אני מביטה על דין. הוא גבר שמקרין הרבה בטחון עצמי. הוא בהחלט גבר שמושך תשומת לב של גברים ונשים כאחד בשל נוכחותו העוצמתית.
הוא מזכיר לי את אלכס, רק בגירסה צעירה יותר. אם אני מעריכה נכון, יש ביניהם הבדל של עשר שנים. שניהם נראים קשוחים, אבל כשמדובר במשפחה שלהם, באישה שלצידם, ובילדיהם, הם רכים כחמאה.
דין מסיר את המגננות שלו וחושף את הרגש שלו, מה שנוגע לי במקומות מאד רגישים בלב.
אני נזכרת בג'ונתן, מי שהיה בעלי הראשון.
*
"תבחרי, או אני או הילד," אמר לי ג'ונתן והשאיר אותי המומה.
היינו נשואים עשר שנים כשאמרה לי הרופאה שעליי לעשות הפסקה בנטילת הגלולות למניעת היריון. למרות שעשיתי כל שביכולתי להמנע מהיריון, מאחר וג'ונתן סרב להשתמש באמצעי הגנה, זה קרה.
הייתי כל כך פגועה ממנו שקמתי ועזבתי.
ג'ונתן הבין שטעה, אבל זה היה כבר מאוחר מידי. אני הייתי בדרך חזרה לניו יורק ממנה הגעתי ללונדון חמש עשרה שנים קודם.
כשנחתתי קיבלתי שתי הודעות – האחת בקשת הסליחה של ג'ונתן ובקשתו שאחזור הביתה, השנייה הודעה על מותו בתאונה.
אני לא יודעת איך חיי היו נראים לו ג'ונתן היה נשאר בחיים.
אני מביטה על דין ומרגישה את אותה החמצה, ויודעת שאעשה הכל לנסות לתקן עבורם את המצב.
*
"אני לא מכירה את מיקה עדיין. אני אעשה הכל כדי להגיע אליה, ולהעביר לה את מה שאתה מרגיש. תבין שאינני יכולה להבטיח דבר, אבל מבטיחה שאשתדל," אני אומרת לו.
"איני יכולה לבגוד באמונה ולמסור לך היכן היא, אם איננה רוצה שתדע. בכל מקרה אני עדיין לא יודעת בעצמי היכן היא, והיכן היא מבקשת שנפגש."
דין מרים מבטו אליי. הוא מתקשה לשלוט ברגשותיו. אין ספק שהשיחה הזו מאד מסעירה אותו. "תודה ליאה. אני יודע שאינך יכולה להבטיח לי דבר, אבל עצם העובדה שקיים סיכוי שאדע מה קורה איתה, עוזרת לי לנשום.
בבוקר הבטתי מחלוני על העיר המתעוררת, וחשבתי לעצמי שגם לו ידעתי שהיא כאן, לא היה לי מושג איך למצוא אותה. עכשיו אני מרגיש מעודד."
אני משחזרת במוחי את השיחה שהייתה לי עם מיקה. היא נשמעה שמחה לדבר איתי, ועדיין היה משהו מאופק בשיחה שאינני יכולה לשים עליו את האצבע.
אני תוהה מדוע מיקה לא נתנה לי את מספר הטלפון הנייד שלה, מה שציפיתי שתעשה. אני יודעת שיהיה עליי להתאזר בסבלנות.
אני חוזר לחדרי בבית המלון. העייפות משתלטת עליי. לא ישנתי מעל יממה. הייתי אמור לשמוח לאחר שקיבלתי אות חיים ממיקה, אבל אני יודע שהדרך אליה עוד ארוכה. מי יודע אם בכלל תסכים להפגש איתי.
אני משחזר את השיחה, או אם לדייק את החלקים ממנה ששמעתי.
'איך יכולתי להתרחק כל כך ממנה עד כדי כך שלא ידעתי שהיא מעצבת, לא רק בתואר, אלא ממש עובדת בעיצוב?'
העובדה שליאה כל כך התפעלה מהעיצובים שלה מעצימה את הכאב שבי. איך הייתי כל כך חסר רגש לאישה שהכי קרובה אליי בעולם?
אני זוכר שליאה הזכירה שם של איזו חברה, אבל אני לא מצליח להזכר בו. ככל שאני מפשפש בזכרוני, אני לא מצליח להעלות את השם שאולי יהיה המפתח למה שאני מחפש.
