תגית: בר אבידן
-

עט נובע 17 – מילים מהעבר
״אני חייב לומר לך שאני יושב מולך, ואני מרגיש שזה ג'פרסון שמדבר אליי. השפה שלך כל כך דומה, המילים בהם אתה משתמש, טון הדיבור, שפת הגוף, והמבט בעיניים כשאתה מדבר, הם בדיוק כמוהו,״ אומר לי עורך הדין יוקלנד, ״אני בהחלט מבין את הקשר ביניכם. אני בטוח שהוא מאד חסר לך.״ ״היינו מרבים לדבר, מעטים הימים…
-

Piccola mia 13 – השקט חוזר
אני לא יודע מה השפיע עליי יותר. המעשה שעשה לורנצו, או לראות את בל רועדת כך. אני חייב לשקול את מעשיי. אני מתחיל להבין שבל מתחילה לתפוס מקום חשוב בחיים שלי. העובדה שהייתי מוכן לשלוף אקדח לכיוונו של לורנצו, מעידה על כך. אני יודע שהבגידה של לורנצו לא הייתה גורמת לי לעשות זאת. אני חייב…
-

עט נובע 16 – אורח
אני נושם עמוק. רק אז אני מתקשר לאבלין. ״קיבלתי מכולם שיקים עבורך, את רוצה שאפקיד אותם בבנק?״ אני שואל. ״תודה, אני לא רוצה להטריח אותך,״ היא עונה קצרות. ״אמרתי לך שהייתה לי פגישה בבנק. העברתי את כל הכספים שבחשבון עובר השב שלי מניו יורק לכאן. הרכב שלי חונה ליד הבנק, זאת ממש לא טירחה עבורי.״…
-

חתולה פראית – פרולוג / פרנצ'סקה
את הסיפור חתולה פראית התחלתי לכתוב לפני כמה שנים, והוא היה מיועד לצאת כספר, יחד עם עוד שני ספרים נוספים. לא אלאה אתכם במה שעבר עליי מאז, אלא אומר, שהחלטתי לפרסם אותו כסיפור בהמשכים כאן באתר. האגדה מספרת … שנשות סלרנו, וביחוד אלה שנולדו בעיר בוצ'יני, הן הר געש מהלך. לא הייתי מייעצת לכם להעלות…
-

דם נדיר 39 – סגירת מעגל
אני מנסה לשוות לעצמי מראה רגוע. אני מתקלחת באריכות, וכשאני יצאת עטופה במגבת, מחכה לי על המיטה המוצעת חלוק משי לבן, ולידו שקית עליה מוצמד כרטיס. אהובה שלי, אני לא יכול לחכות שניפגש. מתרגש, מאושר, ומלא אהבה. שלך לנצח, סקיילר ❤️❤️❤️❤️❤️❤️ אני מופתעת לראות שסקיילר חשב על הכל. הוא בחר עבורי סט לנז׳רי בצבע לבן,…
-

עט נובע 15 – שתיקה מעיקה
״מה היא עושה פה?!״ צורחת לוסי ומצביעה על אבלין. ״היא לגמרי ירדה מהפסים,״ לוחשת גרייסי. ברור לי שאין לי מה לענות לאישה ההזויה הזאת. אני מתלבט לרגע אם להמשיך בפתיחת המתנות. בין המתנות יש אחת שקניתי בהומור. אני מחליט שאולי זאת דווקא הזדמנות טובה לתת אותה כעת לעיני כולם. אני מוציא אותה מהשקית בה נמצאות…
-

הימים שאחרי
הימים שאחרי, החזירו את החטופים לביתם, מי על רגליו, ומי למקום מנוחתו האחרונה על אדמת המולדת. מאז השביעי באוקטובר כתבתי סיפורים קצרים תוך כדי מלחמה. אלא שהמלחמה ההיא נגמרה, אבל לא בדיוק. היא השאירה אחריה נשמות פצועות בגופן ובנפשן. #הימים_שאחרי עוסק בדיוק בזה.
-

דם נדיר 38 – רגע לפני
״אני מבין שריילי סיימה את ניתוח, אבל אני מניח שהיא תצטרך לבדוק את הילד שוב. כמעט חמש, אני מציע שנלך יחד להביא את הילדים, ובדרך נדבר,״ אומר רוי. אני עדיין לא רגיל שמנהל בית החולים פונה אליי בנימה אישית. ״תודיעי לד״ר ריילי,״ הוא מתחיל לומר למזכירתו, ״בעצם אני אודיע לה בעצמי.״ “לפעמים אני צריך להזכיר…
-

12 Piccola mia – חדירה לפרטיות
הטלפון מפרינצ׳סה מגיע בשעת צהריים מאוחרת, כשאני שקוע כולי בקריאת דוח. ״משעמם לי, ואני רעבה,״ היא אומרת בקולה המתפנק. ״אני אבקש מלורנצו שיקח אותך לאכול. הוא יכיר לך את העיר, ויקח אותך לקניות במיו מילאן ניו יורק,״ אני אומר. הדבר האחרון שאני רוצה זה שאני אצטרך ללכת איתה. ״אבל אני רוצה ללכת איתך,״ היא עונה…
-

Piccola mia 11 – Bella cucina
אני מורה ללורנצו לקחת את ג׳וליה למסעדה. אני רוצה לנסוע לבד. הנוכחות של מסימו היא היחידה שאני צריך. כיוון שאני מרבה לעבוד מהמשרד בדירה שלי, יש לו הרבה זמן פנוי, והוא מנצל זאת מידי פעם להתאמן באומנויות הלחימה, והוא גם מבקר קבוע במטווח. לעיתים אני מאשר לג׳וזף ללכת להתאמן איתו. הביקור של הפרינצ׳סה בהחלט הפתיע…