תגית: בר אבידן

השחר טרם הפציע , אך החיים במטבח האחוזה רחשו כאילו השעה היא חצות היום. שק תפוחי האדמה עמד בסמוך לשולחן העבודה והעובדות עמלו על קילופם. לידן עמדו צמד עובדות שקילפו במרץ את ירקות השורש וערמו אותן בערימה. בחדר הסמוך היו הכובסות עסוקות בגיהוץ החולצות הלבנות של הגברים שבבית. הן היו במרוץ מתיש כנגד השעון המתקתק…

פעמוני הכפר החרידו את דממת המוות שעטפה את הכפר הקטן.  מריה היפה נפטרה בעת לידתה וכעת היא מובלת למנוחת עולמים. בעלה האיכר, הולך הלום צער מאחורי ארונה, מכונס בעולמו. נערות הכפר נדחקו לראות את האלמן יפה התואר וכל אחת מהן מתכננת תחבולות בליבה, כיצד לצוד את ליבו השבור. בבית נשארה הרכה הנולדת עם אחת מקרובות משפחתו,…

          "אבוא בשמונה לאסוף את הדברים שלי.  אל תהיי בבית,"  הוא מסמס לי. ♦️ כל הלילה לא ישנתי,  עיניי אדומות מבכי. נשארתי בבית, איני רוצה שיראו אותי כך. ♦️ אני מורידה את הסדינים ומפעילה מכונה, אני לא רוצה את הריח שלו במיטה שהייתה שלנו. ♦️ איני מסוגלת לאכול,  לא לשתות. אני…

היא אהבה את השקט של הכפר, לקום עם ציוץ ציפורים. העדיפה להשאר בביתם הקטן , מוגנת בטוחה. היא אהבה להשכים קום לקטוף ירקות מהגינה ולהכין לו מטעמים. היא פתחה את הרדיו, רקדה לצליליו והיתה יוצאת למרפסת לצייר. הוא אמר לה שהוא חוסך כדי לבנות להם בית גדול ואז יתחתנו. היא לא רצה בית גדול יותר,…

בילדותי הייתי ילדת טבע. אהבתי להלך יחפה על האדמה, אהבתי את ריח הדשא הקצוץ, את ריח התפוזים ישר מהעץ, ואת עץ הפקאנים הגדול. ויום אחד באת וקטפת אותי, והבאת אותי אל העיר, ואני רק בקשתי ממך, שיהיה קצת טבע ליד חלוני, והבאת לי עץ. תמיד דאגת שיהיה לי ירוק, והרבה אור מבעד לחלון. ואני הלכתי…

          אני רואה אותו נגש אליה גברבר אלפא מסוקס היא דוחה אותה במבט מזלזל הוא מנסה לכפות עצמו עליה הוא נרתע ברגע האחרון  לפני שמקבל סטירה   הוא לא מכיר אותה לו רק ידע מי היא  היה בא אליה בעדינות אולי עם פרח אדום ביד עם חיוך ביישן והיה מקבל את…

״תהיה עדין איתה בימים המיוחדים שלה״ יעץ לו אביה ערב נשואיהם. הוא ידע מתי להתרחק ולתת לה מקום ולכבות את יצרו, ובשאר הימים אהב אותה בטרוף. עברו הימים ובאחד מאותם ימים לא יכול היה. תמיד נמשכו אליו נשים כדבורים אל הדבש. לאט, לאט נחלשה התנגדותו ונסדקה נאמנותו והוא נענה. בתחילה רק פה ושם ואחר כך…

מידי לילה כשכולם ישנים הוא מתגנב החוצה צועד בחפזון בסמטאות העיר הצרות וממהר אליה למקום המסויים הזה שרבים לא עוברים לידו הוא רוצה להיות איתה לבד הוא מושיט לה את פרח שקטף למענה הוא פותח לפניה את סגור ליבו כמו שלא עשה לפני איש מלבדה אילו רק ידע באמת היכן למצוא אותה ובינתיים הוא מסתפק…

ושוב כמו תמיד לפני החגים אתה משדל אותה לבוא איתך. ״רוצה להשוויץ בך,״ אתה אומר לה. היא יודעת שאתה משתדל. אתה מתאפק כמה דקות לפני שבא על פורקנך, אתה מודיע לה דקה לפני שנפגש עם חברים…. ובכל זאת היא אומרת: ״אתה ואני כל כך שונים, זה לא יסתדר." אתה לא מבין על מה היא מדברת.…

הוא היה מתוסכל היה חסר שקט היה צריך את זה כאן ומיד ללא מחויבות. מי יכול היה לצפות  שדווקא הלילה הזה מכל הלילות הרבים שבא ועשה וזנח הוא יסתבך ככה  היא לא היתה מקלונת לא היתה בלונדינית לא היתה גבוהה וגם לא חיפשה מי יכול היה לצפות שדווקא הלילה מכל הלילות הרבים היא תהיה זו…