לואיז
"תקשיב," אומר סילבר לבן, "אני אתן לך מה שאתה רוצה כדי להפליל את פטריק. אותה אני לא מצליח לאתר."
"אותה? מי זו ?" שואל אותו בן.
"לואיז דיאמונד. אין לך מושג במה היא סיבכה אותי. היא הולכת לשלם על כך ביוקר," אומר סילבר.
אני מניחה את אצבעי על שפתיי, מסמנת לפטריק שישתוק. "אני מקליטה את השיחה," אני לוחשת לו.
"תקשיב בקשר לבחורה הזו," אומר בן, "אין לי מושג מי היא." פטריק ואני נושמים לרווחה. עכשיו אני בטוחה שהוא לא ימכור אותנו.
"לגבי פטריק הוא בסך הכל מתכנת היום בחברה שאני עובד. בודק באגים במשחקים. הוא אמר שאינו יכול להביא מכתב המלצה ממקום העבודה הקודם ולכן אף אחד לא קיבל אותו לעבודה כמנכ"ל," אומר לו בן.
"מעולה," אומר סילבר ומשפשף את כפות ידיו בהנאה.
"סתם מסקרנות מה הם עשו שכל כך מכעיס אותך?" שואל בן.
"המנוולת הזו התקינה תוכנה אצלי. נתתי לה לעבוד כאן בתמורה. רגע לפני שעשיתי אקזיט עליה היא מחקה אותה," אומר סילבר.
"זו ממש חוצפה. הרי בשביל זה שילמת לה. מה היא חשבה לעצמה?" אומר בן.
"אתה צודק שילמתי לה שתכתוב פה את התוכנה," הוא אומר לבן, "סוף סוף מישהו שמבין אותי."
"אני לא מבין," אומר בן, "הרי אמרת שהיא התקינה אצלך את התוכנה, כלומר היא הביאה אותה איתה."
"מה פתאום. היא ישבה אצלי במשרד בזמן ששילמתי לה משכורת וכתבה אותה," אומר סילבר.
"אם כך אין לך בעיה כלל. אני מניח שרשמת את התוכנה על שמך. אתה יכול להוכיח שהיא שלך," אומר בן.
"היא רשמה אותה," אומר סילבר.
"מעולה," עונה לו בן, "תוכל להוכיח שהרישום נעשה בשעה שעבדה עבורך. היא תחטוף חזק בגלל מעשה כזה. בטח תשלח לכלא, אם רק ימצאו אותה, אלא אם כן היא רשמה אותה עוד לפני."
מר סילבר מנתק מיד את השיחה. הוא כבר מבין שבן טמן לו מלכודת.
"מה עכשיו?" שואל פטריק.
"עכשיו אני אורזת כמה בגדים ועוברת לגור איתך," אני אומרת לו בחיוך, כאילו לא קרה כעת משהו דרמטי.
"אני מתרגש," הוא אומר לי ומנשק אותי שוב כך שאני בקושי נושמת. "תדעי שאת הראשונה שלי."
"כלומר?" אני שואלת.
"למעשה הראשונה ראשונה," הוא עונה.
"עכשיו אני לגמרי מבולבלת," אני אומרת לו.
"את הראשונה שעוברת לגור איתי," הוא עונה לי.
"אני מקווה גם להיות האחרונה," אני אומרת.
"האחרונה אחרונה," הוא עונה לי, "את הנצח שלי."
אני מקיפה את צווארו ומושכת אותו אליי, כדי לזכות בעוד אחת מהנשיקות המתוקות שלו.
?
"סוף סוף," הוא אומר לי בשעה שהוא מניח את התיק שלי בתוך חדר הארונות שלו.
"הכל בסדר?" הוא שואל אותי כאשר הוא מבחין במבט שעל פניי.
"בטח, רק שלא ציפיתי לבית כזה גדול," אני עונה לו.
"אני בא ממשפחה מאד שונה משלך מתוקונת. ההורים שלי מאד עשירים וזה היה בית ילדותי. האחים שלי העדיפו לעבור ללונג איילנד ליד הורי ואני זכיתי בבית הזה. הם גם עובדים עם אבי ואני בחרתי במסלול אחר. אני שונה מהם. כסף לא מסנוור אותי. אני לא בוחן אנשים באמות מידה של עושר."
