פטריק
אני שולח את כולם חזרה לעבודה. אני רוצה להיות איתה לבד. עכשיו שכולם יודעים שאנחנו יחד אמנם אני יכול להרגיש חופשי יותר ביחסי איתה, אבל עדיין כשאני לידה הרגש פורץ ממני וגם התשוקה, ואלה לא אמורים להיות גלויים לעיניו של אף אחד.
אנחנו נכנסים לאזור המוגן. "בואי איתי," אני מבקש ממנה בשקט, למרות שאין איש בסביבה. ברגע שהדלת נסגרת מאחורינו אני מצמיד אותה לדלת ומנשק אותה. כל המתח שנבנה בי הבוקר מתרכז עכשיו בזוג השפתיים היפות שלה שעוזרות לי להוציא את הכאבים שבתוכי.
הנשיקה מתארכת כי גם היא צריכה אותי לא פחות. פגישה לא פשוטה לפניה והיא שואבת ממני כוחות לקראתה.
"אין לך מושג כמה פנטזתי על הרגע הזה שאכנס למשרד שלך ואתה תראה לי כמה אתה אוהב אותי פה בין כתליו," היא אומרת לי, "אין לך מושג כמה התקשיתי כל החודשים האלה שידעתי שאתה פה במרחק נגיעה ועדיין היית הכי רחוק. ביחוד כשלא ידעתי מה הלב שלך מרגיש אליי. איזו הקלה היא להוציא את האהבה שלנו לעיני כולם."
"אני מרגיש כמוך," אני עונה לה, "אגלה לך סוד שאחת הסיבות שהשקעתי פה בעבודה הייתה כי קיוויתי שיום אחד אגיע אל הלב שלך, ורציתי שתהיי גאה בי. אחרי מה שקרה אתמול את יכולה להבין מדוע הייתי זקוק לאישור שאני מספיק טוב עבורך."
"אתה הכול בשבילי. אני רוצה שיהיה לך בטחון מלא בכך," היא עונה לי.
"היום כבר אין לי ספק מתוקונת. את הוכחת לי זאת בכל צורה אפשרית," אני אומר וקורץ לה. היא מחניקה חיוך. מסתבר ששנינו חושבים בדיוק על אותו הדבר.
"אני מבקשת שתבוא איתי היום לעימות. העובדה שאתה שם מעבר לקיר תיתן לי את הכוח לו אני זקוקה," היא אומרת לי, "אני רק מקווה שהוא יגיע גם."
*
השעה אחת ועשר דקות. אנחנו מתארגנים לצאת. "לואיז ואני יוצאים לפגישה. אין לי מושג כמה זמן היא תארך," אני אומר לג'ולי בזמן שאנחנו עומדים לצאת.
"הולכים לבחור כלים?" היא שואלת.
"לא, זוהי פגישת עבודה." אני עונה לה, מתעלם מהציניות בקולה. יש משהו בטון שלה שלא מוצא חן בעיניי. האם אני טועה או חל בה שינוי מאז שהודענו על אירוסינו? נכון שהיא הפתיעה אותי לטובה, אבל באיזשהו מקום אני זוכר מי היא הייתה בשבילי, ובתור שכזו אני לא מעריך אותה כל כך.
אנחנו נוסעים ברכב שלי. לואיז מגששת אחרי ידי ואני מגיש לה אותה, משלב את אצבעותיי בשלה ומקרב אותה לפי. "אני אוהבת להרגיש את השפתיים שלך על עורי," היא אומרת לי. משפט לכאורה תמים אבל גורם לי להחסיר פעימה.
"חלמתי עלייך הרבה כשהייתי בתאילנד. אולי ניסע לשם אחרי החתונה?" אני שואל.
"אני עובדת על משהו שבוער בי ואני רוצה לסיים אותו. זה ייקח זמן. אני לא אדחה את החתונה בגללו אבל את ירח הדבש, אם לא אסיים, נדחה."
"באמת? זה הסוד שאבא שלך דיבר עליו?" אני שואל.
"זו המתנה הכי גדולה שאני יכולה להעניק לך. וכן זה הסוד," היא אומרת, "וכבר גיליתי לך שהוא קיים." אני מסתכל עליה. "אל תסתכל עליי כך. כבר גיליתי לך יותר מידי. אל תנסה לנחש, כי לא תצליח. עכשיו יותר מתמיד חשוב לי לסיים את זה בצורה מושלמת. אחרי זה אני רוצה לראות שאבא שלך יאמר לך מילה אחת על ההצלחות שלך."
