״תרצי משהו לאכול?״ אני שואל אותה.
״תודה, אכלתי כבר,״ היא עונה.
״אולי משהו לשתות? יש לי מבחר…״ היא לא נותנת לי לסיים.
״חדר השינה שלך,״ היא מקמצת במילים.
אני אוחז בידה ומוביל אותה לחדר השינה. הגוף שלי מתעורר רק מהמחשבה של מה שעתיד לקרות.
אנחנו נכנסים לקודש הקודשים של הדירה שלי, והיא מסירה את שמלתה במשיכה אחת. אני המום, היא לא לובשת מתחתה כלום.
״אני מבקשת שתשתמש בקונדום,״ היא אומרת מיד.
״בטח,״ אני ממלמל בקול חרוך מתשוקה.
אני לא יודע מה יש בה שגורם לי לקחת את העניינים לאט. אני נוגע בגופה כאילו זאת הפעם הראשונה שאני רואה גוף של אישה. אני רוצה לנשק את שפתיה, אבל היא מקמרת את גבה, וגורמת לי לנשק את צווארה, לשחק באצבעותיי עם הפיטמות הזקורות שלה, ולסמן בלשוני את השביל המוביל מטה.
היא מתחילה לגנוח, ואני כבר לא יכול להמתין וצולל לתוכה. היא כל כך רטובה, וקולטת אותי מיד.
אני מאבד שליטה לגמרי ומתחיל להגביר את תנועותיי. כל אחת מהן גורמת לה להאנק מעונג, מה שמסעיר אותי עוד יותר.
ופתאום היא מתפרקת, פולטת אנחה ארוכה. אני כבר לא מצליח להחזיק מעמד ופולט מיד אחריה.
אני יורד מעליה, נשכב לצידה, מוריד מעליי את הקונדום שמלא בנוזל שפיכתי, קושר אותו, אבל לא קם לזרוק אותו. אני מותש.
היא משקיטה את נשימותיה, עד כי איני שומע אותה נושמת עוד.
להפתעתי היא קמה, לובשת את שמלתה, מוציאה מכיסה זוג תחתונים בצבע ורוד. ״אני כבר אתקלח בבית,״ היא פולטת, ״זה לא שנותר בי משהו מנוזל הזרע שלך.״
״אז זהו?״ אני שואל מופתע.
״קיבלת מה שרצית. עכשיו אתה יכול לסמן ׳וי׳ עליי. אני מקווה שהמתח המיני שהיה בינינו הגיע לסיפוקו, ונוכל לדבר בצורה מקצועית אם נפגש.״
אני כל כך המום, שאני לא מסוגל להגיב. הדבר האחרון שציפיתי, זה שהיא תעזוב באמצע הלילה.
״את יכולה להעמיד פנים, אני יודע שנהנית. בהחלט אפשר היה לשמוע זאת,״ אני אומר לבסוף.
״אני מודה שאתה יודע לענג אישה. אתה רוצה שארשום את רשמיי עליך ביומן המבקרות?״ היא אומרת.
׳אז עכשיו היא משחקת איתי,׳ אני חושב לעצמי. ״כשאת יוצאת, פשוט תטרקי את הדלת, היא תנעל מיד,״ אני אומר לה בטון קר.
אין לי כוונה לספר לה, שהיא האישה היחידה שאישרתי לה לבוא לחדר הפרטי השינה שלי. היחידה שהביאה אותי לשיא שלא היכרתי.
פרק 1 – עיניים ירוקות
״אל תסתכלי עליי, את לא מצפה ממני שאשן על ה….כיסא הזה,״ אומרת דניאלה דודתי, ״ יש לי חיים את יודעת.״
אני לא טורחת להזכיר לה שמדובר באימא שלה, ואני רק הנכדה.
״כל שאמרתי הוא, שהרופא אמר שיקח זמן עד שסבתא תצא מזה, ואנחנו צריכים להיערך בהתאם. אני מבינה שכולכם אנשים עסוקים, ואין לי בעיה לקחת עליי את משמרת הלילה, אבל אצטרך שתחליטו ביניכם מי יהיה איתה ביום,״ אני עונה.
״ולמה בדיוק את לא יכולה להיות איתה ביום?״ שואלת דניאלה.
״אולי כי את רוצה שאהיה כאן בלילה?” אני עונה בשאלה.
״ריאן קנדי, הבת שלה חוצפנית!״ אומרת דניאלה.
