מחבר: Bar Avidan

יום שישי אחרון של חודש יוני ואיתו עלה הסיפור לשבת הרביעי והאחרון לחודש זה. * כבר שנים שאליזבת עומדת בזכות עצמה. היא סיימה את האוניברסיטה, הקימה חברה מצליחה ועדיין היא לא מצליחה להשתחרר ממשא כבד שיושב על כתפיה. משהו שלא שיתפה בו איש, אפילו את חברתה הטובה קורה. היה משהו בלילה הזה שגרם לשתות את…

אחרי שנים שבנית חומות סביבך, לא סיפרת לאיש את מה שקרה, כעת כשאת בוגרת וזה עדיין בוער בך, רודף אותך בלילות, האם תבחרי לספר ביודעך שבכך תחריבי עולמות  של אלה שלא ידעו דבר, או תבחרי להישאר בשתיקתך לנצח? ב.א. אליזבת רוקפור אני שיכורה לגמרי. אני נראית זוועה, איבדתי צלם אנוש. אני מחייכת חיוך עצוב, שמסתיר…

הם קראו לה "המטורפת." היא הייתה קמה פתאום ורוקדת לעצמה. התנועות שלה הפנטו את הגברים ואת הנשים כאחד. היא לא ראתה איש בשעה רקדה. היא שחררה את כל השדים שלה בשעה שרקדה. התנועות שלה העלו אותם ממעמקי גופה, מהמקומות הנסתרים והם ברחו ממנה דרך אצבעותיה. כאשר הרגישה שאינם בועטים יותר, נרגעה ושבה לעסוק במטלות יומה.…

  * ‏ ‏"הוא נתן לי טבעת!". זה כל מה שכתבה בפייסבוק בצרוף תמונת אצבעה.   ‏היא לא כתבה דבר על ההצעה המושקעת, על תזמורת הנגנים, הבלונים והפרחים. היא לא כתבה על מילות האהבה שאמר לה, כי לא היה מה ‏לכתוב. הכל נעשה לפי הספר. הוא כרע ברך לפניה ושאל : "התנשאי לי?"‏ כמובן שלכולם…

סקיי מורגן אני קוראת שוב את הפתק שהונח על השולחן שלי. המשימה היחידה שמתוכננת לי לבוקר זה משאירה אותי המומה. אני בוגרת תואר שני בהצטיינות. את העבודה עזבתי כי החלום שלי היה לעבוד בחברת ההשקעות "International Affairs" היוקרתית שממוקמת מול הבורסה בניו יורק. כדי לעבור לקבל את המשרה כאן עזבתי דירה מרווחת בבוסטון ועבודה ששילמה…

ליאו סקוט אם יש משהו שיכול להוציא אותי מדעתי אלה עובדים עצלנים. השניים האלה עומדים בלב המסעדה, מתלחששים וצוחקים. מין צחוק כזה מתגלגל. "היי את, אולי תואילי בטובך לבוא ולשרת אותנו," אני קורא לעברה בקול רם מספיק שתשמע, אבל לא חזק מידי כדי לא להפריע לסועדים האחרים. ועדיין המילים שלי מהדהדות וגורמות לכולם להפנות מבטים…

ולפעמים… יש בך מין צורך שכזה, לעטוף את כולי בגופך, כאילו אני הלב הפועם, ואתה המעטפת. אתה מסניף אותי עמוק לתוכך, ולוחש לי: "שלא תגמרי לי לעולם." ואז, אני מחסירה פעימה ומתמסרת למילים, לרגע, לך." בר? weheartit.com

צריך שניים ל(טנגו)ואלס…. תמיד זה הגברשמכתיבאת צעדי הריקוד.הוא המוביל,ואילו האישהצריך לתת בו את אמונהבאופן מוחלטשידע להוביל אותםבשלמות. העניין הוא,שלא תמיד הגבריודע את צעדי הריקודבשלמותם,ולא תמיד האישהמצליחה להתאיםאת צעדיה אליו. רק כאשרמה שביניהם,שואף לשלמות,תוך התמסרות מלאה(של שניהם)אחד לשניה,רק כך יהיה הריקודביניהםכליל השלמות. כשם שאנחנו…. שישי נפלא,עטוף באהבה? #4753e.sondakikahaberim.com

זאק מלרון יש משהו מרגיע במבט על העיר מהגובה. אולי זה הריחוק מהרעש, אולי כי האוויר נקי יותר. אני נסחף במחשבות, מין חשבון נפש, סגירת מעגל אולי? מה לעזאזל חשבתי לעצמי כאשר הזמנתי לסלינה ולי כרטיסי טיסה לחופשה בקובה?  כלומר ברור לי למה סלינה רצתה שאקח אותה, מה שלא ברור לי למה הסכמתי. מה לי…