פטריק
אני יורד לטיילת ליד הנהר. ככל שאני מתחיל לעכל את מה שעשה מר סילבר אני יותר כועס. עם זאת אני לא מפסיק לחשוב על לואיז שאמרה שאין לנו מה לדבר עוד. אני מתקשר אליה אבל היא לא עונה. גם המשיבון שלה מנותק.
אני עוזב את המקום והולך לבניין שלה. השומר בכניסה אומר לי שהוא ראה אותה יוצאת בבוקר ולא נראה לו שהיא חזרה ובכל זאת הוא שמתקשר לדירה שלה. "אין תשובה מהדירה," הוא מאשר לי.
אני מתקשר לג'ולי. "אני מבקש ממך שתאמרי ללואיז שתדבר איתי," אני אומר לה.
"אני מצטערת על הבלגן שהבוס שלך עשה, אבל אל תשכח שבעצם לואיז היא הקורבן פה ואין סיבה שהיא תעזור לכם לצאת מהבוץ," היא עונה לי.
"על מה את מדברת?" אני עונה לה, "עוד לא דיברתי עם סילבר. זה לא מעניין אותי כעת. לואיז מתחמקת ממני ואני חייב לדבר איתה. היא חייבת לדעת מה אני מרגיש כלפיה."
"אתה לא חושב ששיחקת איתה מספיק? אני חושבת שזה מאוחר מידי. היא לא מוכנה להקשיב," היא עונה לי.
"תמסרי לה את מה שביקשתי. תני לה להחליט," אני אומר.
"היא איתי ומוסרת שהיא לא מעוניינת בקשר איתך," היא עונה לי, "ואל תבקש לשמוע את זה ממנה, כי זה לא יקרה."
אני מבין שאין לי מה לדבר עם ג'ולי. היא צודקת. אני חייב למצוא דרך לדבר עם לואיז ישירות. בינתיים אני צריך לחזור למשרד ולהבין מה קורה כאן.
אני חוזר לבניין והשומר רץ לקראתי. "אולי לא כדאי שתעלה למעלה. יש כאן פשיטה של רשויות החוק."
אני מחליט בכל זאת לעלות. אני חייב להבין מה כל כך מכעיס את לואיז.
"מי אתה אדוני?" שואל אותי שוטר חמור סבר.
"אני פטריק גולד מנכ"ל החברה," אני עונה לו, "אתה יכול להסביר לי במה מדובר?"
"אני שמח שבאת. בוא איתי," הוא אומר ומכניס אותי לחדרו של מר סילבר.
"זה הוא שמכר את התוכנה מאחורי גבי," אומר מיד מר סילבר.
"אתה מדבר על התוכנה של לואיז, זו שלא הייתה לך רשות למכור אותה?" אני יורה לעברו חזרה.
"אני לא יודע על מה אתה מדבר. איזו תוכנה של לואיז?" הוא עונה לי, "אני אומר לכם הנוכל הזה מנסה להפיל עלי תיק."
"מעניין שזו בדיוק המחשבה שעברה לי בראש," אני אומר.
"לואיז הייתה עובדת שלי. כל מה שעשתה במסגרת עבודתה שייך לי," הוא אומר לשוטר שחוקר אותו, "אני לא מבין על מה הוא מדבר."
"לואיז לא הייתה עובדת שלך," אני עונה לו, "היה ביניכם הסכם שכל עוד היא עובדת כאן יש לך רשות להשתמש בתוכנה שלה אך אין לך כל זכויות בה."
"יש לך דמיון מאד מפותח גולד. אני לא מבין מאיפה אתה ממציא את השקרים האלה," הוא ממשיך.
"הייתי מציע שתראה לחוקרים את הטפסים עליהם חתמה לואיז בעת שקיבלת אותה לעבודה," אני אומר לו.
מר סילבר מביט בי במבט של רצח בעיניים. "אין גבול לחוצפה שלך. אתה רומז שאני משקר?!"
"אתה ואני יודעים מה כתוב בחוזה שלה. אני מתחיל להבין מה קורה פה. לא רק שאתה גנבת ממנה את אבירי הנסיכה, אתה מאשים אותי במעשה הזה."