״תרשי לי לא להגיב,״ אומר אבא בקור,״ את מוזמנת לעזוב. אני אדאג לטפל באימא שלי.״
״אני לא אתן לך לקחת את כספי הירושה לעצמך,״ היא אומרת בכעס.
״תתאפסי דניאלה, אימא לא גוססת, היא מטופלת בוירוס שתקף אותה קשה,״ אומר אבא באיפוק.
״שלא תבקש ממני שאני…״ היא מתחילה לומר.
״אני מבקש ממך תעזבי את המקום. הנוכחות שלך לא עוזרת לאיש,״ אומר אבא ופונה ממנה.
״זה בדיוק מה שאעשה. אני מצפה ממך שתדווח לי…״ שוב אבא לא נותן לה לסיים.
״את כנראה שוכחת עם מי את מדברת,״ הוא יורה לעברה בטון שיכול להקפיא את כל מי שמסביב.
״אתה תמיד…״ דניאלה נעמדת מול אבא כשידיה אוחזות במותניה.
״אני הצעיר מבין האחים. לצערינו בילי איננו עוד איתנו, ונשארנו רק את ואני. איכשהו תמיד הכל נופל עליי. את מופיעה בבית ההורים רק כשמתחשק לך רכב חדש, או מסע קניות במיו מילאן.
תמיד יש לך מה לומר עליי ועל ההון המשפחתי. אני מזכיר לך שמבין שלושתינו, את, בילי, ואני, זה אני שהצטרף לעסק של אבא, כי אתם סירבתם. העדפתם לקבל כסף בלי לעבוד. גם דור ההמשך שלך דורש כסף, בלי לתת תמורה, שלא כמו שלושת ילדיי, וג׳ורג׳יה אחת מהם.
אז בואי נדבר על כך שאני תמיד מתבקש לשלם את המחיר כשמדובר בנתינה. אין לי בעיה, אני אוהב את ההורים אהבת נפש ומעריץ אותם, ועבור הכסף שאני מקבל אני משלם בעבודה.
עכשיו אני דורש ממך שתעזבי אותנו לנפשנו. אני, ורה, וילדיי נטפל באימא כפי שמגיע לה.״
שלושה שבועות ושישה ימים הייתה סבתא בבית חולים. שזה אומר ששלושה שבועות וחמישה לילות שישנתי, אם אפשר לקרוא לזה שינה, על הכיסא ליד מיטתה, כשבימים התייצבתי בבוקר בחברת קנדי תקשורת אינטרנשיונל.
הבוקר הזה שונה. הבוקר אנחנו ממתינים לתוצאות הסופיות שיאשרו לסבתא ללכת הביתה.
״בואי נלך לשתות קפה בבית הקפה של בית החולים,״ אומרת סבתא.
״מה דעתך שארד להביא לנו קפה ומשהו מתוק כפי שאת אוהבת, ונצא למרפסת הצופה על ההדסון, נהנה מהנוף, מהרוח הקרירה, ומהשקט?״ אני שואלת.
״רעיון מצוין!״ קוראת סבתא.
אני מנצלת את ההזדמנות שהאחות נכנסת לחדר. ״יש לך נכדה מיוחדת במינה,״ אני שומעת את האחות אומרת.
״את לא מבינה עד כמה היא מיוחדת. אני יכולה לגלות לך בסוד שהיא האהובה עליי, היא ואחיה, מבין כל נכדיי,״ עונה לה סבתא. הלב שלי מתרחב כשאני שומעת אותה מדברת כך על מייסון, דניאל ועליי.
כשאני חוזרת מבית הקפה עם מגש ובו שתי כוסות קפה ושקית מאפים, האחות קוראת לי. ״הגיעו התוצאות והן מעולות. הרופא כותב לה מכתב שחרור. אני מניחה שבעוד שעה היא תשוחרר הביתה,״ היא אומרת.
כשאני נכנסת לחדר, אני רואה שהמיטה של סבתא ריקה. הלב שלי מחסיר פעימה, ׳איך זה יתכן? האם לא הבנתי מה שאמרה לי האחות?׳ אני מרגישה שאני עומדת לקרוס כשהדלת של השירותים בחדר נפתחת.
״אני מוכנה לדייט קפה איתך,״ היא אומרת, ומשלבת את זרועה בשלי.
