ג'ון וייד
"אתה יודע שאני לא מרבה לשאול," אומרת לי מייסון כשאנחנו מתמקמים בבית מלון בגונטר. "נסענו לחופשה בתאילנד, עכשיו אנחנו ב…הודו. יש משהו מכל מה שקורה שאתה יכול לספר לי?"
אני שותק. שוקל מה לספר לה.
"מילה פה?" היא מפתיעה אותי.
"מילה בקטאר," אני עונה לה. כמובן שאני לא מספר לה שעדיין אין לי מושג מה קורה איתה. דווקא עם תיאו יש לי קשר, או אם לדייק עם אנשי הקשר שלו.
"אנחנו עומדים מול מישהו חזק משחשבנו. את אנשינו מניו יורק הרחקתי מהמקום. אני מתנהל כעת מול סוכנים בריטים שלכאורה לא קשורים לעניין. יש הרבה אנשים בקהילה העולמית שחייבים לי טובה. אני שונא לנצל את זה. אני אוהב שחייבים לי. הפעם לא הייתה לי ברירה.
אנחנו באמצע מבצע חילוץ של דמות שדווקא הזיקה לנו. היא הובאה לספינה שתגיע לכאן תוך כמה ימים. אסור לנו לזרז את התהליך כדי שלא תחשוד שהיא עומדת להמסר לידינו. במקצוע שלי יש לפעמים מצבים מאד לא הגיוניים, כמו העובדה שאתה צריך להגן על מי שמזיק לך."
"היא, כלומר זאת אישה," היא מהרהרת בקול. אני תוהה מה עובר לה בראש. "אולי יש משהו שאני יכולה לעזור?"
אני מביט באישה האהובה שלי. היא מעולם לא התערבה בעבודה שלי. פתאום היא נראית לי באור אחר.
"היא לא מאיימת על מילה, אם זה מה שאת חושבת," אני עונה לה.
"אתה לא מרבה בפרטים," היא עונה, מקמצת במילים בעצמה.
"אני לא יודע מי ניסה לפגוע במילה ותיאו. זה עדיין בחקירה," אני אומר לה את מה שנמנעתי לאמר בקול עד עכשיו.
"ולמה מילה ותיאו לא ביחד?" היא שואלת את שאלת השאלות.
"כשמילה הבינה שהם …הסתבכו היא פנתה לעזרתו של סוכן שלנו לשעבר. הוא כבר ידע שקרה משהו כיוון שגם אני פניתי אליו. הוריתי לתיאו שיניח לה להשאר," אני בקושי נושם. אני מבין שמייסון לא תניח לי הפעם.
"למה שתעשה דבר כזה?" היא שואלת מופתעת, "הם צוות מנצח."
"היו," אני עונה, "תפנימי שהם לא יחד."
"באופן זמני," היא קובעת אבל מביטה בי כמבקשת אישור.
"זה העניין. אני לא יודע," אני עונה בשקט.
"אני דורשת לדעת אם מילה חיה," היא אומרת בתקיפות. אם מישהו היה שומע אותה כעת לא היה לו ספק שמילה הבת שלה.
"היא הבת שלי. את לא חושבת שאני דואג לה?" אני אומר.
"כבר מזמן היא גם הבת שלי," היא עונה לי בקרירות.
"מילה חוסה תחת כנפיו של הסוכן. הוא איש בעל השפעה גדולה בקטאר. איש לא יעז לגעת בה כשהיא איתו," אני אומר לה.
"אם היא איתו," היא עונה כעוסה.
"את חושבת שאני משקר אותך?" אני בהחלט לא מוכן שהיא תערער על דבריי. סף המתח שלי גבוה גם בלי ההערות האלה, "את יודעת שאסור לי להתקשר אליה כעת. אני יודע ממנו שהוא אסף אותה משדה התעופה."
"אני מצטערת. אני לא מנסה לערער על דבריך רק שיש כמה דברים לא הגיוניים בסיפור הזה. כמו למשל מדוע אמרת מה שאמרת על תיאו," היא אומרת.
