פטריק
'יש לה עין טובה,' אני חושב לעצמי. אני מאד מרוצה מהצוות שהיא בחרה. כולם מאד מוכשרים ועוד נגיע יחד רחוק.
כשפאולינה יוצאת אני נכנס לתיקה האישי ורואה את ההערות של לואיז לגבי השכר. לא רק שהמשכורת שהיא מקבלת היא נדיבה, אלא לואיז ביקשה שיתנו לה אחוזים מהמכירות. לו אנשים היו מבינים כמה חכמה השיטה של תגמול העובדים שלך עבור העבודה שלהם, הם היו רואים מוצרים באיכות טובה הרבה יותר. דו"ח המכירות השבועי מעיד על כך שהדרך של לואיז נכונה.
אני חושב שוב על תוכנת ההגנה אבירי הנסיכה ותוהה מדוע אצלי אין את הסימן שהיא מותקנת.
'זה לא יתכן שלואיז איננה מגנה על החומר שלי,' אני חושב לעצמי, 'הרי בידי הלב של החברה.' אני מחליט להיכנס להגדרות המחשב ומחייך לעצמי. "פרחחית," אני פולט בקול. אני מבין שעשתה זאת כדי שלא אדע זאת בשעה שהסיפור עם סילבר לא סגור עד הסוף.
אני מרגיש מטופש עם החיוך שעל פניי. 'אז כן איכפת לה ממני!'
אני חוזר למסך הרגיל ורוצה להתחיל לעבוד כשחלון של צ'אט עולה בצד הימני של המסך.
פטריק ולואיז
לואיז: הצ'אט הזה יאפשר לך גישה ישירה אליי.
כל השיחות לעינינו בלבד.
אני מקליד לה תשובה מיד.
פטריק: תודה על האמון שאת נותנת בי.
התשובה מתקבלת מיד
לואיז: ברור. אתה המנכ"ל שלי.
'זה כל מה שאני בשבילך?' אני שואל את חלל החדר. אני לא יודע את התשובה ולכן לא מנסה להעלות השערות, אלא חוזר לעבוד. אני יודע שאני צריך להיות סבלני. את התשובות שלי אקבל בקרוב.
לואיז
עכשיו כשהוא יודע מי ה'בעלים' אין עוד טעם שאסתתר מפניו. אינני רוצה שירבה להיכנס לחדרי. הנוכחות התמידית שלו לידי לא קלה עבורי. למרות הנאום של ג'ולי שהוא באמת לא מאורס, וגם של פאולינה שהצטרפה ואמרה לי ש'הארוסה' היא לא מישהי חשובה בחייו, יש בוודאי סיבה למה היא באה אליו לכאן.
הלב שלי נשבר ממנו לא פעם אחת ואני מאד זהירה בכל מה שקשור אליו.
'למה הוא היה חייב לנשק אותי?' הרגשתי שאני נמסה למגעו.
אני כל כך שמחה שבן התקשר. אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היה עושה כן.
עכשיו יש לנו קבוצה פרטית משלנו בחברה פטריק ולואיז וגישה ישירה אחד לשנייה. מאד התלבטתי אבל אני מבינה שאין ברירה.
אני עוברת על הדואר שמונח על שולחני. אין שום דבר בו שקשור לתוכנה. אני מצפה למכתב מסטיבן רומלי בקשר לרישום התוכנות, אך עדיין לא התקבל דבר. זה מריח לי לא טוב, ביחוד לאור ההתעוררות של סילבר שוב.
הגיע הזמן לפעול. אני נכנסת לצ'אט שלנו פטריק לואיז:
לואיז: תכנס אליי זמנך הפנוי.
הנקישה על הדלת מפתיעה אותי. אני מביטה במסך ורואה את פטריק עומד ליד הדלת. העמידה שלו זקופה ומשדרת עוצמה. הלב שלי קופץ.
אני לוחצת על השלט ונותנת לו להיכנס. "נתתי הוראה להתקין גם אצלך דלת שמופעלת ע"י שלט. אנחנו עולים כעת שלב," אני אומרת לו. הוא מתיישב מולי בשתיקה. אני רואה שהעיניים שלו נמשכות לשפתיים שלי, אבל אני לא מגיבה.