אני נכנס למנוע החיפוש ומקיש את שמה – מיקה מורג, אבל שום דבר מהשנה האחרונה לא מופיע בהקשר לשמה.
אני זוכר שליאה הזכירה שם של אישה, אלכס, אבל מה שם משפחתה לעזאזל. איך יכולתי לשכוח את הפרטים החשובים האלה?
עם המחשבות האלה אני נרדם.
צלצול של התראת הודעה נכנסת מעיר אותי.
אלכס רוטשילד:
יש היום משחק של הניקס, הקבוצה אותה אני אוהד.
אם תהיה ער בשמונה, אשמח אם נפגש ונצפה בו יחד.
למרות שכמעט לא ישנתי, אני מתעורר מייד.
דין מורג:
אני אשמח.
אלכס רוטשילד:
מחכה לך בסוויטה למעלה.
אני מזמין אוכל.
אני מתרענן, מחליף לג'ינס וחולצת טריקו לבנה, ועולה לסוויטה של אלכס.
"ליאה הציעה שנהיה השבוע כאן. חברה טובה שלה, בר אבידן, מכיר אותה? ישראלית, וליאה יודעת איך הפרשי הזמן משפיעים על גוף," אומר לי אלכס, "ולכן חשבה שעדיף שנהיה בקרבתך כדי להקל עליך."
"יש לך אישה מדהימה," אני אומר לו.
"הבשורה הטובה מיקה, שהעוברית שלך קיבלה כבר שלוש זריקות, כך שאני מרגיש טוב יותר. העובדה שעבר זמן רב מאז ירידת המים הביאה אותנו ליד ההחלטה שעלינו ליילד אותך כדי למנוע זיהומים. אני אבדוק אותך כעת בדיקה פנימית, ונראה מה גודל הפתיחה," אומר ד"ר מתיאוס ומרים את הסדין המכסה את רגליי.
לפני שהוא מספיק להכניס את אצבעותיו כדי לבדוק אותי, אני מרגישה כאב בלתי נסבל. "תראה ד"ר מתיאוס," אומרת האחות ומצביע על המוניטור.
"התינוקת שלי?" אני שואלת בלחש.
"הצירים שאת מרגישה הם כבר צירי לחץ. כשאת מרגישה את הציר הבא את יכולה להתחיל ללחוץ, הלידה כבר התחילה," אומר ד"ר מתיאוס בטון רציני.
אני עוצמת את עיניי ושומעת שהוא נותן הוראות לצוות האחיות. אני לא מצליחה לקלוט הרבה, לא בגלל קשיי השפה, אלא כי אני מרחפת בין העולמות.
"מה הוא אומר?" שואלת אפרת שמנסה ללא הצלחה לשלוט על הפחד שתוקף אותה למראה מה קורה. היא יודעת שטרם הגיעה זמנה של מי אלמה לצאת לעולם.
"אינקובטור, רופא ילדים, זה מה שהצלחתי להבי…" אני מרגישה שקשה לי לנשום כיוון שעוד ציר לחץ תוקף אותי.
"תסתכלי עליי מיקה, אני צריך אותך כעת מרוכזת. קחי אוויר ותלחצי עד שאומר לך להפסיק," אומר ד"ר מתיאוס.
'אני לא בטוחה שאוכל לעשות זאת,' אני חושבת בליבי, 'איפה אתה דין??'
ובכל זאת אני ממלאת את ריאותיי אויר ולוחצת ללא הפסקה.
"קחי אוויר, נחכה לציר הבא," אומר ד"ר מתיאוס.
"קשה לי," אני לוחשת, ואפרת מחזקת את אחיזתה בידי. אני רוצה לאמר לה שתניח לידי, אני רוצה רק את דין, אבל אני יודעת שאהיה כפויית טובה אם אומר לה זאת. בסופו של דבר היא כאן לתמוך בי, והיא עושה זאת כמיטב יכולתה.
שוב מתגבר הציר ועכשיו אני כבר מרוכזת ויודעת מה עליי לעשות. אני ממלאת את ריאותיי חמצן טרי ומתחילה ללחוץ.
אני מרגישה את התינוקת מגיחה מגופי לאוויר העולם, ומתחילה מייד לבכות.
"איזה מתוקה," אומר לי ד"ר מתיאוס, "היא נולדה קטנטונת אבל מאד ברורה."
"יש בה הרבה מהאחים שלה, אבל גם לא מעט ממך. היא כזאת יפה!" קוראת אפרת בזמן שהקטנטונת מונחת עליי.
