאני מבינה שנינה בסדר, אני חושבת יותר בבהירות.
״תודה שהסעת אותי לבית החולים,״ אני אומרת, ״אני מאד מעריכה את עזרתך.״
״את לא צריכה להודות לי, עשיתי מה שצריך לעשות,״ הוא אומר.
יכולתי לומר לו שדניאל או מייסון יכלו להסיע אותי, אבל לא הגבתי.
״זה לא מובן מאליו, אנחנו באמצע יום עבודה,״ אני אומרת, ״אני אחזור כעת למשרד. אין צורך שתסע אותי.״
הוא מביט עליי מופתע, ורוצה להגיב, אבל אני מתרחקת ממנו, יוצאת בצעדים מהירים מבעד לדלת הכניסה, ומסמנת לנהג מונית, שעוברת בתזמון מושלם, שיעצור.
אני שולחת הודעה לאבא.
ג׳ורג׳י@קנדי:
נינה בסדר, זה היה התקף חרדה.
אני בדרך למשרד.
אני מגיעה למשרד תוך כמה דקות. נהג המונית שממהר כנראה לאסוף עוד נוסעים, נסע כמו מטורף, עבר על חוקי התנועה, וכל הדרך התפללתי שלא יתפוס אותו שוטר.
״אימא אמרה שהלכת לישון,״ אומר אבא.
״יש עוד כמה כמה שעות עד שמסתיים יום העבודה,״ אני עונה לו, ״אתה יודע שאני לא אוהבת להשאיר את השולחן לא מסודר.״ ממבטו אני מבינה שזה לא מה שהוא רצה לומר, אבל אני לא מגיבה.
״אימא מאד התרשמה מנולן. היא אמרה שהוא דאג להן לקפה ומשהו לאכול.״
אני כבר מבינה לאן אבא חותר, אבל מעמידה פנים שלא הבנתי. ״יפה מצידו. אני הייתי כל הזמן עם נינה. אני חייבת לומר לך, ואל תצטט אותי, לא נראה לי שנינה הבינה שהגיע הזמן לנתק את הקשר עם גבר החולני הזה, וחבל. היא צמאה לאהבה, ולכן היא מתנהגת בעיוורון מוחלט.״
״מאד הערכתי שבחרת לסיים את מערכת היחסים עם ניק, כשהבנת שהוא מנסה לשלוט בך,״ אומר אבא.
׳אז לשם אתה חותר,׳ אני חושבת בליבי.
״אימא אמרה שנולן מאוהב בך,״ הוא ניגש לבסוף לעניין.
׳וזאת בדיוק הסיבה שהייתי עם נולן, כדי להרגיע את המתח שהיה ביננו.׳ כמובן שאת זה לא אומר לאבא. לפני שהוא יתחיל לשבח אותו, ולפרוט את מעלותיו בפניי, אני ממהרת להגיב. ״מהמעט שאני מכירה אותו, וממה ששמעתי שמדברים עליו, הוא לא אחד שמחפש להתאהב, אלא גבר של נשים רבות, וזה לא מתאים לי.״
״כולנו כאלה עד שמגיעה האחת. איך את חושבת שאני הייתי לפני שהכרתי את אימא?״ הוא בהחלט מפתיע אותי.
״גם מייסון אמר זאת. הוא ראה אתכם מדברים במועדון, ושפת הגוף של נולן שידרה…״ מתחיל אבא לומר.
אני לא רוצה לשמוע את ההמשך. ״אתה בטח זוכר אבא, שבאים למועדון כדי להתפרק. יש בו לא מעט ׳ציידים׳ שמחפשים פורקן ללילה. אני באה רק כדי להנות מחברת חבריי, ולרקוד.
לא נסתרת מעיניי העובדה שגברים מחזרים אחריי. אמנם אני צעירה עדיין, אבל רוצה כבר למצוא את האחד שיהיה הבית של הלב שלי.״
פתאום אבא משתתק, ומעיף מבט קשוח מעבר לכתפי. אני מסתכלת לאחור בחשש. ׳רק שזה לא נולן, ושהוא לא שמע את דבריי.׳
אבל רואה את דודתי דניאלה שמתקרבת, ועיניה סוקרות את המשרד. ״מה היא עושה פה?״
״אנחנו צריכים לדבר,״ היא אומרת לאבא בתקיפות.