"הענין הרבה יותר מסובך מזה," אומר אחד החוקרים, שרק עכשיו אני מבחין בו כיוון שעמד בפינה וצפה בדו קרב המילים ביני לבין מר סילבר.
"כלומר?" אני שואל.
"העניין הוא מר סילבר, שאתה יכול להכחיש זאת אבל יש לנו מסמכים שמעידים שזה היית אתה. הרשות שלנו מכירה היטב את אבירי הנסיכה, ואת העובדה שזכויותיה רשומים תחת שמה של לואיז דיאמונד. אני בטוח שאתה יודע שיש ציפייה רבה ליום שהתוכנה הזו תוצע למכירה וערכה מוערך בסכום אגדי. לא רק שהתחזת לבעלים החוקיים של התוכנה, אלא מכרת תוכנה ישנה בטענה שזו התוכנה המדוברת."
"לידיעתך מר סילבר," ממשיך החוקר שדיבר איתי, "ההסכם שלך עם לואיז נמצא בידי. שארענן את זכרונך מה כתוב בו?"
"אני לא מבין מה הקשר. הרי בעצמך אמרת שהתוכנה המדוברת איננה של לואיז," הוא אומר בזלזול.
אני המום מהתעוזה שלו. הרי ברור שהוא מכר תוכנה שלא שלו ולא משנה מה שמה.
"זה עדיין לא מוריד מכובד האשמה שמכרת תוכנה שאיננה שלך, ועוד בהתחזות לתוכנה אחרת."
"לואיז האחראית למחלקה הזו. מסתבר שהיא הונתה אותי. אני מניח שלכן היא נעלמה. אני מציע שתחקרו אותה."
"ומה גורם לך לחשוב מר סילבר שלא עשינו זאת? חבל שאתה מסתבך בשקרים במקום לשתף פעולה. כל שקר כזה רק יחמיר את כתב האישום נגדך. אז בוא נעשה סדר בדברים. נתחיל מזה שפיטרת את לואיז," אומר החוקר.
"בעצמך אמרת שהיא לא הייתה עובדת שלי. איך יכולתי לפטר אותה אם כך?" עונה מר סילבר.
"צודק," עונה החוקר, "אם לדייק אז צריך לדייק עד הסוף. אתה "סילקת" אותה מהמחלקה כדבריה של לואיז בגלל שהיו לך טענות נגדה. מה הטענות, היא אמרה שלא נשארה לשמוע. עד כאן זה נכון?"
"בהחלט!" אומר מר סילבר בגאווה לא מוסברת, "אף אחד לא יתנהג אליי כך."
החוקר מתעלם מההערה האחרונה וממשיך. "עכשיו תרשה לי לספר לך מה קרה הלאה. לפני שלואיז התנתקה מהמערכת של המשרד שלך, היא נתנה פקודה לעותק של התוכנה שלה להשמיד את עצמו, לא לפני שהיא שתלה חזרה את התוכנה שהייתה שם כשהגיעה לעבודה אצלך. היא אפילו טרחה ובדקה שהיא עובדת. התוכנה הישנה הזו זאת אותה תוכנה שאתה מכרת במירמה."
מר סילבר מחוויר. "באמת נדפקתי."
"אין לך מושג כמה," הוא עונה לו, "אז כדאי שתתחיל לאמר את האמת."
"בקשר אליך מר גולד," הוא פונה אליי, "אני מאמין לך שלא ידעת מה שנעשה פה."
"הוא לא ידע," אומר מר סילבר בקול מובס.
"אני מניח שאין צורך שאתן לך הודעה מראש על התפטרותי," אני אומר למר סילבר. אני מוציא את כרטיס הביקור שלי ומוסר אותו לחוקר. "הנה מספר הטלפון שלי למקרה שתרצה לשאול אותי עוד שאלות."
אני יוצא ממשרדו של מר סילבר בלב כבד. אני לא שמח לאידו, אבל יותר מזה חושב על כל מה הוא העביר את לואיז. ולחשוב שאשתו מחשיבה אותה בתור חברתה הטובה.
אני לוקח ארגז קרטון ומכניס את חפציי האישיים. "אני מבקש שתראי מה אני לוקח," אני אומר לקלייר המזכירה.
מבעד לדלת הפתוחה מעט אני שומע את קולו המתחנן של מר סילבר. "אשתי בהריון, אחרי שתי הפלות. אני לוקח את כל האשמה עליי."