"אתה חושב שאני אשתלב במשפחה שלך? אני באמת לא מכירה חיים כאלה כמו שהם חיים," אני עונה לו בחשש.
"הם ילכו שבי אחריך מתוקונת. בדיוק כמוני. אני מבטיח לך," הוא אומר.
אני רואה שהמבט שלו משתנה בשעה שהוא מתקרב אליי. אני נזכרת ביום ההוא על הספינה. גם אז הוא רצה אותי בטירוף אבל שלט בעצמו. היום זה לא יקרה. הוא מאד קרוב לאבד שליטה על עצמו, וכך גם אני.
מעשה האהבה בינינו כל כך סוער שבסיומו אפילו הסדינים לא נשארים במקומם.
"כמה שחלמתי עלייך, זה בכלל לא מתקרב למציאות, הוא אומר בשעה שהוא שוכב על גבו ומושך אותי אליו. "את באמת הראשונה שלי. דבר כמוך לא חוויתי מעולם." הוא פורץ בצחוק, "את נמרה פראית. לא יכולתי לדמיין אותך כזו."
"ומה אתה חושב עליי כעת?" אני שואלת אותו בקול מתגרה.
"שאין ספק שאת משאירה את כל הנשים ברשימה שלי הרחק מאחור, ושאני הגבר המאושר ביותר בעולם," הוא אומר ושוב מתחיל מחול האהבה בינינו בלהט שלא יודע שובע.
"אני שמח שבאת אליי כל כך מורעבת," הוא אומר לי בסיומו של סיבוב נוסף.
"אתה טועה," אני עונה לו, "זה רק אתה שמבעיר אותי ככה. זה לא משהו שידעתי לפני היום ההוא שפגשתי בך בחדר הישיבות אצל סילבר," אני עונה לו. זה מרגיש לי כל כך טבעי לדבר אתו כך. אני לא עוצרת לרגע לחשוב מה אני אומרת, ולא מתוך אימפולסיביות כהרגלי, אלא מתוך התמסרות מוחלטת לגבר שאני כל כך מאוהבת בו.
"נשארו לנו כמה שעות שינה. מחר יש לנו יום קשה, בואי נלך לישון," הוא אומר ועוטף אותי בזרועותיו. אני מרגישה את מגע עורו על שלי ונרדמת מיד.
?
"תוריד אותי אצל הוריי," אני מבקשת מפטריק
"יש משהו שמטריד אותך? זה קשור לתוכנת נמר השלג? " הוא שואל, "אני מתכוון לגשש היום אצל בן מה קורה. מעניין אם יספר לי על אתמול."
"שכחת שהרכב שלי נשאר שם? נראה כאילו עברו חיים שלמים מאז שעזבנו אתמול בלילה. ואיזה לילה זה היה," אני עונה לו בחיוך.
"אל תתחילי איתי," הוא עונה לי ונושך את שפתיו, "אני לא יודע איך אעבור את היום הזה כשאת רחוקה ממני."
"אני אהיה מרחק צעדים ממך," אני עונה לו, "אבל אתה צודק. עלינו להתאפק עוד קצת. כאשר יסתיים העניין עם סילבר אני מבטיחה לך שאסכים לכל דבר שתרצה, גם אם זה אומר שתרצה לנשק אותי באמצע האולם ליד כולם."
"הם בטח לא יתרגשו," הוא אומר לי וצוחק, "הרי ראו איך נישקת אותי במסיבה של דורה."
"כן, אבל אל תשכח שידעו שזו הצגה. עכשיו זה הדבר האמיתי. אני מבטיחה לך שאין להם מושג כמה אני מאוהבת בך, ואתה, איך לומר לא אדיש אליי," אני אומרת לו. את המשפט האחרון אני אומרת לו בשעה שהוא עוצר ליד בית הוריי מה שמאפשר לו להתכופף לעברי ולהעניק לי נשיקה שלא נגמרת. כאילו הוא זקוק לה כדי לשרוד את היום.