"כרצונך," הוא אומר לי.
"קראתי לך כי יש משהו שמטריד אותי," אני אומרת לו. הוא נדרך כולו. "אני מבקשת שתדבר עם סטיבן רומלי, האיש שאחראי על רישום זכויות היוצרים של התוכנות. תאמר לו שאתה רוצה להיפגש אתו כדי לבדוק אם תוכנות המשחקים שלנו רשומות כולן. אני סומכת עליך שתדע לקרוא את התגובה שלו. אם יסכים להיפגש איתך תשאל היכן יעדיף. האם במשרדו או מחוצה לו. אני סומכת על האינסטינקטים שלך שתדע איך להתנהל מולו."
הנייד הישן שלי מצלצל. שכחתי שלא כיביתי אותו.
"אני חייבת לצאת. יש לי….פגישה ," אני אומרת לו, "תעבוד בינתיים עם רשימת תוכנות המשחק בלבד. משהו מריח לי לא בסדר עם הסיפור של סילבר. אתה יכול לזרוק מילה לרומלי בקשר לנושא, שכן גם שמך עלה בחקירה."
אני רואה את המבט בעיניו משתנה. אני מניחה שזה קשור למסרון שקיבלתי. אני עדיין לא מוכנה לשתף אותו.
"אני יודעת שראית את ההגנה על המחשב של פאולינה וגם את מה שמוצפן אצלך במחשב. אני מקבלת התראה כל פעם שמישהו מאתר זאת. אני מורידה בפנייך את הכובע. איש מהעובדים לא שם לב אליה עדיין. ההגנה הזו נעלמת ברגע שהמחשב מוצא מחוץ למשרד. יש תוכנות שננעלות יחד איתו. רק שתדע."
הוא לא מגיב. פניו חתומים. האמת שזה מתאים לי. אין לי רצון להתעסק בזה כעת. יש לי דברים דחופים לטפל בהם רגע לפני שאני חושפת את התוכנות בפני כולם.
אני פותחת את הדלת ומסמנת לו לצאת.
"אני בפגישה מחוץ למשרד," אני אומרת לג'ולי, "אינני יודעת אם או מתי אחזור."
אני רואה שהוא מתלבט אם לאמר לי משהו, אבל שותק.
רגע לפני שאני מתחילה לנסוע אני שולחת לג'ולי הודעה: "אני מבקשת שתתקשרי אליי עוד חצי שעה." אני לא מסבירה לה שאני חוששת שהפגישה הזו מלכודת עבורי. אני באמת לא יודעת למה לצפות בפגישה עם אנט.
*
אנט נראית לי חיוורת. הבטן שלה עדיין גדולה והיא מניחה את ידה עליה כאילו חי בה עדיין התינוק.
אנחנו נפגשות בבית הקפה האהוב עליה. בחרתי את המקום כדי להעניק לה סביבה מנחמת. "אני מבינה מה את מנסה לעשות," היא רוטנת לעברי.
"חשבתי שתשמחי. אני יודעת שאת אוהבת את בית הקפה הזה," אני עונה לה בשלווה.
"אבל אותך אני שונאת," היא עונה לי ומתיישבת.
"אם זה עוזר לך לחיות יותר טוב עם עצמך," אני עונה לה. הייתי רוצה להמשיך את המשפט אבל עוצרת בעצמי. אני חייבת להיות ערנית, קשובה לכל מילה שלה.
"אני אדאג ששום מקום לא יקבל אותך לעבודה," היא אומרת לי.
"את לא מתכוונת לזה," אני אומרת לה. אני חייבת להרדים אותה שלא יעלה בדעתה שהקמתי כבר עסק משלי.
"אני אדאג שכולם ידעו שהחוזה בינינו פיקטיבי, שרק עכשיו חיברת אותו כדי להציל את העור שלך," היא מסננת לעברי.
