קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

כשאת יודעת שמה שלא יקרה, הוא תמיד יעטוף אותך במילותיו, בזרועותיו, בעוצמתו. כך הוא. הוא לא יפחד להתגלות לפניך, בחולשותיו, בתשוקותיו. הכל גלוי יהיה לפנייך. רק ככה. בר #Bailemos

אם הייתי צריכה לתאר אותי, הייתי אומרת, שאני שקטה כמו מים עמוקים, שבתוכי יש הר געש ובו אש טובה. אם הייתי צריכה לתאר אותך, הייתי אומרת, שאתה הוא הגשם שממלא את אגמיי, אתה הוא הרוח, שנושבת באש שבי. ב.א.

לפעמיםנדמה לך שאין יותרבעולם כולומישהו שיאהב אותך.שיראה בדיוקאת היהלום שאת,את פרח לב הזהבשבך. לפעמיםגם אתה חושב,שבעצם אין אישהבכל העולם כולו,שתתאיםלמה שאתה מחפש באמת.אחת כזושתרקיד את ליבךעד שפעמוניויצלצלו למרחוק. ואני אומרתשזה רק ימים שכאלה,שהכל נראה כך,והם יחלפו. את תמצאי את שלך,אתה תמצא את שלך. מתי?אני לא יודעת. אבל בכל ליבימאמינהשיום אחדזה יקרה. בר #bitsofwisdom.o

רגשות עטופים בבד משי עדין, עם סרט זהב, בתוך נייר צלופן מרשש אך שאינו נשמע. הכל כדי להגן שלא יפגעו, שלא ישרטו, שלא ישרפו ממילים. יותר פשוט לנעול אותם בקופסה מעץ זית פשוטה ולתת להם לרוץ חופשיים בפנים. ואין בא ואין יוצא. ב.א.

ישנם אנשים שנוטלים ממך את המילים. כאלה, שאת שוקלת מולם כל מילה ומילה. יש אנשים שנוטלים ממך את נשימתך, ואין מילה שתוכל לתאר זאת. ויש שרק גורמים לך לרצות לכתוב ולכתוב, לשזור מחרוזות שלמות של אהבה. יש ויש. ב.א.

קרה שנשאלתי לאחרונה, האם אני רואה את הסיפורים שלי לנגד עיניי. **   אני יכולה לראות אותו ניגש אל הפסנתר בפינת ביתו, מול החלון המשקיף על העיר הגדולה.   כהרגלו, הוא פושט מעליו את בגדיו העליונים, נשאר חשוף, כך הוא נושם טוב יותר.   הוא נשאר רק עם מכנסייו. משום מה, אותם הוא פחות מרגיש.…

היא נכנסה לחנות הכספות בצעדים מהססים. ליבה פעם מהתרגשות .   כשנגשה המוכרת, חייכנית משהו, ובקול נעים שאלה- " מה את מחפשת?" לא ידעה מה לענות.   שעה ארוכה הסתכלה על הקיר המלא בכספות, מכל הגדלים, ומכל הצורות, ולא ידעה להחליט.   לבסוף אמרה בשקט: "אני מחפשת כספת ללב."   המוכרת נגעה בדופק ידה ברכות,…

מוציאה מיליםממגירות מאובקות. הן ממצמצות עיניים,לא רגילותלאור השמש,מתמתחות לאיטןומחייכות. "כל כך הרבה זמן ישנו?"הן אומרות בפליאה,"הנה הכל שוב פורח." אני מחייכת מולן,יודעתשהגיע זמנן,ויודעתשהגיע זמנישוב לפרוחאיתן. בר