"אני מצטער מר סילבר," עונה לו החוקר, "גם היא חתומה על המסמכים. אני חייב לחקור גם אותה. אני נותן לך עצה בחינם. אל תחשוב להשתמש בעובדה שהיא לא ידעה מה נעשה בחברה. היא הרי שותפה מלאה לעסקיך. אם תטען כך יש בכך להודות שהשותפות הזו נעשתה רק על מנת להתחמק מתשלום מס גבוה יותר."
עכשיו אני מבין יותר את לואיז. אני יודע שאינה שמחה בנפילתו של מר סילבר, מצד שני היא חייבת להגן על עצמה, ולא פחות על התוכנה שלה. אני חייב לדבר איתה. היא חייבת לדעת שאין לי חלק בכל התרמית הזו. אני מבין כעת שהיא בחנה אותי. מאיפה הייתי יכול לדעת שזה מה שקורה? האם בגלל זה אינה רוצה קשר איתי?
אני מנסה מספר פעמים לחפש אותה בדירתה. באחת הפעמים אני מצליח לחמוק למעלית ולהגיע לקומה שלה. את הדלת פותחת פאולינה. "שוב אתה?" היא אומרת לי בפנים חמוצות.
"את יכולה לשאול את לואיז אם היא מוכנה לדבר איתי?" אני מבקש.
"מצטערת," היא אומרת, "היא לא גרה כאן יותר."
"את יכולה לאמר לי לאן היא עברה?" אני שואל.
"מעבר לעובדה שאני לא חושבת שהייתי יכולה לתת לך את הכתובת שלה בלי לבקש רשות, פשוט אינני יודעת היכן היא. היא אמרה שעדיף שלא אדע היכן היא. כך איש לא יוכל ללחוץ עליי לתת מידע עליה. אני מניחה שהתכוונה אליך, לא?"
אני מרגיש כל כך מובס. היכן שהוא בפנים אני מרגיש שהסיפור שלנו לא נגמר. הרי לא יתכן שמה שאני מרגיש כלפיה יעלם. "תודה פאולינה," אני אומר לה ועוזב את המקום.
"היי אתה," קורא אחרי איש הבטחון, בשעה שאני חולף לידו בדרכי החוצה, אבל אני מתעלם ממנו. אני יודע שבבניין הזה אין לי מה לחפש יותר.
ג'ולי
אני מחייכת כל בוקר למראה הדרקונה שציירה סקיי על דלת הכניסה. בדיוק כפי שלואיז ביקשה. אני זוכרת את הההתרגשות של סקיי בשעה שסיימה לצייר אותה, ואת התגובה של לואיז שהתאהבה בציור מיד, בייחוד אהבה את הפנינה בראשה של הדרקונה, רמז לשם החברה. שמה של החברה אינו מופיע על גבי דלת הכניסה. כך הוחלט כל עוד אנחנו עובדים תחת מעטה סודיות.
אני לא יכולה לתאר לכם כמה החיים שלי השתנו. לואיז נותנת לי יד חופשית בכל הקשור לעיצוב המשרד. אפילו את הטלפונים היא אישרה לי לבחור. הדבר היחיד שהיא בחרה לבד הם המחשבים והמסכים.
השלב הבא היה ראיונות לגבי מתכנתים. לואיז רשמה את רשימת הדרישות שלה וביקשה מדן שיראיין אותם. אני שמחה לראות איך שהם עובדים ביחד. יש אוירה ממש טובה שגורמת לי להגיע בשמחה לעבודה כל בוקר, ולא לחכות שיום העבודה יגמר כבר.
סקיי עובדת כבר במרץ על דמויות במשחקים שכותבת לואיז, ופאולינה הצטרפה גם היא בתור מעצבת גרפית. היא סיפרה לי בסוד על הביקור של פטריק. "אל תגידי לה כלום. אם זה צריך לקרות זה יקרה. הוא ימצא את הדרך אליה." היא באמת איננה יודעת איפה הדירה שלה. אני שותקת. אני לא מגלה לה ששתינו עברנו להתגורר בבית של ההורים.
