פארקר מקבל את פניי בחיוך. ״איך היה השיעור אתמול?״
״אל תשאל,״ אני עונה לו.
״אני בטוח שהייתי התלמידה המצטיינת,״ הוא אומר.
״אמרתי לך שאני לא יודעת לבשל,״ אני עונה לו.
״מה בישלת?״ הוא שואל אותי משועשע.
״זה היה אירוע חד פעמי,״ אני מתחמקת, ״לא משהו שאבשל אי פעם.״
״אמרתי לך שאין טעם שתשחקי איתי בהורדת ידיים, אני תמיד מקבל מה שאני רוצה,״ הוא אומר.
״ואני אומרת לך שהטון הזה, המצווה, לא מתאים לי,״ אני אומרת, ופונה ללכת ממנו.
״את מתעלמת ממני?!״ המילים האלה גורמות לי לעצור, ולהסתובב מיד.
״מי נתן לך רשות להיכנס לכאן,״ שואל שון.
״אל תתערב בעניינים לא שלך,״ הוא מרים את קולו.
״אותי מעניין יותר למה אתה פה. אחרי ההצגה המשולבת שלך ושל בראד, מה יש לך עוד לחפש כאן?״ אני פונה בקור לטיילור.
״תתנצלי, ואהיה מוכן שתחזרי אליי,״ הוא אומר.
׳הוא הזוי,׳ עוברת בי המחשבה. אני יודעת שלא דמיינתי מה שהיה כאן אתמול.
״האדם היחיד שאני צריכה להתנצל בפניו זו אני, על כל רגע שהייתי איתך. מה קרה, שכחת שאני ילדה שבורה?״ אני שואלת.
״מספיק עם השטויות שלך, מה את עושה פה הצגות. תחזרי הביתה, ונשכח מהכל,״ הוא אומר, ומתקרב אליי.
״תזכיר לי כמה זמן עבר מאז שנפרדנו? שנתיים, יותר? ״ אני שואלת, ״להזכיר לך למה עזבתי? תניח לי כבר,״ אני אומרת.
טיילור אוחז בזרועי. ״אף פעם זה לא היה רציני עם האחרות.״ אני מושכת את זרועי ממנו. הייתי כל כך שבורה, וידעתי מה הוא עובר, שהייתי עיוורת. הוא עומד פה מולי, מודה שהוא היה עם אחרות, ומבקש ממנו לחזור לשם.
״שמעת את מיה, תניח לה לנפשה,״ אני שומעת את קולו של פארקר.
״זה שאתה מזיי…״ מתחיל טיילור לומר, אבל פארקר קוטע את דבריו.
״אני לא,״ הוא עונה מיד, ״אבל אני לא העניין, היא אמרה לך במילים הכי ברורות, שהיא לא רוצה קשר איתך, אז תלך.״
״אני לא עיוור, היית פה גם אתמול,״ יורה לעברו טיילור.
׳אני לא מאמינה כמה זמן הייתי בזוגיות איתו, ואיך לא ראיתי מי הוא באמת.׳
״אתה נמצא במקום העבודה שלנו, ברור שאני כאן,״ עונה פארקר, ״לך לעומתי, אין מה לחפש פה. תתרחק ממנה, אל תנסה להתקרב אליה שוב, ואל תאלץ אותה להוציא נגדך צו הרחקה.״
טיילור מביט בו דקה ארוכה בשתיקה, ולבסוף משפיל את עיניו, ועוזב.
״בא לי לחנוק את בראד,״ מסנן שון.
אני עומדת לחזור לחדרי כשלורי אומרת לי שליז מבקשת לדבר איתי. אני מבקשת מלורי שתעביר לי את השיחה לחדר. ׳חבל שלא התקשרת כמה דקות קודם,׳ אני חושבת בזמן שאני נכנסת לחדרי. ׳אולי הדרמה עם טיילור הייתה נמנעת.׳
*
את ליז או׳ריילי אני מכירה מבית הספר התיכון.
אני מאמינה שאם התאונה הארורה לא הייתה, לא הייתי מתחברת איתה.
כיוון שפרט לי, שרדו מכתתי מעט ילדים שהתמזל מזלם ונסעו באוטובוס השני, איחדו את הכיתה שלנו, עם הכיתה הבוגרת יותר, ושם הכרנו.
זה לא שהפכנו לחברות נפש. את החברות הטובות שלי, אף אחת לא תוכל להחליף, ועדיין נוצר ביננו קשר מסוים.
העובדה שלמדנו באותה אוניברסיטה, שמרה איכשהו על הקשר הזה.
