״מה את עושה בבית הקפה?״ שואל אותי מייסון, ״לא שמעת שהבאתי ארוחת צהריים מהקייטרינג?״
״שמעתי,״ אני עונה בנחת.
״אז למה את לא פה?״ הוא שואל.
״ירדתי לפגוש מישהו,״ אני עונה, מקמצת במילים. מה אני כבר יכולה לומר לו.
״את בזוגיות ואת לא מספרת לי?״ שואל מייסון. השאלה שלו דווקא משעשעת אותי, ואני תוהה אם נולן לידו ושומע את השיחה.
״אמנם אני נפגשת עם גבר, אבל אני לא בזוגיות איתו,״ אני עונה.
״מישהו שאני מכיר?״ הוא שואל.
״מישהו שאני מכירה,״ אני משחקת איתו.
״אז אולי תזמיני אותו לאכול איתנו, הבאתי כמות כזאת של אוכל, שאני בספק שנסיים אותה,״ מציע מייסון. מה לא הייתי נותנת לראות את פניו של נולן כעת. שלא יחשוב שהוא הגבר היחיד בעולם.
״תודה על ההצעה מייסון, אבל הוא חייב ללכת,״ אני עונה.
״סיס, ממתי את כזאת שלא משתפת בכלום,״ אומר מייסון לא מרוצה.
״לפעמים מותר לי להשאיר דברים לעצמי,״ אני עונה, ועוזבת את בית הקפה.
״את אף פעם לא כזאת,״ הוא אומר. אני שומעת את העלבון בקולו.
״אתה לא חושב שאם אני מסתירה ממך משהו, יש לי סיבה לעשות זאת?״ אני שואלת.
״הבנתי,״ הוא עונה, בדיוק כשאני נכנסת למשרד.
״הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בך מייסון,״ אני אומרת, ורואה, בדיוק כפי שחשבתי, את מייסון עומד לידו בפנים קפואות. ״רציתי להגשים לך חלום ליום הולדתך, והלכתי לאסוף אותו מהגבר שהיה נחמד דיו כדי להביא את זה עד אליי. אני לא כזאת אחות רעה,״ אני אומרת לו, ורואה את ההקלה על פניו, וגם נולן נראה לי פתאום נינוח יותר.
״סליחה שהרסתי לך את ההפתעה,״ אומר מייסון במבוכה.
״מה פתאום. רק למדת שאני לא מסתירה ממך דבר. הרי אינך יודע מה יש בשקית הזאת. ביקשתי ממנו במיוחד שיבחר שקית ללא לוגו, כי צפתי שתשים לב לשקית, ועדיין אינך יודע מה יש בה,״ אני עונה.
״איזו טעות עשיתי. עכשיו אני סקרן כבר לדעת מה יש בה,״ הוא ממלמל לעצמו, ואילו נולן מרים שפתו בחיוך, אבל מרצין מיד.
״ מממ… מגשימה לו חלום,״ אומר נולן, ״באמת נשמע מעניין.״
״אני יכולה לתת לך אותה כעת, הברכה כבר בפנים, אבל הייתי מייעצת לך להמתין. בסופו של דבר המסיבה לא היום,״ אני אומרת למייסון, מתעלמת מתגובתו של נולן.
״אני במקומך הייתי מחכה,״ נולן שוב מתערב בשיחה.
״אני מקבל את עצתך,״ עונה מייסון.
״אתה אומר שאני מסתירה ממך דברים? ממתי נעשית חבר כזה טוב של נולן?״ אני שואלת, ״אל תענה, זה לא באמת חשוב.״ אני אומרת ופונה ללכת לחדרי.
״זה מפריע לך?״ שואל מייסון, ״כי אל תחשבי שאני לא רואה…״
״ברור שאתה רואה, הרי יש לך זוג עיניים, ועוד איזה עיניים יפות,״ אני אומרת, וממשיכה לכיוון חדרי.
״ג׳ורג׳י, ריי על הקו,״ אומרת לי המזכירה.