"בואי אני אפשט לך את הדברים. עובדה היא שבעלך מכר תוכנה שקיימת בשוק כבר שלוש שנים. לא רק שזה מעשה פלילי, אלא זה די, כפי שכבר אמרתי, עצוב שבעל חברה לייצור תוכנות לא מזהה שהתוכנה שהוא מוכר היא תוכנה ישנה," אני אומרת לה ומפסיקה לדבר לרגע כדי שתעכל את דבריי.
הנייד מצלצל ואני מעיפה מבט. "תסלחי לי אחותי בטלפון, אני חייבת לענות. מקווה שהכל בסדר."
"הי ג'ולי, זה דחוף? כי אני בפגישה עם חברה," אני עונה לה. אני משתדלת לא לחייך כשאנט מעקמת את הפרצוף. "עם אנט" אני אומרת. רק שלא תאמר מה שלא אמורה לאמר.
ג'ולי קולטת אותי. "הכל בסדר. רציתי לספר לך שידידינו רצה להיפגש מאוחר יותר אם מתאים לך."
" תגידי לו שאתקשר. אולי נלך לאכול פיצה אצל מרקו?" אני עונה לה
"מרקו נשמע נפלא," היא עונה לי. היא יודעת שהרגע המצאתי את השם, כשם שהיא יודעת שלא הייתי קובעת פגישה עם אף אחד בפיצריה.
"איפה הפיצה של מרקו," שואלת אותי אנט.
"ברובע האיטלקי כמובן," אני עונה לה, "זה של הדוד של ג'ון, לא זוכרת בדיוק את הכתובת."
אני מחניקה חיוך כשאני רואה את אנט רושמת את השמות בנייד שלה. היא כל כך לא מתוחכמת שהיא לא מסתירה את העובדה שהיא מדווחת כל מילה. אני לא אתפלא אם היא גם מקליטה את השיחה.
אני שמחה על כך שלא שכחתי להביא את הנייד הזה. אני מעיפה מבט בתיק לבדוק שהוא מכובה.
"בתור בעלת חברה לייצור תוכנות את בוודאי יודעת שכל תוכנה אמורה להיות רשומה כדי לתבוע עליה בעלות. גם שלי נרשמה. את מוזמנת לראות שהתאריך הוא חצי שנה לפחות לפני שהתחלתי לעבוד עבורכם. אם הייתי מעבירה את הזכויות, היה בעלך צריך לרשום אותן. מה גם שהחוזה שלי איתו נמסר ביום החתימה לרשם הזכויות כי היה חשוב לי להגן עליה. את יכולה לטעון לזיוף כמה שאת רוצה, אבל זה לא יעזור לך אנט."
אני מוציאה את הטלפון ומחייגת למונית. "אני צריכה מונית לאיטליה הקטנה," אני אומרת לסדרן של תחנת המוניות ששמה עולה ראשון במנוע החיפוש.
"כבר שולח," עונה לי הסדרן, "מאיפה לאסוף אותך?"
אני נותנת לו את הכתובת של בית הקפה. "שתי דקות אצלך," הוא אומר לי.
השיחה הזו מתנהלת כך שאנט תשמע. אני תוהה מדוע היא רוצה לעקוב אחריי. אין לי תשובה על כך.
"אני חייבת ללכת," אני אומרת לה ומשאירה שטר של עשרים דולר על השולחן, שהוא הרבה יותר ממחיר הקפה ששתיתי.
אני נכנסת למונית ומציצה לראות אם אנט עוקבת אחריי. אני רואה שהיא עדיין יושבת שם. "אתה חושב שעוקבים אחרינו?" אני שואלת את נהג המונית, משווה לקולי טון מפוחד.
"לא," הוא עונה לאחר שהוא בדוק במראות, "ממי את מפחדת."
"אני יכולה לבטוח בך?" אני שואלת אותו.
"בטח," הוא עונה לי מסוקרן.
"המאפיה האיטלקית," אני עונה לו.
אני רואה שהוא מחוויר. "לא מתאים לי גברת," הוא אומר.
"אם כך תוריד אותי בתחנת הרכבת הקרובה," אני אומרת. כאשר אני מחוץ למונית אני מחייכת מרוצה. התרגיל שלי עבד. אני יורדת בריצה את המדרגות ועולה על הרכבת לכיוון בית הוריי. כאשר אני יוצאת בתחנה שלנו אני מוציאה את הנייד החדש שלי ושולחת הודעה לפטריק.
