קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

אנחנו זקוקים לתאריכים, כדי שנזכור את הטוב, ואת הפחות, את ההתחלה, ואת הסוף. ומהם נשאב הרבה כוח למה שעוד יבוא. ב.א.? #zwoste.de tagתייגי את התמונ

כל עוד אנחנו נושמים, יש תקווה שהמחר יהיה טוב יותר. ולא רק המחר, אפילו היום הזה ממש. ? כל רגע נתון חיינו יכולים להשתנות לטובה. ברגע בו הכי לא ציפינו יכול להכנס מישהו לחיינו שישנה אותם מהקצה אל הקצה. על זה בדיוק הסיפור שיעלה כאן מאוחר יותר "סגירת מעגל." ב.א.? #loveliveson.com

לאהבה אין חוקים.   היא יכולה להיות מאד צפוייה נבנית נדבך על גבי נדבך. ועדיין, שוב דבר לא מבטיח שהיסודות שלה אכן איתנים. לעיתים האש שלה בוערת ללא הפסק כמו הסנה הבוער במדבר החרב. לעיתים האש שלה מכלה, שורפת וחורכת כמו שדה קוצים. לעיתים היא עיוורת ומעוורת. היא נראית הכי אמיתית, אבל היא לא. ולפעמים,…

אם תסתכלו עליהם לאור יום, תראו אותם יושבים, מול שני ספלי קפה. שלה עם חלב וכפית סוכר, שלו שחור ללא תוספות. אם תשימו לבכם היטב, תבחינו בכף ידו מתחת לשולחן, מונחת על רגלה, במין בעלות כזו. לעיתים הוא מלטף אותה. ואז עולה על פניה חיוך. אבל אם תפגשו בהם בשעת לילה, כשהירח מאיר למעלה, ושמיכה…

לפעמים אתה מתגנב מאחוריי, מציף את כולי בריח הכה מוכר לי שלך, ולוחש לי מילים שאני מתקשה להאמין שהן עבורי. אני חייבת להתרחק מעט ממך, כדי לראות בעינייך, את מה ששמעתי. רק אז אני שבה אליך ומתעטפת בכל אחת מהן. בעיניים עצומות, סופגת אותן לתוכי, ואתה מנצל את הרגע, כדי לרפרף בשפתייך על שלי. ברגעים…

בין לביןבמציאות שנכפתה עלינו,אנחנו מחפשים נחמהאחד בשניה,איים של שפיות,נגיעות של אהבה,רגעים של שקט.צוברים כחלהמשך שיבוא. בר? #alawayssmile #hubpages.com

בשעות האלה שתנומה נופלת על הבית, זה הזמן הפרטי שלנו. אני תופסת את מקומי בך, אתה מצטמצם לעברי, עד שלא נשארת פרודת אוויר אחת בינינו. דבר לא קיים בעולמי מלבדך ואין מי שקיימת בעולמך פרט לי. שעות מתוקות שרק שלנו. בר? dessin02.yurtdisiseyahatler.com

לעת לילה! "הערב כשכולם ילכו לישון," הוא שולח לי הודעה פרטית למרות שהוא כמעט במרחק נגיעה ממני, "אני מבקש שתתלבשי יפה. אני מזמין אותך לסרט." אני מביטה לרגע בהודעה. מרימה עיניי אליו. הוא, שעיניו על המסך, מרגיש בכך מייד ומסתכל עלי. על שפתייו חיוך. "אתה משחק איתי?" אני שולחת לו הודעה. "מה פתאום? אני רציני…

יא מביטה בי בעיניים עצובות. עיניים של אישה שידעה אהבה שאיננה עוד. המגע שלו עוד מורגש על עורה, הנשיקות שלו עוד מפוזרות במסתוריה. אני מביטה בה ויודעת. האחד שיהיה שלה כבר בדרך. הוא יושב ומנסח לה מילים. כותב ומוחק, מנסה לדייק, כדי להיות מוכן, כדי שכשיגיע הרגע בו יפגשו הן תהיינה בידו, מדוייקות, מאירות, ונוגעות…

21.3. לו היית מתהלך בעולם החיים היית ודאי קונה לה היום זר גדול של ורדים אדומים כמספר שנות האהבה שלכם ומניח אותו על השולחן עם פתק: "אוהב אותך אהובתי." * "דארלינג", אין לך מושג מה עומד לקרות, מבחינתך זה עוד יום שיגרתי.‏ כרגיל, אתה קם מוקדם, מרתיח מים לקפה ונכנס בינתיים ‏להתקלח.‏ כרגיל, אתה לוקח…