"אני יודע שהוא עם אחרת היכן שהוא נמצא," אני אומר לה את מה שנמסר לי בדיווח האחרון. כמובן שאני לא רוצה לספר לה שאני חושד שבין מילה לאמיר קרה משהו. לא סתם היא פנתה דווקא אליו ולא לאיש קשר אמריקאי.
השיחה נפסקת כאשר אני מקבל הודעה. "מסוכן עבורכם לאכול פירות וירקות. אל תשכח שלא חוסנתם. תרופות מניעה נשלחו אליך בתקווה שהכל יהיה בסדר."
ברור לי שאין לי כוונה לבלוע שום כדור. אני חושד בכולם כעת ומצטער על ההחלטה שלי לנחות דווקא פה. זה מאוחר מידי. אני מתנחם בכך שאני לא אמור להישאר פה יותר מיממה, אולי אפילו פחות.
שיין
אני מביט על ג'וליה ששוכבת על בטנה ללא חלק עליון ומשתזפת.
אין לי ספק שהיא מנסה להפעיל עליי את קסמיה. מהמעט שאני יודע עליה, קל לקנות אותה בכסף. העושר שלי בהחלט מסנוור אותה.
"את נהנית מתוקה?" אני שואל ומרפרף בידי על גבה. היא מצחקקת. "השמש מאד חזקה. אביא לך קרם שיזוף. לא הייתי רוצה שתשרפי את העור העדין שלך," אני אומר לה ויורד למטה.
"יש חדש?" אני שואל את יאן.
"האורח שלך נחת בגונטר," הוא עונה לי.
"מעולה, אם כך אני חושב שנוכל להזמין אותו לארוחה מחר. כמובן בהנחה שהוא ימצא הסעה לכאן," אני עונה לו, לוקח את קרם השיזוף וחוזר למעלה. אני עוצר ליד המקרר ומוציא משקה לימון מוגז ומביא לה.
"תתכונני למסג' מפנק מידיו של מעסה מיומן," אני אומר לה.
"קשה לי לחשוב על כל הנשים שאתה מעניק להם עיסוי מפנק," היא אומרת בקול מתפנק, "אני לא אוהבת לחלוק את הגבר שלי עם אחרות."
" אני נראה לך כזה?" אני צוחק, "אני לא מתאהב בקלות, אבל כשזה קורה אני לגמרי רק עם האחת. אני לא מנהל הרמון."
"אם כך אני מרשה לך לפנק אותי," היא אומרת. אני רגיש מאד למילים. בחירת המילים שלה מלמדת אותי המון עליה.
אם לא הייתי בתפקיד, לא הייתי מעיף לעברה מבט נוסף למרות שהיא יפיפיה.
"בקשר למה שאמרת.." היא מתחילה לאמר ומשתתקת.
"בקשר לזה שאתה מתאהב," היא מנסה למשוך אותי במילים.
"אני לא מאלה שמתאהבים ברגע. אני תמיד לוקח את הזמן. לומד מי שמולי," אני מתגרה בה חזרה.
"ומה למדת עליי?" היא שואלת.
"את חסרת סבלנות ולא תלמידה טובה. את לא מקשיבה. אם את רוצה להכיר אותי תלמדי להפנים את מה שאני אומר." אני יודע שאני קשה איתה. אני באמת לא רוצה שתתאהב בי. אני יודע שאשבור לה את הלב.
"הרבה זמן לא הכרתי גבר כמוך," היא אומרת, "ואגב, גם אני לא מתאהבת בקלות."
"אם כך אנחנו מבינים אחד את השניה. תהני לך מהשלווה שיש לים להציע ומליטוף קרני השמש על עורך. הייתי משתרע לידך בכייף אבל עליי להתעסק כעת במחקר הימי שלי," אני אומר.
אני לובש את חליפת הצלילה שלי ולוקח איתי את הטלפון הלוויני. אני חייב להתעדכן בנעשה כדי שאדע להיכן עלינו להפליג. יאן דואג להוריד לי סירת גומי שתאפשר לי להתרחק מהיאכטה.
