״אן דרלינג, אני מתכנן לבוא היום מוקדם. אני אביא איתי…אורח לארוחת ערב,״ אומר אבי.
אני מתרגש ונסער לקראת המפגש איתה. אני מודה שלא ציפיתי לקבלת פנים חמה כזאת מצידו של אבי, כשם שלא יכולתי לנחש את מה שאירע בילדותי.
למרות היותו איש מאד עשיר, אבי נוהג ברכב לבד. אני עדיין צריך להתרגל לעובדה שכיוון הנסיעה הוא בצד שמאל, מה שגורם לי להיות דרוך. אבי צוחק בקול, כל פעם שאני אוחז בידית מעל הדלת, מתוך ניסיון לשלוט בעצמי.
״אני אתן לך להתנסות בנהיגה ליד הבית. אנחנו גרים בשכונה שקטה, לא כמו מרכז לונדון הסוער.
אני עדיין חוכך בדעתי איך לבשר לאמך את הבשורה. אני בעצמי מתקשה להאמין בנס הזה שקרה לנו,״ אומר אבי מהורהר.
אני דומה מאד לאבי, ולכן סקרן עוד יותר לראות את אימי. אני רק יכול לדמיין את מאמא לומברדי. מחשבותיי נודדות אליה.
*
אני תוהה מה אמר דון לומברדי כשהביא אותי לביתו. אולי העובדה שקראו לי בן של זונה, נובעת מכך שהוא הציג אותי בפניה כבן שלו מאחת המאהבות שלו.
שמעתי שאומרים שבואה של ג׳וליה לעולם היה פיצוי. על מה בדיוק? על כך זהביא אותי? אין לי תשובה לכך.
אין זה משנה מה הוא סיפר על הופעתי במשפחה, אני רותח עליו על כך שחטף אותי מהוריי. איני יכול לתאר מה מרגישה אימא כשבנה נעלם ואין לה שום קצה חוט למצוא אותו. אין פלא שגופה לא יכול היה לשאת הריון נוסף.
כך אני מרגיש כעת, כשאין לי מושג היכן בל. ואולי כל זה קרה כדי שנתאחד שוב רחוק מעיני כל?
*
״אתה נראה מתוח בן,״ מעיר אותי אבי ממחשבותיי.
״אני כועס על לומברדי מאד. איך הוא יכול היה לעשות מעשה כזה שפל. אם אתה אוהב אישה, אתה מוכן לעשות למענה הכל,״ אני אומר.
״אתה מבין שאתה חושב כמו אדם שפוי? אתה יותר מכולם מכיר את העולם שלו, שבו החוקים מתנהלים לפי איך שהוא מחליט, והוא החליט שאם אן לא שלו, לא יהיו לה ילדים מגבר אחר,״ אומר אבי. הוא עוצר מול שערי ברזל גדולים, אבל לא נכנס פנימה.
״למה אם כך הוא נתן לי לשלוט על אחד הארגונים הגדולים ביותר שלו, הרי יש לו בנים משלו?״ אני שואל.
״אני מניח שהוא ידע שאתה מוכשר מהם, חזק מהם נפשית. היה לו קשה לראות זאת מצד אחד, עם זאת הוא ניצל את מעלותיך לצרכיו,״ אומר אבי.
אני מקשיב לו, מתפעל הניתוח שלו של הדברים. ״אתה לא מכיר אותי, איך אתה יודע מי אני?״ אני שואל.
״אתה לא מבין? אתה העתק שלי לא רק במראיך, אלא גם באופיך. מה הפלא שהקיום שלך הוציא אותו מדעתו?״ אומר אבי, ולוחץ על השלט הפותח את השערים.