״התאפרת!״ אני קוראת בהתרגשות, ושואפת לתוכי את הבושם העדין והמוכר שלה. ״תראי אותך, את כל כך אלגנטית, ואני לבושה בבגדי ספורט. את חושבת שזה מתאים לדייט קפה?״
״את תמיד יפיפיה משגעת, גם בלי איפור, ובכל בגד שעלייך. חוץ מזה שבל נשכח שבגדי הספורט שלך הם מתוצרת מיו מילאן, מה שמוסיף לך מיד נקודות זכות.
*
דייט קפה עם סבתא אליזבת שמור לילדות בלבד. אחת מהן היא אימי ורה.
סבתא בוחרת את בגדיה בקפידה, לא אחת מהחליפות הרישמיות שהיא לובשת לאירועים החברתיים, אלא שמלות קלילות. יש לה טעם משובח לסבתא, שגורם לי תמיד להיות גאה לשבת בחברתה.
לדייט איתה, אני כמו אימי, מקפידה לבחור את בגדיי כדי לשמח אותה.
המילים שלה היום משקיטים אותי, היא מקבלת אותי כפי שאני.
*
אני נשאר לעבוד עד מאוחר. זה מסוג הימים שאין לי חשק גדול לצאת. לפעמים די נמאס לי להיפגש עם חברים במועדון. למרות שהם בני גילי, הם עדיין בתחילת הדרך שלהם, ומעדיפים לבלות יותר מלעבוד.
ובכל זאת כשמתקבל מהם הטלפון לבוא למועדון, אני מתרצה. ״נו באמת מיטשל, תראה מה השעה. מחר יום שישי, וריח של סוף השבוע באוויר. זה לא שהבוס שלך יפטר אותך אם לא תעבוד מאוחר, או תאחר לבוא בבוקר,״ אומר ג׳ונסון.
*
חבריי מנצלים כל הזדמנות לעקוץ אותי, על כך שאני עובד בחברה המשפחתית, כאילו זאת לא עבודה אמיתית.
עם כל הכבוד לעובדה שאבי הוא הבעלים של החברה, זה לא אומר שאני יכול להתרשל בעבודה.
תמיד נשאתי עינים מעריצות לאבי. הוא גבר כריזמטי, ואחד האנשים הכי חכמים שאני מכיר. אבל לא רק. שבר משפחתי, הוא שגרם לקשרים שלי, ושל שני אחיי, להיות כל כך חזק עם אבינו.
ניק היה בן שתיים עשרה, רוי בן עשר, ואני בן שמונה, כאשר נודע לאבי שאימי בוגדת בו. זאת לא הייתה מעידה חד פעמית, אלא רומן מתמשך.
אבי דרש משמורת מלאה עלינו, והתגרש מאימי.
מאז לא ראינו אותה. מידי פעם הגיעה לאוזנינו שמועה שהיא שוב התחתנה, בפעם המי יודע כמה.
אבי כעס על עצמו שלא עמד על אופיה טרם נשא אותה לאישה, ומאז שנא את כל הנשים בעולם. משהו מזה חילחל גם אליי.
״אני לא אתחתן לעולם!״ הכרזתי כשהייתי בן שמונה, ואני אוחז בדעה זאת גם היום.
״תשמע לאבא,״ הוא אמר לי באחד מרגעי המשבר, ״נשים נועדו רק כדי לספק את תשוקותיו של הגבר, אבל לעולם אל תכניס אותן לביתך.״
וכך אני עושה. לא פעם אני סופג קללות מנשים שחשבו שהן תצלחנה לביית אותי, וגילו שהיו רק זיון מזדמן לספק לי פורקן לתשוקותיי.
אבל לא היום. היום אני רוצה לבלות ערב שקט עם חבריי.
*
כיוון שאני לא מתכוון להישאר עד שעה מאוחרת, למרות שמחר יום שישי, אני לא טורח לעבור בדירה, להתקלח , ולהחליף בגדים, אלא נשאר בחליפת שלושת החלקים איתה הגעתי הבוקר לעבודה.
כשאני נכנס למועדון, אני מבין שהשיקול שלי היה מוטעה. עיניי הנשים מתמגנטות אליי, רעבות לתשומת לב של גבר שלובש חליפה יוקרתית. לא באמת מעניין אותן מי אני. אני שומר על איפוק, ועולה לקומת הוי.איי.פי. משום מה הכניסה הצדדית היום הייתה סגורה, ואני נאלץ לעלות במדרגות דרך קומת הכניסה.