"עכשיו אני ממש סקרן איך זה מתקשר אליי," אני עונה לה.
"התחלתי לעבוד עליו אחרי שהבנתי שנפשי כרוכה אחרייך, ואתה הוא זה שאני רוצה לחיות איתו את חיי," היא עונה לי.
"ומה היה בחודשים שלא היינו יחד, האם המשכת לעבוד עליו?" אני שואל.
"אני ידעתי שאם זכיתי לאהוב בצורה כזו…כזו… כל כך שלמה, שלמרות כל המכשולים יום אחד הכל יתחבר שוב ואני אהיה שלך ואתה שלי," היא עונה לי.
"אם כך, אכבד את בקשתך ואעמיד פנים שאני לא מת מסקרנות לראות מה את מכינה לנו," אני עונה לה.
"זה לא סיפור גדול, זו תוכנה," היא עונה לי ושנינו צוחקים.
"אם יש משהו שלמדתי עליך מתוקונת, שאצלך אין דבר כזה סתם תוכנה. אפילו תוכנות המשחק שלך הן משהו מיוחד במינו," אני עונה לה.
"אני מבטיחה לך שכאשר אהיה שלמה עם מה שכתבתי, אתה תהיה הראשון להתנסות בזה," אני עונה לו, "יודע מה אולי אפילו לפני כן."
השיחה בינינו נקטעת כיוון שאנחנו מגיעים לבניין של הרשות לרישום תוכנות.
"יש לנו פגישה עם רומלי," אני אומר לשומר, "לואיז דיאמונד ופטריק גולד."
השומר מאפשר לנו להכנס. "אני לא יכול לחכות להציג אותך כלואיז גולד," אני אומר לה בשעה שאנחנו פונים למעלית המובילה לחדרו של רומלי.
היא נוקשת על הדלת. "תכנסי לואיז," נשמע קולו של רומלי.
"תזכרי שאני אתך," אני לוחש לה בשעה שהיא שולחת לי מבט אחרון לפני שהדלת נסגרת מאחוריה, "אם את צריכה אותי תשלחי לי הודעה."
אני שומע את קולו של סילבר שצורח עליה. אני כל כך רוצה להיכנס לחדר אבל יודע שעליי לסמוך עליה. היא אישה חכמה האישה שלי. הצעקות נמשכות דקות ארוכות. אני שומע את קולו של רומלי מנסה להשתלט עליו. ואז משתרר שקט. אני מתקרב קרוב לדלת ומנסה לשמוע מה נאמר שם.
"סיימת?" אני שומע את קולה הרגוע של לואיז. כמה היא חזקה. אני מעריץ אותה!
לואיז
"אתה מבין מר סילבר," אני אומרת לו, "העובדה שאתה צורח כמו משוגע לא עושה אותך צודק יותר. בוא נעמיד דברים על דיוקם."
אני מעלה במחשב את האישור של רישום אבירי הנסיכה. חותמת הרשות מתנוססת עליו והתאריך מוטבע עליו באופן ברור. ליד החותמת רשום שמו של רומלי.
"האם אתה רומז שהמסמך הזה מזוייף? או אולי אני צריכה לפנות אליך מר רומלי. האם זו חתימתך המתנוססת על גביו או שמא זה מסמך שזייפתי?"
"זו בהחלט החתימה שלי והתאריך הוא נכון," הוא אומר ומניח על השולחן את פנקס הרישומים של התוכנות. "האם אתה טוען מר סילבר שאני עושה יד אחת עם מיס דיאמונד?"
סילבר שותק. האם אני מזהה חיוך שהוא מנסה להחניק?
"האם העברתי לך מר רומלי חתימה של ההסכם שלי עם מר סילבר לפני שהתחלתי לעבוד אצלו. חוזה הדן בזכויותיי לגבי התוכנה?"
"כן, לואיז," הוא עונה לי, "האם אתה מכחיש מר סילבר שחתמת על המסמך הזה?" הוא שואל אותו.
אני בוחנת את תגובתו של סילבר. הוא רק מהנהן בראשו ומפנה את מבטו.