*
״היי מותק,״ היא מתחילה את השיחה. אני מתעבת את זה שהיא קוראת לי כך.
״את יכולה לבקש מנדיה את מספר הטלפון של אחיה?״ היא שואלת, מה שגורם לי להרים גבה. ״אני בהריון, ומחפשת רופא שיטפל בהריון ובלידה.״
״מזל טוב!״ אני אומרת, ״לא ידעתי שהתחתנת.״
״אני לא, הוא…היא משתתקת לרגע, ״הוא אמר שזאת בעיה שלי.״
״איזה חצוף!״ אני אומרת מיד, ״איזה גבר הוא שמשאיר אותך להתמודד לבד.״
״הוא… נשוי. תבקשי ממנה את המספר?״ היא שואלת.
״אני כבר מתקשרת אליה,״ אני עונה.
אני מסיימת את השיחה, כשנשמעות התראות בטלפון הנייד. הוא לא מפסיק לצלצל. אני מבינה כבר שקרה משהו, אני לא רגילה לקבל כל כך הרבה הודעות בתדירות גבוהה כזאת.
אני פותחת את ההודעות, ועומדת מולן המומה. כולן עוסקות בנושא אחד. מישהו פעל שלא כשורה בקבוצת מניות, ששמה לא מוזכר, ויש התראה על הפסקת מסחר.
אני פותחת מיד את המחשב שלי, ונכנסת לחשבון המניות של מק׳מרפי. אני נושמת לרווחה כשאני רואה שכל המניות של החברה נסחרות כרגיל, ואין בהן שום תנודתיות חריגה.
ההודעות ממשיכות לזרום, והתראה על חקירה באחד או יותר מבתי ההשקעות בניו יורק. אני שמחה שבדקתי את הפעילות שלנו, זה לא נוגע לנו.
אני מתקשרת לנדיה, לברר את מספר הטלפון של אחיה, אבל היא לא עונה.
*
נדיה גרהם למדה איתי לתואר שני בפיננסים. למדנו יחד בספריה, כיוון שהיא לא סבלה את טיילור. רק אחרי שנפרדתי ממנו, היא העזה לספר לי שראתה אותו בחברת סטודנטיות אחרות.
שלא כמוני, נדיה בחרה לעבוד בבורסה לניירות ערך, אבל היא לא פועלת בה כנציגת חברת השקעות.
*
רק כשנדיה לא עונה לי, מה שבהחלט נדיר, אני מבינה שאולי היא בלב הסערה, וזה לא זמן מתאים לדבר איתה.
״מק׳מרפי מבקש שתכנסי לחדר הישיבות,״ אומרת לורי. שמציצה אליי מהדלת.
״הכל בסדר עם ליז?״ היא שואלת.
״כן, היא ביקשה שאקשר אותה עם מישהו,״ אני עונה. אין לי כוונה לרכל איתה עליה.
אני לוקחת איתי את המחשב, ונכנסת לחדר הישיבות.
״אני מניח ששמעת את החדשות,״ אומר לי ג׳ו בטון מאופק.
״כבר בדקתי את העניין, ואין לזה קשר אלינו,״ אני עונה קצרות.
״את נשמעת בטוחה בעצמך,״ הוא אומר.
״עברתי על המניות של מק׳מרפי והן נסחרות בלי תנודתיות חריגה, וגם עברתי על המניות של בית ההשקעות שלנו, וגם שם הכל מתנהל בהתאם לשוק, בלי שינויים קיצוניים,״ אני עונה, ורואה את ההקלה על פניו.
״אמרסון מטפל כעת בענייני הפרטים. את בטח מתארת לעצמך שאנה רותחת על כך שאני לא מתכוון להעניק לה את המניות על מגש של כסף כפי שציפתה.
היא הייתה המומה מכך שאני יודע על משיכות הכספים, וטענה שזאת לא היא שמשכה אותם, מה שלא באמת משנה, שכן יש לי הוכחה שהכספים נשארו בחשבון שלה, והיא עשתה בהם שימוש.
ברוקלין יגיע מאוחר יותר, אחרי שיסיים הופעה בבית משפט, ואז נוכל להמשיך …״
הטלפון הנייד שלי מצלצל ושמה של נדיה מופיע על הצג.
״אני חייבת לענות לשיחה ברשותך,״ אני אומרת.
הוא מסמן במנוד ראש שהוא מאשר.
״את מבינה שאני לא יכולה לתת לך מידע,״ ממהרת נדיה לומר, ״כל הפעילות כאן תחת מעטה סודיות. הסיפור הזה עומד להתפוצץ.״ הפחד ניכר מקולה.