״תעבירי לי את השיחה לחדרי,״ אני מבקשת.
״ג׳ורג׳י, מי זה ריי?״ שואל מייסון.
״נעשית פתאום אח קנאי? לך יש את נולן, לי יש את ריי,״ אני עונה ונכנסת לחדרי.
״את יודעת מי זה ריי?״ אני שומעת את מייסון שואל את המזכירה. כיוון שבחדרי חלון גדול שדרכו אפשר להסתכל עליי, אני עומדת עם הגב אליו, ומתאפקת לא לצחוק.
״היי ריי,״ אני עונה לטלפון.
״את קלטת מה קרה כאן הבוקר?״ הוא שואל.
״כן,״ אני עונה קצרות.
״ו…?״ הוא שואל, ״מה את מתכוונת לעשות עם זה?״
״מה אתה עושה כעת?״ אני שואלת.
״רוצה שניפגש?״ הוא מבין מיד.
אני לא מצליחה להוציא את נולן מהמחשבות שלי, וחייבת משהו או מישהו שיסיחו את דעתי. הוא מרבה לבקר במשרד, וזה מקשה עליי לתפקד. ׳הוא גבר שמשחק עם נשים ג׳ורג׳י, הוא לא בשבילך,׳ אני משננת בפעם המי יודע כמה.
״בטח. אני במשרד,״ אני עונה.
״אני בערך שבע דקות ממך,״ הוא אומר וגורם לי לפרוץ בצחוק.
״אמרתי משהו מצחיק?״ הוא שואל.
״רק מהנדסים כמונו יכולים לומר שבע דקות, האנשים הנורמליים יאמרו בערך עשר דקות, ובדרך כלל יגיעו אחרי עשרים דקות,״ אני אומרת, וגורמת לו לצחוק.
״זה כל כך טבוע בי. אבל היי, שמעתי שאת גם מדברת כך,״ הוא אומר מיד.
״זה לא ברור? גם אני מהנדסת. תבוא כבר!״ אני אומרת.
״אני כבר מגיע אלייך יקירתי,״ אומר ריי.
*
את ריי לנקסטר הכרתי שהצטרפתי ל׳אבירי הנסיכה,׳ הקבוצה הנלחמת בהאקרים, ומשמידה את נסיונותיהם לחבל במאגרי מידע, בעיקר עסקיים.
כשרק הכרנו הייתי עדיין במערכת יחסים עם ניק, מה שגרם לריי אכזבה גדולה, אבל הוא לא ויתר על הקשר שלי, והפכנו לידידים קרובים.
כיוון שכל הקבוצה שלנו פועלת בסודיות, מעולם לא הכרתי אותו לבני משפחתי. בעיקר שרק פעם אחת נפגשנו פנים מול פנים, והקשר ביננו הוא רק בתכתובת מוצפנת.
אין לו מושג כמה אני שמחה שהוא הציע לבוא היום, בעיקר כשנולן פה. אולי נולן יבין שהוא לא מעניין אותי.
*
ריי דייק כשאמר שיקחו לו שבע דקות להגיע. אני יוצאת ללובי כדי לקבל את פניו. החיבוק החם שאני זוכה לו ממנו, לא נעלם מעיני איש. אני אוחזת בידו ומובילה אותו לחדרי. אני קולטת את מייסון ונולן מסתכלים עלינו. ״שאלת מי זה ריי? הנה הוא,״ אני אומרת ומסתגרת איתו בחדרי.
״אל תעבירי לי שיחות,״ אני אומרת למזכירה ברמקול הפנימי, וניגשת להגיף את התריס בחלון הפונה למשרד.
״החדר הזה מוגן, יש בו מיסוך, אתה יכול לדבר ללא חשש,״ אני אומרת לריי.
״אז את כבר יודעת לאיזה מאגר ניסו לפרוץ,״ הוא אומר. ״דיברתי עם לואיז גולד, והיא ביקשה שנטפל בפריצה. אני יודע שאת טובה בזה, ולכן אני כאן,״ אומר ריי.
