״אז פתאום אתה נשוי. אמרת לי שאתה לא חושב להתחתן,” אומרת קרוליין.
״זה היה נכון עד שהיכרתי אותה. לא הכרתי לפניה מישהי שגרמה לי לרצות לוותר על הלבד שלי, ולחיות בזוגיות,״ אני עונה.
״נו באמת פניקס! ומה איתי?״ היא שואלת.
״אני לא מבין איך את קשורה לנושא,״ אני מתפלא, עדיין לא מבין לאן היא חותרת.
״אם ידעת שאתה רוצה להתחתן, יכולת להתחתן איתי,״ היא גורמת לי לפעור את פי בתימהון.
״בואי נעשה סדר בדברים. אני הכרתי אותך במסיבת האירוסין של אחי ושלך. מבחינתי מהרגע שהכרנו היית שייכת לג׳קסון. במשפחה שלנו, אח לא מתקרב לבת הזוג של אחיו. לא רק שמעולם לא הבעתי עניין בך, את לא הטיפוס שאני נמשך אליו, וגם לו הייתי פוגש בך לפני כן, לא הייתי מעיף מבט נוסף לעברך,״ אני אומר בקור.
״אני מאוכזבת ממך. זה הטעם שלך, תלמידת תיכון, ולא רק אלא גם שמנה?״ היא לועגת לי.
אני לא צריך להסתובב לאחור כדי להבין שאיבי כאן. המבט בעיניה מראה לי שהיא שמעה הכל. אלא שהפעם אני גם רואה שהיא לא חוששת שקרה בינינו משהו.
״אני אבלין נעים להכירכם, ברוך בואכם לאריול,״ היא אומרת בחיוך שממיס כל פעם את ליבי.
״אני רוצה להבין אם הבנתי נכון. אתם ההורים של ניק, אני מניחה שאתה אית׳ן רק בשל העובדה שאתה יושב ליד פניקס, כי באמת אין ביניכם דמיון רב, ואתה ג׳קסון.
אני מבינה שאתם נשואים כבר שלוש שנים,״ ממשיכה איבי לדבר ופונה לקרוליין, ואני מנסה להבין לאן היא חותרת. ״עבורי זה המפגש הראשון עם המשפחה של בעלי, אבל …״
״זה כל כך דוחה איך שאתם מכנים אחד את השניה אשתי, בעלי. כאילו אתם רכוש אחד של השניה,״ קוטעת אותה קרוליין בטון לגלגני, ״ובכלל, הרי אתם לא נישואים. אני לא שמעתי שהתחתנתם.״
״פניקס הזמין את כולכם לחתונה, אבל טענתם שזה רחוק מדי עבורכם,״ אומרת איבי, ״אבל זה לא העניין. מה שמפריע לי ש…״ ממשיכה איבי.
״שפניקס רוצה אותי,״ אומרת קרוליין.
״אם את חושבת שתצליחי לערער את היחסים בינינו, תרשי לי לחדש לך, זה לא יקרה. הקשר בינינו הוא נצחי. אבל זה לא נושא השיחה,״ איבי לא מוותרת.
קרוליין פותחת את פיה לדבר, אבל איבי מצביעה עליה. ״עכשיו אני מדברת, ואת תראי לכולם שאת אישה בוגרת ומסוגלת לשתוק דקה או שתיים.״
״את לא..״ מתחילה קרוליין לומר.
״איך את לא מתביישת לבזות כך את בעלך ליד ההורים שלו ואחיו עם הדיבורים הפתטיים שלך, בעיקר אחרי שפניקס אמר לך במפורש שאינו מעוניין, ומעולם לא היה מעוניין בך.
אני לא חייבת לך הסברים, אבל לידיעתך לא רק שסיימתי את לימודי התיכון בהצלחה יתרה, סיימתי שני תארים ראשונים באוניברסיטה, ותואר שני מנהל עסקים, וחשבונאות, ואני בעלת רישיון לעסוק בראיית חשבון.
באשר לעודף המשקל שלי, בזה אשם פניקס. הוא זה שגרם לי להשמין,״ אומרת איבי. היא עוצרת את שטף דיבורה, ולא מספרת את העיקר, אלא מביטה עליי.
״כידוע לך אני נשואה שלוש שנים, ולא העליתי גרם במשקל. אל תאשימי את פניקס בכך שאינך יכולה לסתום את הפה,״ היא אומרת.