ג׳ורדן מסמן לי בידו ששמור לי מקום לידו, כאילו שאני לא מכיר את השולחן הקבוע שלנו.
המלצרית שכבר מכירה אותי, מעיפה מבט זריז על החליפה שלי ומחניקה חיוך.
״משהו מצחיק אותך?״ אני שואל, למרות שאני יודע מה עובר לה בראש.
״מה פתאום,״ היא עונה, וניכר עליה שהיא חוששת ממני, ״מה תשתה, כרגיל?״
״לא ענית לי,״ אני לא מרפה.
״זה מוזר לי לראות אותך לבוש כך אדוני,״ היא מודה ומשפילה את עיניה.
״את מצפה שאסביר לך את הבחירות שלי בבגדים?״ אני אומר לה בתקיפות.
״לא אדוני,״ היא עונה בקול רועד מעט, ״לא התכוונתי לפגוע בך. אתה דווקא נראה…״ היא משתתקת.
״אני נראה מה?״ היא לא מכירה אותי, אני אוהב לראות אותן מתפתלות. שתלמד לא להעיר לי הערות כאלה.
״אתה יודע,״ היא עונה בשקט.
״אם הייתי יודע, לא הייתי שואל,״ אני עונה לה.
״אתה נראה עוצר נשימה,״ היא אומרת לבסוף.
״אני מקווה שאת יכולה לנשום מספיק כדי להביא את המשקה שלי,״ אני עונה באותו טון קר שסיגלתי לעצמי, כזה שלא מסגיר רגשות.
״לא הגבת,״ היא מעזה ואומרת.
״אני אחכה עוד הרבה זמן למשקה שלי?״ אני שואל.
ברקע מתנגנת מוסיקת האוס, כשהזמר שר על אהבה נכזבת. אני תוהה מה יש לזמרים שכולם מדברים על מישהי ששברה להם את הלב. איך הם לא יודעים לשמור על הלב שלהם.
המלצרית חוזרת ומניחה את המשקה על השולחן לפניי. היא לא שואלת אם אני רוצה עוד משהו, וממהרת לעזוב. אני מחליט לא להציק לה יותר.
המשקה זורם במורד גרוני, וגורם ליום שעבר להתפוגג, ומעיר את הצייד שבתוכי, זה שמחפש מישהי להתפרקות מהירה הלילה.
על הרחבה רוקדת קבוצה של נשים. ניכר עליהן שהן רגילות לרקוד יחד.
״הן רוקדות בסטודיו של חולמת צלילים,״ ג׳ורדן מביע בקיאות.
אני מעיף מבט עליהן. מי שתופסת את תשומת ליבי היא בלונדינית בעלת שיער קצר, שכל תנועה שלה משדרת מיניות. אני מדמיין אותי משתעשע איתה, וחושב לעצמי באיזה תנוחה הייתי בוחר.
אני קורא למלצרית. ״הבלונדינית שרוקדת, תבררי מה היא שותה, ותזמיני לה משקה על חשבוני,״ אני ניגש ישר לעניין. התגובה של הרקדנית היא שתקבע אם היא תהיה הבחירה שלי הלילה.
אני רואה את המלצרית ניגשת אליה, לוחשת לה משהו, ניגשת לבר, וחוזרת עם בקבוק בירה. זה דווקא לא המשקה שמעורר אותי. היא כנראה שואלת אותה מי הזמין לה את המשקה, והמלצרית שלה מסמנת בראשה לעברי.
היא מסתכלת עליי, מלקקת את שפתיה, מרימה את הבקבוק באוויר לעברי לאות תודה, ומכניסה אותו לפיה, משתהה איתו יותר מהזמן הדרוש ללגימה. אין לי ספק שיש בכך רמיזה מינית. אם אחליט, אין ספק שהיא תעשה כל שאבקש ממנה הערב.
אני מחליט להזמין אותה לשבת איתנו, ללמוד מיהי. עד אז אני צופה בה רוקדת.
אני נכנסת למועדון. אי אפשר לפספס את אלכסה. היא בלב רחבת הריקודים, כשמלצרית ניגשת אליה עם בקבוק בירה. אני צופה בה מרחוק. בא לי לגעור בה על ההתנהגות שלה, האופן שהיא מכניסה את הבקבוק לפה, נראה כאילו היא…׳ אני חושבת בליבי.