"אני יכולה לאמר למשהו?" אני שואלת, כאילו שעד עכשיו שתקתי.
"כן," אומר לי רומלי.
"מר סילבר?" אני שואלת. הוא אינו מגיב.
"אנט ואני היינו באמת חברות טובות. הדבר האחרון שאני רוצה הוא לפגוע באחד מכם. תהיה הסיבה אשר תהיה שהחלטת לסיים את עבודתי אצלך, אני לא נוטרת לך טינה על כך. למעשה הבנתי שמקומי לא בחברה כמו שלך. אהבתי הגדולה מיום שהתחלתי לעסוק בתכנות ולשם חזרתי."
אני נותנת לדברים שלי לשקוע. רק אז אני ממשיכה לדבר. "אמנם נעשה פה באמת מעשה שלא יעשה, והחמור מכל הוא שאתה מר סילבר ניסית להטיל את האשמה על פטריק גולד ועליי." אני אומרת. אני שמה לב שכאשר אני מזכירה את שמו של פטריק הוא מזדקף. 'למה היא מזכירה אותו?' זו המחשבה, כך אני מניחה שעוברת לו בראש.
"בקשר לתוכנה שלי, אמנם היא נמחקה מהמחשב של החברה שלך אבל הבסיס שלה נשאר אצלי. מבחינתי לא נגרם לי נזק." לו רק ידעו שתוך כמה ימים תציף התוכנה הזו את השוק.
מר סילבר רוצה להגיב. אני בטוחה שהעובדה שהתוכנה הזו לא אבדה כליל לא משמחת אותו בלשון המעטה.
"מר רומלי, מר סילבר אדם טוב ולא הייתי רוצה לראות אותו מקבל עונש מאסר על מה שעשה. אני חושבת שהוא למד את הלקח שלו. הפרסום בוודאי לא הועיל לו. אני מאמינה שבאמת האמין שהתוכנה שלי בידיו, יהיו מניעיו אשר יהיו, הייתי מבקשת שתשקלו לפטור אותו מעונש."
"את שומעת מה את מבקשת ממני? הרי המעשה שעשה הוא הונאה וגניבה לשמם," אומר לי רומלי.
"אני מבינה. אני לא אומרת שהמעשה שעשה היה בסדר. בכלל לא. אבל אם נחשוב מה הנזק שנגרם לאחרים, זה מקטין את חומרת המצב," אני אומרת.
"מדוע את עושה את זה?" שואל אותי רומלי.
"כיוון התוכנה שלי היא זו שעומדת בעין הסערה. יכולתי לצאת במסע נקמה אחרי שהזרועות של המעשה הזה הגיעו למשפחה שלי, ולמשפחתו של פטריק גולד. את זה אני רוצה להפסיק. אני רוצה שמר סילבר יתחייב שלא יטריד את משפחתי ומשפחתו של פטריק," אני עונה. רק אז אני קולטת שקראתי לו בשמו הפרטי, "גולד", אני מוסיפה מיד.
"אני סקרן לשמוע מדוע את נלחמת גם על מר גולד," שואל אותי רומלי.
"כיוון שהוא היה עושה אותו הדבר למעני," אני עונה לו.
"את תמימה," אומר סילבר.
"אבקש את סליחתכם לרגע," אני אומרת ויוצאת החוצה.
אני משתהה בכוונה בחוץ. נותנת להם שהות לדבר אחד עם השני.
"אני מבינה שאין צורך להציג אותו בפניכם. אתה מר רומלי נפגשת עם פטריק השבוע בקשר לעניין אחר, ואתה מר סילבר …." אני אומרת כשאני חוזרת, "נשאלתי מדוע כל כך חשוב לי להילחם עבורך פטריק."
"את יודעת שהייתי עושה אותה הדבר עבורך," משיב פטריק.
"אין לי ספק בכך אהובי," אני אומרת להם לתדהמתם, "אולי זה הזמן לספר לכם שפטריק ואני עומדים להינשא."
אני רואה את פניו של סילבר מחווירים. שקט משתרר בחדר הדיונים.
"אני מניח שאין זו הפתעה עבורך מר סילבר. הרי חשדת לא פעם שאני מאוהב בלואיז. אז כפי שאתה מבין צדקת," אומר פטריק.