שון, חברו של אחי מרק, אמנם סיים את לימודיו כרואה חשבון, אבל הצטרף אלינו בשמחה כמנהל חשבונות. נראה לי שהוא מאוהב באחותי, אבל גם בגלל שלואיז משלמת משכורות טובות והאוירה הביתית כאן היא משהו שאין לו תחליף.
בסיומו של אותו היום מתקבלים ארבעה מחבריה ללימודים לעבודה. דניאל, רוי, ליסה וקלוד. איש מהם לא יודע שמדובר בחברה של לואיז. רגע אחרי שדן מחתים אותם על הסכם הסודיות, ורגע לפני שהם חותמים על חוזה הוא שואל כל אחד מהם אם יש לו בעיה שהמנהלת היא לואיז. כמה לא מפתיע שלכל אחד מהם לא רק שאין בעיה, להיפך הוא שמח מאד לשמוע. אני גאה לראות כמה מעריכים את הקטנה הזו.
*
לואיז
שלושה חודשים עברו…
כבר שלושה חודשים שפניני הבר פועלת והרווחים מפתיעים אפילו אותי. תוכנות המשחקים שלנו נחטפות כמו לחמניות והשם של חברה נלחש בכל מקום. למרות זאת אנחנו שומרים עדיין על מעטה של סודיות. בשום מקום לא מתפרסמת כתובת החברה והעובדים יודעים שאסור להם למסור מידע עליה. אני מרחפת מאושר כאשר שון מראה לי את הנתונים. החברה מתפתחת במהירות הרבה יותר ממה שחלמתי שתהיה. לכן כאשר סקיי מזמינה אותי למסיבה הערב אני נעתרת לה אחרי זמן רב שלא יצאתי לבלות.
אני מזמינה את ג'ולי להצטרף, אבל מסתבר שלה ולדן יש תוכניות להערב. הבנתם נכון. דן ניסה את מזלו איתי אבל הבהרתי לו שהלב שלי תפוס חזק. "ג'ולי לעומתי," אמרתי לו, "פנויה. אני בטוחה שאתה יכול לראות כמה היא השתנתה." וכך קרה שג'ולי ודן הפכו לזוג.
אנחנו יוצאות מהמשרד מוקדם וקובעות שסקיי תאסוף אותי. "זו מסיבה אצל דורה. את זוכרת אותה? היא הייתה במגמת האופנה בבית הספר ותמיד אירגנה תצוגות אופנה. זו תהיה הזדמנות נהדרת להכיר גברים שווים במיוחד."
אני דווקא זוכרת את דורה בשעה שהייתה בדירה שלנו כשעבדה עם פאולינה, שכמו סקיי, עובדת גם כצלמת. אלא שפאולינה אוהבת צילומי אופנה ומכאן שלא פעם ניפגשה עם דורה כדי לבחור תמונות לקטלוג שהפיקה דורה.
אני שותקת. אני לא משתפת איש בחיי הפרטיים, ובטח לא במה שהלב שלי מרגיש. "אני מבטיחה להנות הערב," אני עונה לה. אני מחליטה בליבי שכך אעשה. אני בוחרת לי שמלה שחורה צמודה בעלת שסע משני צידיה החושף כמעט את הרגל כולה. תחתיה אני לובשת מכנסונים בצבע כסף. אני מעשנת את עיני ומושכת את שפתיי בצבע טבעי אך מבריק מעט. כיוון שלשמלה יש מחשוף די עמוק אני עונדת שרשרת דקה. להשלמת המראה אני מוסיפה נעלי עקב בצבע כסף.
כאשר אנחנו מגיעות למקום אני שמחה לראות לא מעט אנשים שאני מכירה. אני מוצאת עצמי יושבת ליד הפסנתר ומנגנת. כל כך הרבה זמן לא עשיתי את זה. מעגל העומדים מסביבי גדול וכולם מצטרפים אליי בשירה. אבל אחת כמוני שהריכוז ממנה והלאה מעדיפה לרקוד ולא לנגן בפניי כולם, וכך אני עושה. אני מתמכרת למוסיקה, קמה ורוקדת כאילו אני לבד בעולם.
"לולי את חייבת לראות. מי זה הגבר המדהים הזה שנכנס לכאן?"
"אם את באמת חושבת שהוא מדהים סקיי למה לא תפעילי עליו את קסמייך?" אני אומרת לה.