"ארוחת ערב בבית הוריי. זה בהנחה שאתה מוכן לאכול בכלי אוכל רגילים. ל."
הטלפון הבא הוא לאמא שלי. "יש לך הכל בבית לארוחת ערב ד"ר?" אני שואלת אותה.
"פרחחית שכמוך. תבואי כבר הביתה. האוכל כמעט מוכן," היא עונה לי בחיבה.
"יש לנו אורח לארוחת ערב," אני עונה לה.
"שאנחש?" היא שואלת.
"בדיוק," אני עונה.
"ג'ולי הודיעה שהיא הולכת עם בן לארוחת ערב עם חברים," היא אומרת.
"תספרי עד עשר ואני בבית," אני עונה לה, "האורח יגיע כשיגיע."
פטריק
לומר לכם שאני לא המום מההודעה שקיבלתי לא יהיה אמת.
'מה המשחק שלך לואיז?'
אני רוצה לבדוק במפה של גוגל לראות כמה זמן ייקח לי להגיע לבית שלה אבל אינני זוכר את הכתובת, רק איך מגיעים אליה.
"בדרך. פ." אני עונה לה, מכבה את המחשב ויוצא מהמשרד. בדרכי החוצה אני רואה שג'ולי עדיין כאן. אני תוהה מדוע לא הלכה הביתה.
"להתראות מחר," אני אומר לג'ולי.
"ערב נעים," היא עונה לי. אני תוהה האם היא יודעת משהו על ההזמנה של לואיז.
אני נכנס לרכב. אני מרגיש שאני חייב לפתוח את החלונות. הלב שלי הולם בפראות. מה שזה לא יהיה, היא מכניסה אותי שוב לבית הוריה. אחר כך אני נזכר שאביה הוא בעל המניות של החברה ומתחיל להבין שזו בטח פגישת עבודה. אני מאוכזב.
אני מתחיל לנסוע. המחשבות שלי מתפזרות. 'האם עליי להביא משהו?'
לבסוף אני עוצר בחנות פרחים פינתית וקונה זר פרחים סתווי, לא יקר מידי, לא פשוט מידי.
אני מגיע לבית הוריה. אני רגוע כעת. הרי זו רק פגישת עבודה.
אני נוקש על הדלת ואיגור פותח לי אותה. "תכנס פטריק," הוא אומר לי, "הגעת בזמן. ארוחת הערב כבר על השולחן."
"אני מבינה," אני שומע את קולה של לואיז מהסלון, "אני אטפל בזה מחר. זה לא בוער. תודה שהודעת לי."
"אתה שומע אבא," היא אומרת לאיגור, היא אינה מבחינה בי, " דיברתי עם רקסון. יש לו כמה בתים להראות לכם. אני אשלח לך במייל. תעבור עם אמא על כולם ותאמר לי איזה אתה רוצה לראות. קחו את הזמן. אני אטפל מחר בבוקר בפגישות."
"לולי, האורח שלך כאן," הוא אומר לה.
היא מפנה אלי מבט מופתע כאילו לא הזמינה אותי לכאן. "מצטערת הייתי עסוקה. ברוך בואך. בוא נשב לאכול."
אנחנו ניגשים לשולחן האוכל במטבח. "סבתא אכלה מוקדם היום," מסבירה נטשה.
אני מציץ לעברה של לואיז. "את צריכה עזרה?" היא שואלת את נטשה אם כי ניכר בה שמחשבותיה במקום אחר.
"לא לולי תשבי, הרי הכל כבר על השולחן," היא אומרת לה.
"אה," אומרת לואיז ומתיישבת.
אני ממהר להתיישב לידה. "תשכחי מזה שאת נעלמת לי היום," אני לוחש לאזנה.
"מה?" היא עונה לי, "לא, מה פתאום."
"לואיזה," אומר לה איגור. רק אז היא פתאום מתאפסת על עצמה.
"כן פאפא," היא עונה לו.
