היא מתחמקת ממני, אחרת אין לי הסבר למה היא לא מוכנה להקדיש לי חמש דקות. אולי היא מעמידה פנים שהיא מנהלת חשובה, ורוצה לגרום לי לקבוע פגישה דרך המזכירה שלה. זה לא יקרה.
אני עוזב את הבניין וחוזר לדירה שלי.
״ביקרתי את מיה, היא הייתה עסוקה ולא יכלה לדבר איתי,״ אני מדווח לכריס, משמיט את הכעס שהרגשתי כשהיא סירבה לשמוע מדוע ביקשתי להיפגש איתה.
"אני מבין שדברים קורים בחברת האם," מפתיע אותי כריס, "אבא שלי יצא להיפגש עם ג'ו מק'מרפי. חיכיתי לשמוע ממנו, לפני שאני מספר לך.״
"ידוע לך בקשר למה הפגישה?״ אני מתעניין.
"אבי ומק'מרפי חברים טובים, אבל הוא אף פעם לא ייצג אותו, כך אין לי קצה של מושג במה מדובר. אני לא יודע אם אבי ידע מדוע הוא הוזמן למשרדי החברה," עונה כריס.
"מיה אמרה שיש להם ישיבות עם יועצים משפטיים שיקחו כמה שעות. היא החזיקה בידה חוזה, אבל לא הצלחתי לראות את תוכנו," אני מספר לכריס.
"אני מניח שנדע מה קורה בימים הקרובים, הרי מק׳מרפי אמר שיקבע איתנו פגישה נוספת. יש לי הרגשה שזה לא יקרה מחר. בכל מקרה אני אדווח לך כשאדע במה מדובר.״
בערב כריס מתקשר אליי. "דיברתי כעת עם מק'מרפי. מסתבר שהוא רוצה שנפגש מחר להמשיך את הישיבה שהופסקה אתמול. הוא שאל אם אנחנו פנויים מחר. אמרתי לו שאני אדבר איתך."
"ומה סיפר לך אביך?" אני שואל.
"הוא לא סיפק הרבה מידע, פרט לכך שהחברה עורכת שינויים ארגוניים," אומר כריס, "יותר מזה אני לא יודע. אז מה אתה אומר, שנלך?"
"הנושא עצמו מאד מעניין אותי, אבל אשתף פעולה רק אם בראדלי לא מעורב בנושא," אני עונה לו.
"בדיוק מה שאני מרגיש. מתי אתה פנוי?" שואל כריס.
"התיקים שאני עובד עליהם הם רק בשלב ראשוני של איסוף מידע, כך שאני גמיש, ואתאים עצמי ללוח הזמנים שלך," אני עונה.
"עשר בבוקר מוקדם מידי?" הוא שואל.
אני צוחק. "היום שלי מתחיל בחמש וחצי עם אימון בוקר, ומשבע אני פנוי,"אני עונה.
"אני מודה שכאן בניו יורק אני מתעצל לקום בבוקר. בבית, אני אוהב לצאת לריצה מוקדם בין הכרמים של יקביי קרטייה בעמק נאפה. כשאני חוזר סול כבר ערה, ומחכה לי עם כוס מיץ תפוזים סחוט על המרפסת. אם מישהו היה אומר לי לפני עשור, שאקשור את חיים עם אישה אחת שתהפוך להיות כל עולמי, הייתי מתגלגל מצחוק.
למרות שראיתי את הזוגיות היפה של הוריי, מעולם לא ראיתי את עצמי מקים בית כמוהם. אני מאחל לך שגם אתה תמצא את האחת שתגרום לך להבין שהשלווה נמצאת רק עם אישה אחת, כל השאר הבל הבלים.
הקשר הזה בין גבר לאישה שלו הוא שיא הגבריות בעיניי, לא ריבוי נשים. מבט אחד עליה, העובדה שהיא נמצאת שם במרחק נגיעה, משקיטה את כל השדים שבועטים בי."