כאשר אנחנו ניתקים זה מזו, אני רואה אותו מחייך ויוצא מהרכב. הוא פותח לפני את הדלת והולך לעבר הבית. רק אז אני מבחינה באמא שמביטה בנו מעבר לחלון המטבח.
"בוקר טוב איגור," הוא אומר לאבא, "ישנת כשחזרתי אתמול. הייתי רוצה לבקש את רשותך לכך שלואיז תעבור לגור איתי. אני רציני לגביה ורואה אותה איתי עד סוף ימי."
"אז אני מבין שהלילה הזה היה רק כדי שהיא תראה את הבית שלך," אומר לו אבא בטון רציני. לרגע משתרר שקט ואז שניהם פורצים בצחוק.
"מהיום הראשון שראיתי אותך ידעתי שאתה בחירת הלב שלה," אומר לו אבא.
"רק שלפרחחית הזו לקח זמן להבין שהיא כבשה לי את הלב באופן מוחלט," הוא עונה לו, "אני חייב לנסוע למשרד. יש לי כמה עניינים דחופים לסדר."
"למה לא נסעת אתו?" שואל אבא אחרי שפטריק עוזב.
"אני לא חושבת שכדאי שנחשוף את הזוגיות שלנו עדיין," אני אומרת לו.
"אל תגידי לי שאת לא בטוחה בו עדיין," אומר אבא. המבט על פניו אומר הכל.
"לא פאפא. אני אוהבת אותו בכל ליבי. זה בגלל סילבר. אנחנו צריכים להיזהר. אתה לא יודע כמה אני רוצה כבר לספר לכולם," אני עונה לו.
"אם כך אני מסכים איתך," אומר אבא.
?
שעה מאוחר יותר אני נכנסת למשרד. ג'ולי קמה לקראתי. "בן מחפש אותך" היא אומרת לי בשקט, "גם פטריק אצלו."
"קרה משהו?" אני שואלת.
"אני לא יודעת על מה הם מדברים. הם כבר שעה ביחד ונתבקשתי למסור לך להיכנס," היא אומרת, "מה שאני יכולה לומר לך שפטריק נראה קצת מעופף, מאוהב הייתי מעזה לומר."
"את חושבת שיש לו מישהי?" אני שואלת אותה ועוטה על פניי מבט הכי תמים שאני מסוגלת לגייס.
"את יודעת ששום דבר לא נסתר מעיניי כשזה נוגע לאחותי הקטנה," היא מנסה להחניק חיוך אך לא מצליחה.
"את יודעת איך אומרים. אם אגלה לך אצטרך… נו את מכירה את הביטוי הזה. ואותך אחותי אני אוהבת המון…וגם עוד מישהו שלא אזכיר את שמו," אני עונה לה.
"ידעתי!" היא אומרת כמעט בלי קול.
אני פונה ממנה ונכנסת לחדר של בן. כיוון שעדיין לא דיברתי עם פטריק אינני יודעת למה לצפות. "אני מפריעה?" אני שואלת.
"אף פעם לא," עונה לי בן. אני רואה שפניו מאד רציניות ואילו פטריק עומד זקוף לידיו ואגרופיו מכווצים. אני תוהה מה כל כך מסעיר את שניהם.
"האיש הזה לא יודע שובע," מסנן פטריק וניגש אליי. הוא עוטף אותי בזרועותיו, ונושק לי על מצחי.
"מה קורה?" אני שואלת.
"עוד מעט נדע," הוא עונה לי. אני מבינה שהוא יודע וגם פטריק. אחרת לא היה מחבק אותי כך. משהו נורא קרה והם מסתירים זאת ממני. אני לא יכולה לחשוב מה כבר יכול לקרות. הרי כל התוכנות שלי מוגנות בצורה כזו שאיש לא יכול להגיע אליהן.
ההמתנה הזו מורטת עצבים. למרות זאת אני מכבדת את העובדה שהם אינם רוצים לשתף אותי.
ואז אני קולטת שעיניהם נעוצות במסך המחשב של בן המראה את ערוץ החדשות.