"אני סיימתי את מה שיש לי לומר. האם יש לכם עוד שאלות?" אני שואלת.
"לא," אומר מר רומלי.
"התכוונתי לדבריי. אני באמת מבקשת שתשחררו את מר סילבר. יש מספיק דרכים שישלם את חובו. יש לו אישה בהריון מאד יקר. הייתי שמחה לשמוע שהיא עברה אותו בשלום ושהיא חובקת את בנה," אני מסיימת את דבריי.
"אני לא יודע מה יהיה בגורלי לואיז, אבל את אישה מיוחדת במינך. אני מודה לך על השיחה הזו, על המילים שאמרת להגנתי," אומר סילבר. קולו רועד מעט ואני רואה לחלוחית בעיניו.
"הייתי מאד קרובה לאנט. זה לא דבר שנמחק בלילה אחד," אני אומרת לו ויוצאת.
"ראית את הפרצוף שלו כשהבין שאנחנו זוג?" אומר פטריק בהנאה בשעה שאנחנו יוצאים מהחניון של הרשות. תוך זמן לא רב אנחנו שוב ליד המשרד. אני מרגישה כל כך קלה. כאילו אבן כבדה נגולה מעל ליבי. אני יודעת שאין לי שום חלק בתסבוכת הזו, אבל עדיין היא הייתה מאד קשורה אליי.
"הבטחתי לעזור במשהו, נתראה מאוחר יותר," אומר לי פטריק להפתעתי בשעה שהוא פותח לי את הדלת לצאת.
מתוך הרדיו שדולק נשמעה הודעה שמפתיעה את שנינו. "מר סילבר שוחרר הבוקר לאחר שהגיע להסכם עם הרשות. "
"אתה קולט? לפני רבע שעה עוד ישבנו בעימות יחד. זה לא מוזר בעינייך?" אני שואלת.
"מאד," עונה לי פטריק, "זה נראה כאילו זה משהו שהוחלט מראש, כך זה מרגיש לי."
"נראה לי שאתה צודק," אני עונה לו, "ועדיין אני לא מצטערת על מה שאמרתי שם," אני אומרת.
"שכחתי לומר לך. אמא שלך הזמינה אותנו לארוחת ערב," הוא אומר לי, "חשבתי שתסכימי, שכן אין לנו את האפשרות לבשל בסוויטה המלכותית שלנו."
הוא נכנס לרכב ואני עוקבת אחריו עד שהוא נעלם מעיניי.
"מעניין לאן הוא הולך?" אני חושבת לעצמי, "זה לא מתאים לו לא לשתף אותי." אני מגרשת מיד את המחשבות מאחר שקבעתי עם פאפא ללכת אתו.
"אני בדרך אליך," אני אומרת לפאפא.
"אני מחכה לך במשרד," הוא עונה לי להפתעתי. אני מנסה להיזכר אם זה מה שקבענו. בכל מקרה זה לא משנה. הוא כאן וזה בהחלט יחסוך לי זמן.
אני נכנסת למבנה ומסמנת לו בראשי להיכנס אחרי למשרד. אני מספרת לו על כך שנפגשתי עם סילבר ברשות ועל כך שהוא יודע על הזוגיות שלנו.
"בלי לדעת מה בדיוק אמרת שם אני בטוח שיש לך חלק גדול בעובדה ששוחרר וקיבל הקלה בעונשו," אומר פאפא.
"כן," אני אומרת, "אמרתי לו גם שיש ביכולתי להחיות את התוכנה. איזו הפתעה מצפה לכולם בקרוב מאד כאשר נחשוף אותה."
"החלטת האם לעשות איתה אקזיט או למכור אותה ללקוחות?" שואל פאפא.
"אתה יודע מה דעתי. ביחוד שבקרוב מאד תסתיים ההכנה של הסוד שלנו," אני אומרת ומחייכת חיוך שרק פאפא מבין את פישרו.
"אני מבין שפטריק לא יודע עדיין," אבא אומר לי.
"הוא יודע שמשהו מתבשל אבל אין לו מושג איך החיים שלו עומדים להשתנות. אני רוצה לראות את הפרצוף של אבא שלו בשעה שפטריק ישיק את התוכנה. לעולם לא יזלזלו בו שוב."