"ובכן, כפי שצפית הגיעו השאלות היום. יש שמועות שרצות על תוכנה אחת בשם אבירי הנסיכה שאיש לא יודע איזה בית תוכנה מייצר אותה," הוא אומר לה, "אומרים שמוכנים לשלם הון תועפות עבורה."
"כך שמעתי," היא עונה לו בחיוך, "כמה חבל שבסטודיו שלנו מייצרים רק תוכנות למשחקים, נכון?"
איגור נאנח. "תארי לך מה היינו יכולים לעשות עם המילארדים שמציעים עבור התוכנה הזו." אני מביט בשניהם. איך יתכן שהוא הבעלים של חברה ואינו יודע על התוכנה הזו. אולי לא הבנתי נכון והיא רק מותקנת שם? אני מבולבל לגמרי.
"פאפא, אתה יודע למה בחרתי בפטריק להיות מנכ"ל החברה?" היא אומר לאביה, " הוא אדם מבריק. יש לו ראייה לפרטי פרטים. הוא גילה את מה שהסתרתי ממנו."
"אתה מבין פטריק, זה לא שיש לי סודות מפניך. הייתי חייבת להגן עליך כי סילבר נושף בעורפך כל הזמן. הפגישה שהייתה לי, שגם עליה לא יכולתי לספר לך ליד אחרים, היתה עם אנט. משהו מתבשל שם. אמרתי לה שאני חייבת ללכת כי אני נפגשת עם ג'ולי וג'ון לפיצה. היא התחילה לחקור אותי," היא מסתכלת עליי, "פטריק אתה בכלל מקשיב לי?"
איך אני יכול להקשיב לה כשהיא מזכירה בדרך אגב שם של גבר אחר. 'מי זה ג'ון?'
"אני לא צריכה להסביר לך שסתם המצאתי את הסיפור, ואין ג'ון, נכון?" היא קוטעת את מחשבותיי.
"תסלחו לי. אני צריך לשירותים," אני עונה וקם.
"בוא אני אראה לך איפה," היא אומרת ומובילה אותי במסדרון לכיוון לחדר האמבטיה.
"ועכשיו תאמר לי מה מציק לך," היא אומרת.
אני מחליט לא לשתף אותה במה שעובר עליי.
היא מסיטה מבטה ממני. "אתה כל הזמן רב איתי. חשבתי שאם נפגש ליד אבא שלי תרגיש בנוח."
אני לא עונה לה. איך היא לא מבינה מה הנוכחות שלה לידי עושה לי?
היא עוזבת את חדר האמבטיה ואני מנצל את ההזדמנות להשתין כדי למשוך את הזמן. "אני חייב להודות שהריחות מעוררי תאבון נטשה," אני אומר כשאני חוזר לשולחן וממלא את הצלחת שלי באוכל.
"ככה אני אוהבת," עונה לי נטשה, "אני אוהבת אנשים שאוכלים."
לואיז מרכינה את ראשה. אני תוהה מה עובר לה כעת בראש. לעיתים היא הילדה אשה הפראית שהיא, ולעיתים שתקנית שאי אפשר להוציא ממנה מילה.
"עכשיו תורך," אומרת לי לואיז לבסוף. אני מביט בה ומנסה להבין למה היא מתכוונת, "ספר לנו מה אמרו ברישום זכויות היוצרים."
"אני אומר לך את האמת. העובדה שהייתה לך פגישה שלא ידעתי מהי גרמה לי לחוסר שקט גדול ורציתי להתרחק קצת מהמשרד. שלא באשמתך גרמת לי לפרץ קנאה כזה שלא רציתי להימצא ליד העובדים. מבחינת התוכנות של המשחקים כולן רשומות כפי שצריך," אני מספר לה, "שאלתי לגבי החקירה. מר סילבר מסובך ויעמוד לדין. הוא מנסה להטיל עליי את האשמה, אבל הובטח לי שוב שאני נקי מכל אשמה. וגם… שמעתי רכילות על התוכנה הכי לוהטת בשוק. הוא שאל אותי אם אני יודע מה קורה איתך. יש התעניינות מתחת לפני השטח בתוכנה שלך והוא רצה לדעת אם היא עדיין קיימת."