״והלקוח יודע?״ אני שואלת, ״כי אתה מבין שאם אני חודרת כעת למאגר המידע שלו, זו אני ההאקרית כעת.״
״אני הגבתי בדיוק באותן מילים, כשלואיז ביקשה ממני להיפגש איתך. היא אמרה לי שזה נעשה בתיאום איתו, וביקשה שאת תוציאו לו חיוב על העבודה,״ אומר ריי. הוא מוציא המחשב הנייד מתיקו, ואנחנו נכנסים יחד למאגר הנתונים של אחד מהמקומות השמורים ביותר במדינה. הלב שלי מגביר את פעימותיו, אבל אני נושמת עמוק, ומתחילה לסרוק את המערכות.
״אני מבינה שאיש לא יודע על המקרה, ולכן נבחרנו לטפל בו,״ אני אומרת לריי.
״הבנת נכון,״ הוא אומר, ״אני רוצה לשתף אותך במשהו, אבל זה לאוזנייך בלבד. את מבטיחה לשמור עליי?״ הוא שואל.
״אני חושבת שכבר הוכחתי את נאמנותי. מה שתאמר ישאר בינינו,״ אני עונה, ותוהה מה הוא הולך לחשוף בפניי.
״את בטח שמה לב שאני לא מצטרף לכל קריאה,״ הוא אומר, ומחכה לתגובתי.
״גם אני לא,״ אני עונה, ״לכל אחד יש את התחומים שלמענם הוא מוכן להלחם. ברור לך שבכל מלחמה יש סיכוני חשיפה, ואני בוחרת את המלחמות שלי, מה שאני מניחה שגם אתה עושה,״ אני אומרת.
הוא מוציא מכיסו את הארנק שלו, ומראה לי את התעודה המעידה על כך שהוא עובד כסוכן בשירות הביון. ״עכשיו את מבינה למה המקום הזה חשוב לי,״ הוא אומר, כאילו לא גילה סוד כזה גדול כעת.
״אני נלחמת ברשע, אני לא יכולה לסבול שמישהו חושב שיש לו זכות להרוס למישהו אחר משהו שהוא בנה בעמל רב,״ אני עונה.
״ואת עושה את זה כל כך טוב. קראתי את התיק עלייך. את נמצאת באחד המקומות הכי גבוהים מבחינת היכולות שלך,״ הוא אומר.
״אין לך מושג כמה זה חשוב לי לשמוע את זה. הייתי בזוגיות עם גבר ש…״
״את מדברת על ניק,״ הוא אומר. הוא באמת יודע עליי יותר ממה שחשבתי.
״כן, שטען שאני מצליחה רק בזכות העובדה שלאבא שלי יש חברה שעוסקת בעולם התקשורת,״ אני אומרת.
״הוא כזה אידיוט. ובכלל, הוא מדבר? הרי הוא עובד בחברה של אביו, שלא קשורה ללימודי המשפטים שאותם סיים בהצלחה רבה, אני חייב להודות,״ אומר ריי.
״למה התריסים של ג׳ורג׳י מוגפים?״ אני שומעת את קולו של אבא.
״היא בפגישה,״ עונה המזכירה.
״את יודעת עם מי?״ הוא שואל.
״אני רק יודעת שקוראים לו ריי,״ היא עונה.
״ריי פה? איזה יופי!״ אומר אבא.
אני קמה לפתוח את הדלת, אבל אבא מקיש עליה לפני שאני מספיקה להגיע לדלת. ״כנס,״ אני אומרת.
״ריי, אני שמח לראותך,״ אומר אבא לריי. אני מודה שאני מופתעת, נראה לי שהם באמת מכירים. ״תהיתי אם תגיע לכאן. בוקר לא פשוט, אה?״
"מאיפה אתם מכירים,״ אני לא מתאפקת ושואלת.
