אני מודה שאני מבולבל. ״אתה יכול להסביר לי מה קורה פה?״ אני שואל את עורך הדין גבע.
״עורכת הדין גומא כבר חותמת לך על המסמך,״ הוא עונה בפיזור הדעת.
יעלי נכנסת ומניחה על השולחן טופס. ״הנה מה שביקשת,״ היא אומרת לעורך הדין גבע.
״מור התקשרה,״ היא מספרת לו, ״וסיפרה שיש מהומה גדולה סביב הרכב המושכר. עורך הדין בן בסט מסרב לתת את המפתחות, לפני שהוא יקבל לידיו את הכסף עבור הרכב החדש. הוא צעק שזאת שערוריה, שהרכב מוכן למסירה, אבל הוא זקוק לשיק מחברת הביטוח. ׳לא מדובר ברכב במאה אלף,׳ הוא שאג על מי שבא לקחת את הרכב השכור.
אתה קולט שהבן… שהוא דורש את כספי הביטוח לעצמו?״ אומרת יעלי מזועזעת.
״את מבינה שהוא הגיש תביעה בשמה של מאיה ללא ידיעתה? אני חייב לברר מה קורה,״ אומר עורך הדין גבע.
״זה המסמך שביקשת,״ הוא פונה אליי בהיסח דעת בעודו מחייג. אני רוצה לומר לו שעורך הדין בן בסט דרש שיצויין על גבי הטופס שכל התיקים שלי מועברים אליו. אני מרגיש שזה לא רלוונטי, שכן אחרי מה שאני שומע אין לי כוונה לעבוד איתו.
״ליהי מתוקה,״ עורך הדין גבע חוזר להתרכז בשיחת הטלפון, ״זה אסף. יש לי בקשה אלייך. שיהיה ברור שאני לא מבקש שתעשי משהו שאסור לך,״ הוא עוצר את שטף דיבורו.
הוא שוב מרים מבטו אליי. ״כל התיקים שטופלו על ידי עורך הדין גומא בעניינך, הוצאו מהארכיון, והם ממתינים לך בקרטונים בקבלה.״
״אני יכול לדבר איתך?״ אני מבקש.
הוא לא עונה, וממשיך בשיחה. ״כן ליהי, סליחה אני עם … לקוח. רציתי לברר אם הוגשה תביעה בשם מאיה גומא בעקבות תאונת הדרכים שהיא עברה בתאריך…״
אני קופא על מקומי כשאני קולט שזה התאריך בו היא הייתה אמורה להגיע לפגישה איתי. אני מבין שהיא ניסתה לומר לי זאת, אבל הייתי עסוק בכעס שלי עליה. ׳אני כזה מטומטם,׳ אני ממלמל, וקם לצאת מהחדר.
״המסמך שלך מר אלנתן,״ קורא אחרי עורך הדין גבע.
״זה לא משנה, אני צריך לדבר איתה,״ אני אומר והולך לחפש אותה.
״את מבינה אימא מה בן בסט עשה?״ אני שומע אותה אומרת, ״הוא הגיש תביעה בשמי, השכיר רכב על חשבון התאונה שלי, ולא רק, אלא הזמין לעצמו רכב חדש. הוא ידע הרי שאני מחוסרת הכרה בבית חולים, ויקח זמן עד שאעמוד על רגליי, אם בכלל, ורק אז אפנה לחברת הביטוח. מה האידיוט הזה חשב שיקרה כשאגלה שכבר הוגשה תביעה? ולחשוב שהוא הבעל של אחותי.״
״מה תעשי?״ שואלת אותה האם.
״את מבינה שאם אומר משהו, אפליל אותו? מצד שני מה אני יכולה לעשות? לפי מה שאני מבינה מהתנהלות העניינים, הוא הגיע איתם לפשרה, בתנאי שאוותר על נזקי גוף. את זה הוא לא יכול היה לתבוע, כיוון שבית החולים לא אמור לתת לו מסמכים רפואיים ללא הסכמתי. אחרת אין לי הסבר איך הוא אמור כבר לקבל שיק. תביעות של נזקי גוף לא מאושרות בין לילה.”