אני שמח שהשיחה הזאת מתנהלת בטלפון, ולא פנים אל פנים. אני לא יודע איך הייתי מגיב למילותיו של כריס לו עמד לידי. זה כל כך יפה לראות כמה הוא אוהב את סול, אלא שאני לא שם. ממש לא.
"מר מק'מרפי אמר שאם אין לנו התנגדות, הוא ישמח לקיים את הישיבה בשמונה בבוקר, עם כוס קפה ראשונה, במשרדו," אומר כריס, שחוזר לעדכן אותי בקשר לפגישה מחר. "הנחתי שזה בסדר מבחינתך, ואישרתי לו שנגיע."
יום חדש מגיע.
אני מתכונן לקראת הפגישה ברגשות מעורבים. אחרי מה שקרה בפגישה הקודמת, אני מרגיש שזה בזבוז זמן, אבל הבטחתי לכריס שאגיע.
כיוון שאין לי צורך להיות בבית משפט, אני מחליט לא להגיע עם חליפה, אלא רק מכנס וחולצת בד, אבל אז אני נזכר שיש סיכוי שמיה תהיה שם, ומחליט לענוב עניבה, וללבוש גם ז'קט.
אני בוחן את פניי בקפידה, מתיז מי בושם עליי, ושואף את הריח בהנאה. אני יודע מה עושה הריח הזה לנשים.
להשלמת המראה, אני עונד שעון על ידי השמאלית, למרות שאני שמאלי, וזה לא נוח. הייתה תקופה שמטעמי נוחות ענדתי אותו על יד ימין, אבל התגובות שקיבלתי גרמו לי להעדיף את האי נוחות, כדי להיות כמו כולם.
אני נפגש עם כריס בלובי של הבניין. השומר כבר מזהה אותנו, רושם את שמותינו ביומן, וממהר להזמין את המעלית עבורינו. אנחנו מגיעים למשרדי דיאמונד. לשמחתנו בראדלי לא נראה בשטח, גם לא מיה.
"בוקר טוב מר ברוקלין, מר אמרסון. אני אודיע לויולט, מזכירתו של מר מק'מרפי שאתם כאן. היא תגיע לקחת אתכם למשרדו," אומרת המזכירה.
אחרי דקה נפתחת דלת הכניסה ובחורה צעירה נכנסת. "בוקר טוב, אני ויולט, מר מק'מרפי מחכה לכם," היא אומרת, יוצאת מבעד לדלת ופונה לעבר המעלית.
אנחנו הולכים אחריה בשתיקה, מחליפים בינינו מבטים שמביעים את פליאתנו.
ויולט מניחה את הכרטיס שלה על הקורא האלקטרוני, והמספר ארבעים ושתיים מופיע על הצג. המעלית נעה במהירות, ללא עצירה בקומות אחרים, וכשהדלת נפתחת לרווחה, אנחנו עומדים מול דלת עץ כבדה, בעלת שתי כנפיים, כשעל חלקה האחד חרוט באותיות כסף השם מק׳מרפי.
שוב היא מניחה את הכרטיס על קורא אלקטרוני שמזהה אותה, ופותח בפנינו את הדלת.
הכניסה למשרד עוצרת נשימה. ריצפת שיש מבריקה, ומנורות על הקירות מפיצות אור רך, מקבלים את פנינו. חדרי המשרד בנויים בחלקם העליון מחלונות גדולים, ובחלקם התחתון מעץ הדומה לדלת הכניסה. לאורך כל הקומה מפוזרים עציצים שמעניקים למקום מראה מרהיב.
״המשרד מתחיל לפעול בשעה תשע,״ מסבירה ויולט, ״מר מק׳מרפי אוהב להתחיל לעבוד מוקדם, כשהטלפון עדיין דומם, והבורסה של ניו יורק עדיין לא רדומה.״
ויולט שואלת את כריס ואותי איך אנחנו אוהבים לשתות את הקפה, וניגשת למכונת הקפה.