תביעה הוגשה הבוקר נגד המתכנתת לואיז דיאמונד, עובדת לשעבר בחברת סילבר מערכות תוכנה. בכתב התביעה נטען כי מיס דיאמונד השמידה את תוכנת אבירי הנסיכה כנקמה על פיטוריה מהחברה. במקומה שתלה מיס דיאמונד תוכנה ישנה שנמצאת בשימוש כבר כמה שנים ביודעה כי תוכנת ההגנה של חברת סילבר שירותי מערכות תוכנה עומדת בפני אקזיט, ובכך הכשילה את מר סילבר וגרמה לו למכור תוכנה ישנה בהאמינו שזו היא תוכנת אבירי הנסיכה.
כל ניסיונותיה של אנט סילבר מבעלות החברה ליצור איתה קשר נכשלו. יש חשש כבד שמיס דיאמונד נמלטה מהמדינה.
"אני מבקש את רשותך לעלות לשידור," אומר לי בן.
"אני רוצה שתדבר עם עורך הדין שלהם. פטריק יש לך את הטלפון שלו?"
"אני מניח שיש לי בטלפון הישן והוא לא איתי. אני אאתר לך אותו."
"במחשבה שניה אני לא רוצה שתטפל בזה בן. אני איעזר בעורך דין אחר כדי שלא יקשרו בינינו. זה לא בגלל שאינני סומכת עלייך, אלא רק בגלל שאני מעדיפה לנקוט צעדים זהירים. אל נשכח שגם גולד עדיין מעורב בעניין." אני אומרת לו.
אני יוצאת מהחדר. פטריק יוצא בעקבותיי. "אני מבקש שלא תעשי משהו נמהר," הוא אומר לי.
"אתה צודק," אני אומרת לו, אוחזת בידו ומובילה אותו לכיוון משרדי. אך כיוון שאני רואה בזוית עין שחלק מהעובדים צופים במבזק אני עוצרת במקומי ושומטת את אחזתי בידו של פטריק. "אני חייבת לצאת."
?
אני חוזרת לבית הורי. "ראיתי," אומרת לי אמא מיד כשאני נכנסת, "ומה את חושבת לעשות?"
"אני אדבר עם ליאה רוטשילד. שמעתי שהיא עורכת הדין המובילה בחוק המסחרי. אני רוצה שהיא תייצג אותי. אני לא רוצה לערב את בן בעניין שלא יקשרו ביני לבין פניני בר, וגם לא לפטריק."
כמה שעות אחר כך אני יושבת במשרדי ל.א.ר. משרדיה של ליאה. "ביקשתי מארן שיישב איתך. הוא מתמחה במשפט מסחרי," היא אומרת לי ומובילה אותי לחדרו של ארן.
"אני שמח להכיר אותך," אומר לי ארן.
אני מופתעת לראות שהוא גבר צעיר בערך בגילי. לרגע אני תוהה האם טעיתי בבחירה שלי. הוא כנראה מבחין בהבעת פניי.
"אל תתני למראה שלי להטעות אותך. כבן של ליאה אני שוחה הרבה זמן בעולם הזה. אין לך מה לחשוש. במידה ואתקל בבעיה אני תמיד יכול לערב את ליאה."
"ליאה סיפרה לי על מה דיברת איתה. נכנסתי לקרוא מה אומרים עלייך. אני שמח ששלחת לי בינתיים את ההסכם עם סילבר ואת רישום התוכנה. פעלתי מייד ויש לי אישור בית משפט על שניהם."
אנחנו יושבים שעה ארוכה, מנסחים תגובה לעיתונות ומחליטים שנחכה גם עם הגשת תביעת דיבה נגדית. הרי איש לא יודע שהתוכנה עדיין בידי . "אני מציעה שנראה אם באמת תוגש תביעה נגדי ומה יהיה תוכנה. אני לא מחפשת לריב עם אף אחד."
אני נפרדת מארן לאחר שאנחנו מסכמים לעקוב אחרי התגובות להודעה שלי. "כאשר הן תתקבלנה נחליט אם להעלות אותך לשידור," הוא מסכם את דבריו, "אם יוחלט שכן אני אתלווה אלייך."
אני חוזרת לסטודיו ויודעת שעליי לפעול במהירות. "ג'ולי תאספי את כולם בחדר הישיבות," אני מבקשת, "כולל את בן ופטריק."