כל כנף של השער נפתח לכיוון אחר לאט. ומראהו של בית האחוזה נגלה לעיניי. ״כאן הגעת יום אחרי לידתך, וזכינו לגדל אותך במשך עשרה חודשים. היית ילד נבון, והתפתחת מאד מהר. בפעם האחרונה שראינו אותך, כבר הלכת, למרות שטרם מלאה לך שנה, ופטפטת כמה מילים.״
אבי מחנה את הרכב סמוך לחניה, אבל לא נכנס לתוכה. אני רואה את ההתרגשות על פניו, אם כי הוא מנסה להסתיר אותה. אני מביט עליו ורואה את עצמי, כשאני מעמיד פנים שהכל בסדר, ובפנים הכל גועש. שוב עולה דמותה של בל לנגד עיניי. ׳כך בדיוק אני מרגיש כשאני עומד לראות אותך,׳ אני מדבר אליה בליבי. היא כל כך חסרה לי. אני כל כך צריך אותה כעת.
אנחנו יוצאים מהרכב, ומטפסים זה לצד זה במדרגות. אותה הליכה זקופה, אותן תנועות מאופקות. כשאנחנו מגיעים למדרגה האחרונה, הדלת נפתחת.
״אן,״ מתחיל אבי לומר באיפוק.
״תגיד לי שאני לא חולמת,״ ממלמלת אימי ולא מסירה מבטה ממני. ״הוא בדיוק כפי שהוא חי בדימיוני.״ היא ניגשת אליי, ומלטפת את לחיי. אני מביט עליה מוקסם. ״אימא יודעת, גם אם חלפו כמעט שלושים שנים,״ היא אומרת לי.
״איך קרה לנו הנס הזה?״ היא פונה לאבי.
״את יודעת שלומברדי הלך לעולמו,״ מתחיל אבא לספר לה, ״בואו נכנס הביתה.״ הוא נכנס, אבל אימי נשארת במקומה.
״כל השנים לא הבנתי למה אני שונה משאר ילדי לומברדי. הם הציקו לי, ואמרו שאני בן של זונה. אין לי מושג מה הם באמת ידעו על כך שפתאום הופיע ילד קטן והפך לחלק מהמשפחה.
ראיתי את ההבדל ביננו לא רק במראה, אלא גם באופי, ואם יורשה לי לומר, גם באינטליגנציה. למרות שגדלתי בלב ארגון פשע, לא היה לי אף פעם יצר לפגוע באחרים, אני לא חמום מוח כמוהם.
עכשיו אני יודע שהעובדה שאני העתק של אבא, גרם לו לשלוח אותי לגלות בניו יורק, שם שלטתי על הארגון שלו. אני מבטיח לך שעל הידיים שלי אין דם.״ חשוב לי לומר לה זאת.
״עכשיו כשהוא מת החלטת לחזור?״ היא שואלת.
אני מספר לה על בל, ועל החלטתי לפרוש מהארגון כדי לקיים איתה מערכת יחסים שפויה. על השיחה האחרונה שקיימתי איתו, על ההתחייבות שלו שאיש לא יפגע בי, ועל המעטפה שנתן לי לפני שעזבתי. ״הוא כתב עליה שאיש לא יודע את האמת עליי.״
״המנוול הזה לא הסכים לקבל את הסירוב שלי להיות איתו. לאחר שנעלמת, הייתי מיואשת וידעתי שיש לו קשרים בכל מקום. נסעתי לאיטליה, וקבעתי איתו פגישה מחוץ לעיר. סיפרתי לו שנעלמת, ויש לי חשש שמישהו חטף אותך. הוא צחק לי בפרצוף, ואמר לי שאני הזויה. ״למה שמישהו ירצה לחטוף את הילד שלך, זה לא שאת אישיות חשובה, את סתם עקרת בית אפורה.״ ידעתי שעליי לשתוק. לא רק שזה היה רחוק מהאמת, אני מניחה שהוא ידע זאת, ורק רצה להשפיל אותי, מה שלא קרה.״ אימא עוצרת את שטף דיבורה.
״העיקר שאתה כאן,״ היא אומרת ומחבקת אותי חזק. אני לא רגיל שמחבקים אותי, עד היום לא ידעתי מהו חום.
את הרישיון לעסוק בעריכת דין אני אמורה לקבל, כך הבנתי, תוך מספר ימים, אבל סבא לא ממתין עד שהאישור יגיע. בבית כבר דיברנו על מבנה החברה, וסבא משתף אותי בישיבות ובפגישות עם לקוחות.