אבא וריי מחליפים ביניהם מבטים. ״אבא, אתה?״
״בדבר אחד ניק צדק, יש תפקידים שקיבלת, כי את הבת שלי, ואחרי שהוכחת את כישורייך, ואת עבודתך המקצועית, בדיקת הרקע שלך, אושרה בגללי,״ אומר אבא.
״את מבינה ילדה שלי, האחים שלך מוכשרים בטירוף. הם מתכנתים מעולים, ושוחים בעולם התקשורת כדגים בים, אבל את מיוחדת במינך. את טוטאלית בכל מה שאת עושה. כך גם במערכות יחסים עם חברים, כך עם בן זוג, וכך בעבודה,״ הוא אומר.
״ושאף אחד לא ישכנע אותך אחרת,״ מוסיף ריי.
אני מוצפת רגש. זאת הפעם הראשונה שאבא מדבר אליי כך. זה לא שהוא לא החמיא לי ועודד אותי כשהצלחתי, אבל לא היה לי מושג שהוא קשור לעולם הזה שבו אני עוסקת בסתר.
״אז עכשיו כשאת יודעת, אני יכול לספר לך שאני המנטור של לואיז גולד, ועומד מאחורי כמה פרוייקטים שלה, ואת היא היורשת שלי,״ אומר אבא.
״סיימת את העבודה?״ הוא שואל את ריי.
״הכל נראה תקין כעת. ג׳ורג׳י אטמה את המעברים, כך שאני לא חושש יותר מזליגת מידע. אני כבר יודע מי ניסה להרע לנו גם מבפנים. בזמן שג׳ורג׳י עבדה, והוציאה את המידע, הוא כבר הועבר על ידי לממונים.״
״תודה שבאת ריי,״ אומר אבא לריי, בזמן ששלושתינו יוצאים מהחדר.
״אני עורך מסיבה לרגל יום הולדתי, אתה מוזמן,״ אומר מייסון למורת רוחו של נולן, שלא מסתיר את מה שהוא מרגיש. ׳מה הוא חושב לעצמו!׳
״תודה על ההזמנה. יש לך אחות מדהימה. יש בה את כל התכונות שגבר חולם עליהן, שאני חולם עליהן. הכרתי אותה כשהייתה עדיין במערכת יחסים עם ניק. כשהם נפרדו חשבתי שיש לי סיכוי איתה, אבל היא הבהירה לי ששום דבר לא יקרה בינינו. יהיה לי קשה לראות אותה מחוזרת על ידי גברים, ולדעת שלכל אחד מהם יש סיכוי לכבוש את ליבה, פרט לי,״ אומר ריי. הוא צודק, אבל קשה לי לשמוע אותו אומר זאת. חשבתי שאש האהבה שלו כלפיי כבתה, מסתבר שלא.
סוף סוף הגיע היום
אנחנו לא עובדים היום, וכולנו מתגייסים לארגן את המסיבה לכבוד יום הולדתו של מייסון. מזג האוויר קריר כעת, והבריכה כבר עברה טיפול לקראת הימים הקרים. קירות הזכוכית הוקמו סביבה, והטמפרטורה במים מאד נעימה כעת.
בצידה המזרחי ממוקמים שולחנות, ומפות לבנות נפרשות עליהן. אני מתחילה לסדר את הצלחות וכלי האוכל משני צידי המזנון, ומניחה את סידורי הפרחים לאורכו.
דניאל מתקין את שרשראות האורות בעזרתו של נולן שהגיע הבוקר לעזור. הוא לובש מכנס טרנינג כחול, וחולצת טי כחולה פשוטה. אני משתדלת לא להסתכל לעברו. יש לו מבנה גוף בדיוק כמו שאני אוהבת, וזה עושה שמות בגופי.
מייסון מגיח משום מקום. ״טיפשונת, את לא רואה שהוא מחפש את קרבתך?״ הוא לוחש לאוזני.
״אל תהיה מגוחך. הוא אחד שמשתמש וזורק. זה בדיוק מה שאני לא צריכה לידי,״ אני עונה בכעס כבוש.