״אני לא מבין את בן בסט, אין לו יפוי כח לייצג אותך בתיק התביעה, מה הוא חשב לעצמו?״ שואל עורך הדין גבע, שניגש אליה בעודה יושבת על הספסל ולוגמת מים.
״אם הייתי בוחרת להיעזר בעורך דין כדי להגיש תביעה, למרות שאני יכולה להגיש אותה לבד, הייתי מבקשת ממך לייצג אותי, ולא מגיסי,״ אומרת מאיה בטון עייף.
״אני מחפש את מאיה גומא,״ אומר שליח שנכנס למשרד, ומפנה את המבט של כולם אליו. הוא אוחז בידו קסדה, ולועס מסטיק בצורה מעצבנת.
׳מה עכשיו?׳ היא ממלמלת.
״עורך הדין בן בסט ביקש שמאיה תחתום על המסמך, ושאחזיר אותו בדחיפות אליו,״ מסביר השליח את מטרת בואו.
״תן לי את המסמך,״ אומרת יעלי, וניגשת לצלם אותו.
השליח עסוק בטלפון שלו . ״בא לי לצאת איתך למועדון,״ הוא אומר לאשת שיחו בטלפון.
״נו באמת מאמי מה את עושה סיפור, לא קורה שבן אדם שוכח את הארנק שלו? אני מבטיח לך להשתתף בהוצאות,״ הוא ממשיך לשדל אותה לצאת איתו.
״מי את חושבת שאת? אני עובד קשה כל היום, בזמן שאת מבלה עם חברות. יודעת מה? לא בא לי לצאת איתך,״ הוא אומר ומסיים את השיחה. ‘סתם אחת,’ הוא ממלמל לעצמו.
בזמן שהוא עסוק בטלפון, יעלי ניגשת למאיה ומראה לה את המסמך. ״יפה לו,״ אומרת מאיה, ״עכשיו הוא ניזכר לבקש ממני חתימה על כך שהוא המייצג שלי. איזו עבודה מקצועית. הוא כנראה בטוח שאני טיפשה.״
*
אני נזכר שהיא ביקשה שאחתום לה על יפוי כח. ״תבין שאין בכך ויתור על זכויותיך. זהו אישור שאתה מאשר לי לפעול בשמך, ולייצג אותך. כמובן שלא אחתום על אף מסמך בלי אישורך.
המילים האלה צצות ועולות במוחי כעת.
*
״בארוחה ביום שישי אצל הורייך, נלי התגאתה בכך שבן בסט תמיד משפיל אותך בבית משפט,״ אומר אסף לעורכת הדין גומא..
״צר לי על נלי שהיא מאמינה לכל מילה שיוצאת מפיו,״ היא נאנחת, ואז היא מבחינה בי שעומד לידם.
״חתמתי לך, וכל התיקים שלך ממתינים לך בקרטונים. מה עוד אתה רוצה ממני?” היא אומרת ושוב נושמת עמוק.
“אני מודה שטעיתי. הייתי צריך להקשיב לך, ולא להתפרץ עלייך,״ אני אומר לה.
״ניסיתי להסביר לך למה לא הגעתי, אבל הכל כבר היה ברור לך מראש, ולא נתת לי לדבר. אני רק מקווה שלא חתמת על החוזה ההוא,״ היא אומרת.
״את הצלת אותי מלעשות את טעות חיי. קראתי כל מילה שכתבת,״ אני אומר.
״ועדיין באת לכאן ודרשת שאחתום בעצמי על טופס השחרור. יש לך אותו, ובזאת הסתיימה השיחה בינינו,״ היא אומרת. היא משירה מבט אליי. בדרך כלל זה אני שנוהג כך. בתוך עיניה אני רואה עצב גדול, אבל המילים שלה מזכירות שהקשר בינינו נגמר, ועליי להרפות.
ישנם דברים שקל לומר, אבל קשה לעשות. אני עוזב את המקום, ומשאיר את טופס השחרור מאחוריי, וכך גם התיקים בהם טיפלה.