״את יודעת קרוליין, יש נשים שלא איכפת להן לעלות גרמים רבים, קילוגרמים אם לדייק, כדי להפוך את הבעל שלהם לאבא,״ אני אומר לה.
״אוי פניקס, יצא המרצע מהשק. בגלל דקה של הנאה קברת את עצמך לכל החיים? אז זה לא שפתאום בא לך להתחתן. מאיפה לך שהיא לא הלבישה עליך תיק, ובעצם נכנסה להריון מגבר אחר?״
״את משהו לא יאומן. לידיעתך זה אני שביקשתי מאיבי שיהיה לנו ילד. היא נכנסה להיריון חודשיים אחרי החתונה, מה שממוטט את התאוריה ההזויה שלך. קשה לך לקבל את זה שאני מאוהב בה מעל לראש?״
״תנחשו מה עומד להיוולד לנו?״ אני שואל את הוריי.
שוב כולם שותקים, רק קרוליין מתפרצת. ״ברור שזאת בת.״
אני מסתכל על איבי, ומדבר איתה במבטי, אלא שאז אני רואה את האב או׳בריאן.
״מיסיס לינקולן אני מאד נבוך לבקש זאת ממך,״ הוא פונה לאיבי.
״אם באת לבקש תרומה לכנסיה, כבר החלטנו שניתן,״ אומרת איבי.
״תודה מיסיס לינקולן, אבל זאת לא הסיבה לביקור שלי. אני מניח שאת יודעת שמצבה של מיסיס או׳בריאן הוא, איך לומר זאת?״ הוא מחפש את המילים.
״כן, הצטערתי לשמוע. במה אני יכולה לעזור לך?״ שואלת איבי.
״העניין הוא שהגברת שלחה לי הזמנה למוצרים שלך, במקום אלייך. את יודעת שאינני מרבה להשתמש בטלפון הנייד, ולכן ראיתי זאת רק עכשיו. אלא שהמוצרים שלך אזלו. אני אובד עצות,״ אומר האב או׳ביראן.
״אתה יכול לומר לי באיזו כמות מדובר?״ היא שואלת.
האב או׳בריאן מראה לה את המסרון שאשתו שלחה. ״תן לי רבע שעה ואדאג לך לחבילות.״
״אהוב שלי,״ היא פונה אליי, ״תבקש מבילי שיבוא לעזור לי בסטודיו, ואשמח אם גם אתה תבוא.״
בילי מגיע מיד, ושנינו עוזרים לאיבי למלא את הקרטונים ולארוז אותם, בזמן שאיבי מדביקה את המדבקות על המוצרים ומכניסה את דפי המידע לתוכם.
״אני הולכת להנפיק חשבונית, אתה בראש אחד איתי?״ היא שואלת אותי.
״תמיד,״ אני עונה לה.
היא ניגשת למשרד, וחוזרת עם החשבונית המודפסת. אני מביט על החתימה שלה, ומזהה שהיא חתמה עם עט הנובע של סבא. היא מרבה לעשות זאת עם מסמכים שחשובים לה.
לכבוד האב או׳בריאן
שלושה קרטונים המכילים כל אחד חמישה מארזים לגבר.
שלושה קרטונים המכילים כל אחד חמישה מארזים לאישה.
שלושה קרטונים המכילים כל אחד חמישה מארזים של פינוק לאמבט.
התשלום בוצע על ידי פניקס ואבלין לינקולן
כתרומה לזכרם האהוב של ג׳פרסון ורייצ׳ל לינקולן שינוחו על משכבם בשלום.
היא מראה גם לבילי את תוכן החשבונית, ומבקשת ממנו שיביא את הקרטונים לאשתו של האב או׳בריאן. ״אני שולחת לה הרבה יותר ממה שהיא ביקשה.״
אנחנו חוזרים לבני משפחתי שיושבים בשתיקה סביב השולחן בפטיו. ״אני יכולה להבין מה היה בכספת?״ רועם קולה של קרוליין.
״על איזה כספת את מדברת?״ אני שואל ברוגע.
״אל תשחק אותה פניקס,״ היא עונה בכעס, ״הכספת בחדר הארונות בחדר השינה שלך.״
״את רוצה לומר לי שנכנס לבית שלי בלי רשותי?!״ אני אומר בכעס. ״איך לא חשבתי על זה בכלל? ואני האמנתי שהביקור שלכם הוא כי רציתם לראות אותי. מסתבר שבאתם לראות את הירושה שלי. יכולתי לשלוח לכם הודעה ששווי של הבית לא מגיע למאתיים אלף, ואם השדות לא מעובדים, המיסים עליהם עצומים.