פטריק
שלושה חודשים קודם…
אני מבין שכמה שאתאמץ לאתר את לואיז, לא אמצא אותה כיוון שהיא לא רוצה להמצא. עכשיו שאני נטול עבודה, והאשה שאני מאוהב בה לא רוצה בי, אני מרגיש שאני צריך לעשות שינוי בחיי. הדבר היחיד הקבוע בחיי הוא שאני מתמיד באימוני הבוקר שלי עם חברי אית'ן.
"אני מרגיש תקוע," אני אומר לו.
"למה אתה לא מחפש עבודה אחרת?" הוא שואל.
"אני מחפש אבל שום מקום לא גורם לי לרצות לשלוח את קורות חיי. פעמיים בשבוע אני מופיע עם פיט ודייב בפאב דבלין. אתה מוזמן לבוא. זה גורם לי לכמה שעות להיות בעולם אחר. אה, וגם חזרתי לתכנת."
"איזה יופי. איך זה קרה?" הוא שואל.
"זה התחיל מזה שפיט ביקש שאפתור לו איזושהי בעיה עם תוכנה לניהול זמן שמותקנת אצלנו בחברה. אמנם סידרתי לו את התוכנה, אבל גיליתי שחסרים בה הרבה נתונים שחשובים בעיניי, לכן ישבתי והתחלתי לכתוב תוכנה שתכלול את הכל."
"מה שלכאורה אמור היה לעשות אותך שמח," אומר אית'ן, "אבל אתה לא."
"קרה לך פעם שמישהי גנבה לך את הלב והרגשת שנשארת עם חור בחזה?" אני שואל.
"אתה עדיין תקוע עם האחת המיוחדת שלך?" הוא עונה לי, "אני לא מאמין שגבר כמוך לא כבש אותה עדיין."
אני מספר לו מה שקרה עם המכירה הלא חוקית של התוכנה. "היא יודעת שאין לי קשר לעניין, כיוון שהנושא בחקירה והיא שותפה בה, ובכל זאת היא לא רוצה לשמוע ממני."
"אני מציע לך לנסוע קצת לטייל. סע למזרח. הוריי נוסעים הרבה להודו לרגל העסקים שלהם. הם ביקרו בכל היבשת אני חושב. נראה לי שהחופים של תאילנד יעשו לך טוב. זה גן עדן אמיתי," אומר אית'ן.
וזה מה שאני עושה.
אית'ן צדק. החופים האלה הם באמת גן העדן בהתגלמותו. אני מרבה לרוץ על החוף, נהנה מאוכל טעים ומבילויים ליליים עם תיירים אחרים. אני מתפנק לי בעיסויים לעיתים קרובות. זה עוזר לגוף שלי להרפות את כל המתח. אבל כאשר ידה של המעסה נשלח לעבר בגד הים שלי, אני עוצר אותה מיד. "האזור הזה שייך רק לאשה שלי," אני אומר.
בהתחלה הן ניסו לשכנע אותי שאני רחוק מהבית והאישה לא תדע. "מספיק שאני יודע," אני עונה להן. כיוון שאני הולך תמיד לאותו ספא, כולן מכירות אותי ויודעות שאיתי לא מתעסקים.
למרות השלווה שעוטפת אותי, לואיז כל הזמן במחשבותיי.
מסרון 1
לו ידעתי היכן למצוא אותך, הייתי נשאר.
התרחקתי כדי לקנות לך זמן שאת זקוקה לו.
אני מקווה שאת מתגעגעת אליי אלפית ממה שאני אליך.
באהבה, פטריק.
מידי יום אני שולח לה מסרונים. העובדה שהטלפון שלה לא מנותק מעודדת אותי להמשיך למרות שהיא לא מגיבה. מידי יום אני כותב רק כמה שורות, משתף אותה ביומי. אחרי מספר שבועות אני שם לב שהיא קוראת את המסרונים, מה שמעודד אותי מאד.
מסרון 66
אני חוזר הלילה מתאילנד.
מקווה לראותך מחכה לי בשדה התעופה.
כבר לא יכול לראותך.
באהבה, פטריק.
אני נוחת בשדה התעופה קנדי בניו יורק. הבטן מתהפכת לי מרוב התרגשות כל הטיסה לא ישנתי. הנפילה שלי היא מיידית כאשר אני מגלה שהיא לא כאן. אני פותח את הנייד וקורא את ההודעה שרשומה בו.