אני קופץ מהסיפון למים, מנפנף בידי לג'וליה שצופה בי וצולל למעמקי הים, רק כדי להעלם מעיניה, ועולה שוב מצידה השני של היאכטה היכן שמחכה לי סירת הגומי.
אני פותח את המכשיר ונותן למי שיושב מעבר לקו לאתר את המקום שלי.
"הקו נקי," הוא אומר.
"אני מתגעגע, מתי ניפגש? אולי לצהריים מחר?"
"נשמע לי מעולה. אני אשלח לך את הכתובת של המסעדה האהובה עליי. הפעם אני מזמין וזה לא נתון לויכוח."
"אתה תמיד עושה זאת. שיהיה," אני עונה לו.
אנחנו מסיימים את השיחה ואני לא ממהר לחזור. אני נהנה מהלבד שלי, מהשקט מסביב. השקט לפני שהכל מתחיל ומי יודע איך יגמר.
לו ידעה מי אני באמת. כמה אני אוהב לשחק עם נשים. אני מחייך לעצמי כשאני ניזכר באיזה קלות דיברתי איתה על אהבה. לו ידעה כמה היא קלה לפענוח. בטוח לא אחת שהייתי מגייס לשרות. היא אחת שבמילה אחת אפשר לסובב אותה על האצבע הקטנה.
השמש לוהטת במרום השמים ואני יודע שהגיע הזמן לחזור. אני רוקם במוחי סיפור על המחקר הימי שלי. אם יש משהו שאין לי בעיה הוא להמציא סיפורים מדעיים, בטח למי שלא מבין דבר על מה אני מדבר.
אני חוזר ליאכטה. ריח של בשר שניצלה על האש מעורר בי את התאבון.
ג'וליה יושבת לבושה. אני מרגיש שהיא חסרת סבלנות. לו רק ידעה מה מצפה לה.
אני עושה מה שאני תמיד עושה שכעומדת לידי אישה. אני פושט מעליי באיטיות את בגד הצלילה שלי. מין מופע סטריפטיז לעיניה בלבד. כמובן שאני לא מראה לי שזה מה שאני עושה. אני נשאר עם בגד ים שלא מכסה הרבה. השפעת גופי השזוף והשרירי ניכרת עליה מייד. היא נועצת בי מבטים שאינם מסתירים את מה הייתה מוכנה לעשות לי כעת.
"תשמעי, הים הזה מלא אוצרות. אני ממש מרוצה ממה שראיתי היום. זה בהחלט תואם את הנחת היסוד שלי לגבי הלויתן הכחול. איזו חיה אדירה. תאמיני לי שלצפות בחיה הזאת מרגש אותי כמעט כמו…"
אני רואה את המבט הרעב שלה מביט על גופי ואני בשלי נואם לה נאום ארוך על הלויתן. "לעומת זאת הלויתנה, היא בכלל פלא עולם.."
"אני רעבה," היא אומרת וקמה.
"אני משעמם אותך," אני אומר בטון מתנצל, "כשאני מדבר על משהו שאני אוהב אני שוכח את העולם."
למרות זאת, היא באה לחדרי בלילה. "אני מת מעייפות," אני אומר לה, "אני חייב לישון. הזמנתי מחר חברים למסיבונת קטנה. כולם אנשי עסקים ו..רווקים."
אני חייב להשאיר אותה במתח. אני תוהה מי באמת יבוא.
הייתי בטוח שהיא תשמח אבל היא ניראת מתוחה. "כולנו בקשרי עבודה הדוקים," אני ממשיך במטרה להפיג את החשש שלה, "אם במקרה עברה לה המחשבה בראש שזאת אחת ממסיבות החשק הנהוגות בעולם שלי, אז לא. אני פה שומר עלייך שאיש לא יפגע בך."
"תודה," היא אומרת, מניחה את ראשה עליי. היא נוגעת בי, מנסה לעורר אותי, אבל אני מעמיד פני ישן.
*
אני לא אשכח את נטשה הסוכנת הרוסיה שכל גבר נפל לרגליה.
