תגית: כותבת אותי

דווקא שקט בחוץ, לכאורה. ♦️ הרוח לא נוכחת לשחק עם ענפי העץ שמתהדרים שוב בניצני אביב. ♦️ גם ביתי עטוף שקט של שבת, מהרגעים האלה שאת נותנת מרגוע לגוף ולנפש, לכאורה. ♦️ בין השורות, בין המילים, סוערות להן רוחות חזקות, של הקרובים לי, שמרימים ידיים למעלה, לא בתפילה אלא כי אין בהם עוד כוחות, ולא…

תמיד דמיינתי שכשלב נשבר, רסיסיו מתנפצים על הרצפה. כמה טעיתי. הם מתרסקים בפנים, ופוצעים, ולעיתים מדממים עד מוות. ואני תוהה איך מדביקים אותו מחדש. אומרים לי: "הזמן, הוא מרפא הכל." אומרים לי: "אין שלם מלב שבור." ועד שיגיע הזמן הזה, אני שומעת אותם הולכים לידי, ובתוכם נשמעים רשרושי הלב השבור, וידי קצרה מלהושיע. ב.א. #valueurself.com 

המילים האלה נכתבו לפני שנה ב 22.3.21 ? נתתי לו להוביל. ידעתי בדיוק מה שאני רוצה, מה אני אוהבת. אני מכירה אותו כל כך טוב, וידעתי שהוא אוהב אותי מאושרת. למרות שהייתי שקטה, ואמרתי שאעשה כל שיבקש גם אם זה במחיר ויתור על רצונותיי, בתוך תוכי ידעתי, שהוא יעשה הכל שאהיה מאושרת, שהכל יהיה בדיוק…

חיבור אמיתי בין שני אנשים בא ממקום עמוק. הוא לא נבנה בפרץ יחיד של תשוקה. אלא בהבנה של הנפש אחד של השנייה. כאשר נוגעים בה מעצימים אותה ומביאה אותה למקום בו נועדה להיות. * * "בעודו פותח את זרועותיו הוא לוחש לה- "בואי תעלמי כאן." בר

היא מביטה בי בעיניים עצובות. עיניים של אישה שידעה אהבה שאיננה עוד. המגע שלו עוד מורגש על עורה, הנשיקות שלו עוד מפוזרות במסתוריה. אני מביטה בה ויודעת. האחד שיהיה שלה כבר בדרך. הוא יושב ומנסח לה מילים. כותב ומוחק, מנסה לדייק, כדי להיות מוכן, כדי שכשיגיע הרגע בו יפגשו הן תהיינה בידו, מדוייקות, מאירות, ונוגעות…

המילים האלה עלו לי כזכרון ונכתבו בעקבות שיחת לילה. באופן מושלם הן מתאימות להיום. כבר כמה שנים אני מסתובבת עם פצע פתוח, והוא שגרם לי לחפש את המילים כמרפא. ביום אחד בלי שציפיתי נסגר המעגל והוכיח שצדקתי. סגירת מעגל היא לא הבכרח טריקת דלת, אלא לעיתים פתיחה לרווחה בזרועות מחבקות. ♦️ ♦️ אמרת לי שאת…

מעטים באמת מוכנים להראות אותם כפי שהם, ללא מסכות. לעיתים זאת החברה שמכתיבה לנו איך מצופה מאתנו לחיות, עם חוקי מוקפדים שחלים על כולם. לפעמים זה מה שמצופה מאתנו בתור מי שאנחנו. יש וזאת בחירה שלנו לשמור חלקים מאתנו לעצמנו. ברשת החברתית יצרו את המושג 'פייק' שהוא למעשה זיוף, ככינוי למסכה שאנשים עוטים על זהותם,…

אני אוהבת את הרגע הזה שגבר חזק מלא בטחון בעצמו  משחרר את העניבה, כמשל, פותח כפתור בחולצת הבד הלבנה שלו, ונותן לי להציץ לרגש שלו.   לראות אותו מתמלא אהבה לאחת שאיתו, ולא חושש שמשהו יגרע ממנו כשהוא עוטף אותה במילות אהבתו, מרגש אותי מאד.   כך ראיתי אותו הבוקר כששיתף אותי בשיחת הבוקר שלנו.…