״שלום גם לך דניאלה,״ הוא אומר, ״את רוצה שנכנס לחדר הישיבות?״
״כאן זה בסדר,״ היא אומרת ובוחנת כל פריט במשרד של אבא, ובעיקר את המסך הגדול על הקיר.
״את רוצה לשתות?״ שואל אבא.
״נו באמת, מה אני שתיינית?״ היא עונה לו בכעס.
*
אני לא יודעת למה, אבל כשהיא אומרת את המילים האלה, אני חושבת לעצמי שבמפגשים איתה, אני תמיד רואה אותה אוחזת בידה כוס יין אדום, וכשאנחנו נפגשים באירועים, זאת כוס של קוקטייל, כזה עם מטריית נייר תקועה בו.
אני מתאפקת לא לצחוק, הרי הוא התכוון לשאול אם היא רוצה לשתות קפה.
*
״מאיפה זה בא?״ הוא ממלמל. ״התכוונתי לשאול אם את רוצה קפה או משקה קר,״ הוא עונה לה באיפוק.
״אני מקווה שיש לך במשרד מכונת קפה נורמלית,״ היא עונה, ״וגם חלב שיבולת שועל, וממתיק.״
״אני אבקש מהמזכירה להכין לך,״ אני אומרת, ומתכוונת לצאת מהחדר.
היא אוחזת בזרועי. ״תשארי!״ היא פוקדת עליי.
״זה נראה לכם נורמלי שאימא מוציאה סכומי ענק על המסיבה ליום הנישואים שלהם?״ היא אומרת בכעס.
״להזכירך דניאלה, לא כל זוג זוכה לחגוג שישים שנה יחד. זאת בהחלט הסיבה לחגוג,״ עונה לה אבא. אמנם נראה פניו רגוע, אבל אני יודעת מה מתחולל כעת בתוכו.
״נאמר שאתה צודק, אבל אפשר לחגוג בצניעות, בחיק המשפחה, עם ארוחת ערב שאימא תכין,״ היא מתקיפה.
״את יודעת שאני איש מחשבים, והמוח שלי בנוי לפתור בעיות. אז בואי נפרק לגורמים את המשפט שאמרת, וננתח אותו.
זה לא עניין אם אני צודק או לא. זאת עובדה שזה תאריך משמעותי עבורם, ואנחנו ברי מזל שאנחנו זוכים להיות עדים לכך.״
״נו באמת, איזה דרמטיות,״ היא עוצרת בבוז.
אבא לא מתרשם מתגובתה. ״אני לא זוכר שראיתי אותך אי פעם חוגגת בצניעות. לפעמים אני נדהם מה גורם לך לחגוג בפאר, אירועים כל כך חסרי חשיבות, ותמיד על חשבון ההורים, כאילו שבעלך לא מפרנס אותך בשפע, ואת עוד מעזה להציע שאימא תכין את הארוחה? לפחות היית מציעה שאת תכיני.
אבל בואי לא נלך סחור סחור. מה שמפריע לך זה שאימא ׳מבזבזת׳ את הירושה שלך. זכותם של ההורים, ביחוד כעת לאחר האשפוז הארוך שלה, לרצות לחגוג את החיים. היא לא מבקשת מאיש שיארגן לה מסיבה, היא עושה הכל בעצמה.״
״גיסתי ואני…״ היא מתחילה לומר. כשהיא הזכירה את אשתו של דודי המת, אבא כבר לא מתאפק.
״תקשיבי לי טוב דניאלה, כי אומר זאת רק פעם אחת. במשך האשפוז הממושך של אימא, לא מצאת לנכון, לא את או ילדייך, ואני כבר לא מדבר על ילדיו של אחינו, לבוא לבקר אותה. הבת שלי ג׳ורג׳י ישבה כל לילה ליד מיטתה, ולא עצמה עין כמעט. יכולנו לממן לה אחות לילה, והייתי דורש גם ממך לשלם, אבל לא עשינו זאת.
אם את חושבת שהיא, כמו הנכדים האחרים, ביקשה מאימא שלנו משהו בתמורה, את טועה.
גם עכשיו הבת שלי הקדישה כמה ימים לעזור לאימא לארגן את האירוע, וסירבה שאימא תקנה לה שמלה לאירוע.