היא הייתה המורה שלי לחיים. כמובן שלא ידעתי שזה מה שהיא.
איתה למדתי לשלוט ביצריי.
"אתה מבין שיין, שאלה הנשים שנשלחות לפתות אותנו ולהפיל אותן בקיסמן," אמר לי המנטור שלי, "אתה תצטרך ללמוד לשלוט בתשוקות שלך אם אתה רוצה להיות סוכן טוב.
אתה תתקל ב'נטשות' רבות לאורך הקריירה שלך. ככל שתלמד מהר יותר, כך תוכל להיות מרוכז יותר במטרה.
כל אישה, בייחוד אם היא יפה, סקסית ונוטפת מיניות, היא פוטנציאל לפיתוי."
אני כבר לא צריך לשנן את המילים האלה כדי שמגעה של ג'וליה לא ישפיע עליי. אני יודע בהחלט להכנס למוד הזה שגם אם תרקוד ערומה לפניי, הזין שלי ימשיך לישון.
פעם אחת התקשיתי לשלוט בעצמי. זה דווקא לא היה עם נערת פיתוי אלא עם סוכנת.
היה לנו אימון ירי משותף עם יחידה חסויה מניו יורק. קראו לה אמיליה. עד היום היא מופיעה בחלומות הרטובים שלי, ופנטזיות בהקיץ כשאני מרגיש צורך לפרוק את עצמי אחרי יום קשה.
*
חלונות התא שלי מכוסים במראה חד כיוונית כדי שאיש לא יוכל לראות את הנעשה בו. אני לעומת זאת יכול לצפות מבפנים בכל מה שקורה בחוץ. אור השמש לא חודר מבעדם כך שאני לא יודע מתי עולה השחר.
"פססס," אני שומע לחישה. אני בודק שג'וליה ישנה שינה עמוקה, מוריד בזהירות את ראשה ממני.
"אני הולך להשתין," אני לוחש למקרה שהיא בכל זאת התעוררה, לובש מכנס וחולצת טריקו ועולה לסיפון.
אני ממצמץ בעיניי כשאני רואה שהשמש כבר זרחה. אני מגשש במכנסי אחרי משקפי השמש ורק אחרי שאני מרכיב אותם אני מסוגל לראות.
"תכיר את ניו יורק," אומר לי יאן ומסמן בראשו לעבר חמישה אנשים בחליפות.
"אני מכיר," אני אומר לו ומודה על האימון המשותף שעברנו יחד בו הכרתי אותם. אני מחפש את אמיליה אבל היא לא איתם.
תיאו
אני מתעורר בבוקר, מתמתח ומחניק פיהוק. אני מסתכל החוצה ומתפלא לראות שהשמש כבר זורחת. זאת הפעם הראשונה שאני לא מתעורר לפני עלות השחר. אני תוהה מדוע לא העירו אותי.
אני רוצה לקום ומגלה שג'איה ישנה לרגליי, כשידיה מחבקות את קרסוליי.
אני מרים את השמיכה, לראות אם אני ערום, אבל לא. אני לובש את מכנס השינה שאימצתי לי כאן וחולצת טריקו פשוטה. 'לפחות לא עשיתי כלום,' אני ממלמל. אני מתיישב ומושך את רגליי ממנה.
"תיאו," היא ממלמלת מתוך שינה.
"אני הרשתי לך לישון כאן?" אני יורה לעברה מייד.
"רק ישנתי לרגליך. לא עשיתי יותר מזה," היא אומרת מייד.
אני מרגיש הקלה כשהיא מאשרת לי שלא קרה בינינו כלום. למה בעצם? אני גבר, היא אישה , והיא רוצה אותי,
"עכשיו אני אדרש להסביר מה עשתה אישה אצלי בלילה," אני אומר לה בכעס.
"אני בטוחה שיש פה גברים שהיו מוכנים להתחלף איתך," היא אומרת לי בבטחון.
'מתי היא נעשתה כזאת מלאת בטחון?'
"אף פעם לא פגשתי גבר כמוך. אני לא מתביישת לאמר זאת," היא ממשיכה.