"אני רוצה לראות את המבט על פניו של פטריק ברגע שיבין כמה את מוכשרת. אני עדיין מתקשה להאמין שזה אמיתי. את מבינה שרבים ניסו לעשות את מה שעשית," אומר לי פאפא.
"לפני שנלך אני רוצה לשתף אותך במה שבחרתי כסמל. אתה אוהב את הבחירה שלי?" אני שואלת את פאפא ומראה לו אותו.
"אני לא מאמין כמה זה מתאים. אני מתרגש ומרגיש גאווה גדולה להיות חלק מהיצירה הזו," אומר פאפא, "כמה זה קשה לשמור על הסוד הזה."
"זו המתנה שלי לפטריק לרגל נישואינו. הוא זה שגרם לי לרצות לעבוד עליה ברצינות. ראיתי איך שהוא מקדיש את כולו לחברה. אני סומכת עליו בעיניים עצומות, שלא לדבר על כך שאני מאוהבת בו בטרוף," אני אומרת.
"אני מבין שהחלטת סופית לשנות את השם," אומר פאפא.
"כמובן שאבקש את חוות דעתו ואישורו. כאשר נעבור אני אחשוף את הסוד בפניו. אני כל כך מתרגשת ופתאום כל כך חסרת סבלנות."
"בואי נוותר היום על הביקור וניסע הביתה. אמא מחכה לנו," אומר לי פאפא.
"אתה צודק. אולי היא צריכה עזרה," אני עונה לו.
"אני נוסעת לבית של ההורים," אני אומרת לג'ולי, "את מגיעה?"
"עוד לא החלטתי," היא עונה לי. אני לא יודעת מה עובר עליה. אני מרגישה שהיא מתרחקת ממני. בעבודה היא מתפקדת מעולה, אבל כשהעבודה מסתיימת היא כאילו נהפכת למישהי אחרת. הייתי בטוחה שהעובדה שהיא במערכת יחסים יציבה עם עורך דין יבנה לה את הבטחון.
כשנודע לה על אירוסיי היא הביעה שמחה. עכשיו אני כבר לא כל כך בטוחה שהיא שמחה בשבילי. האם היא מרגישה ש… לא אסור לי לחשוב על זה בכלל.
כל המחשבות האלה מתרוצצות לי בראש בדרך כשפאפא נוהג במכונית שלי. "אני צריך לעצור לקנות משהו במרכז המסחרי," אומר פאפא ומנתק אותי לרגע מהמחשבות שמטרידות אותי.
כאשר אנחנו מגיעים סוף סוף לבית אני רואה שהמכונית של ג'ולי כאן וגם של פטריק. הלב שלי מחסיר פעימה. אמנם נפרדנו לפני שעה בלבד, אבל אני כל כך מתגעגעת אליו.
אנחנו נכנסים הביתה. אני רואה את אמא ופטריק עומדים במטבח. אמא אומרת לו משהו והוא פורץ בצחוק.הלב שלי רוקד משמחה. "את שכחת נטשה שאין מתחרים לאישה שלי בבישול. לשם מה אני צריך ללמוד לבשל?"
"אתה צודק," עונה לו אמא, "אבל לפעמים רצוי שגם הגבר ידע לבשל."
"שכחתי כל מה שידעתי ברגע שהיא נכנסה לחיי," הוא עונה לה.
ואז אני שומעת את קולה של ג'ולי. "זה מדהים איך ברגע אחד היא הפכה להיות האישה שלך. הרי אתם נלחמים זה בזו כל הזמן."
"אולי כששנינו היינו מוצפים ברגשות היה קשה לנו לעכל אותם," הוא עונה לה.
"אתה לא בדיוק אדם שיודע להביע רגשות. כל מה שמעניין אותך זה רק סקס," היא אומרת לו.
"זה היה נכון עד שהכרתי אותה. ואגב, לא הייתי קורא סקס למה שאת מתכוונת. את צודקת לא היו שום רגשות, רק סיפוק רגעי של היצר," הוא עונה לה.
"ולמה שאאמין לך שאחותי שונה בעינייך?" היא שואלת. הטון שלה ממש לא מוצא חן בעיניי. שלא כהרגלי אני שותקת ומקשיבה, ביחוד שהם לא שמו לב לכך שפאפא ואני הגענו הביתה.