״את יודע כמה את חשובה לי. את חושבת שהייתי אומר לך סתם. אני גבר, ויודע איך גבר מתנהג ליד אישה שהוא רוצה בה.״ ממשיך מייסון להציק לי.
״אתה מדבר שטויות!״ אני נוזפת בו בקול.
״בא לי להרוג את ניק. הוא הפכת אותך לכזו חסרת בטחון. אני שמח שנפרדת ממנו,״ הוא אומר, כבר לא לוחש.
״מה ניק קשור למה שאמרת?״ אני שואלת כעוסה.
״שמעת מה החבר שלך ריי אמר עלייך, זה כבר לא מילים שלי,״ עונה לי מייסון.
״יופי ואיך זה קשור למה שאמרת לי?״ היא אומרת.
״אני יכול לעזור במשהו?״ שואל נולן. שנינו מסתכלים עליו, ופורצים בצחוק.
״אז את כבר לא כועסת עליי?״ שואל מייסון.
״אני אף פעם לא כועסת עליך,״ אני עונה, והוא ממהר לחבק אותי.
״את יודעת שאני רק רוצה שתהיי מאושרת,״ אומר מייסון, ״את לא נראית לי כל כך בזמן האחרון.״
אנחנו ממשיכים לעבוד עוד שעה ארוכה, עד שאנשי הקייטרינג מגיעים. אני מראה להם היכן להניח כל דבר, וכולנו עולים להחליף בגדים.
אני נכנסת להתקלח, ולובשת את שמלה לבנה שמאחור היא ארוכה, ומלפנים היא מגיעה מעל הברך, כשמתחתיה אני לובשת מכנס לבן.
אני הולכת יחפה ונוקשת על דלת חדרו של מייסון. ״אני יכולה להיכנס?״ אני שואלת.
״ברור,״ הוא עונה. אני נכנסת ורואה שהוא לובש מכנס מחויט, וחולצת הבד שלו עדיין פתוחה. ״באת בזמן,״ הוא אומר, ומושיט לי את זרועו כדי שאקפל את השרוול כפי שהוא אוהב.
נולן יוצא מחדר האמבטיה כשמגבת כרוכה סביב מותניו. ׳זה בדיוק מה שהיה חסר לי כעת!׳ אני מסתובבת מיד.
״אני מביך אותך?״ הוא שואל משועשע.
״אתה רשע!״ אני עונה לו, וקופצת את שפתיי.
״את יודעת שאני לא,״ הוא עונה, ״את יכולה להסתובב,״ הוא אומר, ״לבשתי כבר את המכנס.״
אני מסתובבת, אבל מתעלמת ממנו. ״אתה רוצה לראות מה קניתי לך?״ אני שואל את מייסון, ״כי זה יכול לחכות.״
״ג׳ורג׳י!״ הוא עונה מיד, ״מאז השיחה ההיא אני לא מפסיק לחשוב מהו החלום שלי.״
אני מגישה למייסון את השקית. הוא פותח אותה בזהירות, מושך את הזמן.
״באמת מייסון,״ אומר לו נולן.
מייסון מוציא את הקופסה מתוך השקית. ״לא נכון,״ הוא אומר ולא מאמין. ״ג׳ורג׳י?״
״תפתח,״ אני אומר לו.
״אתה לא מבין נולן כמה רציתי את השעון הזה. את לא נורמלית! את יודעת כמה עולה שעון כזה?״ הוא שואל ועונד את השעון על ידו.
״בוודאי שאני יודעת, הרי שילמתי עבורו,״ אני עונה.
״אבל הוא עולה הון תועפות,״ הוא אומר, ״אני לא מאמין שהוצאת כזה סכום על מתנה בשבילי.
״פעם הבאה תחלום על משהו פחות יקר, כמו למשל שעון אנלוגי פשוט,״ אני עונה לו.
״ג׳ורג׳י,״ הוא מביט על השעון בהלם.