״יש פה אווירה מאד מיוחדת,״ אומר כריס, ״נראה מקום שכייף לעבוד בו.״
אני מביט מסביבי ומבחין במיה שיושבת באחד החדרים. על שולחנה מונח האגרטל ובו הפרחים שהבאתי לה אתמול. היא מבחינה בי, וקמה מיד.
״בוקר טוב מר אמרסון, תרשה לי להתנצל בפניך על שלא יכולתי לענות אתמול לשאלותיך. הישיבה הסתיימה קרוב לעשר בלילה. אני פנויה כעת, מה רצית לדעת?״ היא שואלת.
״זה כבר לא משנה,״ אני עונה לה בקור.
״אז אתה חושב שעשיתי זאת בכוונה,״ היא ממלמלת, נכנסת לחדרה, וסוגרת את הדלת.
ויולט חוזרת עם מגש ועליו ארבע כוסות קפה וצלחת גדולה עם עוגיות, וכריכונים. אני מסמן בראשי לכריס, שיביט על המגש.
״סיכמנו כבר,״ הוא מבין שאני מצביע על כך שיש כאן ארבע כוסות, שזה אומר שמר מק׳מרפי לא יגיע לישיבה לבד.
רגע לפני שאני עומד להיכנס לחדר הישיבות, אני שומע נקישות של עקבים על ריצפת השיש. אין לי ספק שזו היא. אני לא מסתובב לאחור, אבל נעצר ומקשיב.
״ויולט, אני מבקשת שלא תעבירי לי יותר שיחות ממר… לעולם לא אלמד לבטא את שמו, זה מהונג קונג. הוא חוצפן, ועבר כל גבול. אם הוא יתקשר שוב, תעבירי אותו למר מק׳מרפי, נראה אם הוא יעיז לדבר אליו כך. אז נכון שאני רק בת עשרים ושלוש, אבל אם אני עובדת כאן, כנראה שאני יודעת משהו על עולם הפיננסים.״ אומרת מיה, סבה על עקביה, וחוזרת למשרד.
מר מק׳מרפי הולך לכיווננו, כאשר ויולט עוצרת אותו, ומדווחת לו משהו. הוא מקשיב לה בעיון.
״הבנתי, תגידי למיה שאני אטפל בזה, אני חא אתן לאיש לדבר אל מי שעובד איתי בגסות כזאת. אני אדאג שהוא לא יטריד אותה יותר. אני חושב שברור לך מאיפה זה הגיע,״ הוא אומר.
״תודה שהגעתם,״ הוא הוא פונה אלינו, ומסמן בידו להכנס לחדר הישיבות.
זהו חדר אינטימי, ובו שולחן עגול ושישה כיסאות. החדר הוא מינימליסטי, ומרוהט בטוב טעם. הרושם שנוצר עם הכניסה לחברה, שמר מק׳מרפי רוצה להפגין את עושרו, נעלם מיד.
״לפני שנתחיל בפגישה, אני רוצה להתנצל בפניכם על מה שקרה בישיבה הקודמת. מזה זמן מתבשלת בי ההחלטה, להפריד את פעילות חברת דיאמונד, שהייתה חברת הבת של מק׳מרפי מהחברה שלי. הגיע הזמן שהחברה תעמוד על רגליה, ותתפקד כחברה עצמאית.
אתמול ביצעתי את הניתוק בין שתי החברות. כל סלי המניות היו תמיד רכושה של החברה שלי. אישרתי לבראדלי להקים את היחידה למחקר ופיתוח, אבל המימון בא ממני.
התנהגותו של בראדלי כלפי מיה עבר כל גבול, עד שהיא סירבה להמשיך לעבוד איתו, וביקשה להודיע לי שהיא מתפטרת.״
אני מבולבל, הרי ראיתי אותה פה.
״כיוון שהיא לא עובדת יותר בדיאמונד, שליחת הדו״חות שהבטיחה לשלוח אליכם נדחתה. וכעת…״
לחדר מתפרצת אישה. ״אני רוצה להתגרש!״ היא אומרת בקול רם, ״מה חשבת לעצמך שלא אגלה זאת?״
״אני לא יודע מה גילית, אבל זה לא משנה. אני אבקש מעורך הדין שלי שיטפל בבקשתך, ועכשיו תסלחי לי, אני בישיבה.״
״זה לא מעניין אותי!״ היא ממשיכה לצעוק.
