מחבר: Bar Avidan

אולימפיה מיי: לא קרה לי אף פעם שכל כך רציתי מישהו. אולי בגלל זה שאני כל כך מגנה על הלב שלי. אני יודעת שאדם מרחק נגיעה מלקבל את כל כולי. לקבל משהו שלא קיבל אף גבר לפניו. זה לא שלא הייתי במערכות יחסים. זו, זו באמת אהבה. האש שבוערת בי כשאני לידו היא משהו שלא…

אולימפיה מיי "תגידי כמה זמן צריך לחכות פה לשרות?" אומר לי גבר בשעה שאני עומדת אליו עם הגב. אני מסתובבת אליו. גבר יפה תואר, עיניים ירוקות, ומבט שחצן. "אתה מדבר אליי?" אני שואלת ולא מחכה לתשובה. אני מציצה מיד בטאבלט שבידי לראות מה ומתי הזמין. "שולחן עשרים, שלוש פעמים קפה, אחד סוכר מעט חלב," אני…

בשנה החדשה תצטרף אלינו מידי פעם נוצה כחולה. סיפור אחד שלה כבר עלה במדור "מאחורי דלתות סגורות." המדור הזה ייוחד לכתיבה אחרת. (עם הגבלת גיל.) הסיפור שייכתב על ידה הוא פרק מיוחד בהשארת אחד הסיפורים שאני כותבת. תיאור של מה שמתרחש בחדרי חדרים של גיבורי הסיפור. האתגר הראשון שהעמדתי בפניה הוא הסיפור שיפורסם מחר "קפה…

אתה אוהב לגעת בפינות מלאות אבק, שקורי עכביש מסתירים את מה שנוצץ מתחתן. מקומות חשוכים לא מפריעים לך, לא מרתיעים אותך. אני אוהבת מקומות שקטים, עוטפת את סודותי בבדי משי רכים, לא מפחדת מהחושך, יודעת שתאיר לי אותו. אתה בא כמו שאתה. בלי חליפות, בלי תחפושות וזה מה שאני צריכה. רק המבט הזה בעיניים ששורף…

לפעמים.. המילים הכי יפות נכתבות בשתיקות, עם עיניים עצומות, חיוך מבוייש, נשיכת שפתיים. לפעמים.. המילים הכי יפות נכתבות ביניהן, בין השתיקות. ב.א. tagתייגי את התמונה

לפעמים..   המילים הכי יפות נכתבות בשתיקות, עם עיניים עצומות, חיוך מבוייש, נשיכת שפתיים.     לפעמים..   המילים הכי יפות נכתבות ביניהן, בין השתיקות.

 את כל כך מתרגשת, מרגישה שהנה זה קורה. את רואה אותו מרחוק וכבר לא יכולה לחכות לרגע שתפגשו. את יודעת בדיוק מתי הוא נמצא שם ומתי לא. את שותלת רמזים כדי שישים לב אליך, את לא בטוחה כמה מזה הוא מבין. אבל את יודעת שהוא שווה שתחכי לו, ויודעת שזה הוא שצריך לתת לך סימן.…

התבוננו בטבע, הרי אנחנו כמוהו. כשהשמש זורחת לנו בפנים, אנחנו מתמסרים לה, מתמכרים לליטופיה, והלב מלא שמחה. כשרוח מכה על פנינו, אנחנו מתכופפים, עדיין עומדים על שתי רגליים איתנות. כשעוברת על פנינו סערה, אנחנו מתכנסים בתוך עצמנו. לעיתים קופאים, לעיתים רק נסדקים. עם בוא האביב, אנחנו שוב פורחים. למרות כל הצלקות שנחרטו בנו בימי החורף…

טרה אני יושבת מרוכזת בקריאת הטקסט. אני מנסה להיכנס לאווירה הנכונה של התסריט כדי לתת לדמיון שלי לפעול ולבחור תלבושת מתאימה לשחקנית הראשית. איך שהוא תמיד בניית הדמות הראשית נופלת עליי, למרות שביקשתי שיתנו אפשרות גם לאחרים כדי שיצברו ניסיון. אז כפי שאמרתי אני יושבת וקוראת ותוך כדי מעלה שרטוטים על הנייר של מה שעולה…