"אלה חדשות נפלאות," היא אומרת לי, "היא כמעט מוכנה לצאת לאוויר העולם. אני רק מתלבטת אם למכור אותה כתוכנה בודדת לחברות, או לעשות אקזיט. כך או כך נרוויח סכום עתק יותר ממה שנוכל אי פעם לבזבז." היא לא אומרת מילה על גילוי הקנאות שלי כלפיה.
הארוחה מסתיימת ולואיז מזדרזת לקום ולנקות את הכלים. "תסלחו לי אני עייפה. אני פורשת," היא אומרת.
"תצטרף אליי לקפה ועוגה?" שואל אותי איגור. אני לא מרוכז. אני רוצה להציע ללואיז שאני אקח אותה הביתה, אבל היא נבלעת ואחרי רגע אני רואה אותה לבושה בחולצת טריקו שמכסה בקושי את תחתוניה ופניה מועדות לחדר האמבטיה. פתאום אני מבין.
'האם כאן היא מסתתרת מפניי כל הזמן?'
"אני אשמח," אני אומר לו לבסוף. תוהה אם היא תצא שוב לסלון או תלך לישון.
אני רואה אותה שוב חוצה את המסדרון ונבלעת בחדר. עכשיו אני בטוח שכאן היא תבלה את הלילה. לפחות היום.
השיחה בינינו ידידותית ואני תוהה אם הוא יודע על מה שקורה בין לואיז לביני. "אני שמח לראות שסוף סוף אתה יודע שלואיז היא בעלת החברה. היה חשוב לה להסתיר את זהותה ולכן ביקשה שהחברה תרשם עליי, אבל ברור לך ששניכם אלה שמנהלים אותה יחד."
"אני חייב להודות שלרגע לא חשדתי שזו היא," אני אומר לו בגילוי לב, "אולי כי ניסיתי לא לחשוב עליה. היא מטריפה אותי."
"ואתה אותה," אומר לי איגור, "אף פעם לא ראיתי שניים שנלחמים ככה במי שהם אוהבים. אמנם היא פרחחית, אבל יש לה לב ענק מלא אהבה."
"אתה יודע," אני אומר לו, "לא ידעתי למה לצפות כשהזמינה אותי לפה. קיוויתי שאולי…"
"תבין אותה. היא רוצה קודם כל לסגור עבורך את הסיפור של סילבר. אני לא שיתפתי אותה בכך שגם אצלי היו גישושים לגבי התוכנה. אמרתי להם שאני חדש בתחום. שראיתי שהילדים אוהבים משחקי מחשב ולכן שכרתי כמה צעירים שייצרו עבורי משחקים. אמרתי להם שאין לי כוונה להתעסק עם תוכנות מסובכות. הם הזכירו את סילבר וגם אותך. אתה הרי רשום כבעל מניות בחברה שלנו. חשבתי שיהיה טוב אם ידעו שאתה עכשיו בתחום המשחקים וירדו ממך."
"הנושא בין סילבר לביני בטיפולו של בן," אני מספר לו.
"עדיף כך. לא הייתי רוצה שתיפגש עם סילבר. הוא אדם מיואש ומסוגל לעשות כל מיני דברים. אתה יודע מה לואיז אמרה לי?" הוא אומר ולא מחכה שאענה, "היא אמרה לאנט שזה מאד עצוב שבעלה בעל חברת תוכנה ולא זיהה שהוא מוכר תוכנה אחרת לגמרי. אצל הבת שלי זה לא היה קורה. אמנם היא סובלת מהפרעת קשב, אבל עדיין שמה לב לפרטים הקטנים."
"אני מעריץ אותה על היכולת שלה לייצר תוכנה כזו מורכבת," אני אומר לו.
"אתה יודע שאנשים מופרעי ריכוז הם לא אנשים טיפשים. פשוט המח שלהם עובד אחרת. הם משתעממים מהר כשמשהו לא מרתק אותם, אבל כמשהו מעניין אותם כושר הריכוז שלהם מדהים."