״חתמת איתי על הסכם ממון. כל מה שהתחייבתי כלפייך, אני אקיים. תשלחי הודעה לעורך הדין ג׳ון ברוקלין מי המייצג שלך, והם יטפלו בנושא,״ ממשיך ג׳ו לומר בקור.
״אתה חושב שאתה כזה גאון? שלחת את בראדלי לחופש, כדי ש…״ היא מתחילה לומר, ומשתתקת לרגע, אבל ממשיכה מיד. ״אני דורשת שתעביר את המניות שלך בדיאמונד אליי. איך יכולת לבגוד הבן שלך,״ היא אומרת.
״את שומעת את עצמך? ביקשת להתגרש, אישרתי לך שעורך הדין שלי יטפל בזה בדיוק לפי ההסכם שחתמת עליו, לא אחסיר ממנו דבר.״
״אתה חושב שאני לא יודעת שאתה מזיין אותה?!״
היא צורחת כמו משוגעת.
״אני לא יודע מאיפה זה בא, אבל אני מבקש שתצאי מכאן,״ אומר ג׳ו. אני מעריץ את קור הרוח שלו.
״אני יודעת הכל, סיפרו לי על ארוחות הצהריים המשותפות שלכם, על שעות שאתם מתמזמזים בחדר,״ היא אומרת לו, ״ועוד עם מי? עם החברה שלו,״ היא מסננת לעברו.
״את הזויה!״ הוא אומר בטון מקפיא, קם ופותח את הדלת. אני בטוח שהוא עומד להורות לה לצאת, אבל הוא קורא לויולט. ״תבקשי ממיה שתכנס לכאן מיד.״
תוך זמן קצר מיה נכנסת. היא מבחינה באשתו של ג׳ו. ״אנה, כמה כייף לראות אותך!״ היא קוראת בשמחה.
אנה מרימה את ידה לסטור למיה, אבל היא זריזה ממנה וקופצת לאחור. ״שלא תעזי לקרוא לי בשמי הפרטי! אני לא חברה שלך.״
“אני יכולה להבין למה את מדברת אליי בעוינות כזאת?״ שואלת מיה באיפוק, מתעלמת מידה המונפת באוויר של אנה.
״אנה הודיעה לי שהיא רוצה להתגרש,״ אומר ג׳ו למיה.
היא מביטה עליו המומה. ״אתם לא חושבים שזה דבר שאתם צריכים לדבר עליו בארבע עיניים?״
״לא רק שאת בוגדת בבראדלי, את מזדיינת עם אבא שלו!״ היא צועקת על מיה. אני מודה שלא ההמום.
״להזכירך אני לא אביו הביולוגי של בראדלי, ומעולם לא אימצתי אותו,״ מתערב ג׳ו, ״אז תפסיקי לקרוא לי כך.״
מיה מסתכלת על זג׳ולרגע, אבל לא מגיבה למה שאמר. אני מניח שהיא יודעת זאת.
״אני רוצה לדעת אם הבנתי נכון, את טוענת שהזדיינתי,״ מיה נזכרת שאנחנו בחדר, ״תסלחו לי על השפה הזולה, עם הבן שלך, אני מזדיינת עם בעלך?״
מיה לא מחכה לתשובה, ״זה מדהים שזה בא מפיה של אישה ששאלה אותי לא פעם למה אני דוחה את חיזוריו של הבן שלה, למרות שאמרתי לה מספר פעמים שלעולם לא יקרה בינינו כלום. אף פעם לא נתתי לך תשובה למה אני אומרת זאת, אז עכשיו תקבלי.
הבן שלך לא מעורר בי שום רגש, לא בלב, לא בנשמה, לא בגוף, וגם לא מעורר את המיניות שלי.
