תגית: כותבת אותי

בוקר אחד, בלי שהתכוונת, בלי שהתכוננת, פתאום היא היתה שם, האהבה.

מאמינה בסימני דרך. לא בקיצורי דרך. ב.א.

לפעמים הפנייה בה בחרת היא הנכונה, ולעיתים לא. לעולם אי אפשר לדעת אם לא מנסים. זה לגמרי בסדר לטעות. זה רק מראה שהמקום בו עמדת לא היה המקום הנכון. לעומת זאת אם צדקת הרי שהרווחת ב ג ד ו ל.

המבט הזה המרוכז, מלא בטרוף של תשוקה, האישור שהוא צריך לראות שאת מבינה מה עומד לקרות. המבט הזה שגורם לך לעצום עיניים בצפייה, בדריכות לרגע שהסערה שלו שתרגיע את כולך, תתחיל. המבט הזה אם תשירי מבטך לתוכו, תראי את כל הרגשות שטמונים בו בשעה שהוא כ ו ל ו שלך. ואין אישה מלבדך ואין גבר…

אני מרגישה את הדופק שלך זורם בתוכי מסעיר את דמי משקיט את נפשי מבטך חודר דרך עיני ורואה בי הכל ללא יכולת להסתיר * אבל כאשר אני משירה אליך מבט אתה מתחמק אינך רוצה שאראה את הכאב הזה שבתוכך גם לא את הסערה שהמבט שלי אחראי לה

מה אם לא היית פוגש בי מעולם. האם היית מחפש אותי עד שתמצא? האם הייתי חסרה לך כמו אויר לנשימה? מה היה קורה אם לא הייתי אני רואה אותך מעולם, האם הייתי מתגעגעת אל הלא נודע האם הייתי חסרה אותך? מה אם? ב.א.

איך מוחקים אהבה מהלב?" את שואלת אותי. אני עומדת מולך, מחפשת מילים, מושיטה ידים לאסוף אותך בנפילתך. "תהיי שם," את מבקשת, ויודעת שאני תמיד כאן. "איך מוחקים אהבה מהלב?" אני שואלת את עצמי ולא יודעת. כי האהבות מטבען לגווע, אם אין מי ישקה אותן. הן נעלמות תוך שהן שולפות ציפורניים, ושורטות את הלב. ב.א.

אהוב אותי היום, בדיוק כמו שאהבת אתמול, ועוד קצת יותר. באותה תשוקה כמו ביום בו היפגשו בינינו רוקמי האהבות. אהוב אותי בלבבך, בנפשך, ובגופך. זה כל מה שדרוש לי. כי לשם מה הפרחים ושאר המתנות, אם את כל זה, תחסיר ממני? ב.א.

אתה הולך ושב ותמיד חוזר אליי. "אני כמו הגלים הנוגעים בחוף ונסוגים," אמרת לי, "אני משאיר לך קצף אחריי שתדעי שעוד אשוב." ב.א.

לפעמים אני עייפה מהמילים שנכתבות כדי להרשים. שלובשות תחפושת לא תואמת רק כדי שידמו למי שהם לא. לפעמים עדיף להמתין, לעצב עצמך, ורק אז לשחרר את המילים שמתאימות לך כמו כפפה ליד. ב.א.