ההבנה שעמדתי לתת אמון בעורך הדין בן בסט, לא מניחה לי, כעת כששמעתי מה שעשה. זה לא מתאים לי לבחור בעל מקצוע בלי לבדוק, רק על סמך מילה של מישהו, גם אם הוא חבר קרוב.
כמובן שלא ידעתי שהוא הגיס של עורכת הדין גומא, ולחשוב איך הוא דיבר עליה, איך הקטין אותה, ורצה להתפאר בעובדה שביקשתי ממנו לייצג אותי.
את מה שאמרה אחותה שמעתי גם ממנו. הוא התפאר בהצלחותיו, ובעיקר בכך שהוא משפיל את עורכת הדין גומא פעם אחר פעם בבית משפט.
אני נכנס לבית הקפה הסמוך, מזמין קפה, מתיישב ליד שולחן בפינה, רחוק מעיני כל, ומחפש בטלפון הנייד מה נכתב על בן בסט במנועי החיפוש. אני נדהם לקרוא לראות שזאת היא שמביסה אותו כל פעם בבית המשפט. אני קורא מספיק כדי להבין מה באמת קורה.
מה שמטריד אותי כעת היא התאונה שהיא עברה. אני רושם מאיה גומא תאונה., בעודי לוגם בהיסח הדעת מהקפה שהונח לפניי.
הבוקר בשעה שמונה שלושים וחמש, בזמן שעורכת הדין מאיה גומא המתמחה בחוזים ודיני מסחר, עמדה באור אדום, סטתה משאית עמוסה בקרטונים ממסלולה, נכנסה בעוצמה לתוך הג׳יפ בו ישבה עורך הדין גומא. וגרמה לכרית האוויר להתפוצץ.
הפרמדיק שחילץ אותה סיפר שקשה להסביר איך היא נותרה בחיים. היא פונתה עדיין בהכרה לבית החולים, אבל שם איבדה את הכרתה, והיא מאושפזת במחלקה לטיפול נמרץ.ֿֿ הנהג נעצר לחקירה. מבירור ראשוני נראה שכשל במערכת של המשאית הוא הגורם לתאונה.
הצומת נסגרה לתנועה היות ושברי הג’יפ התפזרו על פני שטח רב, לצד הקרטונים שעפו מהמשאית מעוצמת ההתנגשות, ותוכנם התפזר לכל עבר. הקרטונים הכילו מוצרי קוסמטיקה שתוכנם נמרח על הכביש, וכבאי אש עומלים בשעה זאת על שטיפת הכביש משאריות החומר.
הידיעה האחרונה נכתבה לפני מספר ימים.
עורכת הדין גומא שוחררה הבוקר לביתה.
היא סובלת משברים בצלעות, ותאלץ לבוא מידי יום לקבלת טיפול פיזיותרפי. הרופא הורה לה לנוח בביתה.
“תאמר לי אתה אבא, מה אני אמורה לעשות. אתה מבין שמה שבן בסט עשה זה מעשה פלילי?” אני שואלת את אבא בטלפון. תוך כדי שיחה עולה מסרון.
בן בסט:
תעני לי מיד!
“תתקשרי אליו, ותעלי אותי לשיחה. אני רק אקשיב,” אומר לי אבא, וכך אני עושה.
“אני יכול להבין מה המשחק שלך?!” קולו של בן בסט רועם, “איזה שקרים סיפרת לאלנתן עליי?”
“אני לא יודעת על מה אתה מדבר,” אני מעמידה פנים.
“את השחרת את שמי!” הוא צורח.
“איזו סיבה יש לי לדבר עם מישהו עליך?״ אני ממשיכה לדבר בפליאה מעושה, למרות שלא שיקרתי, באמת לא דיברתי עליו.
“הוא אמור היה להיות לקוח שלי. את יודעת איזה לקוח גדול הוא?” הוא ממשיך להרים עליי את קולו.
“אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני. הוא ביקש שאחתום לו על טופס שחרור, ובאתי במיוחד למשרד לחתום לו. אני באמת לא מבינה על מה אתה מתלונן.”
אם חשבתי שבזאת תמה השיחה, טעיתי. “אני דורש שתחתמי לי על יפוי כח,” הטונים שלו שוב עולים.