אני לא רוצה להיות עם גבר ששומע שאני רוצה כריך עם פסטרמה, מבקש שאחכה במשרד, וחוזר אחרי שלוש שעות עם כריך וסיפור על איך שהוא לא מצא כריך מספיק טוב עבורי.
אני אוהבת גבר עוצמתי, כריזמטי, כזה שיש לי מה ללמוד ממנו, אחד שימשוך אותי למעלה, לא אחד שיסתכל עליי מלמטה כמו כלבלב.״
״איך את מעזה. הרי לא היית מסיימת את האוניברסיטה בלי העזרה שלו,״ היא נובחת לעברה.
״איך את מסבירה את העובדה שסיימתי את התואר הראשון כמצטיינת השכבה, ואת יודעת זאת כי היית בטקס הסיום שלנו, ולא רק אלא סיימתי את התואר השני גם בהצטיינות, בעוד בראדלי הסתפק בתואר ראשון בלבד.
הוא תמיד התרברב שהוא נושא את הגנים של מר מק׳מרפי, והוא לא צריך בכלל ללמוד, מה שמסתבר שזה לא בדיוק מדוייק, אם מר מק׳מרפי הוא לא אביו הביולוגי, אלא שאז לא ידעתי זאת.
בקשר למר מק׳מרפי, עם כל הכבוד ובלי לפגוע בגבריותו, את באמת חושבת שאני מחפשת קשר עם גבר בגילו של אבי, שהוא אב לילדים, נשוי באושר ו… הבוס שלי. אין גברים רווקים במטרופולין של ניו יורק, שרוצים להיות איתי?״
״יש לי עדים שסיפרו שג׳ו לוקח אותך כל יום לארוחת צהרים במסעדה,״ היא יורה לעברה.
מיה פותחת את הדלת. ״רובי את יכולה להביא לי את ארוחת הצהריים שלי?״
רובי ממהרת למלא אחר בקשתה, וחוזרת עם קופסת פלסטיק לא גדולה.
מיה מניחה את הקופסה על השולחן.
״את יודעת הכל עליי, גם מאיזה בית באתי,״ היא פותחת את המכסה של הקופסה ותוכנה מתגלה לעיני כל מי שנמצא בחדר. כריך, ירקות חתוכים, ותפוח חתוך. ״זה מה שאני אוכלת במשרד.״
״את צוחקת עליי,״ אני ממלמל.
״מה זה קשור אליך?״ היא שואלת, ופונה שוב לאלה. ״לא צריך להיות גאון כדי להבין שכל הרכילות המרושעת הזאת, נובעת מהעובדה שהתפטרתי מהחברה של בראדלי. להזכירך הייתי שותפה שלו, ובעלת מניות, אבל הוא התייחס אליי כמו שמתייחסים לעובדת בדרגה הכי נמוכה.
אבל לא רק, התקפי הרכושנות והקינאה שלו, כשמעולם לא היה לי קשר רומנטי איתו, עוררו בי דחיה, ״ אומרת מיה.
״אם לא הייתי מובנת,״ ממשיכה מיה, ״אומר זאת במילים פשוטות. יש לי קווים אדומים, שלעולם לא אחצה. אף פעם לא אהיה עם גבר נשוי, ולא אקיים מערכת יחסים רומנטית עם עמית לעבודה.
אם את חושבת שבגלל שבאתי מהבית שבאתי, אני מחפשת גבר עשיר, אז את טועה. אני לא…״ היא משתתקת.
״יש לי דבר אחד לומר לך. אני יודעת בוודאות שכל המילים שאמרת פה עליי, לא באו מפי אנשי חברת דיאמונד, אלא מפיו של בראדלי ששמע שעזבתי את החברה,״ אומרת מיה, בזמן שהיא סוגרת את הקופסה על השולחן, ופונה ללכת.
״אני דורשת שתעבירי לי את המניות שלך מיד,״ אנה מצביעה עליה באצבע מאיימת.
