תגית: בר אבידן

שבוע חדש מתחיל. אני ניגש להתארגן לקראת יום העבודה, ועומד מול ארון הבגדים שלי במטרה לבחור מה ללבוש. מעודד ממה שאבא אמר לי, אני מחליט ללבוש מכנס בד שחור, וחולצת בד לבנה. נכון שאני לא מנהל, ולכן אני לא לובש חליפה ועניבה. כשאני מגיע לעבודה, עיני כולם סוקרות אותי. איש הרי לא יודע מה נאמר…

אני מסתובב חסר מנוחה. אם חשבתי שאוכל לחכות עד מחר בבוקר, אני כבר מבין שלא. אני מקווה בכל ליבי שהיא חזרה לישון במסעדה. אני יוצא במהירות מהדירה, נכנס לרכב ונוסע חזרה למסעדה. לאכזבתי היא לא שם. עכשיו כבר ברור לי שלא אצליח לעצום עין. שוב אני בדירתי, יושב בסלון ובוהה בכלום. קול התראת הודעה מקפיץ…

אני נאלצת לדחות את בקשתו של ד"ר פיצג'רלד, כיוון שעליי להישאר בחדר המיון. השעות עוברות לאט. אנטוניו, בן הדוד, מתאושש, אבל הרופא במיון עדיין מסרב לשחרר אותו. כשאני מביטה מבעד לחלון, ראשית השחר כבר נגלית לנגד עיניי, והשמים מתחילים להצטבע בצבעי הזריחה, בעת שקרני השמש מציצות מבעד לשמים המעוננים. "אני חייבת ללכת להתארגן למשמרת," אני…

אני ממשיך להצטיין בלימודים, אבל כבר יודע שאני עושה זאת לא מתוך רצון ללמוד באוניברסיטה. "מה עובר עליך בן?" שואל אותי בדאגה ערב אחד אבא. "אני זקוק להתרחק מהמקום הזה," אני עונה לו. "מישהו פגע בך?" הוא שואל אותי בכעס כבוש. "נראה לך שמישהו יכול לגעת בי?" אני שואל אותו, "באמת אבא." "עשית משהו שאני…

"כפי שסיפרתי, נינה עברה לגור עם סבסטיאן," ממשיכה אריאנה לספר. אין לה מושג שאני נמצא באולם, כיוון שהמקום בו אני יושב מוסתר מעיניה. עיניי נעוצות בה. אני כבר מבין שאין לה מושג שאני חבר של בעלה של נינה. למורת רוחי, מסתבר לי שגם לילי נמנית בין המוזמנים מצידו של סבסטיאן. אני מניח שהם עובדים באותו…

היא ישבה מולי זקופה ומלאת בטחון, כל כך רחוקה ממי שאני רגילה שיושב מולי. לא יכולתי שלא להתפעל מהבגד המיוחד שהיא לבשה. סקרתי את גופה וחיפשתי סימנים למה שנאמר לי, ולא יכולתי למצוא. הבטתי על התמונה שנשלחה אליי על ידי מנהלת בית הספר. הנערה שניבטה אליי מהתמונה לבשה בגדים רחבים שהסתירו את מתאר גופה, אבל לא הראו…