"לרגע לא הטלתי בה ספק. זו לא הייתה כוונתי. אני מדבר על הרעיון איך שהתוכנה עובדת. יש לי הרגשה שהיא לא תעשה אקזיט אלא תשאיר את הבעלות אצלה ותמכור אותה לשימוש. למרות גילה הצעיר זה מפעל חייה," אני אומר.
"אני חושב שגם אני מזהה את זה אצלה. היא קשורה לתוכנה הזו יותר מכל דבר אחר שיצרה והיא כותבת תוכנות מגיל מאד צעיר," אומר לי איגור.
אנחנו יושבים בשתיקה דקות ארוכות, לוגמים מהקפה, מכרסמים את העוגיות. כל אחד שוקע במחשבות. לבסוף אומר איגור. "אני יודע שאתה מאוכזב. ראיתי בעיניך איך אתה מסתכל עליה, והיא לא היתה שם לראות. היא מותשת. היא עובדת על משהו שגורם לה ללכת לישון בשעות הקטנות של הלילה. רק עכשיו הורידה את מסך הסודיות לפנייך. תן לה זמן."
לואיז
אני שומעת את אבא ופטריק מדברים, אני שומעת קטעי שיחה אבל מנסה לא להקשיב לה.
לא נותר לי אלא לחכות שדלת הכניסה תסגר, ולשמוע את אבא נכנס לחדר השינה שלו כדי שארגיש נוח להדליק שוב את האור בחדרי וניגשת להפעיל את המחשב.
אני מציצה מבעד לווילון החוצה ורואה את פטריק יושב ברכב, ראשו שעון על ההגה.
כמה הייתי רוצה ללכת אליו כעת. טעם הנשיקה שלו עדיין בפי. הוא נישק אותי כל כך חזק שפצע את שפתי התחתונה ודם ניגר ממנה. אני מלקקת אותה, למרות שיודעת שהטעם שלו כבר לא שם.
"תחכה לי בסבלנות אהוב שלי," אני לוחשת.
אני יודעת שאני חייבת לעבוד כיוון שאני קרובה מאד לסיום, אבל אינני יכולה להתיק את עיניי ממנו.
אני רואה אותו מרים את ראשו מההגה, הולם עליו באגרופו, לוקח את הנייד שלו ומחייג.
הנייד שלי מתעורר לחיים ושמו של פטריק ממלא את המסך.
תפתחי לי את הדלת.
אני רואה אותו יוצא מהמכונית. לרגע אני חושדת שהוא ראה אותי, אבל רואה שעיניו נעוצות בדלת. אני ממהרת לדלת. כולם ישנים כבר ואין לי רצון שמישהו יראה שהוא חזר. אני שמחה שג'ולי נשארת לישון היום אצל בן. אני פותחת את הדלת והוא מוריד מיד את הנעליים. הוא אוחז בידי ומושך אותי לחדר שלי.
"את מבינה מתוקה שאני לא יכול יותר בלעדייך?" הוא שואל אותי בקול חרוך מצמיד אותי לדלת הסגורה ומנשק אותי. "אני מרגיש שאני טובע ואני זקוק לאוויר שאת נותנת לי."
"אני לא משחקת איתך אהוב שלי," אני עונה לו בשקט, "אני רוצה לנקות את האוירה סביבך לפני שאני מראה לכולם כמה אני מאוהבת בך."
"לא שמעתי טוב, את מדברת בשקט מידי. את מוכנה לחזור על דברייך?" הוא שואל.
"אם הוריי וסבתא לא היו ישנים הייתי צועקת שכל השכונה תשמע. אני מאוהבת בך פטריק," אני אומרת לו.
"הייתי צריך לשמוע את המילים האלה," הוא אומר לי ומנשק אותי עוד ועוד, "ועכשיו תארזי לך כמה בגדים. את באה לישון איתי."
"אני לא יכולה," אני עונה לו, "אני חייבת לסיים משהו, ורק כאן אוכל לעשות זאת."
"תסבירי לי," הוא מבקש.
"סידרתי כאן מיסוך והגנה על המחשב שלי. אני עומדת לפרוץ הלילה למחשבים של סילבר. זה הולך להיות לילה ארוך מאד."