"זו לא היית את ששכנעת את אחותך שלא היה בינינו כלום וכי לא תוותר עליי? אני הייתי מטורף עליה, אבל היא הייתה עדיין במצב שיכלה לעצור את הכל," הוא אומר לה, "מה המשחק שלך ג'ולי. זו קינאה, או חוסר רצון לראות את אחותך מאושרת? ברור לך שאחותך אוהבת אותי ואני לא הפסקתי לרגע לאהוב אותה גם כשהייתי רחוק אלפי קילומטרים מכאן, ואת יודעת את זה. הצעת הנישואין שלי הגיעה ממקום הכי שלם שישנו," הוא אומר.
"אני אשמח לשמוע מה יש לך להגיד ג'ולי," אני לא מתאפקת ומתערבת בשיחה, "לא פעם אלא פעמיים דיברת על ליבי שלא אוותר עליו. את יודעת שאני מאוהבת בו כפי שלא הייתי מאוהבת מעולם. אנחנו עומדים להתחתן אם תתני את ברכתך או לא."
"כל כך השתנת מאז שאת איתו. אני ממש לא מכירה אותך," אומרת ג'ולי, "את ממש בלתי נסבלת."
"אני לא מבינה איך הגענו לכדי דיבור כזה. יש משהו שיש לך לומר לי פשוט תגידי אותו. מה מציק לך פתאום? זה נכון שאת מצאת לי את המקום לסטודיו ועודדת אותי לפתוח אותו, אבל בואי לא נשכח בזכות מי בכלל הוא מתקיים."
היא משפילה את עיניה. פתאום אני מבינה. "תגידי איפה בן?"
"הוא אמר שיש לו מלא עבודה ואינו יכול להגיע," היא עונה לי בקול חנוק.
"כשהלכת נשארו עוד עובדים במשרד?" אני שואלת.
"לא. בן אמר להם שכיוון שאנחנו חוגגים היום את האירוסין שלכם המשרד ייסגר בשעה הרגילה," היא עונה לי.
"הוא לא רצה לחגוג איתנו, עכשיו כשהוא בן משפחה?" אני שואלת ויודעת שאם מה שאני חושבת נכון, השאלה תכאיב לה, אבל הייתי חייבת לשאול.
"הוא בוגד בי, ולא רק עם אחת, אז לא לואיז, הוא כבר לא משפחה," היא עונה לי.
"וממתי את יודעת את זה?" אני שואלת.
"מהבוקר, כאשר הגיעה הודעה מזו שהיה איתה אמש, כשאמר לי שהוא בעבודה. החלטתי לחטט לו בשאר ההודעות וגיליתי הכל," היא עונה לי בדמעות.
"והוא יודע שאת יודעת?" אני שואלת.
"לא. הוא לא יודע," היא עונה לי, "ויש עוד משהו. הוא אמר לי שהוא מתכוון לעזוב בקרוב מאד. העבודה בסטודיו, כך אמר, משעממת אותו. היא לא מתאימה לכישורים שלו."
"ומתי חשבת לספר לי את זה?" אני שואלת אותה בכעס עצור.
"הוא השביע אותי לא לספר לך," היא לוחשת לי.
"תעני לי על השאלה," אני מרימה את קולי.
ג'ולי שותקת.
"אני מבקשת שלא תפריעו לנו כעת," אני אומרת ומסמנת לפטריק לבוא אחרי.
"נמר השלג מותקן בכל מחשב ומחשב במשרד. גם בשלך. רק ששלך זה לשם הגנה עליך. בוא נכנס ונראה מה בן מבשל לנו," אני אומרת, "אני נכנסת למערכת כך שאל תדבר."
"הוא מנסה לגנוב לנו את כל תוכנות המשחקים," אני כותבת לו על הנייד שלי ומראה לו.
אני מכניסה את תוכנת צילומי המסך לפעולה וכל פעולה שלו מתועדת.
ואז קורה משהו שגורם לנו להישאר פעורי פה.
"אני רוצה את אבירי הנסיכה. המשחקים המטומטמים האלה לא מעניינים אותי," כותב לו מישהו.
אני מפעילה את תוכנית הריגול של נמר השלג כדי לאתר את מקור השיחה.
"יש רק שניים שיודעים על אבירי הנסיכה," כותב לי פטריק.
"אני מהמרת שזה לא סילבר," אני עונה לו.