הנייד הזה לא ברשותה של לואיז.
היא לא קראה את ההודעות.
אני מתקשר, אבל איש לא עונה לי. ביום המחרת אני מנצל את קשרי עם מרי שעובדת בחברת הטלפונית. המתולתלת האדמונית הזו היא אחת מרשימת 'הטלפונים המיוחדים' שלי. אני מבקש ממנה שתברר פרטים על הטלפון של לואיז. "זה בעניין עיסקי," אני מתרץ את בקשתי.
הטלפון רשום על שם "לואיז דיאמונד," היא אומרת לי.
"את יכולה לאמר לי מתי פעם אחרונה הוא היה פעיל?" אני שואל
"כבר שלושה חודשים לא יצאו או נכנסו ממנו שיחות, למעט מסרון ממספר קבוע ב…תאילנד, מידי יום," אומרת מרי.
"אני מבין," אני עונה לה.
"עזרתי לך?" היא שואלת.
"תמיד," אני עונה.
"וזה אומר שתזמין אותי לאכול הערב?" היא שואלת.
"אני מאד עסוק באיזה פרויקט בעבודה," אני משקר לה.
את הימים הבאים אני מעביר במנוחה כדי להתאושש מהפרשי השעות וחוזר בהדרגה לאימוני הבוקר עם אית'ן.
"יש ביום חמישי מסיבה אצל דורה, חברה טובה של אמה אחותי," אומר אית'ן, "הבטחתי לאחותי לקחת אותה אבל צץ משהו בעבודה ואני אאלץ לעבוד היום עד מאוחר. אני יכול לבקש ממך טובה ענקית שתהיה בן הזוג שלה?"
אני מכיר את אמה כבר שנים. היא נחמדה אבל לא הטעם שלי לא כאישה, ובינינו גם לא כבן אדם. 'מה כבר יכול להיות?' אני חושב לעצמי, הרי ברור שלא יקרה בינינו משהו.
"בסדר," אני עונה לו, "תשלח לי את הפרטים."
אני חוזר הביתה. כבר למעלה מחודשיים לא נגעתי בתוכנה שכתבתי. אני נכנס להצעות עבודה בחברות תוכנה וניתקל במודעה שמושכת את תשומת ליבי.
בית התוכנה "פנינת בר"
מחפש מנכ"ל
ניסיון מוכח חובה
קורות חיים נא לשלוח ל: wildpearl.aol
אני נכנס לחפש מידע על החברה הזו. אני מגלה שיש הרבה כתבות מהתקופה האחרונה, והחברה הזו נחשבת להצלחה מטאורית.
אני נרשם לרשם החברות כדי לדלות מידע עליה:
שם החברה: פניני הבר
בעלים: איגור פרלובסקי
כתובת: אין
טלפון: אין
כתובת מייל: [email protected]
מפליא אותי שחברה כזו לא מפרסמת את כתובתה או מספר הטלפון שלה ובכל זאת היא מסקרנת אותי
אני יושב לכתוב קורות חיים. אני רושם גם את חברת סילבר וכותב שעזבתי בגלל אי התאמה.
אחרי שאני שולח את המייל אני מרגיש חסר סבלנות. פתאום דחוף לי לקבל תשובה. אני לא מצליח להרגיע את עצמי. אני תוהה מה יש בחברה הזו שגורם לי להתרגש כל כך. הרי אין זה הראיון העבודה הראשון שלי.
אני ניגש למקרר ומוציא ממנו בקבוק בירה. ככיבוד בצד אני בוחר בכמה סוגי גבינות ומניח כמה פרוסות על צלחת, מוסיף לזה עגבניות שרי וכמה ירקות חתוכים. מוסיקת קאנטרי מתנגנת לי ברקע. אני פותח את הדלתות הגדולות המובילות לחצר הפנימית, מתיישב על הכיסא במרפסת, עוצם עיניים ומתמסר לצלילים.
כיוון שאני לא מצפה לטלפון אני משאיר את הנייד בחדר העבודה שלי ושוכח מכל העולם. גם בשעה שלואיז עולה במחשבתי, אני מגרש אותה. 'הגיע הזמן לשכוח ממך פרחחית,' אני מדבר אל עצמי.