מצידי שאימא תבזבז את כל הכסף שיש לה על עצמה ועל אבא, זה שלה, לא שלך או שלי, למרות שתמיד נהגת בו כאילו הוא כן. את חושבת שאני לא יודע על הבקשות שלך מאימא? זה תמיד בסדר גודל של חמש שש ספרות. ועכשיו תסלחי לי, אני באמצע יום עבודה.״
אני מודה שאני המום. ׳מי את ג׳ורג׳יה קנדי?׳
אני משחזר בראשי את מה שארע שלשום בלילה. איך היא הפתיעה אותי, והובילה אותי ישר לחדר השינה.
אפילו אני, שיש לי היסטוריה ארוכה עם נשים, לא קפצתי ישר למיטה. תמיד קדמו לזה שיחות. נכון שלא גלשתי אף פעם לשיחות עמוקות, שיחות נפש, אבל אף פעם לא נכנסתי לחדר עם מישהי, ומיד גהרתי עליה.
עם ג׳ורג׳י הרגשתי אחרת . למרות שלא קדמו למעשה דיבורים, לא נחפזתי לחדור לתוכה ולשחרר את הלחץ שהצטבר בי. קרה לי משהו שלא הרגשתי אף פעם, היה לי חשוב לענג אותה, לפנק אותה, לפזר על גופה נשיקות, ומאד נהניתי לעשות זאת.
אני יודע שהיא נהנתה מהריקוד בינינו, הקולות שבקעו ממנה לא היו מזויפים, והיא בעצמה הודתה שעינגתי אותה. הרגשתי כל כך רגוע. שלא כתמיד, לא הרגשתי ריקנות אחרי שגמרתי, אלא רציתי עוד.
אבל אז היא קמה ואמרה שעשתה זאת רק כדי שלא יהיה בינינו יותר מתח מיני. מה זה השטויות האלה? כשאתה נמשך למישהי, אי אפשר לכבות את זה, עכשיו אני יודע.
היא גרמה לי להתנסות בקנאה, כשחשבתי שאחיה הוא המאהב החדש שלה, והתפרצתי עליה. אני לא גאה בזה, אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי, הרגשתי שאני יוצא מדעתי.
היא מסרבת לדבר איתי על הנושא, למרות שניסיתי לומר לה שטעיתי שאני מצטער. עשיתי הכל כדי לתמוך בה במשבר עם נינה חברתה הטובה, וחיכיתי לה שתצא, למרות שהייתה לי הרבה עבודה. במזרח הרחוק מחכים לתשובה ממני, אבל היה לי חשוב להיות לצידה.
שוב היא קרה אליי. היא בחרה לנסוע במונית חזרה למשרד, מאשר לנסוע איתי.
אני משנן את מילותיו של אבא על בוגדנותן של הנשים, על כך שהן משחקות בליבו של הגבר, כאילו היה כדור, ועדיין אני לא מוכן לקבל שג׳ורג׳י היא כזאת.
אני חוזר למשרד, ומסיים לכתוב את ההצעות להונג קונג. הפרש השעות שבינינו הוא שתיים עשרה שעות, כך שכעת הם ישנים. אני מניח שאקבל את תגובתם רק מחר, וזה בסדר מבחינתי. אני לא מרגיש מרוכז מספיק לנהל כעת משא ומתן. אני קולט שהייתה דרוש לי אנרגיה כדי לעמוד לצידה, כשהעניינים בינינו לא סגורים.
אני נענה לבקשתו של ג'ורדן לצאת הערב למועדון השחקים. אני נוסע לדירתי להחליף בגדים, ונשכב קצת לנוח. אני נרדם מיד, ומתעורר רק כשהצלצול העקשני של הטלפון לא מפסיק. "איפה אתה, נרדמת?״
״ברור שכן,״ אני עונה. אני לא משקר, אבל הוא חושב שאני מתלוצץ, וצוחק.
״אני כבר מגיע.״
המועדון כבר מלא מפה לפה, ואני רואה ששוב חבריי בחרו לשבת למטה, למרות שיש לנו שולחן קבוע בקומת הוי.איי.פי, ממנו אנחנו יכולים להשקיף על רחבת הריקודים, ועל המועדון כולו.
״מה קרה, מישהו תפס לנו את השולחן?״ אני שואל.
״אני מעדיף להיות קרוב לצלחת,״ עונה ג׳ורדן, ״כך הארוחה מוגשת חמה יותר.״
״יש כאן מבחר לא קטן היום של איילות שמחפשות צייד,״ אומר מקס, ״אני סקרן לראות במי תבחר היום.״
״וזה קשור אליך כי…?״ אני שואל. אני יודע שאני חייב למחוק את המחשבות על ג׳ורג׳י, אבל לא בטוח שאוכל לעשות את זה.