כל זה לא קשור אלייך, את לא נמנית בין יורשיו של סבא שלי, רק אבי ושני אחיו,״ אני ממשיך.
״באמת? זה שאביך לא נתן לך כלום, זה לא אומר שהאחים שלך לא היו זכאים לנתח ממנה. ולכן זכותי לדעת את כל הפרטים לגבי הירושה שלקחת לעצמך.״
״את יכולה להירגע. בכספת היו רק יומן שבו כתב סבא שירי אהבה לסבתא רייצ'ל שמעולם לא הכרת, וטבעות הנישואין המקוריות שלו ושל סבתא. אחר כך הוא קנה לה טבעת נישואים יקרה, משובצים ביהלומים בעלי ערך רב, שהייתה בקופסת התכשיטים של סבתא.
כל כך רציתי שאיבי שלי תכיר את המשפחה האהובה שלי. אתם נמצאים פה כבר לא מעט זמן, ופרט לנביחות של קרוליין, לא שמעתי אפילו מילה אחת מכם, אפילו לא תגובה לאיבי שבאה לברך אתכם. אני לא רוצה לראות אתכם יותר, הביקור הזה הסתיים.״
אני מוציא מכיס מכנסיי את הארנק, מוציא מתוכו שטרות של מאה, ומניח לפני אבא, וכל אחד מאחיי חמישה שטרות. ״אני מניח שזה מכסה את הדלק של הנסיעה שלכם מניו יורק וחזרה.״
אני אוחז בידה של אבלין. ״בואי בייבי שלי, אני לא רוצה להישאר כאן דקה נוספת.״
״תרגע אהוב שלי, תנשום אוויר. אני מבינה שהביקור הזה היה כשלון, אבל אנחנו פה במקום שאתה אוהב, אני כאן, וגם סבא משקיף עלינו מלמעלה. אני בטוחה שהוא שמח עם התרומה שלנו לכנסיה,״ היא אומרת לי.
אני כל כך רותח ופגוע. ״אני סיפרתי לך שמשפחת לינקולן מורכבת מארבעה גברים עוצמתיים. אני לא מאמין שיש להם מנהלת, שהיא גם אחראית על חלוקת הירושה של סבא. כנראה שהייתי עיוור כל חיי,״ אני מרגיש את העלבון צורב בגופי.
אני מוביל את איבי לטנדר שלנו. ״אני שמח שלא סיפרתי להם יותר,״ אני אומר לה.
״בבקשה אל תלך,״ אני שומע את קולו של ג׳קסון מאחוריי.
״אתה יודע ג׳קסון, ביקשתי מאיבי שתסביר לי מה גבר יפה תואר, מבריק, חכם, ומוכשר כמוך, עושה עם אישה כזאת. באמת שלא הבנתי אף פעם את הזיווג ביניכם. היום קיבלתי את התשובה,״ אני אומר ופותח את הדלת בפני איבי.
״אני מבקש שלא תלכו. אני זקוק לך כעת. ותבקש מבילי שיבוא גם,״ הוא אומר, ״אני צריך את עזרתו.״
אני מביט עליו ועל איבי חליפות. ״בוא נראה מה הוא רוצה,״ היא אומרת.
ג׳קסון ניגש לרכב שלו ומוציא מתיקו מעטפה חומה. ״אלה מסמכי הגירושין שלי. אני מבקש שבילי יבצע את המסירה לקרוליין. עכשיו אתה מבין למה שתקתי? אין לה מושג שזה עומד לקרות, ורציתי לשמור את המפגש על אש נמוכה לפני שיקרה הפיצוץ הגדול.״
אנחנו חוזרים איתו, ואני מסמן לבילי שיבוא. ״תמסור לקרוליין את המעטפה, ותאמר לה שאתה מבצע מסירה של מסמכים. אחר כך תוריד את הטופס העליון, תחתום עליו, ותתן אותו לג׳קסון,״ אני מבקש מבילי.
בילי עושה כדבריי, מגיש לה את המעטפה, וחותם על מסירתה.
״אתה תשלם על כך ביוקר. אני ארוקן אותך מכל נכסיך,״ מסננת קרוליין לעברו המומה.