"ברוך בואך לעולם יפה שלי," אני לוחשת לה, "מי אלמה הקטנה שלי."
"את יודעת איך תקראי לה?" שואלת האחות בזמן שהיא לוקחת אותה ממני לבדיקה ראשונית.
"שמה אמה מורג," אני עונה לה.
"אבל אמרת שתקראי לה אלמה," אומרת אפרת בפליאה.
"מי אלמה, הנשמה שלי, כך אכנה אותה בחיבה. עוד לפני שהריתי בחר דין את שם אמה, אם תהיה לנו אי פעם בת. אמנם הוא איננו יודע שהוא הפך הלילה אב לארבעה, אבל אני יודעת, ולכן זה שמה," אני אומרת.
השעות האלה בחדר הלידה, רחוקה כל כך מדין, לימדו אותי שאני לא יכולה יותר לברוח. עליי לספר לו על הילדה שנולדה לנו, ועל החיים החדשים שלי. זמן רב הייתי עסוקה רק בעצמי. לא דיברתי איתו ולא עם הבנים.
יש סיבה נוספת לכך שאני נסערת. יש לי הרגשה שדין נמצא בניו יורק בקרבת ליאה. אני לא יודעת איך להתנהל מולה כעת. נכון היה שאספר לה שילדתי פגית, ואני זקוקה לזמן להתאושש. מצד שני לא נכון לספר זאת לה כדי שלא תאמר דבר לדין. הוא צריך לשמןע את ממני.
אני מתנערת ממחשבותיי. אפרת כאן לידי, ואני אסירת תודה על כך. אני חייבת לזכור מה גרם לי לקום וללכת ממנו.
אני עוברת טלטלה ריגשית גדולה שסוחפת אותי בין הגעגועים לדין, לבין הזיכרון של המילים שאמר לי ששברו אותי. העובדה שלא היה מוכן לדבר איתי, מה שגרם לכך שלא סיפרתי לו שאני בהריון, מחזק אותי כעת שעשיתי את הדבר הנכון.
אמה הקטנה תדע שהיא ילדת אהבה, למרות שהאהבה הזו נגמרה.
"הילדה נראית טוב. היא נושמת בכוחות עצמה, רק מתקשה לשמור על חום גופה ולכן היא הוכנסה לאינקובטור מחומם. בסך הכל אני מאד מרוצה מהמצב שלה.
יעברו כמה שבועות עד שתוכלי לאחוז בה בזרועותייך, אבל נוכחותך מאד חשובה. תשתדלי להיות הרבה לידה, ולדבר איתה. היא מכירה את קולך, והוא מרגיע אותה.
"ברור שנהיה לידה," אומרת להפתעתי אפרת.
אני מרגישה שהכל גדול עליי, עוצמת את עיניי ומחכה לרגע שאשוחרר מחדר הלידה למחלקה.
כאשר אני פוקחת שוב את עיניי, אני נמצאת בחדר לא מוכר. אני נוגעת בבטני ומרגישה שהיא רכה. 'מי אלמה' עוברת המחשבה בראשי.
אני מביטה לצדדים ורואה את אפרת יושבת לידי ומסתכלת על ירחון האופנה ELEGANTE. לידה יושבת טוני והן מדברות בשקט.
"את לא מבינה איזה מהפיכה מיקה עשתה בעיר הזאת. נשים עומדות בתור כדי שהיא תעצב להם בגד לאירוע. השם שלה נלחש מפה לאוזן. אני מפטפטת יותר מידי, אני מקווה שזה בסדר שאני מספרת לך. אני כל כך גאה בה. השער החודש בהחלט מגיע לה," אני שומעת את טוני מספרת לאפרת ששומעת בשקיקה כל מילה שנאמרת עליי, ופניה מאירות.
"מדהים איך שלא רואים בתמונה שהיא בהיריון," אומרת אפרת מהורהרת.
"מיקה דרשה שלא יראו זאת," ממשיכה טוני לשתף אותה, "היא אישרה לצלם אותה רק אחרי שהבטחתי לך שלא יבחינו בהיריונה. הראיתי לה את התמונות, והיא אישרה אותן לפרסום, ועדיין ביקשה שאמנע מפרטים אישיים.
למרות שהתקרבנו מאד, ישנם דברים שהיא שומרת לעצמה, ואני מכבדת את פרטיותה. החברות איתה חשובה לי מהרכילות על חייה.