אני מתיישב ומבקש מהמלצרית שתביא לי וויסקי. בא לי היום לאבד קצת את עצמי. אני לא משתכר אף פעם, אבל זקוק להרגיש את האלכוהול זורם בדמי.
ואז אני שומע את קולה של אלכסה. אני מפנה את מבטי לעברה. ׳אז גם ג׳ורג׳י כאן?׳ חולפת המחשבה במוחי. אני לא בטוח מה אני מרגיש כשאני רואה שהיא לא כאן.
״לא שמעתם זאת ממני, ואם תאמרו לג׳ורג׳י שאני סיפרתי לכם, אני אכחיש זאת,״ היא מתחילה לדבר, אחרי שהיא בודקת שאני שומע. אני מעמיד פנים שלא.
ובכל זאת היא ממשיכה. ״היא עברה היום הגדלת חזה, והניתוח הסתבך והיא הגיעה לבית חולים.״
״נו באמת אלכסה, את מספרת לנו? לג׳ורג׳י אין צורך בשום שיפוצים, החזה שלה בסדר גמור,״ אומר אחד מהנוכחים.
״מאיפה אתה יודע? ראית אתה פעם בערום?״ היא שואלת. ברור לי שהיא יודעת את התשובה, ולכן היא שואלת.
״לא,״ הוא עונה, ״אבל…״
״זה בדיוק העניין. היא התביישה בחזה השטוח שלה, ורצתה לשפר את מראיה. אולי כך יהיה מי שיסתכל עליה,״ היא ממשיכה לרקום את שקריה.
״את שוכחת שאת מדברת איתנו,״ אומר גבר אחר, ״אני לא מאמין שאת מדברת כך על מי שהיא החברה הכי טובה שלך.״
״היא לובשת חזיות פוש אפ, ומוסיפה להן ריפוד. זה מביך איך החזה שלה נראה,״ היא ממשיכה, ומעיפה שוב מבט ארוך עליי.
״את לא נורמלית אלכסה. מי מאיתנו לא ראה אותה בבגד ים. שכחת ששחיה זה הספורט שלה?״ אומר הגבר שענה לה ראשון.
״ג׳ורג׳י שלך היא לא מי שהיא נראית,״ היא פונה אליי.
״את לא קולטת מה שאומרים לך? אמרתי לך לא לפנות אליי,״ אני אומר לה בקור. ״אני מתעב שקרנים, וכאלה שבוגדים בחברים הכי טובים שלהם.״
״אני לא משקרת,״ היא עונה.
״במקרה הייתי היום בפגישה עם אביה של ג׳ורגי׳ ושמעתי מ׳ג׳ורג׳י שלי,׳ כפי שאת קוראת לה, על מה שקרה בחדר הניתוח של המנתח הפלסטי. את יודעת שלא מדובר בה, אז למה את מפיצה עליה שקרים?״
אני נזכר בשומר המסך של ג׳ורג׳י, הרי צילמתי אותו בחשאי, והוא שמור בטלפון שלי, אבל אין כוונה להראות לה את תמונתה בביקיני לחוף האוקיינוס. מה גם שזכיתי לראותה ללא בגדים, ורק המחשבה על כך מבעירה בי שוב אש. מה לא הייתי נותן כעת כדי ללטף את שדיה היפים, ללקק את פיטמותיה. אני עוצם את עיניי, ומנסה להרגיע את עצמי. הדבר האחרון שאני רוצה כעת שתתעורר הזיקפה שלי.
״אני לא משקרת, זה מה שסיפרו לי. אני לא אחראית על המקור,״ היא אומרת.
״ובכל זאת את ממהרת לרכל עליה, בלי שאת יודעת אם זה בכלל נכון. ממש חברה לדוגמא,״ אומר לה אחד החברים.
״אני? היא זאת שרואה שמישהו מוצא חן בעיניי, וישר זורקת את עצמה עליו,״ אומרת אלכסה בכעס.
״מה הקשר בין הרכילות עליה למה שאת אומרת כעת?״ ממשיכים חבריה לתקוף אותה.
״תני לי דוגמא של גבר אחד שג׳ורג׳י גזלה אותו ממך,״ שואלת אותה אחת הנשים.
״נולן מיטשל,״ היא אומרת ומצביעה עליי.