פטריק פושט את הז'קט שלו, מתיר את קשר העניבה, מוריד את החולצה ונשאר עם חולצת טי לבנה. אני מביטה בו מהופנטת בשעה שהוא עושה זאת ויודעת שעליי להתאפק.
אני מפנה ממנו את ראשי בחדות, מתיישבת ליד המחשב, מפעילה אותו ונותנת לכל המערכת לעלות.
פטריק מחייך למראה הסמל של אבירי הנסיכה. הוא נעמד מאחוריי ומתכופף לחבק אותי.
"תכיר את נמר השלג תוכנת הריגול התעשייתי שעובדת רק בשילוב עם אבירי הנסיכה. היא כל כך חמקמקה, שאיננה משאירה את עקבותיה. יש לה תכונות של טורף-על מוכשר מאד שיכול לקפוץ למרחקים ולכן זה בלתי אפשרי לתפוס אותו," אני אומרת לו, "איש לא יודע פרט לך שאני עובדת עליו."
"את ממש גאון!" הוא קורא בהתפעלות בשעה שהתוכנה מגלה לפניו את כל המערכת הממוחשבת של סילבר שרותי תוכנה.
"אני רוצה שתדע שאני לא הולכת להפיץ אותה. כתבתי אותה אך ורק כדי להיכנס למערכת הזו. מעולם לא הייתי חושבת להפוך להאקרית אם לא היו מנסים לפגוע בך."
אני רואה את המבט בעיניו. הוא מתמלא ברגש שקשה לי לעמוד בפניו.
"תן לי שעה אחת," אני אומרת לו, "לפי מה שנראה לי תהיה שם הלילה פעילות. אם זה יקרה, סביר להניח שזה יקרה בקרוב."
"ואחר כך בלי להתווכח את באה איתי. אני לא אוותר לך. הלילה את ישנה איתי," הוא עונה לי.
"אי אפשר מחר?" אני שואלת אותו בהתגרות.
"אני אדבר איתך בשפה יותר ברורה. הלילה , ובלילה אחריו, וזה שאחריו, וזה….הבנת?" הוא עונה לי בפנים רציניות.
"זה נשמע כאילו אני עוברת לגור איתך," אני עונה לו.
"כאילו?" הוא שואל ומביט בי במבט שאני לא יכולה לפענח.
"אתה בטוח?" אני שואלת , "כי זה צעד גדול."
"פרחחית!" הוא אומר לי.
"אם אתה רוצה לחיות עם פרחחית, על זה כבר אין לי מה לאמר," אני עונה לו.
"אני באמת מחכה ליום הזה שלא יהיה לך מה לאמר," הוא עונה לי, "ועד אז," הוא תופס את ראשי בין ידיו ומנשק אותי עד שנגמר לי האוויר.
"מכל הנשים בעולם הייתי צריך להתאהב בך," הוא נאנח. אני מסתכלת עליו. לא בטוחה אם הוא באמת מתלונן. אבל אז הוא מחייך אליי.
"אתה לא מבין פטריק. אני מוצפת רגשות שאני לא מכירה. אני צריכה ללמוד להתמודד איתם. אני…"
אבל אז מתחיל המסך לשדר שיש כניסה למערכת ואנחנו מתרכזים במה שעולה לנגד עינינו. אני לא יכולה להתיק עיני מהמסך. אני פשוט לא מאמינה. אני מסתכלת על פטריק ורואה אותו מאגרף את כפות ידיו ועיניו יורות חיצים לעבר המסך. "את קולטת מה קורה פה?"
"אני אומרת לך שבן לא ימכור אותנו. חוץ מזה שהוא באמת יודע רק על תוכנות המשחקים," אני עונה לו.
"את בטוחה? ומה לדעתך הוא חושב על הקומה הסגורה שלנו?" הוא עונה לי.
"מכרתי לו סיפור שאלה עובדים שמתחזקים את הציוד בסטודיו. אני חתמתי איתם על נספחים לחוזה. הם נאמנים לי בעיניים עיוורות. כולם למדו איתי באוניברסיטה."
"בואי נראה אם את צודקת," הוא עונה לי.
האם אתם חושבים שבן יבגוד באמונה של לואיז? נקווה מאד שלא.