זה מדהים איך בתקופה כזו קצרה היא הפכה להיות חלק מהחברה הגבוהה כאן, ורכשה לה חברים רבים שמעריצים אותה."
הן מדברות ולא שמות לב לכך שאני ערה. רק כאשר ד"ר מתיאוס נכנס, הן מפסיקות לדבר. אני רואה שטוני מסמיקה קלות כשהיא רואה אותו.
"איך את מרגישה מאמא?" פונה אליי ד"ר מתיאוס.
"עדיין מנסה לעכל את מה שקרה פה ביממה האחרונה," אני עונה לו.
"אני בא כעת מהביקור אצל אמה. היא מתוקה אמיתית. יש בה הרבה ממך, ואני מניח שגם לא מעט מאביה.
שוחחתי עם רופא הילדים שלה והוא מאד מרוצה ממנה. ביקשתי מהסניטר שיבוא לקחת אותך אליה."
בעודו מדבר נכנס הסניטר על כיסא גלגלים. אני מביטה מופתעת על הכיסא.
"עברו רק כמה שעות מהלידה. עכשיו אני יכול לספר לך שזו הייתה לידה מאד אינטנסיבי, ולא פשוטה בכלל. אני מודה שחששתי לך מאד. אני מכיר אותך ואת האנרגיה שלך, ועדיין מעדיף שבפעם הראשונה יובילו אותך לפגייה. עוד כמה שעות כשתתחזקי, תוכלי ללכת לבד.
אל תסתכלי עליי ככה. זו הוראת רופא ועלייך לציית לה," הוא אומר בפנים רציניות, אבל לא מתאפק ומחייך. מעולם לא ראיתי אותו מחייך. אני מבינה מה יש בו ששבה את ליבה של טוני.
"אפרתי, את רוצה להתלוות אליה?" הוא פונה לאפרת.
"בשמחה!" היא קוראת וקופצת על רגליה.
אני מופתעת לראות שד"ר מתיאוס מתיישב ליד טוני. "זה הירחון שלך, נכון?" הוא שואל ולוקח מידה את הירחון בו מתנוססת תמונתי על שערו.
אני שולחת נשיקה באוויר לטוני, שמחייכת אליי בביישנות כל כך לא אופיינית.
"אפרתי?" אני שואל את אפרת בזמן שהסניטר מוביל אותי למפגש הראון עם אמה.
"כל הלידה מלמלת אפרתי," היא עונה לי.
'ואני חשבתי שקראתי לדין,' אני חושבת בליבי, 'ושמחה שטעיתי.'
"האמת," אומרת אפרת אחרי שתיקה ארוכה כשאנחנו עומדות להיכנס לפגייה, "שלא כל הזמן, רוב הזמן דיברת עם דין."
"אני אצטרך לספר לו שיש לו בת, גם אם ייבחר שלא להיות חלק מחייה. אני קרועה בעניין. אני זוכרת למה עזבתי אותו, מצד שני אמה לא נוצרה רק ממני. היא החלה את מסעה כעדיין הייתה ביננו אהבה גדולה."
'האם אני מרגישה הקלה לאחר שסיפרתי לה זאת? אני לא בטוחה.' שום דבר שאני עושה כעת לא נראה לי הגיוני, גם לא הלידה שהגיעה כשעדיין לא הייתי מוכנה לה.
הכל נשכח ממני כשאני עומדת ליד האינקובטור של אמה. אני קוראת את שמי רשום עליו. "קוראים לה אמה מורג," אני אומרת לאחות, שממהרת להדביק מדבקה חדשה על האינקובטור עם שמה.
האחות מורה לי איך לחטא את ידיי, כדי שאוכל להכניס את ידיי ולגעת בה.
"אימא פה קטנטונת שלי, מי אלמה," אני מדברת אליה ומתפלאת לראות שהיא מגיבה. אני מלטפת אותה בקולי, "ילדת אהבה שלי. אני כאן איתך. ברוך בואך לעולם ילדה יפה שלי."
רק אחרי שהביקור מסתיים מראה לי אפרת שהיא צילמה אותנו יחד בלי שראיתי, כי הייתי מרוכזת ביצירה המופלאה שלי.
*
עבר שבוע מאז נולדה אמה. הלוחמת הקטנה שלי מתפתחת לשביעות רצון כולם. אני מנצלת כל רגע פנוי לעצב שמלה לארוע של אנג'לינה רוסו, לקוחה חדשה שאין לה מושג מה עבר עליי.