השמועה על עבודתי בחברה מעוררת סקרנות, ולכן כשמר האנטר מתעקש להיפגש רק איתי בקשר להצעה עסקית, איש מאיתנו לא מייחס לזה חשיבות. ״אני סומך עלייך ילדה שלי שתדעי להתנהל מולו לבד,״ אומר לי סבא שמאשר את הפגישה, ״ראיתי אותך מדברת בישיבות בביטחון וברהיטות.״
כל מי שפוגש בי לראשונה מתרשם מהמבטא הבריטי המושלם שלי, ומהשפה העשירה השגורה בפי. כל פעם אני מזכירה את העובדה ששפת האם שלי היא אנגלית בריטית, ומרגישה געגועים עזים לאבי שעזב אותי בגיל כל כך צעיר.
בוקר חדש מפציע
״מקורותיי מסרו לי שמר האנטר עוקב אחרי החברה שלנו כבר כמה חודשים. אני יודע זאת ממי שממונה על ניתוח הכניסות למאגרי מידע ציבוריים של החברה,״ מסביר סבא בישיבת הבוקר שלנו במטבח, בעודנו לוגמים את הקפה הראשון, ״הוא מעולם לא הראה את פניו, או ביקש להיפגש בעבר.״
״כבר עשיתי עליו שיעורי בית. הוא גבר תאב בצע, שאין לו בעיה לדרוס ולהרוס אחרים בלי להניד עפעף. אתה יודע שלמדתי בבית הספר הטוב ביותר, אצל ההורים שלי. הם לימדו אותי לעמוד זקופה מול כולם ולא לפחד.
עכשיו כשאני עובדת איתך, אני רואה כמה אבא היה דומה לך, כמה החשיבה שלו דמתה לשלך. אני מרגישה פחות בודדה, הקירבה אליך עוזרת לי מאד.״
״אני יכול לומר את אותם המילים בדיוק עלייך. אני מרגיש שנוכחותך, והידיעה שאת כאן לתמיד, ממלאת אותי הרבה כח, אחרי שנה שהרגשתי שכוחותיי אוזלים. לא רצית להעיק עלייך ולבקש שתבואי, לומר לך שאני זקוק לך, כי גם את היית צריכה לעכל את האסון שקרה לנו,״ אומר סבא, ״אני כל כך גאה בך.״
״אתם בלתי אפשריים. עוד לא התחיל יום העבודה, והראש שלכם כבר עסוק,״ גוערת בנו סבתא החיבה.
״אתה טועה יקירתי, דווקא דיברנו שיחה מאד אישית. אמרתי להארפר כמה אני מאושר שהיא פה איתנו.
למה שלא ניקח את כוסות הקפה שלנו, ונשב בפטיו?״ מציע סבא. אני מחייכת לעצמי. הוא בהחלט יודע איך לגרום לאש הלוהטת של סבתא, להפוך לאש טובה ורגועה.
״אני מאד אשמח,״ היא קוראת בשמחה.
אנחנו יושבים שלושתינו בפטיו, מסביבנו בגן הפורח שסבתא מטפחת באהבה, ומדברים על הכל, חוץ מעבודה. הפנים של סבתא זוהרות לראשונה מאז שהגעתי.
״קרה לנו נס, וחזרת אלינו,״ היא אומרת לי כשאני פונה לעלות לחדרי כדי להתכונן לקראת יום העבודה.
אנחנו נפרדים מסבתא יוצאים לדרך לכיוון המשרד. סבא מגיש לי את המפתחות של הבנטלי ללא מילים. הוא נהנה שאני נוהגת, מתרווח על הכיסא לידי, מפעיל את המערכת הקולית, בוחר מוסיקת רקע מהפלייליסט שלו, ושוקע בעולמו. גם כשאנחנו נוסעים בשתיקה, האווירה בינינו מאד נינוחה.