אני מפעילה את אבירי הנסיכה והם מתחילים לתקוף את ניסיון החדירה למערכת.
"יש בעיה, אני לא יוכל להיכנס," כותב מי שמדבר עם בן, "קורים כאן דברים מאד מוזרים. נראה שמישהו הקדים אותנו ושתל וירוס. כל הזמן שואג לי נמר שלג על המסך. בחיי לא ראיתי תופעה כזו."
"אתה בטוח שלואיז לא במשרד?" הוא שואל את בן.
"לא היא חוגגת את אירוסיה לפטריק. היא כזו תמימה היא לא יודעת שהוא מנצל אותה. הוא רק רוצה ממנה את אבירי הנסיכה," עונה לו בן וממלא את הדף באימוג'ים צוחקים.
הפרחחית שבי לא יכולה לשמוע את המילים האלה על פטריק.
"אולי אני לא כזו תמימה כמו שאתה חושב בן," אני אומרת לו בקולי, "אתה לעומת זאת לא רק שבגדת באחותי, בגדת גם בי ועל שני אלה אין מחילה. אני רק רוצה שתדע שכל מילה שכתבת קראתי והיא שמורה ומתועדת. כל זה יעבור לרומלי מהרשות."
"את חושבת שאת מאיימת עליי? את יותר תמימה ממה שחשבתי," הוא עונה לי צוחק.
"תתקשר לרומלי שיגיע למשרד," אני אומרת לפטריק.
*
עשרים דקות אחרי אני נכנסת למשרד עם פטריק ופאפא. המערכת נעלה את בן בחדר וכל ניסיונותיו להפעיל את הכרטיס שלו נכשלו. רומלי מופיע כשחיוך זחוח על פניו. "אני רואה שאת אוהבת למשוך תשומת לב. משום מה יש לי הרגשה שאת זו הפושעת ושכל השאר סובלים מכך שהם מכירים אותך."
"או אולי ננסח את זה אחרת," אומר לו פטריק שמקדים אותי, "אולי זו היא בעלת יכולות נדירות שמשאירות את כולם הרחק ממנה, ולכן כולם רוצים לקחת ממה את ההישגים שלך ולהתעשר על חשבון כישוריה?"
"לא היית מצפה לשמוע נאום אחר ממישהו שמדבר על הארוסה שלו," הוא עונה, "אבל זה לא משנה את העובדה."
כאשר נשמעת נקישה בדלת הכניסה כולם מפנים מופתעים את מבטם לכיוון. כולם, פרט רומלי. אני ניגשת לפתוח את הדלת ורואה בפתח את מר סולמון המנהל הכללי של משרד רישום הזכויות .
"הגיע הזמן לואיז שתרדי מהבמה אחת ולתמיד," אומר לי רומלי, "אנשים כמוך מקומם הרחק מעולם המחשבים."
"רק מילה אחרונה, אם יורשה לי," אני אומרת. אני מפעילה את המסכים על הקיר ומחברת את המחשב שלי. אין לי מושג מה אני עומדת לשמוע אבל אני מהמרת על כך שנאמרו שם דברים שעלולים להביך את השומעים.
"אתה מבין מר סולמון, המחשב שלי נשאר על השולחן בשעה שעזבתי לכמה דקות את חדר העימות עם מר סילבר. בואו נקשיב למה שהוא קלט בשעה שנעדרתי."
"זה לא חוקי!" מתרעם רומלי וניגש לנתק את המחשב אבל פטריק מונע בגופו ממנו להתקרב בשעה שהשיחה כבר מתחלה להישמע על גבי המסכים.
רומלי: "אני אוציא אותך מהבוץ ואתה תעזור לי להשיג את אבירי הנסיכה. בעצמך שמעת שהיא קיימת עדיין.
סילבר: אני רוצה להבין, אתה מתחייב להוציא אותי ללא רבב?
רומלי: כן.
סילבר: קודם תשחרר אותי ואחר כך אעזור לך.
רומלי: שתדע שאני משחרר אותך על תנאי. יש לך 48 שעות לגלות היכן המשרד של גולד ודיאמונד.
סילבר: את זה אני יכול לומר לך כעת. יש לי קשר עם עורך הדין של החברה.
רומלי: תשלח לי את מספר הטלפון שלו ואתה משוחרר.
