מחבר: Bar Avidan

יש דברים שקורים מאליהם ללא כל מאמץ, פשוט מ- א י ן הם הופכים ל- י ש . זה קורה בלי תרועת חצוצרות, ביום בהיר או מעונן. אין לזה כל חשיבות. בלי שציפינו פתאום זה כ א ן . וכשזה קורה השמים מתמלאים זיקוקים. ורק אתם יודעים למה.

אמא שלה לימדה אותה שהאוכל סופג את הרגשות של האישה. "לעולם אל תבכי בשעה שאת לשה את הבצק," היא אמרה לה, "פן יחמיץ." היא עוטה על פניה חיוך בשעה שהיא קוצצת את הבצל, לא נותנת לחריפותו לגרום לדמעותיה לצאת. היא מטמיעה אותן בתוכה, העיקר שלא ייגעו בבצל. היא מוסיפה תבלינים. הפלפל השחור חודר דרך נחיריה…

חלון פתוח… ? הוא עזב אותה למען אחרת. בימים הראשונים היא ישבה ובהתה בקירות. אחר כך אספה מעט את עצמה וחזרה לעבודה. היא שכחה להתאפר, לא תמיד הסתרקה. לפחות הצליחה לגרור את עצמה להתקלח. אחר כך הגיעה התקופה של הכעס. על הבגידה שלו. על הפרת ההבטחה שהיא שלו לנצח. היא ישבה עם עצמה וחיפשה בה…

לפעמים..אני משחקת איתךשלא הבנתי. אני יודעתשזה מבעיר בךאש חזקה יותר. וככה אני אוהבת אותך.בוער כולך,נלחם בעצמך להוכיח לישאתה מתאפק. לפעמים..אני לא מתאפקת מספיקואז אתה זה שמשחק איתי,עד שכולי לא יכולה יותר,ובמבט שאומר הכלמסתכלת אליך בתחינה. ואתה,אתה לוקח את הזמןולא נותן לי לראותכמה שאתה כבר משתוקקלאבד איתי שליטה. ב.א. 1.11.2019

מציירת מילים על לוח לבן שלא היה בו לפנים אפילו כתם. טובלת במכחול מילים עדינות, מילות אהבה ללא תנאי. מטפטפת אותן על הדף ממעמקי ליבי. בר 30.10.2017 #pixabay

"תסתכלי במראה ותאמרי לי מה את רואה בך?" שאלתי."אני לא אוהבת את מה שאני רואה," היא ענתה לי ומבטה הופנה אליי. אל המראה כלל לא הביטה."אני מבקשת שתאמרי לי מה א-ת רואה. לא מה את חושבת שאחרים רואים," הסברתי לה.היא הביטה בי בעיניים עצובות ושתקה.*כאשר גילתה את השקר הראשון שסיפר לה העמידה פנים שאיננה רואה.אומרים…

מתייחסת למילים בחרדת קודש. שוזרת מהן מחרוזות עדינות. בודקת כל אחת בקפידה, שתהיה מתאימה לרעותה, שלא תפגע באיש, שתהיה מובנית ובהירה. שוזרת מהמילים משפטים, שהופכים לסיפורים קצרים. לעיתים הם לקוחים מהחיים שמסביבי, לעיתים סיפורים שאנשים מפקידים בידיי, ולעיתים ממחוזות הדמיון. למדתי שכאבים שנשפכים החוצה בעזרת המילים, משאירים אותך נקי. וגם בכך נעזרת בימים לא פשוטים.…