אקדח בידה
בפרק הקודם:
הסנטור דה ליצ'י מקבל שעה אחת של חופש. אין לו מושג שהסיבה לכך היא כדי שיצפה בסרטון שהכינו עבורו ביחידה המיוחדת. בסרטון נראית אישתו מפתה גבר שאיננו מכיר ומפטפטת ללא הכרה. המבזק מראה פשיטה על ביתו כדי להוציא ממנו חומרים בצו בית משפט.
אם לא די בכך, תיאו הלבוש במדים שחורים ומסיכה על ראשו יושב לידו ומדובב אותו ומדבר איתו על מילה.
*
"תחזיר אותי לחדר החקירות. אני רוצה לחתום על הודאה בתנאי שהחוקרת שחקרה אותי תהיה שם," אני קורא אחריו.
"אין צורך. אנחנו יודעים הכל. ובקשר אליה- לא יקרה," הוא אומר ויוצא מהאולם.
"אני ניגש לדלת ממנה הוכנסתי לאולם והולם עליה בכח.
"תחזיר אותי לחדר," אני דורש.
כאשר אני שוב לבד בחדר אני מרגיש שאני יכול לחשוב בבהירות. במחשבה קרה אני מחשב כמה שנים יגזור עלי בית המשפט ויודע שהדרך היחידה שלי אל החופש היא לעזוב את החיים האלה בעצמי.
אני יושב על מיטתי וחושב במירמור שהקפה הנפלא ששתיתי ומאפה השוקלד שערב לחיכי היו באמת הסעודה האחרונה שלי ולא נותר אלא לתכנן את מותי.
*
*
פרק 29 – צעדים אחרונים
???
בתה של משרתת
בפרק הקודם:
האדון מתעמת עם אביו בקשר למילים שאמר על לילי ומודיע לו שהוא עומד לשאת אותה לאישה אם יסכים לכך או לא. הוא מזכיר לו שהוא האדון כעת וההחלטות בידיו ומזמין אותו לשיחה נוספת למרות שיודע שהיא לא תתקיים.
*
"האדון שלך מאד קשור אלייך. הוקל לי כשראיתי איך הוא מסתכל עלייך. ראיתי לא מעט אדונים ואף פעם לא ראיתי יחס כזה של אדון ל.." אימא משתתקת.
אני יודעת שקשה לה לאמר בקול שאני משרתת. אני רוצה לאמר לה שאני לא. האדון לא ייתן לאיש לכנות אותי כך, מה גם שאני לא מתפקדת ככזאת.
אני גם לא משתפת אותה מה אומר לי האדון, ומה אמר היום לאביו בקשר אליי.
אני כבר כל כך רוצה לחזור אליו, להניח ראשי לידו ולישון. אני מתחיל להבין שאם הוא חסר לי רגע אחרי שהייתי לידו זה אומר שהלב שלי לגמרי שלו.
אני מזייפת חיוך והולכת להרתיח מים לתה בזמן שאימא מכינה לנו כריכים.
*
*
בתה של משרתת 21 – לא מרפה