"אני מבקשת שתדאגי שכל הטלפונים ישארו מחוץ לחדר," אני לוחשת לה.
"זימנתי אתכם אתמול בבוקר לישיבה מיוחדת שבוטלה עקב בקשתו של המנכ"ל להעדר מהמשרד למשך כמה שעות. הישיבה הזו לא הייתה קשורה למבזק שפורסם זה עתה."
אני ניגשת ומפעילה את המסך הגדול ומעבירה לתחנת החדשות. אני יודעת שבקרוב יעלה מבזק נוסף הפעם זו תהיה התגובה שלי. אין לי מושג כמה זמן יקח עד שהיא תעלה.
"אני מאמינה שיש לומר תמיד את האמת. אתם מכירים אותי ויודעים שלעולם לא אשקר לכם. על כל טעות אני סולחת פרט לשקרים. הישיבה היום נועדה להבהיר לכם למה אני דורשת מעטה סודיות בכל מה שקשור לחברה שלנו. אני עומדת לחשוף מה שקורה מאחורי הקירות הלבנים. אני ממש לא מזלזלת בעבודה הנפלאה שלכם בתחום משחקי המחשב. מי כמוכם יודעים כמה אני אוהבת ומחוברת לעולם הזה. עם זאת הכסף הגדול בא מתוכנות עיסקיות. אנחנו עובדים כעת על תוכנה שמתחרה בתוכנות הקיימות בשוק. את הדובדבן שבקצפת רציתי לשמור בסוד," אני אומרת ולוגמת מעט מים מהבקבוק.
אני נושמת לרווחה כשהמבזק החדש עולה ובו ההודעה שהכתיב ארן למחלקת החדשות.
לואיז דיאמונד דוחה את כל שפורסם על ידי מר סילבר. מר סילבר שמסובך עם הרשות לרישום תוכנות בגלל עבירת מכירת תוכנה שאיננה בבעלותו, תוך התחזות לכך שהיא תוכנה אחרת מפורסמת ומבוקשת, מנסה להוציא את עצמו מהסבך הפלילי אליו נקלע באמצעות הפצת שקרים נגד מרשתי.
לא רק שמרשתי נמצאת במדינה, היא כאן בניו יורק. תוכנת אבירי הנסיכה הייתה בבעלותה הבלעדית. בידינו כל המסמכים המאשרים את טענותינו, וגם הקלטת שיחת טלפון של מרשתי עם אנט סילבר שיחה שנערכה לפני פרסום הודעתו של מר סילבר בעיתונות. מרשתי שומרת לה את הזכות לנקוט בכל האמצעים כדי להגן על שמה הטוב.
אני מגששת מתחת לשולחן אחרי ידו של פטריק. הוא אוחז בידי, מקרב אותה לפיו ונושק לה, מנצל את העובדה שעיניי כל נעוצות במסך.
"אנחנו נמשיך את הישיבה הזו בהזדמנות אחרת. אני צריכה לצאת לפגישה ומבטיחה לכם ששום דבר לגביכם לא השתנה." אני מסיימת את דברי ומסמנת לבן לבוא בעקבותיי. אני רואה שפטריק מביט בי בשאלה. אני לא מתייחסת. הפעם זו המלחמה שלי לבד. אני עדיין לא מוכנה לשים לפניו את כל הקלפים שבידי. שלא תבינו אני סומכת עליו בעיניים עצומות, אבל מה שבידי הוא עדיין בגדר הסוד הפרטי שלי.
"פאפא אני צריכה אותך במשרד," אני אומרת לאבי בטלפון בשעה שאנחנו נכנסים למשרדו של בן.
"אני כבר בדרך אליך," עונה לי אבא, "ג'ולי סיפרה לי מה שקרה. איזו חוצפה!"
"לואיז את חייבת לקרוא את זה," אומר לי בן ומושיט לי את הטלפון שלו.
"מי זו לילי סימונס ממדור החדשות?" אני שואלת אותו, "איך היא הגיעה לטלפון שלך?"
"זו אחותי. מסתבר שאנט סילבר עולה בקרוב לשידור. אחותי הייתה רוצה לעלות אותך לשידור," הוא אומר
"למה פנתה אליך בכלל? הרי איננה אמורה לדעת שאני עובדת כאן," אני יורה מייד לעברו.