״ברור, אני לא אבקש ממך אף פעם שתתני לי מידע שעלול לגרום לפיטורייך מהבורסה,״ אני ממהרת לומר.
״אני מכירה את בראדלי, הוא בטח משתולל כעת, אין לו סיבה, אבל לא שמעת זאת ממני,״ היא אומרת.
״אני עובדת כעת במק׳מרפי, אבל זאת לא הסיבה ש…״
היא קוטעת אותי בחדות. ״גם הוא מחוץ לדרמה.״
״כבר אמרתי לך שלא התקשרתי בגלל זה. אחיך מטפל במעקב הריון ולידה, נכון?״ אני שואלת.
״כן,״ היא בהחלט לא יכלה לצפות שזאת הסיבה שהתקשרתי אליה.
״את יכולה לשלוח לי את פרטי ההתקשרות איתו?״ אני שואלת.
״מתי התחתנת?״ היא נשמעת מופתעת.
״אני לא נשואה,״ אני עונה.
״זה לא בשבילך,״ היא מבינה מיד, ״מישהי שאני מכירה?״
״כן, תנחשי,״ אני עונה לה.
״ליז,״ היא עונה מיד, ״לא ידעתי שהיא התחתנה.״
״הוא נשוי,״ אני עונה.
״נשוי, מעניין… אני שולחת לך את הפרטים של אחי. שיהיה לה בהצלחה,״ היא אומרת, ומנתקת מיד.
״נדיה אישרה לי שאנחנו לא קשורים לדרמה. היא לא ידעה שעזבתי את דיאמונד, ואמרה שגם הם לא תחת חקירה.
שקט משתרר בחדר, מהסוג המעיק. אני לא מבינה למה, הרי הם היו צריכים לחוש הקלה.
״מזל טוב לך,״ אומר לי שון בקור.
״לי? לכולנו,״ אני אומרת, ולא מבינה למה הוא מדבר אליי כך.
״אז את בהריון… מגבר נשוי. את רוצה לספר לנו משהו?״ הוא שואל, ומישיר אליי מבט.
אני רוצה לענות לו שגם אם הייתי בהריון, זה לא עניינו, אבל אז מבינה שהוא מקשר את זה למה שאנה אמרה עליי, ומבינה את התגובה שלו.
אני מסתכלת סביבי. המבטים של כולם מופנים כלפיי, והם לא נראים אוהדים במיוחד. פארקר מביט עליי בקור שגורם לי לצמרמורת.
״אני מבינה שהקשבת לשיחה שלי. אני יכולה לומר לך בביטחון שאני לא בהריון, וכי מעולם לא קיימתי יחסים עם גבר נשוי,״ אני אומרת באיפוק.
אני מחליטה להתקשר מיד לליז ליד כולם, ומשאירה את הרמקול פתוח כדי שהנוכחים בחדר ישמעו את השיחה.
״יש לך את הטלפון של רופא הנשים?״ היא שואלת מיד.
״העברתי לך את ההודעה ששלחה לי נדיה, ובה פרטי ההתקשרות שלו,״ אני עונה.
״טיילור רותח עליי, ומאשים אותי בכך שלא נזהרתי. הוא אמר שהוא לא רוצה שום קשר עם התינוק הזה, ושאין לו מקום בעולם,״ היא אומרת ומתפרצת בבכי,
״אני באמצע ישיבה,״ זה כל מה שאני מסוגלת לומר.
״אז לא רק שאת לא בהיריון, האב הוא לא גבר נשוי,״ אומר שון בחיוך. ״סליחה לשניכם שלרגע עברה בי המחשבה שאולי אימי צדקה.״ את המילים האלה הוא כבר לא אומר בחיוך.
״את בסדר?״ שואל פארקר.
״בטח, יש לי דברים יותר חשובים להתעסק איתם כעת,״ אני עונה.
״מותר לך להיפגע,״ הוא אומר.
״אם אתה חושב שפוגע בי לשמוע שטיילור הוא אבי התינוק שלה, אז אתה טועה. מה שמפריע לי יותר היא העובדה שליז שיקרה לי, ורק בטעות האמת נפלטה לה מהפה, ונדיה שעכשיו אני מבינה, ידעה, כשם שהיא ידעה שהוא בוגד בי.
אני בספק אם היא בכלל בהיריון, או שהוא אמר לה שאני חוזרת אליו, והיא רצתה למנוע זאת. כך או כך, הסיפור הזה לא מעניין אותי. ועכשיו תסלחו לי, אחזור לעבודתי.״
״תעדכני אותי בחדשות,״ מבקש ממני ג׳ו.