לשמחתי המשקל העודף יורד ממני בקצב מהיר. "את לא אוכלת מספיק," גוערת בי אפרת, "הקטנה מתפתחת מעבר לציפיות. תפסיקי לדאוג לה."
אין לה מושג שחוסר התיאבון שלי נובע מהכאבים שיש לי בכל הגוף מחסרונו של דין. כמה שאומר לעצמי שהייתה סיבה שעזבתי, ושדין בטח כעת עם אישה אחרת ולא חושב עליי בכלל, אני לא יכולה לשחרר אותו. גם לא את הבנים אליהם אני מאד מתגעגעת.
מה לא הייתי נותנת כדאי לראות את פניהם כשישמעו שיש להם אחות קטנה.
אני מסיימת עיצוב של שלוש דוגמאות לאנג'לינה וקובעת איתה להיפגש בבית הקפה של לאונרדו.
"צ'או בלה," הוא קורא לעברי כשאני נכנסת לבית הקפה, "לאן נעלמת?" אבל אז הוא מבחין בבטן שלי שקטנה.
"נולדה לי במבינה קטנה," אני עונה לו בחיוך, "היא נולדה טרם זמנה, ועדיין בבית החולים, אבל היא מתחזקת כל יום."
"ומה עם תמונה?" הוא שואל.
אפרת ממהרת להוציא את הטלפון הנייד שלה ומראה לו בגאווה גדולה את אלבום התמונות של אמה. "ומי את בלה?" הוא שואל אותה.
"אפרת היא חברתי הטובה, שבאה מישראל להיות לצידי בלידה," אני עונה לו במקומה.
אני ניזכרת בפגישה הראשונה שלי עם אלכס. ישבנו בדיוק ליד השולחן הזה. אני שולחת לה הודעה.
מיקה מורג:
אני בפגישה עם אנג'ילינה רוסו אצל לאונרדו.
מתגעגעת, מיקה
אין לי ספק שתוך כמה דקות תגיע אלכס לבית הקפה. בימים האלה שאני עסוקה עם אמה, לקחה אלכס על עצמה לנהל את החנות.
אני מחייכת כשאני רואה אותה חוצה במהירות את הרחוב, כמעט בחוסר זהירות כמו כל המקומיים, כמו שגם מי אני הפכתי להיות.
אלכס נכנסת לבית הקפה וניגשת ישר לשולחן הקבוע שלנו. "אנג'ילנה יקירתי, אני מתרגשת לראות מה מעיצובים של מיקה בחרת."
"מה את חושבת?" אני שואלת אותה בחיוך.
אנג'לינה מצביעה על העיצוב הנבחר. "מיקה אף פעם לא מפספסת," אומרת אלכס ונדה בראש לאות הערכה, "היא תמיד יודעת באיזה דגם תבחר הלקוחה שלה, וגם יודעת איזה בד ימשוך את תשומת ליבה. אין לי ספק שתראי מדהים כמו תמיד בשמלה שבחרת."
אני מחניקה חיוך. אני רואה שהזמן שאלכס איתי גרם לה לאמץ את הדיבור שלי.
"עם פנים כמו שלך, שלא לדבר על גופך המושלם ," אני מחמיאה לה ורואה את החיוך המרוצה על פניה של אנג'לינה, "כל מה שתלבשי יהפוך אותך לזוהרת."
אני נכנסת לצ'אט של UNA, שולחת הודעה לאדריאנה שאנג'לינה בדרך אליה, ומצרפת את הדגם הנבחר. אדריאנה מאשרת לי מייד שההודעה נקראה.
"עידכנתי את אדריאנה והיא מחכה לך ב UNA. היא תדאג שיקחו את המידות שלך, ותראה לך שוב את גלילי הבד ממנה תתפר השמלה, לאישור אחרון," אני אומרת.
אני מודה על כך ששוב צדקתי, וכי הפגישה לא אורכת זמן רב. אני מרגישה את העייפות, ויודעת שבקרוב שוב אצטרך לנסוע לבית החולים.
"כל פגישה כזאת גורמת לי להתפעל ממך יותר. את לא מבינה מול איזה נשים מתנשאות את עובדת, והן בידייך כחומר ביד היוצר, הן מקבלות כל מילה שאת אומרת להן ללא היסוס," אומרת אלכס ופתאום עיניה מאירות. אין לי ספק שעוד רגע אשמע את קולו של ג'יו.
"עשיתי מה שביקשת," אני שומעת את ג'יו אומר לאלכס, "עכשיו נראה מה מיקה תאמר."