אני יושב ונהנה מהשקט וממש הרוח הקריר הערב. אני לא שם לב לשעות שעוברות. אני מתחיל להרגיש שהגוף שלי נרגע סוף סוף. "לא היה פשוט יותר פרחחית, אם היית שוכבת כעת כאן בזרועותיי בשקט ונותנת לי לאהוב אותך בלי לריב?" אני מדבר לתוך חשכת הלילה.
אני מתחיל להרגיש את הצינה עוטפת אותי ונכנס חזרה לתוך הבית. אני נדהם לראות שהשעה כבר שלוש ועשרה אחר החצות. אין מצב שאתעורר יקיצה טבעית ולכן אני מחפש היכן השארתי את הנייד כדי להפעיל את השעון המעורר.
להפתעתי, למרות ששלחתי את המייל לפניני בר בשעה מאוחרת, נשלחה אליי תשובה כעבור זמן לא רב. אני סקרן לראות מה כתוב בה .
מר גולד,
מודה לך על פנייתך בקשר למשרה של מנכ"ל החברה.
בימים הקרובים אהיה איתך בקשר ונקבע מועד לראיון.
בברכה,
בן ג'ונסון,עו"ד
פניני בר
כל השלווה שעטפה אותי נעלמת ואני שוב מצפה לקבלת המייל הבא. הדבר היחיד שאני מוצא בשיטוטי ברחבי הרשת הוא שהחברה מייצרת בין היתר משחקי מחשב. אני מעלה חיוך למראה דמות דרקונית חמודה שבראשה פנינה.
אני נכנס לרשימת המשחקים ומתפלא למראה כמות המשחקים שהוציאה החברה. מכיוון שאני מבין שלא אצליח להרדם אני עובר ברפרוף על המשחקים ובוחר במשחק החדש שיצא לפני כמה ימים. מהרגע הראשון אני מתמכר. הגרפיקה מדהימה והמהלכים מבריקים.
אני מתחיל להבין מדוע השם של החברה הוא השם הלוהט בתחום. עכשיו אני ממש רוצה להתקבל לראיון למרות שאני תוהה האם העבודה כמנכ"ל בחברה שמייצרת משחקים היא באמת בשבילי.
בשעה שמונה בבוקר מתקבל שוב מייל בקשר לראיון העבודה.
מר גולד
אנא כנס לקישור המצורף בזה ובחר את אחת השעות המתאימות לך.
בברכה,
בן ג'ונסון,עו"ד
פניני בר
אני נכנס לקישור ובוחר את הפגישה היחידה שפנויה לאותו יום בשעה אחת עשרה. אני יודע שאולי לא הייתי צריך להראות כל כך נלהב, אבל מחליט בכל זאת לבחור בה. ראיתי כבר כמה עזרו לי המשחקים שלי עם לואיז.
מר גולד,
אשמח להפגש איתך היום בשעה אחת עשרה.
בברכה,
בן ג'ונסון, עו"ד
פניני בר
כאשר מגיעה התשובה אני תוהה האם אני המועמד היחיד, שכן התגובות שלו מאד מהירות.
אני מתארגן לפגישה כמו לדייט עם אשה. מקפיד על הופעתי, מתגלח ומתיז על עצמי מי גילוח. הרבה ימים לא עשיתי זאת, אולי בגלל זה כך זה מרגיש לי.
"אהיה כנה איתך," אומר לי בן, "אתה לא המועמד היחיד." הוא מצביע על ערימה לא קטנה של תיקים שמונחת בקצה השולחן. אני מציץ בשמות ומכיר לא מעט מהם. הם אנשי מקצוע מעולים, ועדיין זה לא פוגע בבטחון שלי בעצמי.
"אני רוצה לספר לך על החברה שלנו, אבל קודם אבקש ממך לחתום על הסכם סודיות," הוא אומר.
קצת מפליאה אותי הבקשה, מה כבר יכול להיות סודי בחברה שמייצרת משחקים. בכל זאת לאחר שאני קורא את תוכן המסמך אני חותם עליו.