״זה בדיוק מה שאני מתכוננת לעשות, אני רוצה לעקוב אחרי ההתפתחויות, לפי מה שנראה לי, תוך כמה דקות, תיפסק הפעילות של הבורסה כולה,״ אני אומרת לו.
אני עומדת לצאת, כשמתקבלת ההתראה אצל ג׳ו ואצלי על הפסקת הפעילות.
״אין לנו מה לעשות כעת, אני מציע שנלך לאכול. אני מבקש שתבואי איתנו, גם את זקוקה קצת לאווירה אחרת,״ אומר ג׳ו, ״ההזמנה היא גם עבורך אמרסון.״
״אני לא יודעת,״ אני אומרת לו בהיסוס.
״אני מבטיח לך שלא אזמין מקום במסעדה יוקרתית. כבר למדתי מי את,״ אומר ג׳ו בחיוך.
אני מתפתלת, ולא יודעת מה לומר לו. אני מתביישת לומר לו שאני אף פעם לא הולכת לאכול במסעדה. ״תנשמי מיה, מגיע גם לך לשנות קצת אווירה. הימים האחרונים היו מאד מאתגרים עבורך,״ אומר לי בשקט פארקר.
אני מחליטה להיענות, רק כדי לא ליצור עוד דרמה.
ג׳ו עמד בהבטחתו, והביא אותנו למסעדה שלא נראית מנקרת עיניים, וגם התפריט בה במחירים סבירים. ׳לפחות זה,׳ אני חושבת לעצמי. אני יודעת שהיה לי קשה לאכול, אם הייתי רואה שהמנות יקרות.
״אני מתנצל מיה על האופן בו דיברתי אלייך. הייתי צריך לדעת שאת לא כזאת, את סולחת לי?״ שואל שון. לפעמים, כמו עכשיו, אני מרגישה שהשיחות שלי עם שון ורוי, הם שיחות בין אחים.
״לא יכולת לדעת שאני לא מדברת על עצמי, אם כי מן הסתם לא הייתי מנהלת שיחה אישית כזאת לידכם אם היה מדובר בי.
אני לא כזאת שון, אני לא אחת שעוברת מגבר לגבר. מערכת היחסים היחידה שלי הייתה עם טיילור. הוא צדק כשאמר שאני ילדה שבורה, גם הוא כזה, וזה מה שהחזיק אותי איתו. היום אני יודעת שזאת הייתה טעות.
אני לא יכולה להיות עם גבר שאין לי רגש עמוק כלפיו, וזה יכול להיות רק עם גבר פנוי, לא גבר שבזוגיות, בטח לא גבר נשוי.״
״׳תביני שמה שזעזע אותי, היא העובדה שאימי נישקה את אבי כשיצא בבוקר לעבודה, ואמרה לו שהיא תתגעגע אליו, בדיוק כפי שעשתה כל יום, ואז הגיעה לכאן וזרקה את הפצצה.
אני לא ילד קטן, אבל זה היה שוק בשבילי לשמוע מה שאמרה. כשאמרת היום שההריון מגבר נשוי, זה ערער אותי, ואני מודה שלרגע חשבתי שאולי יש משהו בדבריה. אני מבקש סליחה וגם ממך אבא,״ אומר שון.
״לפני אימך, לא חסרו לי נשים בחיי. מיום שהחלטתי לקשור את חיי איתה,, לא הייתי עם אף אחת אחרת, גם כשהיו בינינו ריבים קשים,״ אומר ג׳ו.
״באמת?״ אומר שון בפליאה, ״אני מתכוון למה שאמרת לגבי המריבות ביניכם,״ הוא ממהר להסביר.
״דרשתי ממנה, שאת הדברים בינינו נלבן רחוק מעיניכם,״ אומר ג׳ו, ״ולמרות שרבנו מידי פעם, הרגשתי שבניתי איתה בית איתן.״
״את רואה מיה, כסף לא פותר את כל הבעיות,״ הוא פונה אליי.
״אני יודעת,״ אני עונה לו, ״רוב חבריי באו מבתים אמידים, ומעולם לא חשבתי שהחיים שלהם טובים משלי. אני לא מתרשמת מגברים אמידים, אם הראש שלהם חלול.״
המלצרית מגיעים עם מגשים של האוכל. ״את אוהבת סלמון?״ שואל אותי פארקר, וחותך חתיכה ממנו.
״אני לא יודעת,״ אני אומרת כמעט בלחישה.