״שיהיה בהצלחה עם האנטר,״ אומר סבא כשאנחנו מגיעים לחניה של המשרד, ״יש לך גיבוי מלא ממני.״
אני נכנסת לחדרי, מוציאה את המחשב, ורק מספיקה להניח אותו על השולחן, כשדלתי נפתחת באחת. גבר בחליפה, רחב כתפיים, וקומה ממוצעת עומד בפתח.
״שמי כשמך,״ הוא פונה אליי, ״את לא חושבת שזה הגורל שהפגיש בין האנטר והארפר?״
הבדיחה שלו לא משעשעת אותי. ״שמי מיס טיילור, ואני לא זוכרת שהרשיתי לך להיכנס,״ אני אומרת לו בטון קר.
״את כנראה לא מבינה מי עומד מולך,״ הוא נוהם לעברי.
״אין לי מושג מי אתה. לפי לוח הזמנים שלי להיום, הפגישה הראשונה שלי רשומה לשעה אחת עשרה. אתה מתבקש לצאת,״ אני אומרת, ומרכזת את מבטי במסך שלפניי.
״כיוון שאת עסוקה, נקבע להיפגש לארוחת צהריים,״ הוא קובע.
״אני לא נפגשת עם לקוחות לארוחת צהריים,״ אני עונה מיד.
״אם זה מה שאת רוצה,״ הוא מגחך, ״אם כך נפגש לארוחת ערב בבית מלון, ואם תהיה נחמדה אליי נקח חדר ואזיין אותך.״
״כנראה שלא הייתי מרוכזת,״ אני אומרת ולוחצת על ההקלטה בטלפון הנייד שלי.
״נו באמת, אל תעמידי פנים שאת בתולה,״ הוא אומר לי.
״אני מאבדת אותך. מה אמרת בקשר לארוחת ערב? " אני מעמידה פנים שלא שמעתי.
״את יודעת מה, פשוט נדלג ונלך למלון,״ הוא אומר.
״אני לא מבינה למה שלא נדבר פה. אבל אם אתה מעדיף שנשב בחדר הישיבות, תאלץ להמתין, הוא בשימוש כעת.״ אני רואה שהוא עומד לאבד את סבלנותו.
״אמרו לי שאת אישה מבריקה. אני שונא שמשקרים לי,״ הוא אומר בכעס.
״אני לא מבינה למה מכעיס אותך שאני מסרבת ללכת לארוחת צהריים איתך. ובטח שלא לארוחת ערב שאחריה אם אמצא חן מספיק בעיניך, אתה, איך אומר זאת, פשוט אשתמש במילה שאתה השתמשת בה, ושסבא שלי יסלח לי כי אינני נוהגת לדבר כך, תזיין אותי.״
״אז את משחקת אותי, שמעת בדיוק מה שאמרתי,״ הוא נוהם לעברי בכעס.
״אם כך שנינו מסכימים שהצעת ל…זיין אותי. אתה מבין שיש בכך טעם לפגם? יותר מזה, זאת הטרדה מינית,״ אני אומרת בקשחות.
״המשחקים שלך נמאסו עליי. אז תקשיבי לי טוב. אני מתכוון לקחת את מקומו של הזקן. זמנו עבר. החברה הזאת תהפוך להיות שלי. כדאי לך להתנהג יפה איתי, ואז אולי אמצא לך תפקיד כאן,״ הוא אומר.
״תחסוך ממני את דעתי עליך. החברה לא מעוניינת בשום עסקים איתך. אתה מתבקש לעזוב מיד את הבניין,״ אני אומרת וקמה לפתוח את הדלת.
הוא מנסה לעצור בעדי, אבל אני זריזה ממנו.
״זה לא יעבור בשתיקה. אני אספר לסבא שלך שאת הטרדת אותי מינית,״ הוא מאיים.
״אתה מוזמן לפנות האיש הזה שאתה קורא לו זקן שזמנו עבר, ולומר לו מה שאתה רוצה,״ אני אומרת לו ופותח את הדלת לרווחה.