“עכשיו איבדתי אותך, אולי כי אני לא מרוכזת. למה אני צריכה לחתום לך על יפוי כח?” אני נאנחת.
“אני שונא שאת מתווכחת איתי.” ברור לי שהוא כבר על הקצה.
״עכשיו תסביר לי למה אתה מבקש שאחתום לך על יפוי כח. כי מה שאתה אומר לי בעצם, זה שעליי לוותר על פיצויים בגין נזקי גוף, רק כי אתה חושק בג’יפ חדש, שאני בספק שתתן לאחותי, ובעצם אמור להיות שלי. בדיוק שאלתי את אבא שלי מה אני אמורה לעשות, שכן המעשה שלך הוא פלילי, ועלולות להיות לו השלכות לגבי הקריירה שלך. אני רק מקווה שרק איתי נהגת בחמדנות כזאת.”
“את תעשי מה שאני אומר לך,” הוא מסנן לעברי בקור, ״ושלא תעזי לערב את האבא המזדיי…״
״למה השתתקת?״ מתפרץ אבא לשיחה. ״כולם אשמים חוץ ממך, נכון בן בסט? אני לעולם לא אתערב בחייהם של ילדיי, ואין לי כוונה לספר לנלי מה דעתי עליך. אתה עורך הדין הנכבד, התנהגת כמו אחרון הגנבים. אני תוהה איך בכלל עלה במוח המעוות שלך רעיון כזה, כשאתה מתרבב שאתה מרוויח מיליונים כעורך דין. ואולי הכל סיפורים, ואתה מתקשה להרוויח את לחמך.״
אין לי מושג כמה ממה שאמר אבא שמע בן בסט, כיוון שלקח לאבא ולי זמן להבין שהוא ירד מהשיחה.
״אני לא מתכוונת לעשות כעת כלום. בכל מקרה לא דחוף לי לרכוש רכב. אני לא יכולה לדמיין את עצמי נוהגת כעת. כשאני יושב כנוסעת ברכב קשה לי, ויקח זמן עד שאעז לנהוג,״ אני אומרת לאבא, ״נראה לאן יתגלגל הסיפור הזה. למרות מה שעשה, אני לא רוצה להיות זו שתפיל אותו.״
״ומה יקרה אם הוא יקבל את הפיצוי עבור התאונה?״ שואל אבא.
״אני מכירה את החוק לפרטי פרטים. תמיד אוכל לתבוע את חברת הביטוח על שנהגה ברשלנות בתביעה שהוגשה כביכול בשמי,״ אני אומרת לאבא.
נלי הייתה להוטה להתחתן. אני לא בטוח שזאת לא הפנטזיה על חתונה שעיוורה את עיניה, והיא לא ראתה שעיניו של בעלה לעתיד נעוצות בהון המשפחתי שלי, ולא בה.
אפרת ניסתה לדבר על ליבה, אבל לא הצליחה להגיע אליה. ״נלי, את צעירה מידי, את עדיין לא מוכנה לחיי נישואין,״ היא אמרה לה.
נלי הסתכלה עליה בזלזול. ״את כנראה לא יודעת מהי אהבת אמת.״
אפרת לא אמרה דבר, ועזבה את החדר. ״שמעת דן? אני לא מכירה הרבה זוגות שהאהבה ביניהם לוהטת אחרי שנות נישואין רבות כמונו, וזה מה שהמפונקת הזאת מעזה לומר לי.״
*
ולמרות מה שאני חושב על בן בסט, אני מחליט להתערב. לא למענו, אלא למען מאיה שמרגישה במלכוד.
״אני יוצא לפגישה,״ אני אומר למזכירתי, אבל לא משתף אותה עם מי.
אני נוסע למשרדו של בן בסט, ובדרך מתקשר למור. ״אני בדרך לפגישה עם בן בסט. לא הודעתי לו על בואי, תפני לנו זמן,״ אני מבקש.
אני עוצר בפינת הרחוב ליד המאפיה של האופה היפה, ובוחר מבחר מאפים עבור מור, ״וגם פחית של מיץ מנגו.”