"היא פנתה אליי כי ביקשתי ממנה שתודיע לי אם סילבר מתכוון לעלות לשידור. אמרתי לה שאני מייצג את גולד. לא אמרתי מילה עלייך. היא רק הביעה משאלה להשיג ראיון איתך."
"מה אתה מייעץ לי?" אני שואלת.
"את יודעת מה מערכת היחסים בינך לבין אנט סילבר," הוא עונה לי, "זו החלטה שלך."
"לולי, יש לך מלא תכתובות אישיות איתה. תקחי איתך את הטלפון הישן שלך," אומרת לי ג'ולי. רק אז אני שמה לב שהיא איתנו וגם אבא שלי.
"לכי על זה קטנה. רק את הסוד תשתדלי לשמור. שהוא יהיה רק הקלף האחרון שלך," אומר אבא.
בן מסתכל עליו בפנים חתומות. ניכר שהוא מנסה להבין מה אבא אמר.
"תודיע ללילי שנודע לך שאני בדרך לאולפן," אני אומרת.
?
"הכל ענין של נקמה," אומרת אנט. היא אינה מודעת לעובדה שאני עומדת להכנס לאולפן. אני צופה בה בשעה שהמאפרת מורחת את האיפור על פני "שהעור לא יבריק בצלום," היא מסבירה לי.
"לואיז מאוהבת קשות בבעלי, אבל הוא לא רצה אותה. מאותו יום היא רקמה את הנקמה שלה."
"החברים שלך במשרד צופים בנו ואמרו שהם מוכנים לעלות לשידור ולהעיד איך חיזר אחריך נואשות," כותבת לי ג'ולי, "הם אמרו שאפילו שקלת להגיש תלונה נגדו על הטרדה."
אני מראה את התכתובת לארן. "אם נצטרך לא אהסס להשתמש בזה," הוא אומר לי ועובר במהירות על התכתובות שלי עם אנט.
אני מסמנת בידי שאני מוכנה להכנס לשידור.
"מצטרפת אלינו לואיז דיאמונד," אומר אלן רובין מי שמנחה את התוכנית היום, "שלום לך לואיז."
"גברת סילבר ואני היינו חברות מאד טובות. יש לי כמות עצומה של שיחות בינינו. אני מוכנה לתת לך להחליט מה הייתה טיבה של מערכת היחסים בינינו כפי שעולה מהתכתובות האלה," אני אומרת ומניחה לפניו את הנייד שלי. "אתה יכול לראות גם מה טיב השיחות שלי עם מר סילבר."
אלן רובין מדפדף בשיחות שלי עם אנט. "אני אהיה כנה איתך גברת סילבר מהתכתובות הרבות עולה שהייתן חברות ממש טובות. את נהגת לשלוח לה הודעות בתדירות גבוהה מהמקובל לדעתי. איך זה מסתדר עם העובדה שהיא ניסתה לגנוב ממך את בעלך?"
"תבין," היא מתחילה לגמגם.
" גברת סילבר. את יודעת שבידי יש מסמכים המעידים שהתוכנה הייתה בבעלותי הבלעדית. היא נרשמה ברשות עוד לפני שהתחלתי לעבוד בחברה שלך ושל בעלך. כמו כן יש בידי את ההסכם שחתם איתי בעלך שבו הוא מודע לכך שהתוכנה מושאלת לשימוש כל עוד אני עובדת בחברה, אך אין לו שום חזקה עליה. צר לי שאת הולכת ומסתבכת בשקרים. כבר הבנתי שהחברות בינינו לא חשובה לך."
היא שותקת. אין לה מה לענות, שכן היא יודעת שעם המסמכים האלה איננה יכולה להתווכח.
"הם מזוייפים," קופץ מר סילבר.
"אני מבינה שאתה מאשים את הרשות בזיוף מסמכים," אני עונה לו, "אני מציעה אדוני המנחה שתאמת את דבריי עם הרשות."
"המסמכים האלה הועברו אלינו לפני השידור ואכן אומתו על ידי הרשות לרישום תוכנות ובית המשפט שאישר את הזכויות שלך לגבי התוכנה," עונה אלן רובין.