״לורה,״ אני פונה למי שהפכה להיות המזכירה האישית שלי, ״אני מבקשת שתיידעי את כולם שמר האנטר הוא פרסונה נון גרטה. יש לאסור עליו את הכניסה לבניין.״
״את עוד תרדי על ארבע ותתחנני בפניי שאדבר איתך,״ הוא אומר וֿהולך בצעדים מהירים לכיוון דלת היציאה, לפני שאנשי הביטחון מגיעים אליו.
אני שולחת הודעה לסבא.
הארפר@טיילור:
תודיע לי כשתתפנה.
סבא מתקשר מיד. ״רצית שנדבר?״
״אתה בפגישה?״ אני שואלת.
״את יכולה לדבר. אני פה עם סקוט פה ו… אורח.״
״אני רוצה להכיר לך אדם מאד קרוב אליי,״ אני אומר לרפאל, ומסביר לו מדוע אנחנו לא נוסעים למשרד.
״גם הוא עוסק בתחום שלנו?״ הוא מתעניין.
״לא, הוא עוסק בהשקעות. הוא אבא של החבר הכי טוב שלי,״ אני עונה לו.
״נשמע מעניין,״ אומר רפאל בהערכה.
מיום שהוא חזר לחיינו, אנחנו מדברים המון. אני מנסה להשלים עבורו את השנים בו לא היה איתנו, והוא מקשיב בצמאון גדול לכל מילה, ושואל שאלות.
אני מביט על הגבר העוצמתי שיושב לידי. אני כבר לא רואה בו מלך של העולם התחתון, אלא רק את האופי הנוח שלו. אני עדיין מתקשה להאמין איך הוא נוהג בכבוד והרבה אהבה כלפיי וכלפי אן, כאילו מאז ומעולם היה כאן איתנו.
אני מגיע לחניון של בית טיילור השקעות ומתקבל על ידי השומר במאור פנים. ״בוקר טוב מר אנדרסון, המקום שלך מחכה לך,״ הוא אומר לי.
״המקום שלך?״ מתפלא רפאל.
״תמיד שמור לי מקום בשורה השמורה להנהלת הבניין,״ אני מסביר לו, ״זה רק יכול ללמד אותך על היחסים הקרובים שלי עם הלורד טיילור,״ אני אומר לו לראשונה את השם של הגבר איתו אנחנו עומדים להיפגש.
השומר בלובי קם לקראתנו ומברך אותנו בברכת בוקר טוב. הוא מזמין עבורי את המעלית, ומאפשר לנו לעלות לקומת ההנהלה השמורה.
״בוקר טוב מר אנדרסון,״ אומרת לי מזכירתו של הלורד, ומובילה אותי לחדרו. היא נוקשת על הדלת, ומודיעה לו על בואי.
הלורד קם מכסאו וניגש לברך אותי. ״יש לי חדשות לספר לך,״ אני אומר, כשעיניו נעוצות ברפאל.
הלורד לוחץ את ידו של רפאל. ״נעים להכירך לורד טיילור, בוא נשב.״
״נעים מאד, רפאל אנדרסון,״ אומר רפאל בשיא הטבעיות.
״אין לי ספק,״ עונה הלורד, ״מתי הגעת לכאן?״
״אתה זוכר לורד טיילור שאמרת לי שמריח לך שידו של לומברדי בהעלמותו של רפאל?״
״אני מבין שכל השנים היית במילאנו,״ אומר הלורד.
״לא בדיוק,״ עונה רפאל ואני רואה אותה נע בחוסר נוחות בכיסאו.
״בגיל שמונה עשרה נשלחתי ללימודים בניו יורק,״ הוא מתחיל לומר. ניכר עליו שהוא שוקל את מילותיו, ״שם חייתי עד לאחרונה.״
הלורד מביט עליי, העיניים שלו מדברות עם שלי. הוא חושב, מה שאני חושב. ״אני מבין שקשה לך לדבר, אני לא ארבה בשאלות, רק אומר לך שאני שמח שאתה כאן.״
ועדיין יש משהו שגורם לרפאל לחוסר שקט.
