קטגוריה: סיפורים בהמשכים 2019

קייל  לבקשתה של ג'יין אודרי הגיעה לעזור לה לסדר את הבגדים שלה בארון. לא הייתי צריך לשכנע את אודרי לבוא. היא פשוט חיכתה לאישור של ג'יין. אני לא מתפלא איך האישה הזו שסחפה אותי כל כך, סחפה גם את המשפחה שלי. לפני שבוע לא ידעתי מיהי, והיום אני תוהה איך נראו החיים בלעדיה. לפני שהכרתי…

ג'יין אני פוקחת עיניי. אני מסתכלת מסביבי. איפה אני? אני מביטה מבעד לחלון ורואה נוף לא מוכר. האור בחדר רך, ושקט עוטף אותו. אני  מרגישה את החום בידי העטופה בידו של קייל. הוא יושב על הכסא לידי ושקוע בנייד שלו. הוא מקליד משהו ונראה מאד רציני. אני חושבת על זה שמרגע שפגש אותי עצר את…

לעולם לא אבין את רוג'ר. לפעמים הוא מבריק ולפעמים הוא כל כך חסר הבנה. לא מבין מה הוא חשב לעצמו בשעה שבא לדבר איתי על המועמדת למחלקת הפרסום. הרי הוא ידע על הישיבה החשובה עם מחלקת היולדות המתחדשת של בית החולים על שם מקנזי. לפעמים אני לא מאמין איך לא מצא לו מקום עבודה שיעריך…

"עם קורות חיים כאלה אני תוהה מדוע את מחפשת עבודה אצלנו," אומר רוג'ר, "איך זה שמשרד הפרסום ויתר על שרותיך?" "אני זו שהתפטרה ממניעים אישיים," עונה לו מיגן. "את מבינה שתשובתך לא מספקת אותי," עונה לה רוג'ר. "הוטרדתי מינית. אחד העובדים ניסה לאנוס אותי," עונה מיגן. פניה מתקשחות. "התנאי לקבלת מכתב המלצה ופיצויים עבור שלוש…

למיגן או'סליבן ילידת בוסטון היה הכל. היא התגוררה בבית ילדותה כאשר מחלונה נשקף האוקיינוס האטלנטי על כל מרחביו. היא אהבה כל מה שקשור למים והרבתה לבקר בו. לא פלא שהספורט החביב עליה ביותר היה השחייה. היתה לה משפחה חמה ואוהבת, הורים שהרעיפו עליה אהבה ושתי אחיות בוגרות ממנה שאליהן היתה קשורה בלב ונפש. היתה לה…

קייל אני משתגע. אני רואה את המבט ההמום על פניה של ג'יין. אימא שלה ניתקה לה את הטלפון בפנים! היא לא מאמינה לה שהיא חולה. היה מתבדח על דבר כזה, ביחוד אחרי מה שקרה לאחותה? אני מבין כעת מדוע לא רצתה לספר להם. מדוע הרגישה שהיא לגמרי לבד במאבק הזה על חייה. אני כל כך…

 קייל "אני לא מכיר אותך," אמר לי ספנסר, בשעה שלגמנו אמש בירה קרה והסתכלנו על העיר המוארת הפרוסה לרגלינו מבעד לחלונות המרפסת של ג'יין בקומה העשירית. "אני לא יכול להסביר לך מה האישה הזו עושה לי. זה ממש לא בגלל שהיא חולה. העצב העמוק שבעיניה עורר בי את היצר להגן עליה מפני העולם עוד לפני…

ג'יין אני יושבת מול הדף הריק. השעון מתקתק את השניות שעוברות, אבל הראש שלי ריק. "בעצם הוא לא ריק הוא מלא בך שמונע ממני להתרכז במשימה שעליי לבצע. הדד-ליין מתקרב ועדיין לא כתבתי אף מילה. המילים שלך מהדהדות באזניי, ההבנה שהתקדמת הלאה ונשארתי רק זיכרון מתוק בליבך קשה עליי. זיכרון מתוק, כי לא רבנו. אתה…