״אני מזכיר לך שחתמת על הסכם ממנו, וזה בדיוק מה שתקבלי. את דרשת חצי מיליון דולר על כל שנה מלאה. אנחנו נשואים שנתיים ותשעה חודשים, לכן מסרתי לעורך הדין שלי שיק בנקאי על סך מיליון דולר. את התעקשת להכניס סעיף שירושתו של כל אחד תשאר בבעלותו, מה שאומר שהכספים שירשתי מסבא כולם שלי. כיוון שאין לנו ילדים משותפים, אינך זכאית לתוספת פרט לסכום שנקבתי בו.״
״אני אספר לכל העולם שבגללך אני לא בהריון. הלוואי והייתי מתחתנת עם פניקס, הוא הוכיח שהזרע שלו משובח,״ היא לועגת לי.
״כשתקראי את ההסכם, תמצאי בו פרט לתרוצים החוזרים ונישנים שלך מדוע לא מתאים לך כעת לקיים יחסי מין, גם אישור של בדיקת הזרע שלי, שבה נאמר שנוזל זרע שלי מכיל שחיינים מעולים, ובאיכות טובה. תמצאי בו גם תצהיר שנמסר לי, שאת ידעת טרם נישואינו והעלמת ממני, שאת לא יכולה להיכנס להריון, מה שאי אפשר לומר על אשתו של פניקס, שכן היא כן,״ הוא עוקץ אותה.
״את מאיימת עליי שתפיצי עליי ועל משפחתי שמועות? אני מודיע לך שאם יהיה צורך בכך, לא אהסס לפרסם את תוכן התביעה לגירושים במלואנ, כדי לחשוף את פנייך האמיתיים.
מעניין מה יקרה אם ׳הוא׳ יגלה שאת לא היורשת לבית לינקולן. אני מבטיח לך שלי אישית אין כוונה לספר לו זאת,״ מסיים ג׳קסון את דבריו.
״אין לי אף אחד,״ היא אומרת בבטחון.
״שוב, אני מציע לך לקרוא את התביעה לגירושים. יש בה פירוט של חוקר פרטי עם תמונות שלך ושל סמואל מיין שלך, בתנוחות שלא משאירות מקום לדמיון.״
״זה כי אתה…״ היא מתחילה לומר.
״כן, כי לי יש כאב ראש, מיגרנה, חום… הכל שם בכתב התביעה. אגב אם לא הבנת עדיין, הכל כבר בידי בית המשפט. קחי את המפתחות של המרצדס שלי ותחזרי לניו יורק. תשאירי אותה בחניה שלי. עורך הדין שלך כבר יסביר לה לגבי לוח הזמנים של הפינוי מהדירה.״
״אני אעשה מה שבא לי,״ היא אומרת, חוטפת את המפתחות והולכת לרכב בהפגנתיות.
ג׳קסון מצלם את האישור עליו חתם בילי. ״היא חושבת שהיא חכמה. אין לה מושג שעותק מבקשת הגירושין, וגם אישור המסירה הידני, נשלחו כעת לאביה.״
״אני מבקש מכם סליחה, בעיקר ממך ניק. כשהחלו הדיבורים על חלוקת הרכוש של סבא, היא לחצה עליי לדרוש את חלקי, איימה שהיא תעזוב אותי, שאני לא גבר. אני מודה שהייתי חלש ונכנעתי לה. בגלל הלחץ שלי, אבא לא נתן לך את חלקך, אני מתכוןן לפצות אותך,״ אומר ג׳קסון.
״על מה אתה מדבר? אני קיבלתי את גן העדן הזה. לא הכל אפשר להעריך בכסף. אתה יודע כמה אני מאושר פה? כמובן שזה בזכותה של איבי שלי, אבל אני יודע שאם הייתי מביא אותנו למקום אחר, המסע שלנו היה נראה שונה לגמרי. אם היינו בעיר למשל, הרבה מהחוויות שעברנו כאן לא היו קורות, והקשר בינינו לא היה חזק כפי שהוא היום. אני מאמין שאת השינוי יכולתי לעבור רק כאן, ואיני בטוח אם היא הייתה מתאהבת במי שהייתי.״
״אתה טועה ג׳קסון,״ מתערב אבא בשיחה, ״חלקו של פניקס שמור עבורו אצלי, בלי קשר לחלקת האדמה הזאת שהיה ידוע לי ערכה, כיוון שקיבלנו הערכת שמאי עליה.״
״אתם יודעים מתי גמלה ההחלטה בליבי להתגרש? כששמענו שאתה עשית אקזיט לחברה שלך ניק, והיא טענה שמגיע לה חלק מהסכום שתקבל. מאז שהתחילה המלחמה על הירושה ראיתי את הסימנים על הקיר, אבל סירבתי לקבל את העובדה שהיא איתי רק בגלל המצב הפיננסי שלי. תמיד עשיתי לה הנחות.״
״התחלת לספר על ההריון של איבי,״ מתערבת פתאום אימא שיחה, ״אתה קולט שאף אחד מבני הדודים שלך נשוי, ומשכך הוא יהיה הנכד והנין הראשון לבית לינקולן, או היא כמובן?״
״הם שני בנים,״ אני אומר לה. שקט משתרר מסביב. ״כן, איבי נושאת ברחמה תאומים. נשמע לך מוכר אית׳ן?״
״אני גווע, ואני מניח שגם את,״ אני אומר לאיבי.