"אתה בטח שואל את עצמך מה כבר יכול להיות סודי בחברה שמייצרת משחקים?" הוא אומר, "הענין הוא שהמשחקים הם מה שממלא לנו באופן שוטף את הקופה. ההנהלה משקיעה בטובים שבאנשי המקצוע והמשחקים שלנו הם באיכות גבוהה מאד. אתה כבר מבין שישנן תוכנות שעליהן אנחנו מגינים מחשיפה ובגללן אנחנו מבקשים להישאר בשלב זה חסויים. זו גם הסיבה שאנחנו מחפשים מנכ"ל. החברה הזו גדלה ברבעון האחרון במידה כזו שאנחנו חייבים מישהו שינהל אותה."
"ומה בקשר למר פרלובסקי," אני אומר. אני נוקב בשמו בכוונה ומצפה לראות איך יגיב דן.
"היה לי ברור שעשית שעורי בית עלינו. מר פרלובסקי הוא הבעלים. ניהול זה לא בדיוק הצד החזק שלו, הוא יותר איש רוח. למרות הזמן הקצר שעמד לרשותי הצלחתי לברר פרטים עליך. לגבי החברה האחרונה בה עבדת," הוא אומר ולוקח הפסקה ללגום מים.
זה מעלה בי חיוך. אני מכיר את הטקטיקות האלה, ועדיין סקרן לראות מה יאמר. אני מביט בו בפנים חתומות.
"אתה מבין שבענף שלנו השמועות עפות. אי אפשר להסתיר כלום. זו הסיבה שלא פניתי אליהם. ידוע לי שלא היה לך קשר לתרמית שלהם וזה כל מה שמעניין אותי," הוא אומר.
"אני שמח לשמוע," אני עונה לו. אני מודה שלרגע חששתי.
"אחרי ששמעת ממני על החברה, מעניין אותך לעבוד איתנו?" הוא שואל.
"זה נשמע לי אתגר מעניין," אני עונה, "ביחוד לאחר שאתמול התנסיתי באחד המשחקים שלכם."
"לו היית מחכה יום אחד היית מקבל אותו בחינם," הוא צוחק. "יש לי רק עוד שאלה אישית אחת לפני שאני מראה לך את החוזה. לגבי הסכום אין לי ספק שהוא הוגן. הענין הוא שהמזכירה שלנו היא ג'ולי דיאמונד. אני מבין שאתה מכיר אותה. יש לך בעיה עם זה?"
"ממש לא," אני עונה, "מהמעט שהכרתי אותה היא נראית בחורה נחמדה. לא היה לי מושג שהיא עובדת כמזכירה."
"אם כבר מדברים בגלוי," הוא עונה לי, "אני מכיר את ג'ולי מבית הספר היסודי. אני חבר טוב של אחיה. גם אני הופתעתי לגלות שהיא עובדת פה. היא עושה עבודה נפלאה. היא גם עיצבה את כל הסטודיו."
"אם כך נשאר לנו לדון בנושא השכר," אני אומר.
"לגבי זה אינני דואג," הוא אומר ומניח לפני את החוזה. "קח את הזמן. תקרא אותו וכשיהיה חתום תודיע לי. אני צריך לדבר עם ג'ולי בקשר למשהו."
אני מתחיל לקרוא. החוזה מאד הוגן ויש בו הרבה יותר סעיפים ממקומות אחרים. הוא מעניק את כל ההטבות, משלם הוצאות. אני מגיע לסעיף השכר.
"יש משהו ששכחתי לאמר לך. ההנהלה ביקשה למסור לך שהיא רוצה להעניק לך עשרה אחוזים מהמניות. זה רשום אמנם בחוזה, אבל שכחתי לציין זאת בפניך. הגדרת תפקידך היא אמנם מנכ"ל, אבל למעשה אתה תהפוך לשותף."
אמנם מקובל לתת מניות בחברות כאלה, אבל עשרה אחוז זה בהחלט אחוז נכבד.
אני ממשיך לקרוא. הסכום בהחלט עולה בהרבה על מה שהרווחתי. אין לי שום סיבה שלא לחתום על החוזה הזה.
"אני כזה לא מרוכז היום. אמרתי לך שהיו לי כבר ראיונות מהבוקר. יש עוד משהו קטן שאני צריך ממך," הוא אומר לי, "האם במקרה יש לך את החוזה עליו חתמת עם מר סילבר?"