היא מחליפה מבטים עם גבר שיושב בקומה הוי.איי.פי. ׳אז זאת הסיבה שאת עושה אהבה עם הבקבוק,׳ אני חושבת לעצמי. אני מאד אוהבת את אלכסה, אבל קלות הדעת שבה היא נוהגת ליד גברים, מוציאה אותי מדעתי.
אלכסה מבחינה בי, ומוציאה את הבקבוק מפיה. ״ג׳ורג׳י, את באת?״ שואלת אלכס בקול.
״תני לי לבדוק,״ אני עונה ומסתובב סביב עצמי, ״נראה לי שבאתי.״
״את לא מבינה,״ היא עונה נעלבת, ״חשבתי שאת…״
״אני פה, וזה מה שחשוב, לא? הרי אמרתי לך שאגיע אם הכל יהיה רגוע,״ אני אומרת לה.
היא שוכחת מהבירה, ומהגבר שבו תלתה מבטים מלאי ערגה, ומושכת אותי לרקוד. ״ג׳ורג׳י כאן!״ היא מכריזה בקול רם מידי, כאילו שהיא היחידה שהבחינה בי.
״אני לא סובלת שאת שותה, את קצת מאבדת את עצמך,״ אני לוחשת לה.
״אני לא כמוך. גברים לא נופלים לרגליי,״ היא אומרת לי בכעס.
״היות ואת חברה טובה שלי, אני מרשה לך לבחור מבין הגברים שנפלו לרגליי,״ אני אומרת ומצביעה על הרצפה מסביבי, ״כל אחד שנראה לך.
מה שיותר מעצבן אותי, זה שאת לא רואה איזו אישה מדהימה את,. יש לך אפס הערכה עצמית.״
״בינתיים האביר על הסוס הלבן לא הגיע, וכפי שידוע לי גם שלך לא,״ היא עונה במירמור.
״באמת? איך זה יתכן? הרי גברים נופלים לרגליי,״ אני עונה לה בציניות.
״היה לי יום מחורבן היום, אל תכעסי עליי,״ היא אומרת, ונזכרת בגבר שהזמין לה משקה, ומעיפה מבט מהיר לקומה העליונה. ״תראי את האלפא הזה, עכשיו כשבאת, על מי הוא מסתכל?״
אני מעיפה מבט לעברו. ״את מדברת שטויות,״ אני אומרת, ״בואי נרקוד.״
אין לי שום כוונה לספר לה שמבט אחד על העיניים הירוקות שלו שחדרו לתוך עיניי, עשה לי שמות בבטן. אני חייבת למחוק את ההשפעה שלו עליי.
לו זו הייתה רק אלכסה שהבחינה בעיניים החודרות ששורפות לי את הגב, עוד הייתי מסוגלת להתמודד, אבל כל החברות שלי מבחינות בו. ׳אין לך בושה? מי אתה חושב שאתה?׳
״אתן סתם מדברות שטויות. באנו לרקוד או לצוד ציידים?״ אני שואלת אותן באדישות.
״שניק ילך לעזאזל,״ מסננת אודרי, ״אל תתני למה שהיה לך איתו להרוס לך את האמונה באהבה.״
״מה נזכרת בניק כעת?״ אני שואלת, למרות שאני מבינה יפה מאד למה היא מתכוונת. ״ניק לא הרס לי כלום. היחסים שלנו נגמרו כי הוא לא פירגן לי. הוא אמר תמיד שהעובדה שאני מצליחה בעבודה, היא רק בזכות שאני זה שאני עובדת בחברה משפחתית. אני לא מתכוונת להתנצל שנולדתי לאבא שלי. אז נכון שירשתי ממנו את האהבה לעולם המחשבים, אבל הוא לא היה מקדם אותי כך בעבודה, רק כי אני הבת שלו."
המלצרית ניגשת אליי. היא מסמנת בעברה לעבר בעל העיניים הירוקות. אני רוצה לומר לה שאני לא מעוניינת, כשהיא שולפת מכיסה פתק.
״הוא אמר שיש לו בעיה במערכת המחשבים במשרד, וביקש שתתקשרי אליו למספר הזה בבוקר,״ היא מושיטה לי מפית נייר שעליה רשום מספק טלפון והשם נולן.
׳כבר עשית שיעורי בית עליי?׳ אני מגחכת לעצמי. אני לא יודעת אם אתקשר אליו או לא, בכל מקרה מה שבטוח זה שבבוקר זה לא יהיה. הבוקר שלי שייך בימים אלה לסבתא.