״המקום הזה נראה באמת שכוח אל. יש כאן בכלל מסעדות?״ שואל אבא.
״יש מסעדה איטלקית אחת שאנחנו מאד אוהבים, אבל אני מעדיף לאכול את האוכל שאיבי מבשלת,״ אני אומר, ומסתכל על איבי.
״אין יותר סודות,״ היא אומרת לי.
״אם אתה רוצים לבלות איתנו, אתם מוזמנים לבוא,״ אני אומר, לא ממתין לתשובה, וניגש לכיוון הרכב שלי.
בני משפחתי ממהרים לקום והולכים בעקבותיי. אני רואה את הפליאה על פניהם כשאני נכנס לרכב ומתניע אותו.
״הוא לא אמר שהוא מעדיף את האוכל של איבי?״ אני שומע את אבא שואל, וממהר לרכב שלו. אני מסתכל לאחור במראה, ורואה את ג׳קסון מצטרף לאית׳ן.
״את חושבת שהמהלך של ג׳קסון היה מתוכנן, ולכן הם באו עם שלוש מכוניות?״ אני שואל את איבי.
״דווקא נראה לי שזה היה מאד ספונטני, כאילו הוא היה זקוק לתמיכה של המשפחה כדי לעשות את המהלך הזה. אתה לא מרגיש בשינוי שחל ביניכם?״ היא שואלת.
״אז אני לא מדמיין?״ אני שואל, ״את מבינה שמה שקרה פה הבוקר ערער אותי, אני לא רוצה יותר להיפגע.״
״אני חושבת שכל אחד פתח את סגור ליבו, ואמר דברים שלא קל לומר אותם. זה לא פשוט להודות בטעויות, בדברים שטרחת כל הזמן להסתיר. אני שמחה גם שאביך הבהיר שחלקך שמור אצלו. זה לא עניין של הכסף, אתה הרי ויתרת עליו, אלא עניין של מה שאתה עבורו,״ אומרת איבי.
״את מבינה שאת הדבר הכי חשוב לי ויקר לי בעולם? זה לא משהו שכסף יכול לקנות. אם תעזבי אותי…״ אני אומר.
״פניקס לינקולן תתתנצל מיד!״ אומרת איבי בכעס, ״אני חושבת שהוכחתי לך שלעולם זה לא יקרה שוב. המילים שאמרתי היו כי חשבתי שלא איכפת לך ממני. מאז, מידי יום ביומו, אתה מוכיח לי כמה אתה אוהב אותי, ומראה לי שאתה יודע שאני מאד אוהבת אותך,״ היא מסיימת בטון מרוכך.
אני רואה ששתי המכוניות כבר יצאו מהחניה, מה שמאפשר גם לי לצאת. אני נוסע בנסיעה איטית לאחור, ומתחיל לנסוע במעלה השביל המוביל לביתנו. ״אני מתרגש,״ אני אומר לה.
״אתה זוכר שכשעזרת לי לארוז את המארזים לאב או׳בריאן אמרתי לך שלא יתכן שהמשפחה שלך לא באמת אוהבת אותך, ונראה לי שהיא תחת כישוף של המטורפת הזאת? אני לא יכולה לדמיין אדם אחד בעולם שלא אוהב אותך,״ אומר איבי.
אני מוצף אהבה לאישה שלי. היא תמיד תחפש ותמצא את המילים הנכונות כדי להרים אותי כשאני נופל. ״אני אוהב אותך בייבי שלי, כל יום יותר.״