התראת הודעה נכנסת מופיעה על הצג של המחשב של הלורד. הוא מעיף מבט זריז, וקורא אותה.
״תסלחו לי, זאת הארפר, היא מבקשת לדבר איתי. היא הייתה כעת בפגישה, ואני מרגיש שקרה משהו שמטריד אותה.״
הלורד מחייג אליה ומשאיר את הרמקול פתוח. ״אני כאן עם סקוט ו..אורח,״ הוא אומר לה.
״אם כך לא אפריע לך,״ היא אומרת. אני מסתכל על רפאל, המבט על פניו קפוא.
״את לא מפריעה. אני מבין שמשהו מטריד אותך,״ אומר הלורד.
״אני מניחה שתקבל בקרוב טלפון ממר האנטר, הוא ישתף אותך בעבודה שאני הטרדתי אותו מינית. חשוב שתדע מה לענות לו,״ היא אומר. רפאל מקשיב לשיחה בעיניים עצומות.
״אני מקשיב לך הארפר,״ הוא אומר.
״הוא הגיע למשרדי שעתיים לפני המועד, והתפרץ לתוכו בלי לבקש את אישורי. המילים הראשונה שאמר הן שהעובדה ששמו האנטר ושמי הארפר מראה על הקשר הקוסמי בינינו.
הוא הציע לי ללכת לארוחת צהריים, וסירבתי. ואז הוא הציע שנלך לארוחת ערב, ואם אהיה נחמדה, וסליחה סבא על השפה שלי, אם אמצא חן בעיניו, הוא יעלה איתי למלון ויזיין אותי. שוב סליחה סבא. אתה יודע שאני לא משתמשת בשפה כזאת, אבל חשוב לי שתדע מה שהוא אמר. כמובן שעמדתי פנים שלא הבנתי, והתחלתי להקליט את השיחה.
אני אקצר ואספר לך שהתוכנית שלו היא לקחת מ׳הזקן שזמנו עבר,׳ כדבריו, את החברה, ואם אהיה נחמדה, אולי הוא יאפשר לי להישאר.
אני מקווה שאתה לא כועס, אבל אסרתי את כניסתו לבניין, ואמרתי לו שלחברה אין כוונה לקשור איתו קשרים עסקיים.
תבין שההתנהגות שלו כלפיי היא לא מה שהפריעה לי, כמו הטון המזלזל שדיבר עליך, מה גם שהוא חשב שהוא יכול פשוט לקחת ממך את מפעל חייך,״ אומרת הארפר.
״אני גאה בך הארפר. כנסי לחדרי, סקוט מחכה לראותך,״ הוא אומר ומביט עליי.
״אני כבר מחוץ למשרד, בדרך לקבל את הרישיון שלי. קיבלתי הודעה שהוא מוכן,״ היא אומרת, ״תמסור לו את אהבתי.״
״למה שלא תבואו אלינו לבראנץ׳ בשבת?״ שואל הלורד כשהשיחה עם הארפר מסתיימת.
״אנחנו נשמח ,״ אני עונה לו.
״הכל בסדר בן?״ אני שואל את רפאל, כשאנחנו נפרדים מהלורד אחרי שעה ארוכה.
״אתה לא מבין אבא, אני מרגיש אותה, אני מריח את הריח שלה,״ הוא אומר עונה לי בשקט, ״זה משהו שאני לא יכול להסביר לך, זה לא משהו שאי פעם חוויתי. אני יודע שזה לא הגיוני. רק המחשבה עליה גורם לליבי להאיץ את פעימותיו. אני מקווה שלא הבכתי אותך.״
״מה פתאום, להיפך. אני מאד גאה בך. נראה שהלורד מאד התרשם מהשיחה איתך. הוא לא נוהג לנהל שיחות עומק כאלה אם אנשים שהוא לא מכיר, ועוד לאורך זמן. שמעת בעצמך שהוא אמר שמדהים כמה שאתה דומה לי. הוא לא היה מזמין אותנו לבראנץ׳ אם לא היה מרוצה ממך,״ אני מרגיע אותו.