״אתה זוכר שהייתי עסוקה השבוע כל הבוקר? זה היה ביום שריי הגיע למשרד,״ אני מספרת לו. אמנם הייתי מעדיפה שלא, אבל אני לא רוצה שהוא ירגיש אשם, כי השעון באמת מאד יקר.
״כן,״ הוא עונה, מנסה להבין למה אני מתכוונת.
״אז בוא נאמר שיש פעמים שאני מקבלת בונוסים, ולא מאבא,״ אני אומרת, ״כמובן שזה נעשה בידיעתו,״ אני ממהרת להוסיף.
נולן מתקרב, ומסתכל על השעון. ״יש לך טעם משובח,״ הוא אומר למייסון.
״פשוט תאמר שיש לי אחות נדירה,״ עונה לו מייסון.
״גם,״ אומר נולן.
אנחנו יורדים לאזור הבריכה. החברים של מייסון כבר כאן. ״תלמד משהו על המשפחה שלנו. כשמישהו מאיתנו עורך מסיבות, כולם מגיעים בזמן, ואולי קצת לפני.
״תהנו מהמסיבה,״ אומר אבא.
״נראה פשוט מדהים,״ אומרת אימא.
״ראית מה הילדה שלך קנתה לי?״ שואל מייסון, ומראה לאימא את השעון שעל ידו.
״ג׳ורג׳י?״ מסתכלת עליי אימא.
״מה? זה מה שהוא רצה,״ אני עונה כאילו זה דבר של מה בכך.
״אני לא מאמין מי פה,״ ממלמל מייסון, כשאנחנו עומדים לצאת מהבית לבריכה. המחשבה הראשונה שעולה לי בראש, שזו דניס, האקסית שלו.
״מה ניק עושה פה?!״
אני יודע שניק הוא האקס של ג׳ורג׳י. היא נראית בהחלט לא מרוצה מכך שהוא הגיע, אבל היא מאד מאופקת. אבל אז אני מבחין שהוא לא בא לבד. על זרועו מונחת ידה של לא אחרת מאשר אלכסה.
״תני לי להוביל,״ אני מבקש מג׳ורג׳י.
״אני לא כזאת, אני לא צריכה להעמיד פנים שאתה פה בגללי, רק כדי להראות לניק שהמשכתי הלאה,״ אני עונה לו.
״ראית עם מי הוא בא?״ אני שואל.
״הם מתאימים זה לזו,״ היא עונה בטון חסר רגש.
ניק לא מסתפק בכך שידו אוחזת בהפגנתיות בזו של אלכסה. הוא ניגש למייסון. ״מזל טוב מייסון,״ הוא אומר לו.
״מה אתה עושה פה?״ שואל אותו מייסון בקור.
״מה זאת אומרת? אני חבר שלך, כל שנה אני חוגג איתך את יום הולדתך,״ הוא עונה, כאילו מייסון אמר את הדבר הכי מטופש שבעולם.
״חבר שלי, מעניין?״ מפטיר לעברו מייסון.
ײ
״אז מה בגלל שניק ׳זרק׳ את ג׳ורג׳י, הוא כבר לא חבר שלך?״ אומרת אלכסה.
״תזכירי לי, זאת לא את שמספרת סיפורי אגדות על ג׳ורג׳י? לא ראית את שמך או את שמו של זה,״ אני בכוונה לא נוקט בשמו, ״ברשימת האורחים. זוהי מסיבה סגורה לחברים של מייסון בלבד,״ אני מתערב. היא לא שווה שאגיב על סילוף האמת, כשהיא טוענת שזה ניק שסיים את מערכת היחסים.
״מי אתה?״ מסנן לעברי ניק בכעס.
ג׳ורג׳י עומדת לידי, ואני רוכן לעברה. ״את טעית,״ אני לוחש לאוזנה, ״אני לא עושה את זה בגללו, אלא בשבילי.״ אני מסובב אותה בעדינות אליי, אחוז בראשה בידיי, ומנשק אותה נשיקה ארוכה מלאת רגש.
