תגית: בר אבידן

שון אני מסתכל על רצפות השיש הממורקות, על מנורת השנדלייר הגדולה הממוקמת מעל גרם המדרגות הרחב, המנורות המפיצות אור רך במבואה הגדולה של ביתי, וזיכרון היום הראשון בו דרכה בו כף רגלך צף ועולה. כמה התקשיתי להכיל את האושר הגדול שאישה כמוך נמצאת כאן לצידי. ** עשר שנים לפני ** אני יושב ומביט בסיפוק במספרים…

הלב מטפטף את כאב חסרונו, והראש לוחש לו כך צריך היה לקרות – בשבילך. כי את מרכז עולמך ומי שלא משתקף לך במלואו, עדיף לך שלא יתקיים בך. www.enzolore.net

בדרך חיינומונחות לפעמיםאבני מכשול.הן לא הונחו שם לחינם.לכל אבן ואבןיש סיבה להימצאותהבמקום המסויםבו היא נמצאת.גם אם אנחנולא מבינים למה. אנחנו יכולים לבעוט בה,ויתכן שתזוז,ויש סיכוי גדולשנפגע בעצמנו,והיא תישאר נטועהותצחק עלינו. אפשר לעקוף אותה,להתעלם מקיומה,ואז מה? הרי היא עדיין תהיהכמכשול. ואפשר לאסוףאחת לאחת,ולהקים מהן בסיסלמשהו חזק,וכך כשאנחנו דורכים עליהןנהפוך את המכשולליתרון. בר

וידוי… אני אוהבת לכתוב. אני מתמסרת לדמויות שקוראות לי לכתוב אותן, ועושות בי כרצונן. אני אפילו לא מנסה להוליך אותן אלא מקשיבה להן ונותנת להן להוביל. השנתיים הלא פשוטות האלה קשות לי יותר כיוון שהסיפורים מתרוצצים לי בראש הרבה יותר מהאפשרות שלי לכתוב אותן. אני מודעת לכך שכל הזמן מגלים את כתיבתי אנשים נוספים, בזמן…

לא כל דבר שהתקלקל אפשר לתקן. אפשר לעיתים לשזור חוטי זהב בין שבריו והם יחזירו לו את שלמותו במידה. אך לא בכל דבר שהתקלקל ניתן לשזור בו אותם ולתקנו. מטבעינו אנחנו שואפים לשלמות ולכן, מנסים לתקן יחסים שנשברו. לעיתים מספיקים לנו חוטי הזהב ולעיתים אנחנו מגלים שבעצם מעולם לא היו הדברים שלמים, ונותר לנו להשלים…