"מה יש לך לומר בנדון רומלי?" שואל סולומון.
"סליחה מר סולומון, עדיין לא סיימתי," אני עונה ומתחילה להריץ את ההקלטות מהשעה האחרונה.
"אין צורך שתמשיכי מיס דיאמונד. אני מבין את רוח הדברים ," אומר סולומון.
"אם כך תסלחו לנו," אומר להם פאפא, "ארוחת הערב שלנו מתקררת."
אני מחכה שכולם יצאו מהמשרד, מפעילה את מערכות ההגנה ומצטרפת לפאפא ופטריק.
"אני חושב," אומר לי פאפא, "שכיוון שארוחת הערב התעכבה בכל מקרה, אנחנו יכולים להמשיך עם התכנית המקורית שלנו היום."
פטריק מסתכל עליי, מחכה שאסביר לו.
"חשדתי מזה זמן שיש לנו חפרפרת. שיהיה לך ברור שלרגע לא חשדתי בך. כבר חודש שפאפא ואני עובדים על משהו והיום אני רוצה שתראה. ולא, זה לא קשור לסוד ההוא שגיליתי לך."
אני מכניסה את הכתובת של מגדל הטורקיז. פטריק עוקב אחרי מעשיי בשתיקה. הוא מנסה להבין מה קורה כעת, אבל לא שואל דבר.
אני מוציאה מתיקי את השלט של החניון ונותנת אותו לפטריק. "זה שלך," אני אומרת לו, "תחנה בחניית האורחים ליד המעלית."
אנחנו עולים במעלית עד לקומה שמונה עשרה. "הקומות האלה נעולות. איש לא יכול להיכנס אליהן ללא הרשאה," אני אומרת לו.
הוא מסתכל עליי ומחכה שאמשיך בדבריי. הוא מביט מסביבו ורואה רק דלתות לבנות ללא כל סימן מזהה. אני ניגשת לדלת הראשית, מניחה את ידי עליה והיא נפתחת לרווחה.
פאפא נכנס ראשון וחיוך גדול על פניו. אני מסמנת לפטריק להיכנס. הוא נכנס ואני רואה את ההפתעה הגדולה על פניו.
"הדרקונה הזו מוכרת לך?" אני שואלת.
את הקיר מעל דלפק הקבלה מפארת תמונתה של הדרקונה שמצויירת על דלת הסטודיו ומתחתיה הכיתוב: "ברוכים הבאים לבית פניני בר."
"בחרתי במיוחד את קומה שמונה עשרה כקומת ההנהלה. זו הקומה בה התחיל לפרוח סיפור האהבה שלנו. שלוש הקומות מתחתינו שייכות גם הן לנו. כל הקומות ממוגנות וממוסכות, ושום מידע לא יכול לצאת מכאן."
אנחנו הולכים לאורך המסדרון ובקצהו שוב דלת כפולה לבנה. אני נוגעת שוב בלוחית הזיהוי והדלתות נפתחות. אני פותחת את הדלת הימנית ונכנסה בעדה. "זה המשרד שלי." אני מסבירה לו. הוא מביט מסביב ואני רואה אותו סוקר את התמונות על הקיר.
הנה הסמל של אבירי הנסיכה ולידו הסמל של נמר השלג. על הקיר ממול מופיעות העטיפות של כל המשחקים שיצרתי. הוא עובר ליד כל אחד מהן ומרפרף בידו עליהן.
הנוף הניבט מחדרי משקיף על הנהר הגדול ועל הפארק מצידו השני. אני פותחת דלת שכמעט ואיננה נראית ונכנסת לחדר השני. "וזה המשרד שלך אהוב שלי."
"זהו הסוד הכי גדול שלי," אני אומרת לו, "המתנה שלי עבורך ולכן הסמל מופיע על הקיר שלך. את התוכנה הזו אני מקדישה לך. אמנם אני יצרתי אותה אבל זה אתה שתדאג שכולם יכירו אותה."
"אני לא יודע מה לאמר לך," הוא אומר , אני …" ואז הוא עושה את הדבר היחיד שבאמת רציתי שיעשה . הוא מצמיד אותי אליו ומנשק אותי נשיקה ארוכה שנדמה לי שנמשכת לנצח.
מהי התוכנה שאותה שמרה לואיז בסוד מפני כולם?
17.12.2019