כשאני מגיע למשרדו של בן בסט, מור מקבל את פניי בשמחה, ומחבקת אותי. ״אתה הדוד הכי טוב בעולם!״ היא אומרת בשמחה, ומציצה לתוך השקית. ״אתה מכיר אותי כל כך טוב,״ היא אומרת בהתרגשות, ומוציאה מאפה ממולא שוקולד אגוזי לוז.
דלתו של בן בסט נפתחת בתנופה, והוא עומד בפתח. נראה על פניו שהוא עומד לנזוף במור, אבל עוצר בעד עצמו.
״אל תעבירי לו שיחות כעת,״ אני אומר למור, ״יש לו פגישה גורלית עם החותן המזדיי… ״ כמוהו, כך גם אני לא משלים את המשפט.
״אתה מבין שמה שעשית זה מעשה פלילי?״ אני ניגש ישר לעניין. ״מעבר לעובדה שגזלת מגיסתך את זכויותיה.
המצב הוא כזה שעליה לדווח על כך לחברת הביטוח. הרי אין להעלות על הדעת שמאיה תוותר על מאות אלפי שקלים בגין הרכב שלה, ועוד מי יותר כמה מיליונים כפיצוי על נזקי גוף ונפש.״ אני משתתק לרגע. בן בסט יושב קפוא מולי.
״יש הבדל בין לספר לכולם שאתה משפיל את מאיה בבית משפט, דבר ששנינו יודעים שהוא, איך לומר? בוא נקרא לילד בשמו- שקר, לבין מה שגזלת ממנה.
אין לי ספק שאתה עורך דין מוכשר שמרוויח הון, לכן לא מובנת לי תאוות הבצע שלך. הרי ברור לך שהנושא הזה יתפוצץ, גם אם מאיה תעמיד פנים שהיא לא ידעה מכל הסיפור.
מה שאני מציע לך, זאת כיוון שלמרות הכל מאיה לא רוצה להזיק לך, שתפנה מיוזמתך לחברת הביטוח ותאמר שמאיה רוצה להקפיא בינתיים את התביעה עד שהיא תתחזק. זה יוריד את הלחץ מעל כתפיך, ויאפשר לה לפעול כשתהיה מוכנה.
באתי למשרדך, כיוון שאיני רוצה לערב את נלי. מה שבינך לבינה זה ענין שלכם.״
“נלי מקנאת בהצלחה של מאיה. היא חשבה שפסגת האושר זה להתחתן ולהיות אימא. היא גילתה מהר מאד שהיא טעתה. היא דורשת ממני לתחזק רמת חיים כמו באלפיון העליון. אני מודה שאני לא יודע איך להתמודד איתה,״ אומר בן בסט. כשהוא מדבר הוא לא משיר מבטו אליי.
אני לא יודע אם להאמין לו, אבל מעמיד פנים שאני כן. זה כל מה שאני יכול לעשות. אני קם ועומד לצאת. ‘’מבחינתי הפגישה בינינו לא התקיימה.”
“אני לא מוכן לשמוע שום תרוץ, אתה בא היום לחגוג איתי את יום הולדתי. נועם כבר מספיק גדול כדי לישון הלילה אצלך הוריך,” אומר לי מתן בטון תקיף.
“נו באמת, אתה ילד קטן,” אני רוטן, “באמת משנה לך אם אגיע למסיבה שלך.”
*
מידי שנה עורכת בת זוגו של מתן מסיבת הפתעה לכבוד יום הולדתו. הוא תמיד מגיב כאילו שהוא מופתע כדי לשמח אותה, למרות שהוא יודע על כך מראש.
“אני מתעב את המסיבות האלה. הן כל כך לא אני. אתה לא מבין שאתה הקול היחיד השפוי בכל האירוע הזה?” הוא אמר לי פעם.
השיחה הזאת עולה בזכרוני כשאני מתרצה ואומר לו שאגיע.
*
רק כשאני מגיע בערב למסיבה, ורואה את מאיה, אני נזכר שמתן הוא זה שהמליץ לי עליה. אני תוהה אם היא אמרה לו משהו עליי.
“איך את מרגישה מאי?” שואלת אותה דריה.
״מתחזקת מיום ליום,״ היא עונה.
