מחבר: Bar Avidan

בתחילתו של מסע הכתיבה שלי כתבתי סיפורים קצרים. לא פעם היו אלה סיפורים לפי נושא קבוע מראש, שתאם אירוע מסויים בלוח השנה. היו לא  מעט שהרימו גבה כאשר אמרתי שאני מעלה לאוויר אתר משלי שאין לי רווח ממנו. את המטרה הסופית שלי בהקמת האתר עדיין לא הגשמתי. על שולחן העבודה שלי, או אם לדייק בענן…

שון אני מסתכל על רצפות השיש הממורקות, על מנורת השנדלייר הגדולה הממוקמת מעל גרם המדרגות הרחב, המנורות המפיצות אור רך במבואה הגדולה של ביתי, וזיכרון היום הראשון בו דרכה בו כף רגלך צף ועולה. כמה התקשיתי להכיל את האושר הגדול שאישה כמוך נמצאת כאן לצידי. ** עשר שנים לפני ** אני יושב ומביט בסיפוק במספרים…

הלב מטפטף את כאב חסרונו, והראש לוחש לו כך צריך היה לקרות – בשבילך. כי את מרכז עולמך ומי שלא משתקף לך במלואו, עדיף לך שלא יתקיים בך. www.enzolore.net

בדרך חיינומונחות לפעמיםאבני מכשול.הן לא הונחו שם לחינם.לכל אבן ואבןיש סיבה להימצאותהבמקום המסויםבו היא נמצאת.גם אם אנחנולא מבינים למה. אנחנו יכולים לבעוט בה,ויתכן שתזוז,ויש סיכוי גדולשנפגע בעצמנו,והיא תישאר נטועהותצחק עלינו. אפשר לעקוף אותה,להתעלם מקיומה,ואז מה? הרי היא עדיין תהיהכמכשול. ואפשר לאסוףאחת לאחת,ולהקים מהן בסיסלמשהו חזק,וכך כשאנחנו דורכים עליהןנהפוך את המכשולליתרון. בר