״מעבר לעובדה שאין לך שום זכות.לקבוע דבר בדיאמונד, אין לי מה לתת לך. את המניות שהיו בבעלותי העברתי למר ג׳ו מק׳מרפי כשחתמתי איתו על חוזה בחברה שלו,״ אומרת מיה, ויוצאת מהחדר.
״סיימת את ההצגה שלך? עכשיו תעזבי, אני לא רוצה לראות אותך יותר. מהיום רק עורך דיני ידבר איתך,״ אומר ג׳ו.
אלה לא זזה. ״אנחנו בישיבה. אל תאלצי אותי להזמין את אנשי האבטחה, אין לי בעיה לעשות זאת.״
״אתה עוד…״ היא מתחילה לומר.
ג׳ו קם, ומצביע לעבר הדלת. ״תסתלקי מפה,״ הוא אומר בטון קר.
״שוב אני צריך להתנצל בפניכם. אני תוהה אם בכלל תהיו מעוניינים לעשות איתי עסקים, עם כל הדרמות מסביבי.״
״אני חושב שכדאי שתתן לרוחות להרגע, אתם נשואים כבר לא מעט שנים,״ אומר כריס, ״אני בטוח שהיא תירגע.״
״רק הבוקר היא איחלה לי שיהיה לי יום נפלא, ונתנה לי נשיקה לפני שעזבתי את הבית,״ מתחיל ג׳ו לספר. ״התקפת הזעם שלה, והבטחון שזה מה שבאמת קרה, הזכירו לי את ההתנהגות של בראדלי לפני יומיים. היא שברה את האמון שלי בה. מבחינתי זה נגמר היום.״
הוא מתקשר לג׳ון ברוקלין. ״אני רוצה להתגרש, אני מאשר לך לתת לה את כל מה שרשום בהסכם הממון,״ אומר ג׳ו.
״שון ורוי כבר לא קטינים, אם אינני טועה,״ עונה לו ג׳ון.
״אני מניח שאת הפרט הקטן הזה היא שכחה,״ מחייך ג׳ו בפעם הראשונה מאז שאשתו התפרצה לחדר הישיבות.
״זה מוחלט מבחינתך?״ שואל ג׳ון.
״אחרי ההצגה שלה היום, כשאני יושב בישיבה עם בנך ועורך הדין אמרסון, אני בטוח לחלוטין שזה מה שאני רוצה. אל תלך בכלל לכיוון של שלום בית.״
ג׳ו מסיים את השיחה ומביט עלינו. ״אני מניח שמיה לא הכינה את התיק עבורינו,״ אומר כריס.
״אתה לא מכיר את הילדה הזאת,״ הוא אומר, ומתקשר למיה.
״הסערה חלפה, את יכולה להכנס לישיבה?״
הוא שואל.
קול טיפוף עקביה הולך ומתקרב, ניכר עליה שהיא ממהרת להגיע לחדר. היא מניחה לפניי ולפני כריס שני תיקים, כשבחוץ מופיע הלוגו של מק׳מרפי.
״אני יודעת שחתמתם על טופס סודיות, אבל הוא תקף רק לחברת דיאמונד. אני אודה לכם אם תחתמו על טופס הסודיות.
היא מניחה את אצבעה בתחתית העמוד, ופונה לג׳ו. ״אני מתנצלת שדיברתי בחריפות. אני מודה שהייתי המומה ממילותיה. היא אחת הנשים שיודעות כמעט הכל עליי, איך היא יכלה לומר מה שאמרה?״
אני לוקח את העט שמיה הניחה לפניי. כיוון שאני שמאלי, האצבע שלה מפריעה לי, אני אוחז בה, ומזיז אותה, כדי שאוכל לחתום. ידה נשארת על הדף בעודה מדברת. אני חותם, ומעביר את אצבעי קלות על שלה.
היא מסתכלת עליי מופתעת. ״הנה הטופס החתום,״ אני אומר כאילו לא אירע דבר, ומגיש לה אותו.
׳כנראה שדמיינתי,׳ היא ממלמלת לעצמה.