״אנחנו עורכים מסיבה בחוף דור, תבואי?״ שואלת דריה. אני סקרן לשמוע מה מאיה תענה, שכן גם אני הוזמנתי למסיבה, והודעתי שלא אגיע.
״זה עדיין מוקדם בשבילי,״ היא עונה. ׳למה נדמה לי שזה רק תרוץ?׳
״באמת, או שזה סתם תרוץ? את אף פעם לא באה,״ אומרת דריה.
׳אז צדקתי,׳ אני חושב לעצמי, ׳גם היא לא נהנית ממסיבות שטופות אלכוהול כאלה.׳
״את יודעת שאני לא פרועה כמוכם. באתי היום רק כדי לברך את מתן ליום הולדתו. אני לא מתכוונת להישאר הרבה,״ אומרת מאיה.
אני רואה את מתן ניגש אליה, הם מחליפים כמה מילים, ומאיה פונה ללכת. אני ממהר ללכת אחריה.
״מאיה, אני מבקש שנדבר,״ אני אומר לה. היא מסתכלת עליי, ואני לא יכול לפענח מה היא מתכוונת לענות. בדיוק באותו זמן יוני יוצא מהשירותים בסערה, ודוחף אותי לכיוונה. ״תן לעבור!״ הוא רוטן. ניכר עליו שהוא כבר שתה כמה כוסות.
אני מניח את ידי על הקיר משני צידיה כדי שהיא לא תפגע מעוצמת הדחיפה. אני חייב להגן על פלג גופה העליון שעדיין לא החלים. רגליי נוגעות ברגליה, מה שמצית בי ריגוש שמפתיע אותי. הגוף שלי מגיב מיד.
למרות שפיניתי ליוני מקום לעבור, הוא נשאר תקוע מאחוריי. ״תעבור כבר!״ אני נוהם לעברו, נבוך מהמצב שנוצר.
״כן,״ הוא אומר ומביט עליי במבט מזוגג.
״אני מצטער מאיה, לא …״ אני מתחיל להתנצל.
״לא קרה כלום. זה לא שרצית פתאום להיצמד אליי. אני מתעבת מסיבות כאלה. אנשים משתכרים, ומאבדים את עצמם,״ היא אומר. ומיישרת את שמלתה.
אני רוצה לשאול אם היא בסדר. ״לא שתיתי אפילו כוס אחת,״ אני אומר במקום, ״אני אף פעם לא שותה במסיבות.״
״דיברתי על יוני,״ היא אומרת, ופונה ללכת.
״אני מבקש שתדברי איתי,״ אני חוזר על דבריי.
״זה לא הזמן כעת, אני עייפה, ונהג המונית מחכה לי,״ היא אומרת, והולכת.
׳לפחות היא לא אמרה שהיא לא רוצה לדבר איתי,׳ אני חושב לעצמי, וניגש למתן. ״אני חייב ללכת,״ אני אומר לו.
״אני יודע,״ הוא עונה, ״הלוואי שגם אני הייתי יכול לעזוב.״
אני יוצא מהמסיבה ומרגיש הקלה. רבע שעה לוקח לי להגיע לבית הוריי. למרות שנועם אמור היה כבר לישון, אני שמח לראות אותו יושב על השטיח עם אבי, והם עדיין מרוכזים בהרכבת את הלגו החדש שהשארתי עבורו.
הוא מבחין בי מיד ״אבא!״ הוא קורא בשמחה, קם מהשטיח וקופץ עליי, ״חזרת.״ הוא אוחז בידי, ומושך אותי לשטיח. ״אני יכול לסיים להרכיב את תחנת כבאי האש?״ היא מבקש.
אני מעיף מבט על השעון, השעה כבר מאוחרת. ״כן ילד שלי,״ אני עונה למרות זאת..
״הוא לא רצה להרדם לפני שתחזור. חששתי שתחזור מאוחר,״ אומר לי אבא, אחרי שאני משכיב את נועם לישון.
״נו באמת אבא, מה יש לי לחפש במסיבות כאלה. אני כבר לא כזה,״ אני אומר לו.
אני לוגם מהתה שאימא הכינה לי, ומחשבותיי נודדות הרחק מכאן.