אני לוקח את תיק כלי הרחצה והולך לשטוף את עצמי.
אני מתפלא לראות שכולם עדיין במקום , ומסמן לליאם שיבוא אחריי. "אני מבקש שתדאג שזה לא יקרה שוב."
*
כשהייתי נער בן חמש עשרה קרא לי אבי לשיחה.
"אתה מגיע לגיל שבנות מתחילות לעניין אותך. אני מניח שאתה כבר יודע מה קורה בין בנים לבנות, ואין צורך להתחיל להסביר לך את הסיפור עם הדבורה והפרח או כל השטויות האלה שמספרים לילדים.
יש לי רק בקשה אחת. בעצם שתיים. כשתרגיש שאתה רוצה 'לעשות את זה' תדאג להגן על עצמך. אם אתה מרגיש לא בנוח ללכת לקנות קונדומים, אני אדאג לך.
אבל זה לא הכל. לעולם על תעשה זאת ליד אחרים. זה מסוג הדברים שחשוב שתשמור לעצמך. אולי אתה לא מבין את זה, אבל יום אחד תודה לי."
אני מודה שהמילים לא היו מובנות לי. עם הזמן למדתי שברגע שמישהו יודע על מעשיך זה בהחלט יכול לפגוע בך. מאז אני ניזהר. גם בשעת מעשה וגם מלשונם הרעה של אחרים.
*
"אני לא מאמין שהיא חזרה לחדרך," הוא אומר מופתע, "אני בעצמי הוריתי לה להתרחק. הייתי צריך להמתין זמן רב יותר לוודא שהיא לא חוזרת. זה לא יקרה שוב."
אנחנו יורדים יחד לחדר האוכל. כבר התרגלתי לחיות על דייסה וקפה דלוח. האמת שאין לי תיאבון ליותר.
אנחנו מסיימים לאכול ויוצאים לאימון הבוקר בקרב מגע. אני מתאמן עם ליאם ואחר כך כל אחד מאתנו פונה להתאמן עם אחד מהסוכנים הבריטים.
"אני סקרן לדעת," לוחש לאוזניי הסוכן הבריטי שאותו הכנעתי ושוכב על הריצפה כשאני מעליו, "איך זה שיש לך כל כך הרבה מרץ אחרי שכל הלילה זיינת את מחלקת התה. או אולי דווקא בגלל זה אתה מרגיש גבר ומלא עוצמה."
אני מגחך. אני יודע שהוא רוצה שאאבד את שלוותי ואתפרץ עליו. אין לו מושג כמה אני מיומן.
"אני מבין שאגדות עמים היה הנושא האהוב עליך ביותר בבית הספר. אתה בהחלט מיטיב לספר סיפורים," אני אומר לו בלעג.
"דווקא מי שסיפרתי לו הקשיב לסיפורי בכובד ראש," הוא עונה לי וחיוך מרושע על פניו.
"וואו, איזה כייף לי. אף פעם לא הייתי כוכב של סיפור. זה אומר שעכשיו אני מפורסם? אולי אפילו יעשו עליי סרט. יש רק פרט קטן בסיפור הזה שלא כל כך מדוייק, אבל למה להרוס לך את הפנטזיה," אני עונה לו בשלווה שמוציאה אותו מדעתו.
"אתה יכול להכחיש כמה שאתה רוצה. אני ראיתי אותה במו עיניי נכנסת לחדרך," הוא אומר.
"ומה היה בתוך החדר גם ראית? כי אני מצטער לאכזב אותך שלא קרה כלום. אם יש משהו שאומנתי לקראתו הוא לחשוב מהראש לא מהז… אתה כבר מבין. אבל יודע מה, גם אם יאמינו לך, אני גבר. זה לא משהו שלא יכול לקרות כשגבר ואישה נמצאים לבד בחדר."
הוא מביט בי וכבר לא יודע מה מכל מה שאמרתי אמת.
אני לעומתו יודע שהאיש פטפטן, לא נאמן, ויש להיזהר ממנו. אני מריץ בראשי מה אני מתכוון לעשות בנדון.