״לא אכלת אף פעם?״ הוא שואל בפנים רציניות. אני בטוחה שהוא עומד ללעוג לי, אבל רואה שהמבט שלו לא משתנה. ״אני אחתוך לך חתיכה קטנה, ותטעמי.״
׳למה אני חייבת לאכול את הדג הזה?׳ אני חושבת לעצמי, ״הרי הוא לא יעלה על הצלחת שלי יותר.״
פארקר חותך חתיכה, ומגיש אותה לכיוון פי, אבל מתחרט מיד, ומניח אותה על הצלחת שלי. ״תנסי,״ הוא אומר בשקט.
אני לא יודעת למה לצפות, לא אכלתי בחיי אף פעם דג. אני טועמת בזהירות, ומגלה שטעמו ערב לחיכי. ״ממש טעים,״ אני אומרת לו.
פארקר חותכת חתיכה גדולה, ומניחה אותה על הצלחת שלי. אני לא רגילה שמישהו מגיש לי אוכל, בטח לא גבר. אני מסתכלת עליו, אבל הוא כבר עסוק בשיחה עירנית. אני מוסיפה לצלחת קצת ירקות מבושלים, ואוכלת אותם בנגיסות קטנות.
״זה מה שאת אוכלת?״ שואל שון.
״זה מספיק לי, שבעתי,״ אני עונה לו, ומצטרפת לשיחה. אני רואה שפארקר מגניב לעברי מבטים, אבל לא אומר דבר.
כאשר מגיע הקינוח, אני לא מסוגלת לאכול. ״אני ממש שבעה,״ אני אומרת.
״תודה על הארוחה,״ אני אומרת וקמה ללכת.
״את מיה או׳קונור?״ פונה אליי גבר שאינני מכירה.
״זאת אני,״ אני עונה.
״אימא שלך היא בת למשפחת קנת׳?״ הוא ממשיך לשאול אותי.
״כן, מי אתה?״ אני שואלת ומנסה להבין מי הגבר הזר הזה.
״אני ויליאם קנת׳, אח של אימך,״ הוא אומר.
׳איך אני אמורה להגיב, כשאני יודעת שמשפחת קנת׳ לא רוצה שום קשר עם אימי רוז?׳
״אני בת עשרים ושלוש, ולא ראיתי אותך אף פעם בחיי. ועכשיו אתה טוען שאתה… דוד שלי?״ אני שואלת.
״את יפה כמוה,״ הוא לא מגיב לשאלתי.
״אני לא יודעת מה אתה רוצה, אני רק יודעת שהמשפחה שלי לא קיימת עבורכם,״ אני אומרת לו.
״אימך לא סיפרה לך מה באמת קרה?״ הוא שואל.
אני מרגישה מאד לא בנוח מהשיחה הזה. ומפנה את ראשי. אני נתקלת במבטו של פארקר שצופה בשיחה. ׳האם אני מדמיינת, או שהוא קופץ את אגרופיו, מחכה לאות ממני.׳
פארקר מצמצם את הרווח ביננו. ״אני פה,״ הוא לוחש לי. הוא עומד קרוב אליי, ואני מרגישה את חומו על עורי, ועכולה להריח את הבושם שנודף מעורו. אני מגששת בידי לעברו, והוא אוחז בידי.
״תסלח לנו מר קנת׳, עלינו לחזור למשרד,״ הוא אומר, ומוביל אותי החוצה. ״את בסדר?״ הוא שואל, כשהוא מרגיש שאני רועדת.
אני מרימה עיניי אליו. ״מה הייתי אמורה לומר לו?״ אני שואלת, למרות שאיני מצפה לתשובה.
״את ענית מה שהרגיש לך נכון,״ הוא עונה.
״אני לא יודעת את האמת על הרבה דברים. אני באה מבית שלא שואלים בו שאלות, אלא רק מתמודדים עם החיים, ומנסים לשרוד. אתה לא תבין את זה,״ אני אומרת, ומושכת את ידי ממנו. גם כך אני חשופה לפניהם, יותר משהייתי אי פעם.
״את היית בסדר גמור מיה. מה הוא ציפה שתגידי? בעיקר כשהשיחה הזאת התנהלה במקום ציבורי, מה גם שלא היית מוכנה לה,״ אומר ג׳ו. ״הייתי קרוב להתערב בשיחה, אבל אמרסון הקדים אותי.״
״אתה לא חושב שאני…״ אני השתתקת.
״אני חושב, ואני בטוח שכולם יסכימו איתי, שאת מדהימה,״ הוא אומר. אין לו מושג כמה הוא מרגש אותי, לא רק בגלל שזה מה שהוא חושב, אלא כי איש אף פעם לא דיבר אליי כך. אני נושכת את שפתיי כדי לא לבכות.
״אני באמת לא יודעת מה קרה בין אימי לבין בני משפחתה,״ אני אומרת לבסוף.