"בידי עותק של תביעת נגדית," אני אומרת. אני לוקחת סיכון מפני שהמסמך עדיין לא גמור. "בידיך מר סילבר ההחלטה אם אגיש אותו לבית המשפט."
"את מאיימת עליי?" אומר מר סילבר, "נראה לי שאת קצת מבולבלת."
"אתה טועה, אינני מאיימת כלל," אני עונה, "אני בסך הכל מציגה עובדות. אני מבינה שאין לך בעיה שאגיש אותו לבית המשפט." אני מסתובבת לעברו של ארן שעומד ליד הצלמים וצופה בראיון. "ברשותכם אמסור אותו לעורך דיני," אני אומרת וקמה מהכסא.
"בבקשה לא," אומרת אנט, "זה ישאיר אותנו חסרי כל."
"מדוע?" אני שואלת, "הרי בעלך טוען שאני משקרת, ולכן אין לך מה לחשוש."
"את לא," אומרת אנט, "אני עומדת להיות אמא. אני לא יכולה להרשות לעצמי להשאר בלי קורת גג. מצטערת מייק. אני חייבת לאמר את האמת. הסתבכנו כבר מספיק עם השקר הזה."
"את היית מוכנה לשקר לי ולומר שהפלת את התינוק רק כדי לסחוט אותי?" אני שואלת בתמיהה.
?
פטריק
כל עובדי המשרד צופים בשידור המיוחד הזה. הם מוחאים כפיים ללואיז. כל מה שאני יכול כעת זה לעקוב אחרי הבעות פניה. אני רואה את הכאב העצום בשעה שהיא אומרת את הדברים. מצד שני אין לה ברירה.
המצלמה עוקבת אחרי אנשי הרשות לרישום התוכנות שבאים בלווי משטרתי על מנת לעצור את מר סילבר.
"בבקשה," אומרת לואיז ופניה לצלמים, "המסר הובהר. אין צורך שתצלמו אותו כעת. אני לא מרגישה מנצחת. אני מאד עצובה שכך התדרדרו הדברים. לא הייתה לי ברירה אלא להגן עלי ועל כל מי שקשור אליי בקשר לתוכנה הזו ובכלל, אבל אין בי שמץ של שמחה לראות את מה שקורה כעת. בעיקר בגלל שאנט הייתה חברתי הטובה."
אני לא יכול לתאר במילים את מה שאני מרגיש כעת למולה של האישה המושלמת שלי. אני יודע כמה המילים שלה באות מהלב. אני כבר לא יכול לחכות לפגוש אותה.
"אני מותשת. ניפגש בבית? ל." מתקבלת ההודעה ממנה.
"בטח. רק איזה מהם? פ." אני עונה לה.
"זו בכלל שאלה? חשבתי שכבר הסכמנו. ל." היא עונה לי.
"בדרך. פ." אני עונה לה וממהר לסיים את יום עבודתי.
כאשר אני מגיע היא כבר מחכה לי. רק אז אני נזכר שלא נתתי לה את קוד הכניסה.
אני מחנה ומחכה שתבוא לחנות לידי. "מצטער שחיכית, זה לא יקרה יותר. בואי אלמד אותך את כל הקודים ואתן לך שלט לחניה," אני אומר לה בשעה שהיא נאספת לחיבוק שלי.
"אתה גאה בי?" היא שואלת אותי.
"אין לך מושג כמה אני גאה בך. הבקשה שלך בסוף שלא יצלמו את השוטרים אוזקים אותו הייתה משהו שאין לי מילים לתאר. שמחתי שהם היו עסוקים לפזר את הרעל נגדך שאיש לא העלה את השאלה מה עלה בגורלה של התוכנה," אני אומר לה.
"כפי שאמרתי אני לא שמחה שככה מסתיים הסיפור אבל מרגישה הקלה עצומה שאני סוף סוף יכולה להוציא את הזוגיות שלנו לאור. אני רוצה שכולם ידעו. אני לא רוצה יותר להסתיר את הרגשות שלי שמתפוצצים ורוצים לצאת כל הזמן," היא אומרת לי.
