קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

אני יודעת אהבות רבות, בריחות שונים, מסוגים שונים. הן מוענקות לי בלילות הרחק מעיניכם. לעיתים, מלבבות חשופים, לפעמים ברמזים. שלא תבינו לא נכון. הן לא שלי האהבות האלה, אני רק מתבקשת להקשיב להן. אני את שלי, משאירה רק לעצמי. ולך… בר #couples.decoidees365.com

מתגעגעת…   למבט בעינייך שמוצף רגש, גם אם מנסה שלא אראה, שהופך בשנייה אחת למבט רעב וכובש הרומז לי מה אתה רוצה שיקרה.   מתגעגעת…   לשפתיים האלה שמרפרפות על שלי, כאילו מנקדות אותן בטיפות של רגש אין סופי, ולעיתים חסרות סבלנות, כובשות, משאירות בי סימנים של תשוקה.   מתגעגעת….   להרגיש את ידיך המטיילות…

היא פורמת שרידים אחרונים של אותיות שמו מהלב שפעם פעם רק עבורו ולכבודו. לא זוכרת איך הרגיש לה מגע ידיו, איזה טעם יש לשפתיו. לא זוכרת מה לחש לה כשאהב אותה בלילות. ואת שמו? גם את שמו היא מתקשה לזכור. בר?

השתיקה נעימה לי, כמו רוח קרירה ביום חמים, כמו מראה עצי דובדבן בפריחתם, כמו מילות אהבה שנלחשות לי. ב ד י ו ק כך. בר

לעיתים, במילים בודדות, אומרת עולם ומלואו.   לעיתים, גליונות שלמים לא יספיקו, לתאר מילה אחת.   כמו למשל: המילה "געגוע." בר #travelden.co.uk

אינך חושש להראות לי אותך בחולשתך, להביט בי בעיניים נוצצות מלאות רגש, לעיתים, להניח את ראשך עליי כמו ילד קטן.   כי בשעה שאני זקוקה לך, תקטוף את הירח, תלקט את כוכבי המרום בשבילי, תפזר לרגליי עלי ורד אדומים, תכרע על ברכייך.   שום דבר לא יגרע מהגבר העוצמתי שאתה, גבר שבטוח בעצמו, שלא קיים…

במקום לדבר אני כותבת…   והזמן רץ לידי וצוחק. הוא מביט בי, לועג לי.   "אני רץ באותו אופן כבר שנים," הוא אומר, "מאז שהמצאתם אתם אותי."   "ואת," הוא אומר, "את לא מספיקה כלום, וצריכה לקחת פסק זמן?"   "אתה לא מבין," אני עונה לו. "אני מתגעגעת לדברים שעוד לא קרו, ולדברים שכבר לא…