אני פורץ בצחוק. ״ג׳ורגי׳ זרקה את עצמה עליי? מתי בדיוק זה קרה? אם היא הייתה איתי, את לא חושבת שהייתי בא איתה למועדון? זה פשוט לא יאומן איזה מגדל שקרים את בונה.
תני לי ללמד אותך משהו. לשקר, אין רגליים, הוא לא הולך לשום מקום, וסופו שהוא מתגלה. במקרה שלך, החברים הכי טובים שלך לא מאמינים לך, ואת עדיין ממשיכה לשקר.
אלמד אותך עוד משהו. כשגבר שולח משקה לאישה במועדון כזה, הוא בדרך כלל מודיע לה שהוא רוצה לזיין אותה. אז חשבתי שאולי ארצה אותך, אבל זה עבר לי מהר מאד,״ אני אומר לה ומגחך.
״זה בדיוק העניין. לא רצית אותי בגלל שג׳ורג׳י פיתתה אותך. אז אותה זיינת,״ היא נוהמת בכעס לעברי.
׳מה בדיוק אני חייב לך?׳ אני חושב לעצמי. ״אבל לג׳ורג׳י לא שלחתי משקה, כך שגם התיאוריה שלך היא חסרת שחר.״
״תגיד לי זה אני, או שכל השיחה הזאת הזויה?״ אני פונה אל ג׳ורדן.
״כבר אמרתי לך, נשים באו לעולם כדי לענג אותנו, לא כדי שננהל איתן שיחות. הנה לך דוגמא חיה לכך,״ הוא עונה לי.
פעם הייתי מסכים עם דבריו. הרי חונכתי שעליי להיות כל הזמן בשליטה, אבל משהו נסדק בי מאז אותו מפגש לילי עם ג׳ורג׳י.
״היה לי יום קשה במיוחד. נאלצתי לפטר עובד שבגד באמוני, ועליי להיערך מחדש בלעדיו. אני חושב שאפרוש למיטה. אני לא חושב שאצליח לתפקד היום, אם אתה מבין למה אני מתכוון,״ אני אומר.
״אם אתה מדבר כך, אני מאמין לך שאתה באמת חייב ללכת לישון. נדבר מחר,״ הוא אומר, ״גם אני אזוז. יבש פה היום. אם כל הרצון שלי לזיין הלילה מישהי, גם לי יש גבולות. כבר עדיף לפרוק את עצמי לבד, ולא …״
אני משאיר על השולחן שטר של מאה דולר. ״תגיד למלצרית שזה עבורי ועבור ג׳ורדן,״ אני אומר למקס.
אנחנו יוצאים יחד מהמועדון, וכל אחד פונה לדרכו. ׳את מנוולת, תראי מה עשית לי. את ההנאה היחידה שיש לי בחיים, לקחת ממני,׳ אני מדבר עם ג׳ורג׳י בליבי, בזמן שאני נוסע לדירתי.
אני מגיע, פושט את בגדיי, ונכנס למיטה.
למחרת בבוקר אני מגיע שוב לקנדי תקשורת.
דניאל מקבל את פניי. ״שני דברים למדתי עליך הבוקר,״ הוא אומר ומחניק חיוך.
״ממני?״ אני מתפלא.
״ג׳ורג׳י סיימה כעת שיחה עם חברה שסיפרה לה על עלילות אלכסה במועדון השחקים,״ הוא אומר.
״ומה זה קשור אליי?״ אני לא בטוח מה סיפרו לו.
״למדתי שכשגבר מזמין למישהי משקה, סימן שהוא רוצה לזיין אותה,״ הוא אומר, ואני מרגיש הקלה, וחושב לעצמי מה הדבר השני שהוא למד. ״ולמדתי שלאחותי לא הזמנת.״
״מה אני אמור להגיב על זה?״ אני ממלמל.
״זה משמח אותי, כאח גדול שלה. אני לא אתן לאיש לשבור לה את הלב. היא נראית לי עצובה בימים האחרונים, אני לא יודע למה, אבל שמח שזה לא בגללך,״ אומר מייסון.
״אתה יכול להירגע אחי, גברים כמו נולן מיטשל, לא מתעניינים באחת כמוני שלא מחפשת ריגוש ללילה, אלא לכל החיים,״ אומרת ג׳ורג׳י שנכנסת במפתיע לחדר. ״אלכסה נוספה לעוד אכזבה בחיי, עוד שיעור. אני לא מתרגשת ממנה, כשם שאיני מתרגשת מאחרים שאיכזבו אותי.״
אני תוהה אם גם אני ביניהם.