"חשבתי להזמין אותך לאכול בחוץ היום, אבל נראה לי שנזמין אוכל ונשאר בבית. הייתה לך מספיק חשיפה היום. מה בא לך לאכול?" אני שואל לה בשעה שאנחנו נכנסים הביתה.
"בוא נראה מה יש לך פה ואני כבר אכין לנו משהו," היא עונה לי.
"האמת שהבית די ריק. אני צריך לערוך קניות ואני לא ממש טוב בזה לאחרונה. יש לי בוסית שמשאירה אותי בעבודה עד השעות הקטנות של הלילה ואתמול בכלל היא הגזימה. לא נתנה לי לישון," אני עונה לה.
"לפי מה שנאמר לי אתה הבוס. היא בסך הכול מלאה ברעיונות וגורמת להם לצאת לפועל," היא עונה לי. "אז סושי?"
אני מעלה בפניה את התפריט של מסעדת הסושי האהובה עליי. אני רואה כמה אנחנו שונים. היא בוחרת תפריט פשוט ואני אוהב את המורכב יותר. "תזמיני מה שבא לך," אני אומר לה.
"אתה לא מבין שזה מה שאני רגילה? זה באמת מה שבא לי," היא עונה לי. אני מבין שעוד ייקח לי זמן להכניס אותה לעולם שלי.
"כרצונך," אני עונה לה.
"אתה מאוכזב ממני?" היא שואלת אותי, "אתה יודע שאני יכולה להרשות לעצמי הכול היום. זה באמת באמת מה שאני רוצה. אני מודה שיש לי חששות מהעולם שלך. אני רוצה שתהיה גאה בי. שלא אבייש אותך."
"בואי אספר לך על עצמי," אני אומר לה בשעה שאנחנו מחכים למשלוח של הסושי.
"כפי שאמרתי לך אני בא ממשפחה מאד עשירה. לאבי יש חברת השקעות גדולה בשם גולד ובניו השקעות. אחיי הבוגרים הלכו בעקבותיו, למדו באוניברסיטה יוקרתית מנהל עסקים והצטרפו לעסק מיד עם סיום לימודיהם.
היה לי ברור שאני רוצה משהו אחר בחיים ובתור פשרה נרשמתי ללימודי כלכלה ומנהל עסקים וגם סיימתי תואר במדעי המחשב. העובדה שסיימתי את התואר הכפול שלי כמצטיין המגמה, עדיין לא הניחה את דעתו של אבי. המשכתי לתואר שני וכשסיימתי את לימודיי העניק לי אבי מפתחות ליגואר כיאה לבן משפחת גולד.
הוא היה ההמום כשסירבתי להצעה להצטרף לחברה, והשאיר לי את היגואר כי חשב שאחפש עבודה ואתייאש. תוך זמן קצר התחלתי לעבוד בחברת IBM במשרה טובה ושכר גבוה. העובדה שהתמדתי גרמה לאבי להבין שאני רציני. משם עברתי לעבוד אצל סילבר.
את היגואר, כפי שאת יודעת, הוא השאיר לי במתנה למרות הכל. כמה שנים עברו מאז? אני עדיין נוהג בה. את מבינה, אני לא כמוהם. כסף לא מסנוור אותי. לכן גם לא חיפשתי את האישה הנכונה, מהמשפחה הנכונה, מהמעמד הנכון. אני מבין שחיפשתי אותך כל חיי. לא ידעתי זאת עד שראיתי אותך ביום ההוא ילדה אישה שכמוך."
אני מפסיק את דבריי ומביט באישה שאני כל כך אוהב. אני מביט לתוך עיניה לראות את השפעת דבריי. שוב דבר לא שונה בהן. היא מביטה בי בחזרה באהבה גדולה. אני מרגיש הקלה גדולה. צדקתי בבחירה שלי בה.
ואז נשמע צלצול הפעמון בדלת הכניסה.
"השליח עם האוכל הגיע," היא אומרת לי.
אני מרחף מאושר וניגש לפתוח את הדלת עם חיוך על פניי. כאשר אני פותח אותה נמחק מידי החיוך על פניי למראה הבעת הפנים של מי שעומד מולי.
