מחבר: Bar Avidan

ברגעים קשים, כאשר נזרקות לחלל מילים מלאות רעל, כאלה שנולדו משינאה ללא מסננים, כאשר מוטחות לריצפה צלחות קרמירה עדינות המתנפצות לרסיסים, והמילה גרושין מרחפת מעלי שניהם, איש מהם לא חושב לעצור רגע ולשתוק. הזעם נבנה, והקרע מעמיק. יש מי שמצליח להתגבר על העלבון, ויש מי שממשיך במלוא הקיטור לעבר פרידה. ישנן שתי אפשרויות – להיפרד,…

פוסט אחר… לא קל היה לי לכתוב אותו, לא יהיה קל לקרוא, אבל עדיין בשל חשיבות הנושא אני מעלה אותו. ואז הוא פלש לתוכה. ואין זה משנה אם סימם אותה קודם, תקף אותה בסמטה חשוכה, או במיטתה בביתה. ברגע שזה קרה, זה לא משנה אם התנגדה, או צעקה, או ניסתה לדחוף אותו מעליה או שתקה.…

הוא הביט בהולא הבין. איך היא לא רואהכמה הפאזל שלהמושלם? הוא הביט במסגרת,הכל כך מסודרת.בקוים הישרים,בפינות,בחלקים שמחברים. לקח לו זמן להבחין."היא צדקה!"בלב ליבו של הפאזלחסרה חתיכה. 'האם אני?'הוא שאל את עצמו, 'החתיכה החסרה?'

מילים קצת אחרות…בעקבות שיחה אישית רק מהמחשבהעליהאמור גופך להתעורר.שאם לא כן, מהיכן הרצוןלעשות איתה אהבה? מה הפלאשאתה זקוקל'חבל'כדי לקשור אותהאלייך? מבט אחד,או הרבה יותר,מילה אחת,או ים של מיליםשגויותלא יגרמושתתן בך אמון. אל תתפלאאם תשמע את צעדיהמתרחקים ממךעד שתעלם.. בר? #twitter.com

? לא תמידאנשים מתגנבים לחיינוברעש גדול. לא תמידהם חומקיםמאתנו בדמעות. לפעמיםהכל כל כך נכוןשזה הופךלעובדה קיימת. כאילוהיו שםאו נעדרו משםתמיד. ? כך גם הסתיו. השחר עולה והוא כאן.עם הטמפרטורות הנמוכות בבקרים,עם הלילות המתקררים. שוב מפעילים כאן את החימום,שוב מגיעים הימים של סיפרה אחת(יום שישי יהיו 9 מעלות). וכמו באהבה,ימי הקיץ נושאים מלא זכרונות טובים,עם ריח…